בשנת 2001 יצאו הסופר צור שיזף, אשתו ושלוש בנותיהם למסע בהודו. מסע של שנה בלי בתי ספר או עבודה, שנה של טיול משפחה למעמקיה של תת היבשת ההודית. הם טיילו בעמקים נסתרים בהימלאיה, יצאו למסע גמלים ארוך ברג´אסטאן, רקדו במסיבת ירח מלא בגואה, בחנו את הסחורות בסופרמרקט הרוחני של פונה ובמושב הדלאי לאמה בדהרמסאלה, חנו במושבות ישראליות מובהקות בפושקאר והאמפי, תיירו באמריצאר ובצ´נדיגאר, קוצ´ין וממאלפוראם, וראנאסי וכלכתה, שאפו אוויר פסגות רווי אדי חשיש בעמק פרוואטי, ואפילו קפצו לטיול אביב קצר ברכס האנאפורנה שבנפאל, שכמעט עלה להם בחייהם.

“זה היה מסע גדול בשבילנו”, כותב צור שיזף במבוא לספר, “אל עצמנו ולתוך הודו ואל לב הישראליה שמצאנו בהרבה מהמקומות שבהם עברנו, כי הישראלים רישתו את הודו ברשת ביטחון שבה הם יכולים להיחשף להודו כמה שפחות.”

“שאנטי שאנטי בלגן” הוא ספר על הישראלים האלה, על משפחה ישראלית אחת שהצליחה להיחשף להודו קצת יותר, ועל הודו שעוטפת את כולם.