ד"ר שחר דולב מגיב על חשמל

ראשית – לעניין הרזרבות. ב-18 באוגוסט השנה נשבר שיא הביקושים לחשמל (לאחר שהשיאים הקודמים נשברו בזה אחר זה מספר פעמים במשך חודשי הקיץ). השיא – 11,200MW סופק על ידי חברת החשמל (10,720MW), יצרנים פרטיים (380MW), ומפעילי גנרטורים קטנים (100MW).

כושר הייצור של חברת החשמל עומד על 12,014MW, מה שמצביע על רזרבה של כ-10% . אך בימים חמים נצילות הטורבינות יורדת וכושר הייצור מצטמצם, כך שבאותו יום באוגוסט הרזרבה עמדה כניראה על 5%. בחברות חשמל בעולם מקובל לשאוף לרזרבה של 20-25%. הבעיה היא, כמובן, לא בשעת פעילות תקינה, אלא במקרה של תקלה, שברזרבה של 5% פשוט תוריד את כושר הייצור אל מתחת לרמת הביקושים ותגרור הפסקות חשמל ברחבי הארץ.

למרבה המזל, חברת החשמל הישראלית היא מחברות החשמל האמינות בעולם, וזאת כתוצאה מהטיפול המסור והמקצועי של העובדים. היא זוכה מידי פעם בפרסים בינ"ל לאיכות התפעול של התחנות וליעילותן. כך מסוגלת החברה להחזיק את משק החשמל הישראלי עם רזרבה כה נמוכה ללא תקלות.

ולמה אנחנו לא יכולים להתחבר לרשתות החשמל שסביבנו לגיבוי? נכון, המצב הפוליטי הוא אחד הגורמים. אבל מצד שני, גם אם היה שלום חם ומחבק, עדיין ממצרים לא היינו יכולים לקבל חשמל כי הרשת בסיני רעועה ביותר, וגם בירדן הרשת על כרעי תרנגולת. כך שחיבור בין הרשתות סביר שהיה מאפשר להם משען בשעת צרה, אבל לא לנו.

הרזרבה הנמוכה בישראל לא אומרת שיש בזבוז של 5% או 10% או 30%. בדיוק כמו שמכונית שמסוגלת להגיע ל-180 קמ"ש לא מבזבזת את אותה כמות הדלק כשהיא נוסעת 50 קמ"ש, כך חברת החשמל לא שורפת את הדלקים בלילה אביבי, כמו שהיא עושה בצהרי יום קיץ חם כשהיא בקצה יכולת הייצור. ולכן אין זיהום עודף של 40% ואין בזבוז דלקים ב-40%. החברה מתפעלת מערכות ממוחשבות המחשבות בכל רגע מהו המערך האופטימלי של יחידות הייצור לצורך סיפוק הביקושים, כשהבזבוז הוא מינימאלי.

מה שכן, חברת החשמל קונה את הפחם היקר ביותר בעולם, בגלל שהוא דל מאד בגופרית. וזאת כדי לעמוד בתקנות זיהום האויר בארץ ללא הקמת סולקנים מיוחדים להוצאת הגופרית. כעת משרד הגנת הסביבה מאלץ אותה להתקין סולקנים בעלות של מיליוני שקלים, אך כניראה בשל אילוצים של יציבות משק החשמל התקנה זו תיאלץ להידחות 🙁

בכל אופן, כמו שראית, בשיא שעות הייצור היצרנים הפרטיים יצרו סך הכל 380MW. אחת הבעיות המרכזיות של משק החשמל היא שלמרות התקוות של משרד התשתיות והאוצר, מעט מאד יצרנים פרטיים נכנסו לייצור. ורק כעת העגלה הזו מתחילה לנוע. על פי התחזיות היו אמורים להיות כיום כ-20% מהביקושים מיוצרים על ידי יצרנים פרטיים. העובדה שאין כאלו היא אחד הגורמים לרזרבה הנמוכה של חשמל בישראל. קשה לומר אם יצרנים פרטיים זה טוב או רע. מחד, טוב שתהיה לחברת החשמל תחרות וגורמים להשוואה. כמו כן, עדיף להקים תחנת כוח קטנה בחצר המפעל בכדי לחסוך בהפסדים הנגרמים בהולכת החשמל מתחנת כוח מרוחקת, ואם התחנה עובדת במנגנון שנקרא קו-גנרציה אז בכלל היא חוסכת בזיהום ופליטות. מצד שני, כשהאחים עופר מקימים תחנת כוח, הם לא עושים זאת לשם שמיים, ובסופו של דבר כולנו משלמים להם את המחיר…

בנוגע להפרטה – אני מסכים עם הדברים שכתבת. אם כי המצב בשנים האחרונות, בו כלום לא מתקדם במשק האנרגיה כי כולם מחכים להחלטה בדבר ההפרטה, הוא הכי גרוע האפשרי. אבל בישראל, כמו בישראל, קשה לקחת החלטות כה גדולות ולכן כולם גוררים רגליים.

בכל אופן, חייבים לזכור שחברת החשמל לא מייצרת את החשמל לעצמה, אלא לפי הביקושים שאנחנו יוצרים. כשכל אחד מאיתנו מדליק את האור, או את המזגן, או את המחשב, חברת החשמל שורפת עוד קצת גז, ועוד קצת פחם. לכן, כדי לצמצם את הבזבוז, את הזיהום, ואת פליטת גזי החממה, על כולנו להתגייס ולצמצם את צריכת החשמל. אם על ידי כיבוי אורות מיותרים, אם על ידי קניית מזגן יעיל יותר, ואם על ידי ויתור על שימוש במייבש כביסה ותליית הכביסה כמו פעם. אם כל אחד מאיתנו יחסוך רק 10% מצריכת החשמל, לא יצטרכו להקים את התחנה הפחמית באשקלון, ועוד תחנות רבות אחרות שמתוכננות.

אז יאללה, לעבודה.