צור שיזף

"עצור !" שאגתי כשהאחוריים לא הצליחו לטפס אחורה מתוך הבור וגלגליו הקדמיים החליקו ימינה לכיוון התהום. מועכים את שולי הדרך עוצרים לשניה על פי התהום ואני כבר יכולתי לראות בסלו מושן איך ג'יפ טויוטה מהסוג הישן אבל הטוב, יהפוך למתכת מעוכה מכוסה בבוץ רחוק בתחתית המדרון האפל.

khrats kaross pass

"עצור, לא טוב." אמרתי לגוגא. אבל יאמר לזכותו שגם הוא ראה את זה. או יותר נכון שנינו לא ראינו כלום. חושך, טיפות שהתגשמו מענן שישב על דרך הבוץ שניספגה בעלטה. עד לכאן טיפסנו באיטיות מחליקה וזהירה אל המעבר שהיה בגובה של 2500 מטרים ולא היה לנו מושג כמה אנחנו רחוקים ממנו. הקווקז הגבוה לא ניראה גבוה בחושך, למרות שמימיננו, לא ראינו אבל ידענו, השתפע מדרון תלול של מאתיים מטרים ומשמאל, כנהוג בהרים, היתה דופן זקופה שאבדה בחושך ובאד של ענן. מאחורינו היתה עלייה מחורבנת וצרה של בוץ מליאה שישה ג'יפים שאחד מהם החליט לוותר לפני העליה על היכולת הארבע על ארבעית שלו. וגם אנחנו, בתור הג'יפ המוביל שמזדהה עם אחרון הג'יפים, איבדנו איפשהו במשך העלייה את ההנעה קדמית. גיאורגיה, אוקטובר 2006. גשמים מאוחרים של קיץ? של סתיו? ראשונים של חורף? ככה זה כשאתה מטייל בין ים שחור לים כספי על קצוות ההרים, אי אפשר לדעת מאיפה זה מגיע ולאן זה הולך.
לילה שיל יום חמישי של מסע. הקווקז הנמוך מדרום לנו עם האגם הכחול מוזר של טבאצחורי, עיר המערות אופליסציחה שהיא אחותה החורגת והקטנה של פטרה אבל במובן מסויים מוזרה ממנה או לפחות כמוה. הלילה ניראה שחור כמו ימי שילטונו של סטאלין, איש הברזל שנולד בגורי ופיסלו ממשיך להאפיר את הכיכר מול המוזיאון שנימצא במקום שבו נולד. אין הרבה מקומות בעולם ששם אתה יכול לעמוד ולהגיד. פה נולד רוצח. פה נולד האיש שלקח את הקומוניזם ועשה ממנו רודנות ורדיפת האדם באשר הוא אדם. פה נולד האיש שבחוסר אנושיותו הפך את רוסיה ואת כל ברית המועצות למכונה. מיעל אותה ועוקר את נשמתה בעת ובעונה אחת. אביו של הקפיטאליזם הרודני שברוסיה קראו לו קומניזם ובארצות הברית ואצלינו קוראים לו דמוקרטיה. ניכוס רוב המשק לטובת שיכבה דקה ואכזרית שעושה את עצמה.
אבל בוץ וחושך על פני תהום הם כניראה החומרים שמהם מורכב מסע וכשגוגא עצר, פתחתי את הדלת בזהירות כי גם בחושך יכולתי לראות שכדאי שאזהר אם אני לא רוצה להיעלם בחושך על פני תהום. הדרך לפנינו היתה תוהו ובוהו. לא משהו בלתי אפשרי, אבל שצריך בשבילו, או לפחות כדאי שיהיו בשבילו, הנעה קדמית, הרבה פחות בוץ וערפל ודרך ברוחב של ג'יפ. בוססתי בבוץ. "אני רואה איך אני עובר." קרא גוגא ממקומו שמאחורי ההגה. אנשים אופטימיים הגיאורגים. אני אוהב אותם אהבה גדולה כבר הרבה שנים. אני לא ראיתי איך הוא עובר, אבל בהרים האלו, בארצה של נינו הקדושה שריפאה את המלכה ננה בבת אחת והביאה את הנצרות, במקום שבו היתה תקופת הזהב של תמר מפה- המלך תמר שבנתה כנסיות חדודות כיפה בכל מקום, ויאסון והארגונאוטים גנבו מפה את גיזת הזהב ואת מדיאה ופרומיתאוס עדיין כלוא על הפסגות הגבוהות בגלל שהביא את האש לבני האדם – הכל יכול להיות.
או שלא.
גוגא ירד בזהירות אל שקע הבוץ ואז ניסה בכל כוחו לטפס על הסלע החלק, גלגלי הג'יפ מחליקים בחוסר תועלת.
הג'יפ גלש אחורה, מנסה לחזור כדי לקחת תנופה לעלייה.
"עצור !" שאגתי כשהאחוריים לא הצליחו לטפס אחורה מתוך הבור וגלגליו הקדמיים החליקו ימינה לכיוון התהום. מועכים את שולי הדרך עוצרים לשניה על פי התהום ואני כבר יכולתי לראות בסלו מושן איך ג'יפ טויוטה מהסוג הישן אבל הטוב, יהפוך למתכת מעוכה מכוסה בבוץ רחוק בתחתית המדרון האפל. על הג'יפ היה פחות איכפת לי. אבל כמו שאמרתי, יש לי חיבה לגיאורגים. ומסיבות לגמרי בסיסיות – הם אנשים טובי לב, נדיבים, אוהבים אוכל ויין ומוכנים לפתוח את ליבם וביתם לכל אורח. ומסיבה חסרת שחר – כי הם מאמינים שמשפחת המלוכה שלהם היא צאצאית של בית דוויד, ומכיוון שהם תופסים את מצבם כראי של ישראל – מדינה קטנה מוקפת בים מוסלמי – הם אוהבים אותנו. אסור לבזבז אהבה כזאת. בטח לא באמצע לילה רטוב, ערפילי ומלא בוץ בקווקז. זה מחמם את הלב.
אולי נשאיר את הג'יפ כאן?" שאלה אחת מהנשים.
"אולי נישן כאן וניראה בבוקר?" שאלה אחרת.
"אולי" אמרתי ממקומי שמתחת לג'יפ, עומד על מדרון הבוץ החלקלק, מחזיק שלא ייפול, קורא לאירקלי שיעזור לי להחזיק, לנסות לבנות מדרגה קטנה שתעצור את עיסת הבוץ, שתחזיק את הגלגל, שלא ישקע הג'יפ לתוך התהום.
מה קורה?" הגיח משה מאחורה.
"הדברים הרגילים," אמרתי.
ומה אתה עושה שם?"
"מחזיק שלא ייפול." הודיתי. "יש לך רעיון אחר?"

georgia argaui

"בוודאי." הביט בי משה כמו שמביטים באידיוט. ככה הרגשתי. "צריך לקרוא לכל האנשים שיחזיקו את הג'יפ, שנחבר אותו לג'יפ מאחורה נמשוך אותו מהתהום, שג'יפ אחר יעבור קדימה, יעבור את המעבר הבלתי אפשרי הזה ונימשוך את אלו שאין להם הנעה קדמית לצד השני."
"רעיון מצוין."אמרתי. "לך בכוחך זה." דחפתי עוד אבן עם בוץ מתחת לטרסה שבניתי מתחת לג'יפ. קוויתי שאין פרפרים בלילה. ולא עשים ברוח. ושהג'יפ לא יגלוש במדרון מועך אותי כמו דמות מצויירת בסרט.
משה נעלם לתוך החושך, מרעים בקולו ומארגן את חבורת הג'יפאים. זה לא רע לגלות שיש איתך איש שרק תן לו לכרסם הרים וליישר גבעות. הבאנו ג'יפ. קשרנו והג'יפ ניסה למשוך אותנו אחורה. אבל בגלל הזווית, הצרות, הלילה והבוץ, היסתובב החרטום והג'יפ רצה לאיפה שנוח לגרוויטציה לקחת – אל התהום החשוכה. לא טוב. אפי הגיח מאחורה. אפי היה החצי השני של המזל הגדול של הלילה. בעל מוסך שהודיע שהוא לא מלכלך את ידיו בטיול הג'יפים הזה. שהוא לא עובד בחו"ל. שבא לבלות. אבל גיאורגיה זה לא חו"ל. זה כמו בבית, מלא בוץ רק עם אנשים הרבה יותר נחמדים. ולכן קצת לפני העלייה, כשראה שאין על מי לסמוך (בטח שלא עלי) הוא נאנח, לבש כפפות מנתחים, לקח בורג משם, נתן דפיקה פה ותוך 10 דקות תיקן את ההנעה הקדמית של אחד הג'יפים. הוא הביט בי (מחזיק את הג'יפ כמו תמיד) בקשירות ובג'יפ.
"כולם מתחת לג'יפ. “הוא פקד. גם הוא חשב על משב כנפי הפרפר. על זה שלפעמים כוח מועט במקום נכון יכול לשנות הכל. וזה שינה הכל. הג'יפ נחלץ. ואחר כך, היה כמעט קל להעביר 7 ג'יפים כשאת התקוע שלנו מושכים שניים בשיירה, מרחפים מעל פני התהום בחושך המבוייץ ד'רך שביל פנסים קטנים שהאירו את המסלול בערפל שנשב רוח וטיפות.
קיוויתי ששיא הרכס לא רחוק. הוא לא היה רחוק. נדמה היה שעברנו את החלק הקשה. שמעכשיו זו רק ירידה ואין מה לדאוג, ולא צריך 4X4, שדרך העפר יש לה לא יותר מ-20 קילומטרים עד הדרך הצבאית שמחברת את טיביליסי עם וולדיקווקז שברוסיה, חוצה את הקווקז הגבוה מתחת לקזבק.

מינזר

מה גם ששם מעל קזבקי, יש את כנסיית השילוש הקדוש, אחת מהכנסיות שממוקמות הכי יפה שיש ושם אתה יכול לחשוב על הטבע ועל אלוהים ועל טיבעו רודף האלוהים של האדם שכל הזמן חושב ורוצה שישהיה משהו מעבר לחיים הקטנים האלו. ושם – בכנסיית השילוש, יש לך אשליה לכמה דקות שבאמת יש מקום מעל העננים.
ירדנו וירדנו. האחו האלפיני הבוצי השתנה בהדרגה. בצד הזה של הרכס לא ירד גשם והענן עצר מעל הפיסגה. ככה זה הרים גבוהים. תת אקלימים בכל מקום. אפשר למצוא דקלים באמצע ההימלאיה ופירות סובטרופים בקווקז. מלמטה אפשר כבר היה לראות אורות של כפר. אני לא מאמין לאורות. אני זוכר יותר מפעם שבדיוק לפני הסוף היתה מדרגה שאי אפשר לעבור, וכמו במיתוס של סיזיפוס וכמו במקרה של הכבד של פרומיתיאוס, צריך להתחיל הכל מחדש.

trouso

אבל מהם החיים (האמיתיים, אלו שקורים מחוץ לחדרים עם מחשבים וטלוויזיות) אם לא סידרה של הפתעות, תיקונים, טעויות ובוץ?
תוך שנייה היינו שקועים בבוץ, החלקנו לתוך תעלה, החלק המרכזי של הג'יפ מתיישב על רכס ושני הצדדים באוויר כמו צב ששמו אותו על לבנה צרה. אפי הגיח מתוך החשיכה. נדנדו !נדנדו! הוא צעק לנו בחושך ואנחנו ניתלינו על הג'יפ ונדנדנו אותו כמו סירה שצריך להטביע, גלגל נוגע פה, גלגל נוגע שם, הג'יפ זוחל על גחונו החוצה. גאון. מאוד שמחתי שאפי בדיוק באמצע שומקום בגיאורגיה, ביתם של האבירים והנשים היפות, של היין הנפלא של קאחטי ואחוזות מגרליה.
כיוונתי את הג'יפים לחצות את תעלת הבוץ. האחרון היה אפי. אלא שהוא לא הסתכל איפה אני נמצא ואני סמכתי עליו למרות שאי אפשר היה לראות כלום ותוך שנייה הוא היה בתוך התעלה. שני גלגלים נגדיים בהצלבה על התלוליות, שני גלגלים נגדיים בהצלבה באוויר.
רק אירקלי ואני היינו שם. "תחזיקו ותדחפו ואני אקפוץ לצד השני."
הטויוטה ניתרה אבל אז החזירו אותה הבוץ וקיר האדמה בניתור לתוך התעלה שעומקה היה לפחות מטר והיא התייצבה על צידה כמעט בתשעים מעלות. "תחזיקו שלא ייפול ואל תיפחדו." צעק אפי מתוך האוטו הכמעט הפוך. אירקלי ואני מחזיקים אותו שלא יתהפך לגמרי. שיפרה, אשתו של אפי, פתחה את הדלת בצד שלה ונשענה החוצה כאילו היא בטרפז של מפרשית ברוח צד חזקה. בחיים לא ראיתי ביצוע כזה. אפי נסע של שני הגלגלים השמאליים שבתוך התעלה, הגלגלים הימניים באוויר כמו דגל ושיפרה בחוץ, מאזנת את הטויוטה בטרפז של בחורה בליל סערה. הוא המשיך ככה עוד 20 מטר, יצא מהתעלה והתיישר.
"אמרתי לך שאין לך מה לדאוג." אמר אפי.

tabats kuri

לא דאגתי לרגע. זה היה יפה כל כך. עד שחזרתי לג'יפ הראשון כבר סיפר אירקלי לגוגא איךל הישראלים נוסעים על הצד. גוגא הוציא את הפורטו שניק שלח איתנו לרגעים יפים כאלו של ישיבה נינוחה מסביב להגה וסיפור גוזמאות שלא יאמנו. שתינו פורטו מתוק וחם. ואחר כך וודקה לא מתוקה אבל מחממת ואכלנו אגוזי מלך. כשהגענו לכפר וניתקענו מול ג'יפ ניבה ישן שעמד באמצע הדרך כי אף אחד לא אמור לרדת מההרים, ידענו שהגענו. או לפחות כמעט הגענו לדרך הצבאית שמכוסה באספאלט. לא שיש לי מושג מה עושים על כביש כזה ולאן כבר אפשר להגיע איתו.

trouso

מדריך גיאורגיה

טיול ג'יפים בגרוזיה