"מנקודת ראותם של הפיסול והאמנות," כותב פאוסיניוס, "המקדש הוא המושלם מבין הנפלאות שיצר האדם." ומבקר אחר במקדש ארטמיס באפסוס אמר: "ראיתי את הגנים התלויים של בבל, את הקולוסוס של רודוס, את בנייניהן האדירים שלא יאמנו של הפרמידות ואת המאוזוליאום של הליקרנסוס, אולם, כשנחו עיני על זוהרו של המקדש באפסוס, נמוג אורם של פלאי העולם האחרים."

מקדש ארטמיס, אחד משבעת פלאי העולם, נמצא באפסוס מזמנים קדומים. האמזונות הקימו אותו. שומרות על מסורת אלת הפריון הגדולה. את אפסוס ייסדו נשים, ממקמות את העיר על נהר המיאנדר הקטן (קיאסטר) המחבר את הים עם אנטוליה, במפרץ מוגן מהרוחות הצפוניות, בדיוק מול אתונה. ממזרח. מעבר לים. הנהר, אחת מסיבותיה של העיר, הביא את שפכי הרמה, ממלא את פי הנהר, מייבש את המפרץ. הופך אותו לביצה רדודה ואחר כך ליבשה. כמו שהיה קורה לאיזמיר לולא הקימו תושביה את הסכר המונע. גברים אף פעם לא יודעים לשמור על מה שנשים נותנות. היסטוריה.

מקדש באפסוס

"מנקודת ראותם של הפיסול והאמנות," כותב פאוסיניוס, "המקדש הוא המושלם מבין הנפלאות שיצר האדם." ומבקר אחר במקדש ארטמיס באפסוס אמר: "ראיתי את הגנים התלויים של בבל, את הקולוסוס של רודוס, את בנייניהן האדירים שלא יאמנו של הפרמידות ואת המאוזוליאום של הליקרנסוס, אולם, כשנחו עיני על זוהרו של המקדש באפסוס, נמוג אורם של פלאי העולם האחרים."
המקדש היה גדול פי ארבעה מהפרתנון שבאתונה, שכן מידות וגודל נחשבו באסיה יותר מתואר, המתחם הענק שצלעותיו נמשכו מאות מטרים, ובמרכזו עמדה האלה עשויה ארז או עץ הבנה שחור, תואר על ידי פיליניוס. הוא כותב כי המקדש נהרס שבע פעמים, ובכל פעם נבנה מבנה מפואר יותר. עד לליל הולדתו של אלכסנדר הגדול. באותו לילה, רצה לעשות לעצמו אחד ממטורפי העיר, ארוסטרטוס, שם עולם. הוא הבעיר את המקדש. האלה ארטמיס, מגינת המקדש, הוזמנה בדיוק להולדתו של אלכסנדר, ולפיכך לא יכלה להגן על המקדש שנשרף עד היסוד. כשבא אלכסנדר לאפסוס ורצה להקים מחדש את המקדש, אמרו לו תושבי העיר כי אל אחד אינו מקים מקדש לאחר. אלא שנשות העיר, שחיבבו את האלה הציידת, תרמו את תכשיטיהן והמקדש הוקם. נשים מקימות.

וילה מפוארת באפסוס

הוא נהרס שוב בפקודת נירון ולאחר ששוקם, נהרס סופית עם עלייתה של הנצרות, חלק מעמודי המקדש מובלים לקונסטנטינופול על מנת להיארג בבניינה של האיה סופיה – כנסיית החוכמה.
ומה נותר מאפסוס? בעיקר שרידים רומיים מהמאה השנייה לספירה. פחות משום שהעיר נהרסה, יותר משום שהעיר המשיכה לחיות בעוצמה, הופכת לאחד הכרכים החשובים באותה התקופה. כמו אלכסנדריה. כמו אנטיוכיה. כמו סלווקיה על החידקל.
ולא סתם הייתה אפסוס אחד המרכזים הראשיים בים התיכון. עיר שההיסטוריה שלה מגיעה עד לימים בהם נדחקו השבטים היוניים מפני הדורים, ומלכם אנדרוקלוס השיט אותם על פני הים שבין יוון ואסיה הקטנה למקום בו ישבו שבטים קריים וללגיים, עובדים את אלילת הפריון הגדולה שדמתה בתכונותיה לארטמיס. הם התיישבו על שפת שפכו של נהר הקיאסטר (קוצ'וק מיאנדר), ששימש להם מוצא אל הים, משמשים כנמל לממלכת מאוניה, ממנה תצמח ממלכת לידיה במאות שיבואו.

מקדש אפרודיטי

ולא סתם נולדה אפסוס היכן שנולדה, ממשיכה לשגשג במשך אלפיים וחמש מאות שנים, שכן אם מותחים קו ישר מערבה וחוצים את הים ואת האיים, מגיעים לאתונה ולתעלת קורינתוס. אפסוס הפכה להיות העיר שחברה בין מזרח ומערב, מחברת את הנתיבים שבאו ממרכז אסיה ופרס עם דרכי הים של הים התיכון. מעמדה הסוחרי, יצר בה את הבנק הראשון בעולם במאה השביעית לפני הספירה, אנשיה מעדיפים לכרות בריתות כלכליות ולשמור על עצמם כאוצר פיננסי יותר מאשר להסתבך במלחמות אותן הניחו למלכי לידיה שלוו מהם כספים על מנת לממן את המלחמות.
בסופו של דבר, באמצע המאה השישית לפני הספירה, נכבשה אפסוס על ידי לידיה לאחר שקרוסוס הכניע את שאר הערים היוניות במרחב. הוא הזיז את העיר וחידש את מקדש ארטמיס. אלא שלאחר מספר שנים נכבשה לידיה על ידי הכוח העולה. ב-546 לפני הספירה כבש כורש הפרסי את העיר, הופך את אפסוס לקצה הדרך המלכותית שהוליכה מקטסיפון לחופי הים התיכון. האכמנידים ייסדו את הסטרפיה של איוניה, מקימים להם בסיס לקפיצה הבאה הלאה- ליוון.
הדרך היבשתית הובילה את הסחורות מזרחה, פנימה לתוך ליבה של האימפריה הפרסית. הפרסים, חוץ מלפתח מסחר, היטיבו עם העיר בהרסם את מילטוס, העיר המתחרה, ב-494. ההריסה היתה טובה לא רק בצד התחרותי אלא גם בצד ההגמוניה, שכן מילטוס היתה מולדתה של הפילוסופיה היוונית ובה חיו ועבדו תלאס, אנקסימנדר ואנקסימנס.
בן תקופתם ואחד מבניה המפורסמים של אפסוס היה הפילוסוף הרקליטוס, צאצא של אנדרוקלוס המלך המייסד. הרקליטוס עסק בפילוספיית הטבע והשפיע על האסכולה הסטואית. הרקליטוס הוא זה שפסק: "פנטה ריי" – הכול זורם. אי אפשר להיכנס לאותו נהר פעמיים. הוא גם זה שטבע את אחדות הניגודים, האל הוא חושך ואור, חורף וקיץ. פנטה. ריי.
אפסוס הצטרפה לליגה ההלנית של דלוס שנאבקה בפרסים לאחר שהיוונים עצרו את ההתקדמות הפרסית בקרב סלמיס (480 לפנה"ס), בכף מיקלה ובפלטאה. בשנים שלאחר מכן, הצטרפה אפסוס לספרטה במלחמה הפלופונסית הגדולה נגד אתונה ושימשה כבסיס לצי הספרטני, תורמת לתבוסה האתונאית באיוס פטמוי ב-396. אלא שעשר שנים לאחר מכן, החליטו אנשי אפסוס כי טוב יהיה להם יותר לחזור אל המטריה הפרסית-אכמנידית, ועד שכבש פיליפוס, אביו של אלכסנדר מוקדון, את אפסוס ב-336 לפנה"ס עם 10,000 חיילים, צידדה העיר בפרסים.

אפסוס

ליסימכוס, מלך יוון והחלקים המערביים של האימפריה שנותרה לאחר מותו של אלכסנדר, הרחיב את נמלה של העיר על מנת להפוך אותה לעיר הנמל העיקרית, מצרף אליה אוכלוסיות מכמה ערים אחרות, מבצר ומוסיף, קורא לה ארסינואה. על שם אשתו. נשים.
אבל לא עיר מיוחסת כאפסוס תקרא לעצמה בשם אחר חוץ משמה היא. אפסוס. במשך המאה השנייה וראשית הראשונה לפני הספירה, החליפה העיר ידיים ובריתות בין אנטיוכוס הסורי ובעלי הברית של הכוח העולה – הרומים, עד שב-85 לפני הספירה הכירה העיר כי הרומים הם הכוח החשוב וקיבלה על עצמה את המנהל הרומי. ושוב, כבתקופות קודמות בהן ידעה אפסוס לשבת על צירי המרחב והזמן בתאום עם הכוחות הגדולים, צמחה העיר, ובמשך מאות שנות השלטון הרומאי המשיכה להיות עיר מסחר חשובה וגדולה, מתייצבת בשורה אחת עם אלכסנדריה, אנטיוכיה וסלווקיה. גם ייסודה של קונסטנטינופול לא גרע ממעמדה כתחנה ימית המנהלת את המסחר.
כמו בכל הערים הגדולות בהן צמחה והתבססה מסורת אינטלקטואלית, גם לאפסוס הגיעה הנצרות באמצע המאה הראשונה לספירה. לפחות שניים מהשליחים, יוחנן ופאולוס, חיו במקום, מרעימים עליהם את צורפי התכשיטים ויוצקי הזהב שהתפרנסו מעיצוב צלמים ופסילים למקדש ארטמיס.
הנצרות ניצחה ואומני הזהב והכסף עברו לייצור סדרתי של צלבים ואיקונות. ב-431, כיאה למעמדה הבכיר של העיר, כונס בה ויכוח פומבי בין הנסטוריאנים, שהאמינו בטבעו הכפול של ישו – האנושי והאלוהי, לעומת הביזנטים שטענו בתוקף כי ישו הוא אותו אדם. ואלוהים. הביזנטים ניצחו בוויכוח שכתוצאה ממנו נרדפו הנסטוריאנים מכל חלקי האימפריה הביזנטית, נמלטים מזרחה עד לסין, ממנה יבריחו זמן מה לאחר מכן את סודות גלמי עשי המשי. באותו קונגרס הוצהר וניקבע כי מרים הבתולה היא אם האלוהים.
עד המאה השביעית המשיכה העיר במהלכה הסוחר והמתפתח, אלא שאז, קם הכוח החדש. הערבים עלו מהדרום, כובשים את ארץ ישראל, סוריה ומצרים, פושטים על נמלי ביזנט. מהצפון ירדו הסלבים. ב-688 נבזזה העיר על ידי מואוויה, החליף האומאי כשחזר ממצור על קונסטנטינופול. בין 716 ל-717 עצר מסלמה, מפקד צבאו של החליף סולימן, למנוחת חורף באפסוס לאחר מצור נוסף על קונסטנטינופול.
יגעים מלארח צבאות זרים שלהם נטיה לעצור ולבזוז בחזרם ממסעות מלחמה כושלים, הזניחו אנשי אפסוס את הנמל שהפך לביצה בוצית והגביהו את חומות העיר. העיר משכה את ידה ונסוגה מהדרכים הימיות, מפנה את הבמה לקונסטנטינופול ששרדה יחידה לאחר מאבק כזה או אחר בערים ההלניסטיות של אלכסנדריה, אנטיוכיה, סלווקיה ואפסוס.

סלון בוילה

ב-1090 כבשו אותה הסלג'וקים שעלו מטורקמניסטן למשך שבע שנים, אלא שהביזנטים השתלטו עליה שוב, בעזרת מסע הצלב הראשון שלרוע מזלם של הסלג'וקים עלה לירושלים דרך אפסוס.
לאחר 250 שנה, נפלה אפסוס שוב לידיהם של שושלות טורקיות שונות. אמירות ססן, אמירי אידין, ולבסוף לידיו של הסולטן העות'מני ביזיד. ב-1403 כבש אותה טימור לנג, הצולע, שעשה את כל הדרך מסמרקנד, וב-1426 כבש אותה מוראט השני העותמני.
היום קוראים למקום סלצ'וק. עיר שדה נחמדה ששדירת עצים ושדות מוליכים אל העיר שבה תיאטראות, שרידי כנסייה, אגורה, פסלים רומיים, רחובות מרוצפים, נמל יבש וים מרוחק.
כך חולפת תהילת עולם. מקום שהיה בו מקדש הגדול פי כמה מהפרתנון, שחי בה פילוסוף כהרקליטוס, שתמכה בספרטה בפרסים ובאלכסנדר מוקדון, שהיתה העיר הרומית החשובה באסיה הקטנה, שבה התרחש הכינוס הגדול של הכנסייה הביזנטית ב-431, ולמרות כל זאת, אין היא מעוררת רגשה כמו אלכסנדריה. כמו ירושלים כמו אתונה או איסטנבול. מכיוון שנטשה את הים ונכנעה. מכיוון שהפסיקה לחיות. אפס. הכול זורם.

בית באפסוס לקריאה נוספת ראה:

מתוך: כשפים בוונקבמבה