ובסוף הסכימו שישלחו את הזקנים לשאול את השד מה הוא רוצה.

“את כל מה שיש לכם.” אמר השד. היו לו עיניים אדומות שזרחו בצהוב, אף ירוק, שיער שחור, זנב מחודד, רגלי תרנגולת, קלשון משולש וגלימה אדומה עם שולי זהב שלבש  כי היא התאימה לו לעיניים.

הוא היה דומה מאוד למלך השדים. והיו גם כאלו שטענו שהוא מלך השדים בכבודו ובעצמו ולא כדאי להתעסק אתו כי יש לו את כל הקשרים במקומות הנכונים.

את השד מהסטף פגשתי בבריכת המעיין של הסטף. את הקרקל בערבה מתחת לשיח רותם, את היעל עם הקרן האחת במצוקי הנגב ואת תלמה- הכלבה שנלחמה וניצחה את הצבוע –בכרם שלי שליד מצפה רמון.

יש בספר אגדות ששמעתי לפני הרבה שנים. יש בספר אגדות שהמצאתי. יש אגדות שספרו לי חיות שונות שפגשתי בכל מיני מקומות והתפלאו שאני לא מכיר אותן. כולן אגדות מכאן, מארץ ישראל. מהארץ הקטנה, הצפופה, היפה והמשכרת הזאת שיש בה אנשים כל מיני, חיות לא מעט, צמחים הרבה ושדים שלמזלנו אנחנו יודעים להתמודד איתם. לפחות ידענו.

צור שיזף