מדורים

כתבות נוספות

מים חיים



70% מגוף האדם הם מים. מים הם לא מוצר יסוד. בלי מים אין חיים. שלושה ימים בלי מים הם מוות בטוח. ולכן אפשר להפחיד אותנו עד מוות ולשקר לנו בעזות מצח. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמינו לקחת צ'אנסים.


ויש לנו מספיק מים למרות כל ההפחדות. בתל אביב יורד גשם כמו בלונדון – 550 מ"מ בשנה. תבדקו. בגליל יורד כפול. בגליל ובחוף ירדו בשנתיים האחרונים (וגם השנה עד עכשיו) יותר מהממוצע הרב שנתי.
אז איפה המים?
בים. לשם אנחנו מקפידים לשפוך אותם מאז שבנינו על כל מישור החוף.
אין פחות מים – אנחנו מבזבזים אותם. פה לא יורד דלף לונדוני – פה המים יורדים בבת אחת וצריך לתפוס אותם כשהם יורדים. גשמי ברכה הוא ביטוי עברי ישן.
המים יורדים מהמשמים, נכנסים לאדמה ומשם אנחנו שואבים אותם. לפעמים מתחת – מבארות, לפעמים מעל – בימה היחידה שיש לנו.
עד שפתחו את המוביל הארצי שאבנו בחוף 550 מליוני קוב. היום אנחנו שואבים פה 250 מליון.
מדינת ישראל צורכת שני ( 2) מליארד קוב מים בשנה (מים טבעיים, מותפלים ומושבים). בשנה ממוצעת יורדים פה  שמונה (8) מליארד קוב גשם.
אלא שרוב הגשם זורם לים או מתאייד בדקות הראשונות. מה שניכנס במהירות לאדמה – נשמר כמים, לא כאדי מים.
אם היינו עושים פעולה פשוטה של לחבר את המרזבים לתוך האדמה – כל מרזב של מבנה ציבור ובית מגורים – היינו תוך שנתיים מאזנים את מאגרי המים של מדינת ישראל. ויותר.
אבל לא רק הביזבוז החלמאי והרמאות של רשות המים הישראלית מדהימים. יותר מהם מדהימה האמת  כמה זה עולה להפיק ולהוביל  את המים מהאדמה ומהכינרת. ואפילו ממתקני ההתפלה המיותרים.
בחוף – בין הגבול הלבנוני לגבול עזה עולה להפיק מים טבעיים ומתוקים חצי שקל לקוב. 50 אגורות! משם באה שליש מכמות מי השתייה שלנו (למרות שהמאגר גדול פי חמישה מהכינרת). מהכינרת, ממנה מגיעים עוד כחמישים אחוז מהמים הטבעיים, עולה להפיק (ולהוביל) 1.7 ₪.
מפיקים גם מההר. שם יותר זול,  פחות משקל ומשם מגיעים שאר המים הטבעיים.
מה שלא צריך בשביל משקי הבית (בערך 750 מליון קוב) הולך לתעשייה ( 110 מליון קוב ) ולחקלאות (450 מליון)
ומכיוון שישראל מתפילה כבר היום יותר ממה שהיא לוקחת מהכינרת – 330 מליון קוב, במפעל הכי יקר, עולה להתפיל מים לא טעימים 2.7 ₪.
אז אפילו אם נעשה ממוצע (0.5+1+1.7+2.7:4=) נגיע לכך שעלות המים שמיוצרים פה ושם היא לא יותר משקל וחצי לקוב.
עכשיו תפתחו את חשבון תאגידי המים שהוקמו סתם כדי שנשלם יותר ותיראו שאנחנו  מגיעים לתשעה (9 !) שקלים לקוב לצריכה ביתית בתעריף נמוך ו-12 (שנים עשר!) ₪ בתעריף גבוה.


למה אנחנו משלמים 600% יותר ממחיר ייצור המים? האם אנחנו אמורים להיות מסחטת רווח או שהמים שלנו הם שלנו ומגיע לנו אותם בזכות ולא כדי שיעשקו אותנו, ויקימו גופים פרטיים שיעשו עלינו כסף?
אם יש דבר שעוזי לנדאו, בעזרת שלוחו אורי שני יו"ר רשות המים, צריכים לקבל עליו את פרס ההמצאה, הוא היכולת לסחוט מאזרחי מדינת ישראל מליארדי שקלים בטכניקה של הפחדה.
לא חסר מים. לא היתה פה בצורת בשנתיים האחרונות והשנה עוד לא התחילה וכבר ירדו פה יותר גשמים מבשנה ממוצעת וכבר מתפילים פה יותר ממה שהכינרת נתנה.
ועל זה מצטרף הבלוף של האוצר. עד אגודות המים לא שילמנו מע"מ על מים. עכשיו אנחנו משלמים 16% יותר על הסכום.
כמה זה יוצא? בואו נעשה חישוב. ניקח ירושלים. נגיד מאתיים אלף בתי אב. נגיד 500 ₪ ממוצע לחשבון. הגענו למליארד ₪.
160 מליון שקל לאוצר. סתם. כי ככה לנדאו רוצה ביחד עם שטייניץ וביבי.
נשארו 840 מליון. איפה הם? באגודת המים של ירושלים. וכמה השקיע תאגיד המים של ירושלים השנה בתשתיות? 150 מליון ₪ אמרה לי בגאווה אשת תיקשרות מיחסי הציבור של אגודות המים. ומה עשיתם עם ה-700 מליון שחמסתם מאיתנו? איפה הם? אפשר להוציא אותם על יחסי ציבור ולספר כמה כבר עשינו ושידרגנו.
וזו רק ירושלים. מדובר במליארדים כבדים מכל אזרחי הארץ הזאת שממשלה גזלנית לוקחת מאיתנו להעביר לידיים פרטיות. עשיית עושר על חשבוננו.
ותגידו – אבל צריך התפלה וצריך כסף – אז זהו, שלא. יש מספיק מים בארץ. ובהפוך למה שאומר אורי שני – לא היתה בצורת בארץ. לא בשנה שעברה ולא לפני שנתיים וגם השנה אין. נכון שהגשמים התחילו בדצמבר. אז מה, לפני שנתיים הם התחילו בינואר. בחורף 1991- 1992, אחד הגשומים שידענו, הם התחילו יום אחרי שפגע הטיל הראשון. ב-16 לינואר. האקלים פה אפילו לא השתנה – לנו פשוט אין זיכרון ואין נתונים שמקיפים יותר מכמה עשרות שנים.

אין סיבה להעלות את מחירי המים. הסיבה היא אחת – מסחטת כסף שמשתמשת בנשק ההפחדה.
מחירי המים צריכים לרדת.
ובלי שום קשר – צריך לסדר את משק המים שיהיה חכם ושיהיו לנו מים אגורים בתת הקרקע- מים נקיים וטובים שיזרמו ישר מאלוהים לברזים שלנו. כמו שתוכנן פה מששת ימי בראשית.

מי אמר שאין מים? כתבת תחקיר על הפרטת משק המים הישראלי – מבט 2

גניבת מים

מחסור במגנזיום במים מותפלים שמוביל למוות – הארץ

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב linkedin
שיתוף ב telegram
שיתוף ב email

כתבות קשורות

כתבות נוספות

מדורים

כרם שיזף

יין ושמן זית- ענבים טובים עושים יין טוב

צור שיזף  סופר עיתונאי ונוסע
אקטיביסט חברתי וסביבתי, כורם ויינן. מסעותיו הניבו רומנים וספרי מסע, מאבקים סביביתיים ועירוניים  ומכרם הענבים והזיתים המדברי  שלו ליד מצפה רמון, שמעובד בשיטות עתיקות וחדשות, מגיעים שמן זית ויינות משובחים.

Web Design | Gilat Parag   //   Web development | DigitalDesert.com

שלחו הודעה

tsur@shezaf.net  |  טלפון: 054-4975548

כל החומרים באתר shezaf.net, כתובים, מצולמים מוסרטים או מצוירים מוגנים בזכויות יוצרים ©. אין להשתמש בשום חומר מהאתר למטרות מסחריות, פרסומיות או לכל סוג של תקשורת חזותית, כתובה או אחרת ללא רשות מפורשת בכתב מצור שיזף.