צור שיזף

המהומה שחולל סרנה בעולם העיתונות היא כאילו היה הוא התרנגול הטיפש שפתח את הדלת לשועל שיכנס ללול ויערוף את ראשי התרנגולים.

והתרנגולים כידוע- קרקרנים וצדקנים מטבעם ועסוקים במלחמות תרנגולים ולא בטבעו וסכנתו של השועל.

ואין ספק מיהו השועל ומיהו שפותה לפתוח את הדלת.

אבל הטלת האחריות על סרנה והאשמתו במה שקורה היא צווחה של מי שחושבים שהם עיתונאים ובעצם הם חבורת מבוהלים שהבינו לפתע שאין להם אפילו את הגנת רשת כלוב התרנגולות ויודעים שהשועל מבין שהבנתם מאוחרת ושהם נתונים לטוב ליבו אם יטרוף אותם או לא.

והוא טורף ויטרוף.

סרנה עשה לעיתונות ולעיתונאים טובה גדולה. הוא הרבה יותר האווז של האלה ג'ונו שקרקר על חומות הקפיטול של רומא כשתקפו הגאלים, העיר את החיילים העייפים ואלו זינקו אל החומות והדפו את האויב.

העולם השתנה. אנחנו חיים בעולם שאינו דומה לשנים שלפניו. כל כך מהירה ואגרסיבית היתה מהפיכת המיחשוב והאינטרנט שנדמה היה שהיא מביאה חופש מוחלט והביאה אתה את המניפולציה המוחלטת.

יש עולם חדש. העולם החדש הזה שביבי היה ממבשריו וטראמפ הוא משיח השקר שלו אומר שלפוליטיקאי אין שום מחויבות לאמת.

מה שהיה נחלתו של עולם הפרסום משנות החמישים של המאה העשרים ("מד מן") הפך להיות החיים עצמם. השקרים המוסכמים ותעשיית אשליות הותמרו לפוליטיקה.

האם יש אמת בפרסום? האם אנחנו בכלל מצפים שמישהו שמפרסם את עצמו יאמר אמת?

האם רפי גינת שמפרסם את המוצרים הוא אמין? אומר אמת? ג. יפית? יאיר לפיד שמפרסם את בנק הפועלים?

מוכר רהיטים ועיתונאי במשקל קל שהפך לפרסומאי הם ראש הממשלה הנוכחי וזה של העתיד.

הפרסום עובד. יש פרסום בעיתונות, בטלוויזיה, ברדיו וברשת. זה אומר שהם אמת?

וככה צריך לתפוס את הפייסבוק והטוויטר. זה לא העולם האמיתי, זו לא עיתונות. זה עולם של פרסום ושיווק. אלו הנוצות. הן לא הציפור. זאת אומרת הן גם הציפור והן עוזרות לה להתחמם, לעוף, לחזר ולהצליח באוולוציה, אבל אי אפשר לאכול אותן. הן לא מזינות ממש. ובית משפט, ולא שכן עיתונאי שלא מבין את זה – הוא סתום.

העיתונות לא שמה לב שהעולם השתנה. ביבי שם לב.

ליבה של העיתונות הוא אמירת האמת. פוליטיקאים לא ניזוקים משקרים. זה חלק מהחן שלהם. עיתונאים כן.

אבל צריך גם לראות את הדברים בהקשר הרחב.

כי לפרסומת, או לשימוש בפרסומת החדשה המכונה בטעות ניו מדיה או פייסבוק, יש דרכים להפוך להרסנית.

ביבי לא המציא שום דבר חדש. הוא למד אצל מילטון פרידמן. מילטון פרידמן, אבי הניאו- ליברליזם  או הקפיטאליזם החזירי של אוניברסיטת שיקאגו, המציא את השיטה של דוקטרינת ההלם כפי שקראה לה נעמי קליין בספרה (http://www.text.org.il/index.php?book=09040614). על מנת לבצע שינויים כלכליים (ופוליטיים)  משמעותיים, צריך ליצר מצב כאוטי של אימה ובלבול בציבור ואז לבוא עם תוכנית דורסנית כשההגנות מפוררות והפחדים מועצמים.

רצח רבין והצלחת ביבי בבחירות שלאחר הרצח תחת הסיסמא: "פרס יחלק את ירושלים" היא דוגמא אחת, מבצע הפרטת המים והקמת תחנות ההתפלה המיותרות תחת חסות הכינרת הכאילו מתייבשת ןרצף בצורות מומצא, הוא דוגמא נוספת, הערבים הנוהרים לקלפיות היא דוגמא שלישית, אינתיפדת ההצתות והשמאל שיביא את דאעש הן עוד דוגמאות כחלק משיגרה פרסומית של הטלת אימה, יצירת כאוס ויצירת אווירה של הפרטה. האיום האיראני או בוננזת הגז, טובים כמובן ליצירת אקלים לעסקים גדולים כמו צוללות וספינות ועוד שלל שחיתויות שהאימה ותחושת המצור מטפחים.

הפיכת התקשורת ללא דייקנית ולא דוברת אימת מבית מדרשם של ביבי וטראמפ, מעוררי אימה רק למי שחושב שאפשר לשקר לכולם כל הזמן. אי אפשר. כל מה שאתה חזק בו הוא גם מה שאתה חלש בו.

סרנה גילה את זה. אמירת אמת באופן עקבי מפילה אותך כשאתה לא יכול להוכיח את מה שברור. ביבי מגלה את זה בימים אלו כשהוא מסתבך בחדרי החקירות בסבך השקרים שטווה עם שותפיו.

ביבי הוא שקרן. אני אפילו לא מסתכן בתביעת דיבה כאן, מכיוון שביבי שיקר אינספור פעמים בשידור חי. ובפייסבוק.

יש להניח שמי ששקרן, משקר כמעט בכל מקרה. עניין של אופי. ככה זה בפרסום. בטח כשנוכחים שהפרסום עובד.

המאבק בין סרנה לבין ביבי הוא לא על האמת הזו. אין צורך להוכיח אותה בבית משפט. גם לא את אישיותה של רעייתו. זה דווקא כן הוכח בבית המשפט יותר מפעם אחת.

ביבי הוא גם איש ציבור שכל מעשיו ראויים וצריכים בדיווח, וודאי שגם מערכת היחסים הדפוקה בתוך ביתו שמשפיעה על מינויים, הלך רוח ומעשים במדינת ישראל. גם לכך אין צורך בבית משפט. מספיק לראות את התוכנית המצוינת של אילנה דיין עם ראש המוסד מאיר דגן. ככה עובדת תקשורת. עניין בהיר וברור.

ולכן, חשיבותו של סרנה היא לא במאבקו בשקרן. אלא בכך שהוא מאיר בשגיאות שהוא ופרקליטיו עשו, את העולם החדש.

צוקרברג ופייסבוק אינם שונים מביבי. הניסון למניפולציה של מידע. יצירת עולם כאוטי בו כאילו הכל מותר, אבל כוחות ציניים שמטרתם שליטה’ כסף וחלוקת משאבים’ מנתבים את רובינו לאן שהם רוצים ויודעים עליהם כמעט הכל רוב הזמן. הטלפון החכם הוא האפליקציה שממשטרת אותנו. שמוכרת אותנו ולנו. זה הפייסבוק. הוא לא עיתון ולא עיתונות.

האם לסרנה יש השפעה בפייסבוק?

סרנה טעה בעיקר כי הוא מוכר בתור עיתונאי ושכח שפייסבוק הוא מד-מן. ביבי הוא מלך הפייסבוק. לא סרנה.

לביבי יש יותר השפעה מלסרנה. הוא הבין את המשחק הרבה לפני. הוא בא מעולם המכירות.

שם המשחק בפייסבוק הוא רכילות, חודרנות, אלימות מילולית ומסרים קליטים. כך גם בטוויטר.

האם הפייסבוק והטוויטר הם עיתונות? מהם גבולות העיתונות?

מלחמתו הצינית של צוקרברג בעיתונאים ובעיתונות היא הדבר הטוב ביותר שקרה לביבי, לארדואן, לפוטין, לטראמפ ולכל ציניקן תאב שליטה.

וכשהיה נדמה לו שהוא לא מצליח בשדה הפייסבוק, הוא פסע בנון-שלאנטיות אל השדה המשפטי המסורתי על מנת להסיר חובבן שחשב שהוא מבין משהו בעולם הזה מכיוון שיש לו כמה אלפי חברים ועוקבים.

המערכת הישראלית המשפטית היא דבר יציב. שום דבר לא השתנה בה. היא לא עובדת לפי החוקים של הפייסבוק. היא קובעת את השדה, המיקום והזמן על פי פרקטיקה של חוקים והחלטות משפטיות מצטברות. גם אם שופטיה בני אדם ויכולים לפרש מצבים וגזור דין.

הפייסבוק הוא אולי שדה פרוץ – אבל לא פילוסופית המשפט.

בעצם, גם לא הפוליטיקה.

וכמו שהפרסום מטפח גלים בעולם האמתי, כך גם הפייסבוק והטוויטר יוצרים גלים בעולם האמתי.

בסופו של דבר, אם נחזיק מעמד, העולם ישתנה פה בבחירות דמוקרטיות. על פי נתונים אמיתיים. בגלל ולמרות תעמולת בחירות ופרסום ובגלל שבסוף צריך לבחון פוליטיקאי או עיתונאי על פי מעשיהם המצטברים ולאו דווקא בגלל שגיאות או הצלחות נקודתיות.

ומי שלא מבין שהשימוש בכלים האלו – כולל השימוש הציני בבית המשפט כדי להשתיק את סרנה בזירת הפייסבוק, שאינה נוגעת אפילו ממרחק קילומטר בעיתונות האמתית, נועד על מנת להזניק את נתניהו כמנהיג שלא מוותר על סנטימטר בשום מקום, והוא האיש שהכי רוצה להיות פה ראש ממשלה, לא מבין בעיקרים של מערכות ישנות וחדשות.

ביבי הוא שקרן מועד שמידי פעם בלי שירצה בורחת לו אמת גזענית.

סרנה הוא עיתונאי מוכשר דובר אמת שלא יכול להוכיח את זה.

זה לא משנה כלום.