מדורים

כתבות נוספות

חלוקת פרוות הדב הסורי

פתאום ובמפתיע התפרצה המלחמה בסוריה, מעירה דובים ישנים. כל האינטרסים הסותרים עלו על פני השטח. שוב כמו ב-2014, יש התפתחות מהירה ומתגלגלת, שמעמידה את כל הצדדים על קצות אצבעותיהם. ושוב, מי שעומד מאחורי האירועים הם כוחות של האסלם הפונדמנטליסטי שמגובים באספקה, מודעין ונשק על ידי הטורקים והקטארים ומי שעומד מולם הם הכורדים והשיעים.

אלא שהפעם אלו כוחות מגובשים שנעים בשני כיוונים. הכורדים מנסים להשתלט על מרחבי המזרח הריקים שנושקים לירדן ועירק ותחריר א שאם על הלב המיושב של סוריה.

עלך מנת להבין את התמונה יש לחזור 10 שנים אחורה, לימי מלחמת האזרחים, בהם חולקה סוריה למעשה בין ארבעה כוחות עיקריים:

כוחות דאע"ש – המדינה האיסלמית שנתמכה על ידי טורקיה וקאטר (ידידתנו מהחמאס העזתי), שפלשו מהמזרח והתעמתו בעיקר עם הכורדים של סוריה – הי.פ.ג (פלוגות ההגנה הכורדיות של סוריה) והפי.קי.קי. מעירק. לאחר כארבע שנות לחימה השיגו הכורדים, שקיבלו סיוע אווירי אמריקני צמוד ואומנו על ידי יחידות מיוחדות,  ניצחון על דעא"ש.

הטורקים, שאחת ממטרותיהם היתה לכבוש ולשעבד את הכורדים הסורים,  לא סלחו לכורדים על ניצחונם המרשים  ונכנסו בהם.  אבל למרות מצב הבערה הנמוכה בין הכורדים לצבא האיסלמי שהקימו הטורקים לאחר פירוק דאע"ש, שלטו הכורדים עד בכ־ %40 מסוריה – בכל החלק הצפון מזרחי – הג'זירה.  

כשהיה ניראה שאסאד הולך ליפול סביב 2014, התייצבו הרוסים, החיזבאללה והמליציות העירקיות לצד העלאווים (כת שיעית נחותה) של אסאד והצליחו לדחוק את המורדים החילונים והגי'הדיסטים לכיס סביב אידליב בעזרת הפצצות רצחניות והרס מוחלט (טקטיקה דומה לזו שישראל הפעילה בעזה).
בסוף מלחמת האזרחים  התייצבו הגבולות סביב שליטה כורדית בצפון מזרח, אזורים ריקים של מדבר שבהם הסתובבו שרידי דאע"ש באזור דיר א ־זור, כיס של מורדים שלא הוכנעו באידליב, נשען על תחריר א־שאם וארגוני מורדים אחרים, הלב העירוני שנשלט על ידי אסאד וכוחות פרוקסי של חיזבאללה ומליציות או חטיבות שכירי חרב אפגניות במימון אירני וכיס של מורדים סביב דרעא בדרום, בצמוד לגבול הירדני בחיפוי אמריקני.
ומכאן נגזר מרובע האינטרסים בסוריה 1. כורדים ארצות הברית 2. אסאד אירן חיזבאללה רוסיה. 3. טורקיה דעאש (די רמוס) ג'יהדיסטים, תחריר א־שאם באידליב 4. הרוסים והאירנים לא באותו צד באמת. לרוסים יש צורך בבסיס הימי בלאטקיה על מנת לאיים על הנפט הכורדי והגז הימתיכוני והם לא מעוניינים באירנים ובטורקים בסביבה.

הטריגר לפריצה המהירה של תח'ריר א־שאם במנהיגותו של ג'ולני היא  תבוסת החיזבאללה, הפגיעה העמוקה במליציות האירניות-עירקיות בסוריה, פגיעותה של איראן לחיל האוויר הישראלי מבלי שתצליח להסב נזקים דרמטיים לישראל.

כל אלו חשפו את אירן וארגוני הפרוקסי שלה, ובכללם את אסאד כמי שאין ביכולתו להתגונן ומכאן ההתקפה היזומה של הג'יהדיסטים של תחריר א־שם של ג'ולני (מי שפיקד על אל־קעידה סוריה ושרד מכל מנהיגי דאע"ש).
להתקפה יש חתימה טורקית גבוהה שכן הם אלו שמאמנים מספקים נשק ומודיעין לתחריר א־שאם.

אם כי הראיון שסיפק ג'ולני ל־CNN  מצייר תמונה מעניינת שבה השד ברח מידיהם של הטורקים.

טורקיה  של ארדואן קיוותה למישהו שיכבוש יאחד וידכא את הכורדים ויהווה מדינת בובה שלהם. אלא שג'ולני, שהצליח לאחד את הכוחות במחוז אידליב ולגייס לצידו את מנהיגי השבטים המקומיים ואת הצבא הסורי החילוני, ממשיך בקו שהביא אותו לעמדה בה הוא נמצא. הוא מדבר על פדרציה סורית של שווים. הכורדים מדברים באותה שפה והטורקים יוצאים מדעתם. הם לא רוצים בישות אוטונומית כורדית על גבולם הדרומי.

הכורדים, אולי בהשפעה מודיעין ואספקה אמריקנים וישראלים, תקפו את המליציות האירנו-עירקיות באזור דיר א־זור – אזור נפט מרכזי של סוריה. הכורדים שולטים כבר בחלק רחב של הנפט הסורי ומנצלים את המצב על מנת לנתק בין עירק לסוריה ולהרחיב את שטחי השליטה שלהם. זה כמובן גם אינטרס ישראלי ואנטי טורקי. ואם ישראל מעורבת בו – זו תהיה הפעם הראשונה מזה עשרות שנים שישראל תופסת צד בגלוי נגד טורקיה שהיתה עסוקה באיומים אלימים נגד ישראל מאז מסע המאווי מרמרה בקיץ 2010, מנסה לבסס לעצמה נמל בעזה על מנת לאיים על הגז הישראלי ועל תעלת סואץ. מהלך שסוכל על ידי ישראל.

יתרה מכך, אתמול השתלטו הכורדים על מעבר הגבול של אל בוחמאל, המעבר על הגבול העירקי מדרום לדיר א־זור, הוא ציר המעבר העיקרי של האספקה והלוחמים לדעא"ש ולמליציות האירניות. זה כנראה הטריגר לבריחת אנשי צבא סורים ושותפיהם מרמת הגולן שכן העלאווים ינסו לייצב קו הגנה על הרכס שמעל שדה התעופה חמימם, טארטוס ולאטקיה – החלק העלאווי של סוריה.

ההתקדמות המהירה שאיימה לכבוש את חומס ולנתק בין דמשק לאזור עלאווי ולאטקיה- מבריחה את מי שיכול לברוח מדרום סוריה לכיוון החוף.

סימן נוסף לקריסה של אסאד היתה בריחת הפיקוד האירני  שהודיע שאין בכוחו להילחם במקום הצבא הסורי שלא נילחם וההודעה הרוסית ליציאה בהולה של אזרחיהם מסוריה.

רוסיה גם היא במצב קשה משום שהיא מסובכת באוקראינה ומכוח פעיל של כמעט 60 מטוסי קרב בבסיס בחמימים, נשארו בו כ-15 ורק 9 במבב מבצעי והכפי שניראה לא מסוגלים ליצור שינוי ומהפך.

אין לנו מושג לגבי כוחות ווגנר שהיו בסוריה, אבל ניראה שהכיבוש המהיר של דיר א־זור על ידי הכורדים משמעו שאין כוחות משמעותיים של מליציית ווגנר וכי הרוסים מתכנסים לכיוון שדה התעופה בחמימים והנמל בטארטוס.

וישראל?

המערכה בעזה ובלבנון העמידה את ישראל בנקודה בה לא היתה הרבה שנים – כמעצמה הצבאית החמושה והחזקה של המזרח התיכון. למרות שהצבא הטורקי הוא הגדול והחזק בנאט"ו, עושה רושם שהצבא הישראלי קצת גדול עליו ומכאן הפנייה הטורקית הלא ישירה להתייצב על הגבול הישראלי ברמת הגולן בעזרת הג'יהדיסטים של תחריר א־שאם.

אם כי כמו שנכתב קודם, לא בטוח שג'ולָני יעבוד על פי ההוראות הטורקיות ומצד שני, איזה מחוייבות יש למנהיג סורי איסלמיסט ששמו ג'ולני?

כרגע נמצאים שני כוחות אויבים בהתקפה – תח'ריר א־שאם שבהנהגת ג'ולני שניראה כרגע שאין מי שיעצור אותם  שבכוונתם למגר את המשטר, להשתלט על סוריה ולסלק משם את הרוסים והאירנים. (זהו גם אינטרס טורקי רב שנים מול שני אויבים עתיקים). והכורדים – עוד אויב עתיק של הטורקים שנהנים מהמצב ומשתלטים על שטחים במזרח סוריה על הגבול עם עירק ומנצלים את הכאוס ושואפים להתחבר עם הכיס של דרעא על הגבול הירדני.

במידה רבה, הכורדים מגשימים חלום אותו סיפרו לי בסוריה ב-2015 – להגיע לגבול משותף עם ישראל.

האם ייפנו הכוחות המאוחדים של תח'ריר א־שאם  אחרי  שיצליחו נגד  הכורדים בעזרת הצבא הג'יהדיסטי שהטורקים גייסו ואימנו מתוך מי שנשאר מדאע"ש? לא מן הנמנע.

ומה האינטרס הישראלי?

לישראל אין לה שום חשק ורצון לקבל שילוב ג'יהדיסטי טורקי על גבול רמת הגולן.

באופן אבסורדי היחידים כרגע שיכולים להגן על העאלווים הסורים שעומדים בפני סכנת שחיטה היא ישראל על ידי איום על תח'ריר א־שאם ולכן היתה הפניה של אסאד לישראל.

הנוצרים שהיו מוגנים על ידי המשטר נעים בהמוניהם לשטח הכורדי. ולא רק הם. גם כורדים מאזור חאלב. אתמול שוחחתי עם חבר כורדי ברוג'ובה שאמר שבימים האחרונים הם עסוקים בקליטת 300,000 פליטים שברחו מפני התנועה המהירה של תח'ריר א־שאם.

הדרוזים שיושבים באזור החרמון וג'בל דרוז, ולאורך השנים זוהו עם השילטון ושרתו בצבא ושירותי הביטחון ויש להם חשבון ארוך עם דאע"ש ופרוקסי טורקיים אחרים, הפכו בימים האחרונים את סווידא – מרכז היישוב הדרוזי בג'בל דרוז למחוז דרוזי עצמאי, מגרשים משם את נוכחות המשטר ומשחררים אסירים מהכלא המרכזי.

כל אלו התפתחויות שמשחקות ןלידי ישראל שעוד לא שלחה את ידיה בגלוי,  אבל ייתכן שתתערב תחת שני תירוצים – הראשון, שנעשה בעבר, הוא הדרוזים שיש להם מהלכים בפוליטיקה והצבא הישראלים והשני הוא סיוע אקטיבי יותר לכורדים על מנת לעצור את סכנת ההתקרבות הטורקית ואת התקרבות תח'ריר א־שאם של ג'ולני.

סיבוב המאבק בין ישראל וטורקיה  שהתחיל במווי מרמרה ב-2010 ייתכן שיתחיל שוב אבל מעמדת פתיחה אחרת לגמרי.

אותו אחד שטרף את הקלפים לטורקיה שחשבה שסוריה תיפול לידיה, הוא אותו אחד שבחוכמתו הפוליטית ובניצול הזדמנות מעורר הערכה, הוא הסכנה הגדולה לישראל ובעלי בריתה- אבו מוחמאד אל ג'ולני.

אין יחסים אמיתיים יותר בין טורקיה וישראל והמצב הצבאי של ישראל טוב לאין ערוך ממה שהיה ב—-2010 כששני האיומים המטרידים של חיזבאללה וחמאס לא קיימים למעשה ואירן חלשה ופגיעה.

ועדיין – זה מצב שביר שאין לדעת לאן יתפתח.

הסינים מאחלים לאדם שיוולד בזמנים משעממים.

במקרה שלנו, הזמנים מרתקים ומדירי שינה.

הלוואי והיתה לנו הנהגה פוליטית חכמה וראויה שמסוגלת לקרוא את המפה ולנסות לערוך את המהלכים הנכונים.  אני לגמרי לא בטוח בזה. מי שממנה אוויל ככ"ץ לשר ביטחון, לא בטוח שידע איך לנהל את העניין לטובתה של ישראל ברגע הגדול והחשוב הזה.  

בלילה שבין ה־7 ל־8 בדצמבר 2024 נכנסו המורדים לדמשק ואסאד נעלם. ישראל יצאה לסבב הפצצות,  מנצלת את המצב הכאוטי על מנת לחסל תעשיות נשק טילים וכימקאלים סביב דמשק. טנקים ישראלים השתלטו על השטח המפורז והזהירו את הסורים מלהתקרב לגדר הגבול.

מזרח תיכון חדש. דומה מאוד ושונה לגמרי.

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

כתבות קשורות

כתבות נוספות

מדורים

כרם שיזף

יין ושמן זית- ענבים טובים עושים יין טוב

שלחו הודעה

tsur@shezaf.net  |  טלפון: 054-4975548

כל החומרים באתר shezaf.net, כתובים, מצולמים מוסרטים או מצוירים מוגנים בזכויות יוצרים ©. אין להשתמש בשום חומר מהאתר למטרות מסחריות, פרסומיות או לכל סוג של תקשורת חזותית, כתובה או אחרת ללא רשות מפורשת בכתב מצור שיזף.