החברים

מאמרים בשישי עם חברים

ספרים

פרוזה ומסעות

מדריכי טיולים

סיני, מצרים, ירדן ומרכז אסיה

כרם שיזף

יין ושמן זית- ענבים טובים עושים יין טוב

הרצאות

הרפתקאות צור שיזף

טיולים

סיני, דרך המשי - הדרכה או ייעוץ

מבדד רמון

באמצע המדבר, מחוץ לזמן

עמוס נוי/ עָצֵל מֵהִתְחָרוּת בְּאַנְשֵׁי מוֹפֵת?

עמוס נוי. צילום: סילביה ריבר אייזנר

 

ביום רביעי הזדמנתי לאחר צהריים של עיון ודיון בקונפוציאניות, על פי הזמנתו של חברי צבי בן דור, שהיה אחד הדוברים בהתכנסות. זו נערכה בבית מאיירסדורף שבאוניברסיטה העברית, לכבוד הוצאתו לאור בעברית של מנג-דזה בתרגומו של דן דאור. שמחתי לפגוש שם את דני, אותו לא ראיתי כמעט שנה, ולשוחח אתו. נדברנו להמשיך את שיחתנו אחרי ההרצאות. שמחתי גם מאוד, אבל כמובן לא הופתעתי, לראות את ההערכה העצומה  – ה"מקצועית" והאישית – שהורעפה על דני מכל עבר. והתרגשתי מאוד לשמוע את הרצאתו – על הרלוונטיות של הקונפוציאניות להווה – שהייתה קצרה, בהירה, חדה כתער, רלוונטית מאוד, פוליטית (במובן הרחב והעמוק והמקורי של המונח), ושהופנתה ישירות ל"משכילים" ול"משכילות" שישבו באולם המלא, כמו גם ל"אינטלקטואלים" בכלל. הייתי, נדמה לי, אחד הבודדים באולם שלא היה סינולוג ומומחה כזה או אחר לסין. והייתי גם, כך הסתבר לדאבוני, אחד המכרים הבודדים של דני שזכו לשמוע את הרצאתו האחרונה.

נדמה לי שעיקרי דבריו הנוקבים של דני היו ראויים להתפרסם גם ללא הסיום הנורא והטרגי של הערב, שבו הוא התמוטט ונפל מכיסאו באבדן הכרה, ונפטר בבית החולים למרות ניסיונות החייאה. נדמה לי גם שדבריו של דני היו ראויים, אולי, לרושם ומתעד בקי ומשכיל ממני בפילוסופיה ובתרבות הסינית ובכלל. אבל אני מרגיש חובה וצורך להעלות על הכתב את מה שאני, בקוצר השגה ובידיעות מוגבלות, יכולתי להבין מהפנייה הישירה של דני – אדם שהחשבתי תמיד להיות האידיאל המובהק של "רוח חופשית" במובן האמיתי של המושג –  לאקדמאים ואקדמאיות, כלומר ל"משכילים מקצועיים".

דבריו של דני התחילו בהתייחסות ישירה להווה, ולאחד המשפטים המפורסמים והמוּקשים של קונפוציוס, אשר בתשובה לשאלה "מה היה עושה כשליט", ענה, בתרגום אפשרי, "מתקן את השמות". דני חלק על פירושים מקובלים, וטען שקונפוציוס לא ביקש לפעול בתוך השפה, אלא בממשות עצמה. כוונתו של קונפוציוס, על פי דני, הייתה כנגד "מכבסת המילים", זו ההופכת, בדוגמה של דני עצמו, "כיבוש דורסני" ל"שחרור חבלי מולדת".

אולי במסגרת אותו תיקון שמות, פנה דני למנג-דזה מצד אחד, ולבגידת האינטלקטואלים של ז'יליאן בֶּנדָה מצד שני. עד כמה עכשווי – כלומר ב"הווה": שרוי בהווה, פועל בהווה, ומדבר על ההווה – היה הקשר הדברים יכולה להעיד הסיטואציה, שבה דני, מוזמן להופעה נדירה בהיכל ההשכלה הממוסדת הקרוי "אקדמיה", ושבה הוא מתקבל בכבוד ובאהבה, מזכיר שלצד יחסי הון-שלטון מתקיימים גם "יחסי אקדמיה-שלטון" שמן הראוי לבררם, ושגם למנג-דזה יש דבר או שניים עמוקים לומר בנושא.

דני תיאר את מושג האנשים הטובים של מנג-דזה, ובחר – במודע ומתוך ה"הווה" והקשריו – לתרגם את המושג ל"מלח הארץ" (ומאוד רציתי להמליץ לו בשיחתנו המיועדת אחרי ההרצאה שאולי "בחורינו המצוינים" היה קולע לכוונתם של מנג-דזה ודני לא פחות). "מלח הארץ" – אנשי הרוח ה"טובים" בעיני עצמם, בעיני השלטון וערכיו, בעיני החברה שבקרבה הם חיים ופועלים. ז'יליאן בנדה הצרפתי של המאה העשרים האשים אותם בבגידה, מנג-דזה הסיני של המאה הרביעית לפני הספירה סבר שהם מועלים בתפקיד שהוא – והקונפוציאניות – מועידים למשכיל: עצמאות מוחלטת מול השליט, ביקורת מתמדת עליו, ותיקון השלטון שהמשכיל מחויב אליו. כדוגמה מובהקת ואולטימטיבית לבגידה שכזו, ושל האינטלקטואל המעמיד עצמו לרשות הון ושלטון – על פי בנדה כמו על פי מנג-דזה – הביא דני את פרופ' אסא כשר והקוד האתי שלו…

סיום אישי מאוד: את הכותרת לסיכום הקצרני והלא-מאוד-מסודר שלי לקחתי משיר של  ג'וּ דוּן-רוּ, שיר שדני תרגם, ולמרות שהוא היה, לדברי דני עצמו, "משורר סיני לא מאוד מפורסם מהמאה השתים-עשרה", אני יודע וזוכר שדני אהב את השיר המסוים הזה, שסיומו

אַל תְּדַבְּרוּ עַל מַה שֶּׁהָלַךְ וּמַה שֶּׁיָּבוֹא
בְּתוֹךְ הַלֵּב הַזָּקֵן הַזֶּה
אֵין כְּבָר הַרְבֵּה עִנְיָנִים
לֹא בִּקַּשְׁתָּ לִהְיוֹת בֶּן-אַלְמָוֶת
לֹא הִתְרַפַּסְתָּ לִפְנֵי הַבּוּדְהָא
וְלֹא חִקִּיתָ אֶת הַטַּרְחָן הַטּוֹרֵחַ קוֹנְפוּצְיוּס
עָצֵל מֵהִתְחָרוּת בְּאַנְשֵׁי מוֹפֵת
נֶהֱנֵיתָ לִהְיוֹת לָהֶם לְלַעַג

כָּכָה וְלֹא יוֹתֵר מִכָּכָה
כְּשֶׁהַהַצָּגָה תִּגָּמֵר
תִּפְשֹׁט אֶת חֻלְצַת הַשַּׂחְקָן לָתֵת לַטִּפֵּשׁ הַבָּא

למרות שהיכרותנו הייתה שטחית ומזדמנת, הרשיתי לעצמי תמיד (בלבי) לייחס לדני איזה משפט, שהוא שילוב דאואיסטי בין לודויג ויטגנשטיין וכריסטיאן מורגנשטרן (שאותו אהב ותרגם נפלא), ושדמיינתי שיכול היה לאפיין אותו ואת חיוכו: את מה שאי אפשר לומר, אותו צריך לצחוק.

רק שעכשיו, מה לעשות, קשה מאוד לצחוק.

 

אלי הירש, שער האבן – בעקבות דן דאור

 

 

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב telegram
שיתוף ב email

מאמרים בשישי עם חברים

החברים

ספרים

פרוזה ומסעות

מדריכי טיולים

סיני, מצרים, ירדן ומרכז אסיה

כרם שיזף

יין ושמן זית- ענבים טובים עושים יין טוב

הרצאות

הרפתקאות צור שיזף

טיולים

סיני, דרך המשי - הדרכה או ייעוץ

מבדד רמון

באמצע המדבר, מחוץ לזמן

צור שיזף  סופר עיתונאי ונוסע
אקטיביסט חברתי וסביבתי, כורם ויינן. מסעותיו הניבו רומנים וספרי מסע, מאבקים סביביתיים ועירוניים  ומכרם הענבים והזיתים המדברי  שלו ליד מצפה רמון, שמעובד בשיטות עתיקות וחדשות, מגיעים שמן זית ויינות משובחים.

Web Design | Gilat Parag   //   Web development | DigitalDesert.com

שלחו הודעה

tsur@shezaf.net  |  טלפון: 054-4975548

כל החומרים באתר shezaf.net, כתובים, מצולמים מוסרטים או מצוירים מוגנים בזכויות יוצרים ©. אין להשתמש בשום חומר מהאתר למטרות מסחריות, פרסומיות או לכל סוג של תקשורת חזותית, כתובה או אחרת ללא רשות מפורשת בכתב מצור שיזף.