מדורים

כתבות נוספות

רגעים מכריעים

כשהגעתי לכיכר הכניסה למצפה רמון, להצטרף להפגנה של הדגלים השחורים ו'הקריים-מיניסטר', היו שם כבר כמעט 200 מפגינים. הרוב הגדול היו צעירים. וזוגות עם ילדים קטנים ובני עשרה. ורוב המכוניות שעלו מכיוון אילת ונסעו צפונה צפרו בידידות והיתה אפילו מכונית אחת שעצרה בכניסה למעגל התנועה וממנה יצאה אישה מבוגרת על מנת לצלם ולצעוק את תמיכתה והמכוניות שאחריה חיכו בסבלנות ואז נסעו מסביבנו וצפרו.

עמדתי מול השמש השוקעת וידעתי שזה רגע מכריע כי הרגשתי כמו שהרגיש מישהו שנילחם בחפירות כבר ארבע שנים וכל מי שסביבו הוא מבוגר ועקשן ומחכה לתגבורת. הגיעה. הצעירים איתנו. על כל הגשרים בארץ. בכל הצמתים. בכיכר רבין. בבלפור. ירד להם האסימון.

ובאותו רגע הרגשתי מה שמרגיש כל חייל זקן בחפירות המאבק לדמוקרטיה, שהוא לא לבד  והרגע המכריע, שבו הגל נהדף ואפשר לצאת מהחפירות ולהתקדם עם הכוחות הרעננים.

אלפי אנשים כיסו את הצמתים והגשרים במוצ"ש. צעירים וזקנים, סטודנטים ועצמאים שעולמם נחרב, כל מי שנימאס לו משקר, רמייה, ההשתנה מהמקפצה והפקרת המקום ואנשיו בידי חבורת פוליטיקאים ציניים ומושחתים.

מה עשה את זה- מטוס שעולה כמעט מיליארד שקלים שזה חצי משוויה של חברת אל על על עשרות מטוסיה? אישור הפטור ממס למיליונר בזמן שאנשים ניכלאים רעבים ומבוהלים? שימת הזין של רגב ואדלשטיין החוגגים כשהמשטרה  רודפת ומכה אנשים ברחובות בהוראת אוחנה וביבי? 

כל זה ביחד וההבנה שאם לא נצא לרחובות, לא נפגין בכל מקום, לא נצור על בלפור עד שמשפחת נתניהו תצא מהבית שלנו שם ותיקח איתה את חבורת לקקניה.

בינואר 2011 הייתי שליח YNET וידיעות בתחריר. על מה שנותר מהדשא של הכיכר ישבו אמהות ובנות, סטודנטים, מורים, עצמאים, כל מי שנמאס לו מהדיכוי של משטרת המהומות, מהשחיתות האיומה של מובראכ ובניו, מהעיתונות המסורסת תחת משטר שצמח באופן מסורתי מהצבא. הההפיכה החלה כשפקעה סבלנות האזרחים והם העיפו את משטרת המהומות לכל הרוחות, הופכים ושורפים את כלי הרכב שלה,

הם שיתפו אוכל ושתייה, ישנו במשך שבועות בכיכר ולא זזו, נשאו נאומים, ניגנו ושרו. הם עמדו במטרות אבנים, בהסתערות רוכבי גמלים והסוסים ושהגיעו מהפרברים, שכן העניים שהוסתו על ידי הטלוויזה הגיעו לתמוך במובארק. עד שמוברק עזב את ארמון הנשיאות.

המחאה שהעיפה את מוברכ לא היתה כלכלית. זו היתה מהפיכה דמוקרטית. הדבר הזה שלא צריך אותו ואי אפשר בלעדיו – החירות.

ובסוף חטפו להם את המהפכה.  המוסלמים. ואחר כך הצבא וא-סיסי. חברו הטוב של נתניהו.

הם מחו, נלחמו ומתו בעבור דמוקרטיה שמעולם לא היתה להם.

אנחנו בני מזל. נולדנו לאחת הדמוקרטיות הליברליות הוותיקות בעולם.

התנועה הציונית נולדה כדמוקרטיה לפני 140 שנה. מדינת ישראל נולדה דמוקרטית. זו גם הסיבה שהמחאות פה הן כמו שהן. הדמוקרטים לא צריכים ולא רוצים להוציא אנשים להורג ולהרוס את המדינה באלימות, אבל הם ידעו לעמוד בכל מופע של אלימות שילטונית על מנת למנוע מנוכלים להשתלט על  הדמוקרטיה.

 לקח ארבע שנים של אקטיביזם אזרחי ברחובות, של שכנוע, כדי שהצעירים יבואו.

הרגע המכריע פה. גם אם כי על מנת להדגיש את הסכנה לדמוקרטיה היה צריך נגיף שכופף לצרכים פוליטיים והחריב את חייהם של חצי מהאנשים שגרים בארץ.  בחירות שהולידו בגידה בבוחרים ומחטף ששינה את חוק יסוד הממשלה,  שר לקקן לביטחון פנים שמה שמעניין אותו זה משמני השילטון והוא משסה את המשטרה, מעצים את המחאה באלימות גסה ויהירה.

 המחאה היא לא כלכלית. אנחנו לא נלחמים על עוד  כסף. אנחנו נילחמים על ניהול הכסף שלנו. נגד הפוליקיאים שבוזזים לנו את הביטוח הלאומי שנועד לרגע הזה בדיוק. שמעבירי את תמלוגי הגז למי שיתמוך בהמשך שילטונם. לא לאזרחים.

ההפגנות יתגברו. הקו נחצה. דבר לא יעצור אותן. בגשרים. בכיכרות בבלפור. עד שתחזור הדמוקרטיה אותה שיטה  שאתה מרגיש בחסרונה רק כשהיא נעלמת. כמו אוויר. כמו כל הדברים האלו שלא צריך אותם ואי אפשר בלעדיהם.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

כתבות קשורות

כתבות נוספות

מדורים

כרם שיזף

יין ושמן זית- ענבים טובים עושים יין טוב

שלחו הודעה

tsur@shezaf.net  |  טלפון: 054-4975548

כל החומרים באתר shezaf.net, כתובים, מצולמים מוסרטים או מצוירים מוגנים בזכויות יוצרים ©. אין להשתמש בשום חומר מהאתר למטרות מסחריות, פרסומיות או לכל סוג של תקשורת חזותית, כתובה או אחרת ללא רשות מפורשת בכתב מצור שיזף.