צור שיזף

הסבר למי שלא שמע על הסעיפים הרלוונטיים בחוק זכות יוצרים התשס"ה – 2005, או לא הבין את מהותם. היום, אם מסע אחר מפרסם טקסט שלי באין חוזה, מה שהוא קונה הוא את הזכות לפרסם אותו, פעם אחת יעני. אם כי פתאום עם האינטרנט נהיה בלגן. (בפועל? בנק הפועלים עד היום עוד לא שילם לי 100$ שהיה צריך לשלם לי על פרסום אינטרנטי חוזר של איזה חלטורה מוצלחת למדי שעשיתי לו אי שם בתחילת העשור). הזכויות נשארות שלי, ואם אני רוצה ,למשל, לפרסם את זה כפשקוויל במאה שערים – זכותי. אם מישהו אחר רוצה לפרסם את זה – גם זכותי. לדרוש על זה תשלום, כמובן. ככלות הכל, איטס אול אבאוט דה מאני.

הצעת החוק שנדונה כעת בועדת הכלכלה של הכנסת, זאת שהאמנים הפגינו נגדה בערב שבת, עומדת לשנות את זה. על פיה, אם מזמנים ממני כתבה, זכותו של המגזין לעשות איתה מה שהוא רוצה. לפרסם שוב, להעלות לאינטרנט, למכור חולצות בקפה-פרס, למכור לעיתון אחר, אפילו לפרסם פשקוויל במאה שערים. זכותו.

זה לא עניין תיאורטי. פעם אולי אספר את הסיפור שהיה לי עם פרסומם של טקסטים שכתבתי לנטמגזין עליו השלום, ואשר בווינט חשבו שזה מספיק שהם שילמו למו"ל המגזין. פעם אולי גם אתבע את יובל סיגלר על פרסום דברים שלי ללא זכות.

לא אומן אני, אבל בכל זאת יוצר. מתברר. תמונה פה. מילה שם. מנסה את כוחי.

אם הייתם שואלים עורכדין עם ראש, הוא היה אומר לכם חד משמעית: זה רע ליוצרים!!! הנה, יצאו האמנים למאבק. יונתן גפן. רוטבליט. רבים וטובים. קטונתי, ובכל זאת אני חושב שיכול להיות שיצמח מזה טוב ליוצרים. לי, כיוצר.

הנה, מה אני כבר עושה אם לא מזמינים ממני כתבה? כלום. לא מזיז ת’תחת המחוטב שלי. כי פה טמון אולי העניין האמיתי שביצירה: היצירה הלא מוזמנת. אני יודע, יבואו ויוכיחו אותי עם גדולי המוזיקה הקלאסית המוזמנת וזה, אבל מהי יצירה מוזמנת? הבטיח לשלוח שירים למוסף, אבל אין לו כוח. לא בא לו עכשיו.

יצירה שבאה מתוך איזה דחף פנימי היא בכל זאת משהו אחר, אבן בעלת משקל סגולי רב יותר בבניין התרבות. שוב, תיכף יבינו חלילה שאני בעד לייסר את האומנים למען האמנות, את היוצרים למען היצירה, ואת הייצור למען המוצר והתוצר. חס וחלילה. אני מבית מדרש שוויוני מדי מכדי שזו תהיה דעתי על התעשייה. על כל תעשייה.

כשלעצמי, בתור אחד שעובד לא מעט בלי חוזים (אם כי כבר חתמתי על כמה וכמה) פשוט נדמה לי שזה ידרבן אותי לשני כיוונים חיוביים:
* לא לעבוד בלי חוזים
* להתחיל ליצור גם בלי הזמנה: לצאת למקומות המעניינים באמת, מבלי לסכם מראש מה מי מו (ן). להתחיל ליצור.

ואולי בכלל לא הבנתי נכון, מה זה "מזמין היצירה". נראה לי שאם כבר נתתי לינק, אלך לקרוא את הצעת החוק עצמה.

נ.ב.

נורא מפתיע השקט התהומי בגזרת הכותבים בעיתונות. היה מעניין אותי לשמוע בעניין אנשים כמו דרור (אלף מברוק , איש יקר), צור, שוקי, ופרילנסרים באשר הם.

קישור למאמר באתר "הארץ" על הניצחון החלקי של היוצרים

ובאותו אתר- איך המולי"ם (של העיתונאים) ימשיכו לדפוק את העיתונאים שאת שכרם הורידו ב-60% מאז ראשית האינתיפדה ב-2000