צור שיזף

מדורים

כתבות נוספות

זילות החיים וקדושת המוות

בארי

לילד המפלצת שקודם יורה ואחר כך שואל קוראים חניבעל. על שמו של המנהיג הפוני.

בקרתגו, בירת הפונים, היו מקריבים תינוקות למולך. משליכים אותם לאש.

עברנו דרך, אבל התופת שבשלה נקרא גיא בן הינום כפי שהוא ניקרא, מחדשת את ימיה.

או בהטיה מודרנית של השנים האחרונות – אימצנו התנהגות בה החיים לא נחשבים. אלא רק המוות. 

קדושת החיים אצלינו הפכה לאות מתה.

ב-22.11.23 אשרה ממשלת ישראל את הסכם הפוגת האש מול החטופים. 81  חטופים ישראלים ו-24 זרים חזרו הביתה.

ב-30.11 טענה ישראל כי החמאס הפר את ההסכם והעביר מספר נמוך מידי של ישראלים בפעימה האחרונה. החמאס הציע שלמחרת ישוחררו 7 גברים מבוגרים. ואולי גם נשים. ישראל טענה שזה לא ההסכם וסירבה לדלג שלב. למחרת חזר צה”ל להילחם בחמאס.

מה היה קורה אילו? לפי המסורת היהודית הצלת נפש שווה להצלת העולם. וויתרנו ביודעין על שבעה עולמות. לפחות.

כמה מהחטופים מתו בחודש האחרון מאז תום ההפוגה ההומניטארית?

ממשלת ישראל, שמראש לא אהבה את רעיון החטופים שמסבכים אותה, טענה שוב שהמכונה הצבאית המפציצה והרומסת תציל אותם. הממשלה בחרה במוות.

לממשלת ישראל היה מה  ללמוד מרוסיה, אותה ידידה גדולה של נתניהו.

באוקטובר 2002 פשטו כ־50 טרוריסטים צ’צ’נים על תיאטרון בוסרובקה במוסקבה ודרשו את נסיגת הכוחות הרוסיים מצ’צ’ניה.  הרוסים חיכו יומיים וחצי ואז הזרימו גז אופיום לתוך התיאטרון והשתלטו עליו. 39 טרוריסטים מתו ו-129 רוסים וזרים.

ב-1.9.2004 פשטו הצ’צ’נים על בית ספר בבסלן. לקח לרוסים יומיים להשתלט על בית הספר בעזרת הכוחות המיוחדים. התוצאה היתה 385 הרוגים.  186 מהם ילדים. עוד מאות נפצעו.

מתי גילינו את הרוסיות שלנו? את הזלזול בחיים? את זה שחטופים הם עול שמונע ניצחון מוחץ.

מוחץ.

ב-7.10.23, בסערת הקרב על בארי, החזיקו כמה עשרות מחבלי חמאס ב-15 בני ערובה מהקיבוץ.

אני הגעתי לבארי ב-11 לאוקטובר.  עמדנו מול האלוף יניב עשור, ראש אכ”א  שנלחם בקיבוץ ביום השבת ההוא, ליד הבית בו בוצע נוהל חניבעל.

זכרתי מיום שבת את הידיעות על כך שיש בני ערובה בחדר האוכל, אבל מכיוון שהייתי בחדר האוכל והוא לא נפגע כי אף אחד לא היה בו בשבת, שאלתי אותו על בני הערובה והוא הצביע על בית שנרמס בשרשראות טנק בשכונה הדרומית מזרחית של הקיבוץ.

“הם היו כאן, בבית הזה שמאחורי,” אמר האלוף יניב, “הם הוחזקו על ידי המחבלים, נלחמנו בבית הזה.”

“ומה קרה לבני הערובה?”

“חלק מתו וחלק ניצלו. אבל אני לא נלחמתי פה, אני נלחמתי במקום אחר, ליד בית הילדים בקיבוץ.”

בקיבוץ נספרו 103 גופות של מחבלים, כמה עשרות מהם בבית שהושמד בשני פגזי טנק. מ-15 בני הערובה נותרו שתיים בחיים.

בתחקיר של הניו יורק טיימס האמריקני העיד תת אלוף ברק חירם, מפקד אוגדה 99 , כי הוא נתן את הפקודה להפגיז את הבית שבו היו מחבלים ובני ערובה. הימ”ם רצה עוד זמן לשחרר בני ערובה חיים. לאוגדונר, שמתגורר בתקוע, אצה הדרך.

טרוף המלחמה והרצון להרוג קודמים להגנה על החיים.

לא ברור איך  במדינה שמונהגת על ידי ראש וממשלה כושלת שאחראית על המחדל הגדול בתולדותיה, האמין מישהו שאפשר לחלץ את בני הערובה על ידי מבצע צבאי.

וכשבכל זאת, כשכנגד כל הסיכויים קרה המופלא ושתי המטרות  ההפוכות של חיים ומוות התלכדו לרגע אחד, והחטופים אכן הצליחו לברוח, אף אחד לא האמין שזה באמת נכון והמכונה עשתה את הדבר היחיד שהיא יודעת לעשות – להרוג. כי זה מה שמקובל פה לפחות כבר  40 שנה.

הרגנו ערבים מעורבים ובלתי מעורבים ועברנו להרוג יהודים מעורבים או בלתי מעורבים.

זו לא היתה שגיאה. היה שם מג”ד וחיילים מקורס מכ”ים. התרגלנו לירות על מנת להרוג. את כולם.

מדינת ישראל בחרה באופן מודע במוות והגיע הזמן להכיר בזה. חייהם של החטופים שווים כקליפת שום.

לבחירה במוות, מייאוש ומפחד, יש היסטוריה ארוכה ומפוארת.

לסכן חיילים להביא גופות דווקא מוכנים. ולחפש אותם בכל מנהרה. צה”ל הקים יחדה בשם אית”ן – איתור נעדרים שחוקרת במשך שנים מי מת ואיפה נקבר. כי גופות חייבים להביא לקבורת ישראל.

ואת החיים? קודם נהרוג ואז נביא?

עושה רושם שכך.

ייתרונם של המתים שצריך רק למצוא אותם. לא צריך למצוא אותם בחיים או לשלם עליהם.

את הבחירה במוות אפשר לייחס לתהליך שמתרחש פה כמעט 30 שנים. ויש לו נקודות על ציר הזמן.

לרוצח ברוך גולדשטיין יש פארק ומציבה בעיר הקודש קריית ארבע, הקמפיין לשחרור של אלאור עזריה ורוצחי דומא מתנהל בעצימות עולה ויורדת. נער גבעות יורה למוות  ביובל קסטלמן שמציל את מי שהמחבלים ניסו לרצוח ונרצח בעצמו אחרי שהניח את נשקו, הרים את ידיו, צעק בעברית, הניח את תעודת הזהות שלו וחשף את גופו. מתחקיר עולה כי שלושת החטופים חזרו על אותן שגיאות. הם גם הצליחו לכתוב שלטים על הקירות ולהניף דגל לבן. אלא שאף אחד לא האמין להם. ובמקום לעשות את הדבר הפשוט ולאסוף אותם מכיוון ששרדו טבח חטיפה ושבי – הם נורו למוות.

קדושת המוות מול זילות החיים, אין ספק שהמשיחיים מובילים את הקו הזה. מול הפגנות החטופים בקריה יש קבוצה של מתנחלים שמפגינה על מנת לדחוק בצה”ל לשטח את עזה. נקמה ומוות אינן מתכון לניצחון אלא לדפיקת הראש בקיר.

חוץ מהפקרת אזרחי ישראל וזילות החיים, יש כאן התנהגות מופקרת, מטופשת ואלימה.

אפשר ללמוד מהחמאס שחיכו לרגע הכושר לתקוף אותנו. כשאנחנו ישנים, בטוחים בעצמנו, מבלים, חוגגים ומתעלמים. הרי ההפתעה, השחיתות, ההפקרות והמחשבה שיש לנו הסכם והסכמה עם החמאס הביאו אותנו ל־7.10.23.

מה היה קורה אם ישראל היתה חותמת על הסכם הפסקת אש, מקבלת את כל החטופים, מפרה אותו ומפרקת את החמס בלי ייסורי מצפון?

ככה עשה מוחמד ליהודים בחייבר,  הזמין את מנהיגיהם ואז טבח אותם בדרך ואחר כך עשה עם שבט יהודי אחר הסכם ואז תקף, הרג את הגברים ולקח את הנשים והילדים.

ח’ייבר, ח’ייבר יא יהוד שרים לא מעט ערבים כל פעם שקורה משהו דומה בימינו.

במקום לקרוא את הפרשנים הצבאיים והפוליטיים ואלו מהלכים נכונים לנו, תזכרו שעד שלא נחליף ממשלה ואת כל מי שהיה אחראי למחדל  ימשיכו אלו שמנהלים פה את הדברים לקדש מסיבות דתיות ופוליטיות את המוות ולהתעלם מהחיים.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

כתבות קשורות

כתבות נוספות

מדורים

כרם שיזף

יין ושמן זית- ענבים טובים עושים יין טוב

שלחו הודעה

tsur@shezaf.net  |  טלפון: 054-4975548

כל החומרים באתר shezaf.net, כתובים, מצולמים מוסרטים או מצוירים מוגנים בזכויות יוצרים ©. אין להשתמש בשום חומר מהאתר למטרות מסחריות, פרסומיות או לכל סוג של תקשורת חזותית, כתובה או אחרת ללא רשות מפורשת בכתב מצור שיזף.