צור שיזף

אתמול בבוקר התעוררתי ומצאתי שביני לבין אשתי שוכב שוטר. זה היה מפתיע, כי לא זכרתי שלפני שכיביתי את האור הוא היה שם.

בוקר טוב אמרתי? קפה?

אני אכין לעצמי. הוא אמר. אני מרגיש פה כמו בבית.

סליחה, שאלתי, אתה באמת שוטר או שאתה פורץ?

מה פתאום פורץ. החוק מאפשר לי להיכנס לאיפה שאני רוצה מתי שאני רוצה.

"אין חוק כזה אמרתי. עדיין לא. נכון שבמסגרת תקנות החירום של הקורונה שהיא מעין שוט דמיוני עם יכולות פוליטיות ארוכות טווח מתכננים לתת לך להיכנס לכל חדר ופינה בתירוצים עלובים, אבל  זה עדיין לא פה.

"זה פה, זה פה," הרגיע אותי השוטר, שניגש למטבח, מצא את פולי הקפה והרים את כף המדידה.

"שתי כפיות?"

"כן." אמרתי. "25 שניות טחינה ולמקינטה."

"אני מעדיף 20."

אחרי שהוא שתה את הקפה. הוא שטף את המקינטה והכניס אותה לתיק.

"מה אתה עושה?"

"ראיה." הוא אמר. "אני שמעתי שאתה שותה לחיי אנשים לא ראויים ומשבח את השפלים. אני פה כדי לקחת אותך לחקירה."

"מה עם צו חיפוש? עם זה שהתפרצת לבית באמצע הלילה למקום האינטימי ביותר שיש ועכשיו ניכסת לעצמך את מכונת הקפה האהובה עלי?"

אלו ההוראות החדשות." אמר השוטר.

"והחוק? אתה לא אמור להיות שומר חוק."

"לא," אמר השוטר, "זו המדינה שהיתה והיא היתה מדינת חוק. שם, הכנסת חוקקה ואנחנו שמרנו על החוק. עכשיו זה קצת התהפך. יש שר לביטחון פנים שאנחנו מנסים להבין עם איזו רוח הוא עובד, רוח שמגיעה ומועצמת ממשרד ראש הממשלה כפול שניים ואנחנו כבר פועלים. הכנסת כבר תחוקק תוך כדי תנועה."

"ואם בית המשפט העליון יקבע שזה לא חוקתי?"

"באמת," אמר השוטר שלקח את הטלפון הסלולארי שלי ועיין בו כדי לראות אם יש שם תמונות מעניינות ועם מי אני מתכתב,  "בוא אני אסביר לך משהו אם עוד לא הבנת, בית המשפט אמר שביבי זה בסדר, זאת  אומרת נאשם עם שלושה תיקי אישום עובר? הוא כבר הפחיד את בית המשפט ומי שעבר תרגול כשר משפטים הוא עכשיו שר המשטרה. לא איזה לפלף זכויות אזרח עם עיגולדים. ואנחנו יודעים בהחלט מה מצפים מאיתנו. תארוז תיק קטן. אתה בא איתי."

"עורך דין? טלפון?"

"לא בדמוקרטיה החדשה." אמר השוטר.

והמפקדים שלך, אתה בטוח שהם מסכימים, אני יכול לשאול רגע את הדוברות?

"אתה יכול. אבל אתה מעליב אותנו באופן קבוע ואת אוחנה ואת ביבי ואת גנץ ובנט ובדמוקרטיה החדשה כפולת הראש שלנו, אסור להעליב יותר פוליטיקאים, שוטרים פקחים וכל מי שמותר לו להיכנס אליך הביתה ולהראות לך מי החוק פה.

"וחופש הביטוי?"

"מה איתו? זה בדמוקרטיה הקודמת. מרגע שבג"ץ קבע שביבי יכול להיות ראש ממשלה, משתנים יחד איתו כל החוקים. לא שמת לב? "

"איך?"

"החוק הנורווגי המדלג." אמר השוטר. "אנחנו קובעים והחוק מדלג אתנו."

כתבתי במהירות ושלחתי לדוברות המשטרה. הדוברות מיהרה לענות לי שהמקרה שלי בחקירה ולכן היא לא יכולה לדבר עם העיתונות. זה לא מאוד הפתיע אותי. משטרת ישראל היא גוף נעדר ביקורת עצמית. זאת אומרת יש מח"ש ויש מפקדים שאני מניח שרובם הגונים וטובים, אבל למעלה משנה אין מפכ"ל למשטרה אלא ממלא מקום שנורא רוצה למצוא חן.

"אמרתי לך?" שאל השוטר כשהוא אוזק אותי ולוקח ממני את המכונית שלי שהחרים." אנחנו החוק עכשיו.

אני בסדר תודה. בינתיים. עד שיגיעו השוטרים האמיתיים שיעצרו אותי על הטור הזה בעיתון. הם בטח יהיו אותם שוטרים שנכנסו כבר לביתו של אלעד משה אזרח ללא צו, חיפוש ללא סמכות, הבאתו למעצר וחקירה ללא מתן זכות לעורך דין משום שכתב פוסט בפייסבוק שהשוטרים נעלבו ממנו.

https://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-5746677,00.html

קוראים לזה לקחת את החוק לידיים.

חום המים עולה. אם רציתם לדעת איך יראה העולם שאחרי חוק הקורונה, שנועד לכסות על חוקי חירום דרקוניים שמקבעים את פחדיו ופחדנותו של נתניהו ולשמור עליו מכל משמר בבלפור כשליט יחיד, סיפקה משטרת ישראל דוגמא.

אצל היהודים נכתב: "ולא תהיה לפחד ממשלה."

ולנו אין ממשלה – רק פחד.

מי יגן עלינו? ראש הממשלה החליפי? שר המשפטים האילם? השר לבטחון פנים שמהוריד את המסכה ומסתובב עם גזענים בשכונות הדרום ומטיף לאלימות? ראש הממשלה שהמשיל אזרחים לפצצות מתקתקות ומרססי נגיפים בתת מקלעים? שר הבריאות שמגונן על בכירי משרד הבריאות שמנהלים את המדינה בלי יכולת מינימאלית להפנים שיח גלוי, ביקורת ותיקון?

רק אנחנו.