דר' אלון רימר מגיב על נושא המים

עיתונות - טורים של אחרים

בעקבות מאמריו של צור שיזף "שערוריית המים שאנחנו שופכים לים” ו-“מים. עוברים מאדום לשחור. או להיפך”

 

דר' אלון רימר, חקר ימים ואגמים בע"מ, המעבדה לחקר הכנרת

באתר האינטרנט של צור שיזף מופיעים שני המאמרים לעיל, ודעתו על ניהול משק המים הישראלי זכתה לביטוי נוקב גם בתכנית מבט שני בערוץ הראשון בתאריך ה- 3.3.2010. הבעיה עם המאמרים ותוכנית הטלוויזיה היא שצור מאמין כל כך בגרסתו שלישראל יש כל כך הרבה מים, שהוא למעשה מרשה לעצמו לשפוך אותם עם התינוק שבתוכם. לישראל יש בעיית מים, שדורשת (גם לגישתו של צור) טיפול מסיבי ויקר, והשקעה אדירה בתשתיות. ניתן אכן להפחית במידה ניכרת את ההתפלה אם פעולות כפי שציין צור בכתבותיו אכן תתבצענה. הבעיה היא שהטענה שאין לישראל בעיית מים, ויש מספיק באקוויפרים, פועלת בדיוק בכיוון ההפוך למה שהתכוון המחבר.

אבל תחילה הבה נבחן את הטענות של צור אחת לאחת:

 

טענה 1: אם הכינרת היא מאגר כל כך זניח, למה אנחנו מדברים רק עליה? כי מסיבות היסטוריות, חברת מקורות ותכנון המים לישראל התייחסו אל הכינרת כאל המאגר העיקרי - מה שרואים – הוא מה שיש. קל לשאוב, קל לטפל ואין סכנה גדולה – מפלס המים יכול לרדת בשנה שחונה ועונה טובה של גשמים תתקן את המצב.  

תשובה 1: ממש לא נכון. מי שיטרח לגשת לספריית השרות ההידרולוגי, או לספריות של אוניברסיטאות שונות ברחבי הארץ ימצא שם דו"חות מפוארים של השרות ההידרולוגי, ובהם מדידות מפוארות לא פחות של כל נחלי ישראל ומפלסי האקוויפרים. אלה ש"לא רואים". אני בטוח שהתעניינות אצל ותיקי משק המים והשרות ההידרולוגי הייתה מעלה מייד זיכרונות על דיונים ארוכים, ודו"חות מפורטים, וגם כמה וכמה אמונות תפלות לגבי פוטנציאל המים של מדינת ישראל. מאז ומתמיד דיברו והעריכו את פוטנציאל המים של ישראל כולה ולא רק של הכנרת.

 

טענה 2. למרות החורף השחון ולמרות אזהרות המומחים, אין למדינת ישראל בעיית מים. יש למישהו אינטרס לייצר את פאניקת המים העונתית. זה טוב בעיקר למי שיוכל להתפרנס מהפחדה.

תשובה 2: יש לישראל בעיית חוסר מים קשה. בעובדה הארץ מתייבשת, מאחר ולאורך שנים ניצול מי התהום והמים העיליים גבוה מהעשרה הטבעית. בעשורים הראשונים לפיתוח המדינה הביא פיתוח מואץ של כושר השאיבה באגני מי התהום הטבעיים לניצול מים גבוה בהרבה מהיקף המילוי השנתי החוזר שלהם. מצב זה הוביל עד מהרה לייבוש קבוע של מקורות מים על ידי שאיבתם, עוד לפני שהגיעו לשפיעה טבעית. במהלך תקופה זו יובשו בפועל עשרות מעיינות, ו- 97% משטחי בתי הגידול הלחים בארץ. חלקם הגדול הפכו לשטחי חקלאות, שטחים בנויים, ומתקני תיירות (ע"פ נתונים מהלל גלזמן, רט"ג, 2008). בשנים האחרונות יש צורך גדל והולך לאספקת מים לצרכי שימוש ביתי, וכתוצאה מכך מפלסי מי התהום בכל רחבי הארץ יורדים, כמו גם מפלס הכנרת. האמירות שמישהו רוצה להתפרנס מהפחדה מתאימות למשטרים טוטליטריים. גם באוסטרליה ובספרד יש בעיות דומות של מים. אינני בטוח שנימוק כזה עולה בשיח הציבורי שם.

 

טענה 3: אחת מתפיסות היסוד ההיסטוריות של מדינת ישראל שהיא מדינה מדברית. אבל היא לא. 95% מאוכלוסייתה גרה בין מטולה לאשקלון. זהו אזור ים תיכוני עם ממוצע גשמים סביר ומספיק. רק 5% מהאוכלוסיה, פחות מחצי מליון מתוך 10 מליון שגרים במדינת ישראל שבין הירדן לים (כולל תושבי השטחים), מתגוררים בבאר שבע ודרומה לה – באזור המדברי של מדינת ישראל.

תשובה 3. בויכוחים חסרי התוחלת האלה, (האם יש או אין מים), מביאים תמיד מספרים לא רלוונטיים; עולות תמיד הטענות שיש אצלנו גשם כמו באנגליה או כמו ביער השחור בגרמניה; והמהדרין גם מוסיפים שההבדל היחיד הוא שאצלנו הגשם מופיע במטחים חזקים, וכל שעלינו לעשות הוא לתפוס ולאגור את הנגר העלי שנוצר, ובא לציון גואל. באמירות כאלה נשכחות מספר עובדות טריוויאליות וגם כמה מספרים:

א. ההתאדות אצלנו גדולה לפחות פי  -2.0 1.5 מההתאדות באירופה ואבדן המים מפני הקרקע וממאגרים הוא משמעותי ביותר, בעיקר בחודשי הקיץ. ההתאדות מהכנרת בכל שנה היא כ- 230 מיליון מטר מעוקב (שני מתקני התפלה גדולים). היו רבים בעבר שהציעו להפחית את ההתאדות באמצעים שונים. לא בטוח שצור היה שמח אילו רעיונות אלה היו יוצאים לפועל.

ב. יש אצלנו עונה יבשה ממאי עד אוקטובר, שבמהלכה הנגר העלי נפסק לחלוטין. יתרה מכך, בד"כ כמויות משמעותיות של נגר עלי נוצרות אצלנו רק אחרי שירדו כ- 300 מ"מ במהלך עונת הגשם. לעתים קרובות, בשנים שחונות, כמויות הנגר העלי הן כמעט זניחות.

ג. איגום מים הוא פעולה יקרה גם כן, הדורשת שטחים יקרים. בארץ שבה לפעמים יש נגר עלי ולפעמים אין, והאידוי מפני מים הוא עצום גם למאגרים שעומדים ריקים יש עלות גבוהה מאד.

 

טענה 4: המיתוס הומצא בראשית המאה ה-20 על ידי אבות הציונות שעלו לארץ וחשבו, שאם הם לא רואים אגמים ונהרות – אז אין מים...... נדמה ששום דבר לא השתנה ב-80 השנים האחרונות. אנחנו ממשיכים ליבש את הארץ ולשפוך את המים לים כדי להתאים אותה לשאיפות הישנות – ארץ מדברית שחונה - ואז לצעוק שאין מים וחייבים להתפיל.

תשובה 4: זהו סתם משפט דמגוגי. הטיפול במשק המים הישראלי כבר משנות החמישים, עם כל הביקורת (המוצדקת, אבל לא בכיוונים שאליהם מצביע צור) הוא מבין הטובים ביותר בעולם המערבי. הבעיות אצלנו שונות לחלוטין, ולצערי צור מגיע אל הבעיות האמיתיות רק בסוף המאמרים ובסוף תכנית הטלוויזיה, אחרי שאיבד את כל הקרדיט באמירות הלא נכונות שלעיל.

 

טענה 5:מכיוון שמדינת ישראל היא מדינה של היסטריה לאומית מאז היוולדה – הפך המוביל הארצי שבנייתו החלה ב-1953 והסתיימה ב-1964 למה שיפריח את הנגב ויציל אותנו מצמא. הוא היה מיותר כבר כשבנו אותו והפיכת הכינרת לסמל לאומי ולמדד מצב הרוח עם יצירת הקו האדום ונסיגת המים מגדותיה – משפיעים על השאיבה מממנה ומסיטים את הדיון מהעובדות הנכונות והאמיתיות.

תשובה 5: על כך נאמר "אמר ונשאר בחיים". הטענה כאילו המוביל הארצי היה מיותר כבר כשבנו אותו היא טענה לגיטימית מבחינה היסטורית ומדעית, אך אין זה הופך אותה לנכונה. כדי לטעון כך צריך לבדוק ולחקור את ההיסטוריה של מדינת ישראל, ואת חשיבותה של החקלאות לקיום המדינה בשנותיה הראשונות. אי אפשר לשפוט את התנהלות המדינה בשנות החמישים והששים מנקודת הראות של היום. זו איננה התייחסות רצינית. אישית אינני מכיר עבודות מחקר שבהן נטען והוכח כי המוביל הארצי היה מיותר מתחילתו. באשר לקו האדום של הכנרת – ההתייחסות אליו בקרב מקבלי ההחלטות ברשות המים היא הרבה יותר רציונאלית ממה שצור מייחס להם.

 

טענה 6: הכינרת מכילה רק 5% מהמים שלנו. יש עוד 4 מאגרים ששני מאגרים הגדולים שבהם– מאגר ההר, אגם תת קרקעי עמוק שמשתרע מהגליל ועד הנגב ומכיל 40% מהמים ומאגר החוף, מאגר רדוד, שמשתרע מראש הנקרה לאורך כל החוף הישראלי. שטחו של אקוויפר ההר הוא כ- 3,000 קמ"ר ונפחו נאמד בכ - 30 מיליארד מ"ק. איכות המים בו טובה מאוד ולכן הוא משמש כמאגר משמעותי למי שתייה. כמות המים הניתנת לשאיבה מאקוויפר ההר עומדת על כ- 350 מיליון מ"ק מים בממוצע רב שנתי. מה שמקורות לא מספרת שהיא היתה יכולה לשאוב ממנו הרבה יותר מים. רק שהיא מעדיפה לשאוב מהכינרת – באופן היסטורי מקורות מכוונת לכינרת למרות שבמאגר ההר יש פי עשרה יותר מים מאשר בכינרת. 

נכון. זה הנתון שמייד קופץ לעין -  רוב המים שלנו לא בכינרת, במקום שרואים, אלא מתחת לאדמה. איפה שאף אחד לא רואה, לא קודח ולא מטפל. 

תשובה 6: זה הטיעון שבגללו נדרשתי לכתבותיו של צור- ממש טיעון של חוסר הבנה מוחלט לגבי זמינות של מקורות מים טבעיים ודרך השימוש הנכונה בהם. הטענה של צור כאילו יש למדינת ישראל מספיק מים מבוססת על הנפח המוחלט של המאגרים! אלא שזהו מספר חסר כל חשיבות. הכנרת מספקת 30% מתצרוכת המים של ישראל כאשר משתדלים ושומרים על מפלס קבוע לאורך שנים ארוכות, וכך צריך להתייחס לנתונים. המאגרים האחרים מספקים מים גם הם תוך ניסיון אמיתי לשמור על מפלסים קבועים. זהו הקריטריון המאפשר ניהול בר קיימא. קצרה היריעה מלפרט לאילו קטסטרופות סביבתיות ניתן להגיע כאשר מנצלים את מאגרי המים מעבר ליכולת ההתחדשות השנתית שלהם. אם לא היינו נוהגים כך היינו מגיעים במהרה לייבוש מוחלט של כל מקורות המים הטבעיים (גם אלה הבודדים שעדיין נשארו), המלחת בארות מסיבית, החלשת מבנה הקרקע, ועוד תופעות שקשה לחזותן. בולעני ים המלח הם רק רמז למה שמסוגל הטבע לעולל בחזרה למי שמפר איזונים טבעיים של אלפי שנים, ומתעלל בטבע ללא הבנה מינימאלית.

 

טענה 7: מפלס המים (בכנרת) יכול לרדת בשנה שחונה ועונה טובה של גשמים תתקן את המצב. הקו האדום העליון בכינרת הוא סכר דגניה – כשהכינרת גבוהה ממנו - גולשים עודפי המים לירדן, הקו השחור הוא פשוט קצה הצינורות ששואבים למוביל. תרצו עוד מטר – תאריכו את הצינורות במטר. כמה זה מטר? צריכת המוביל שווה לסנטימטר ביום. כמליון וחצי קוב. הארכתם צינורות במטר – היא הוספתם עוד 25% של מים למערכת. 160 מליון קוב (כמו כל המים שהותפלו ב-2009 במדינת ישראל). אז למה לא? פסיכולוגית. זה ירחיק את הגדות. לא נעים לראות אגם מתכווץ. שום נזק אבל הרבה היסטריה.

תשובה 7: עוד טיעון מטעה בעליל. ניצול מושכל של מקורות מים טבעיים מחייב שמירה על מפלס קבוע לאורך שנים. ניתן לבצע חישובים סטטיסטיים של כמויות המים הזמינים בכנרת, ולבסס את שמירת המפלס הממוצעת לאורך השנים על מודלים סבירים – וזה אכן נעשה. בוודאי שלא ניתן להמשיך ולשאוב עוד מטר ועוד מטר בטענה שעונת גשמים טובה תתקן את המצב. מבחינה סטטיסטית אם נרשה למפלס לרדת עוד מטר ייתכן ונצטרך לחכות למילוי הכנרת מחדש עוד 10 שנים. ומה יהיה אחר כך? אם נוריד את המפלס עוד מטר, נצטרך לחכות לחורף שמגיע אחת ל-30 שנה כדי שהמפלס יעלה במידה משמעותית. ובינתיים מה עם תיירות ליד הכנרת? מה עם דייג? כמה יעלה להעמיק את המעגנות? מה תהיה ההוצאה על שינויים במתקני השאיבה?. ועדיין לא הזכרנו את הבאת המערכת הביולוגית של האגם למצב פיזיקאלי שאיננו ידוע לנו, ולפיכך קשה לצפות כיצד מערכת זו תמשיך להתנהג בעתיד. לשמירה על מפלס בגבולות נתונים יש הגיון שאותו מכירים ומוקירים בכל העולם. מדינה שבה יש רק אגם אחד איננה המקום להמציא את הגלגל ואת הטבע מחדש.

 

טיעון 8: ומה עם המאגרים האחרים? מקורות, חברת המים הלאומית שלנו, פשוט לא יודעת לטפל במאגר ההר. היא מגיעה לבערך 40% ממנו. ואם נוסיף לזה שהמאגר נמצא גם מתחת לשטחי יהודה ושומרון ונוסיף לזה תירוצים שונים – יהיה אפשר להבין למה השאיבה ממאגר ההר כל כך ירודה. מה גם שאין לנו מושג אמיתי על מפלס מאגר ההר. רק לפני ארבע שנים הורה נציב המים על חמישה קידוחי בדיקה כדי לדעת מה באמת מפלס מי התהום של המאגר החשוב ביותר של מדינת ישראל. האם זה מספיק? האם אנחנו יודעים? לא ממש. אנחנו מעדיפים לעצום עיניים ולהתפיל.

תשובה 8: עוד פעם טיעון לא הגיוני ומטעה. מקורות שואבת בכל מקום אפשרי באקוויפר ההר. במשק המים נרעשים ונרגשים מכך שהפלשתינאים קודחים ומפיקים כמה מיליוני קוב מים מאקוויפר ההר ללא תיאום עם ישראל. המפלסים באקוויפר ההר ירדו כבר לפני שנים רבות, ומקורות הירקון ונחל תנינים כבר כמעט יבשים מזה שנים. מהיכן בא הטיעון שמקורות שואבת 40%? אולי מגורמים אינטרסנטיים שמבחינתם אין שום בעיה שכל הארץ תתייבש באופן מוחלט, והעיקר שניתן יהיה להמשיך ולהפיק מים בזול על חשבון הדורות הבאים. המצב באקוויפרים ידוע ברמה טובה למדי. ניתן כמובן להמשיך ולהשתפר בצורה ניכרת ע"י התקנת ניטור אוטומטי ומדידה רציפה של מקורות המים הטבעיים. אם רשות המים רוצה עוד קידוחי תצפית על שטח של מאות קמ"ר הדבר מעיד על גישה רצינית ואחראית של שיפור המידע הקיים, ולא על חוסר מידע מוחלט כפי שמציג צור.

 

טיעון 9.: למזלינו, למרות חוסר התכנון, ההזנחה והבזבוז, אין לנו בעיית מים. עדיין לא. היום אנחנו (כ-7 מליון אזרחי ישראל) צורכים 1745 מליון מטר קוב מים. 910 לצריכה ביתית 120 לתעשיה 530 לחקלאות 70 לטבע ו-115 לגורמי חוץ - לירדן ולרשות הפלשתינאית. מקורות מייצרת מתוך משאבותיה וניצול חוזר של קולחין 2040 מליון קוב לשנה (על פי אתר החברה ) מתוך זה 1500 מטר קוב בעצמה – 85% ממה שצריך. זאת אומרת, על פי אתר מקורות – למרות שהחברה יודעת לטפל במלואה בכינרת, רק בפחות מחצי במאגר ההר וכמעט כלום במאגר החוף (זאת אומרת היא יודעת לנצל 50% ממקורות המים הזמינים של מדינת ישראל)– היא מייצרת ללא התפלה 85% מהמים שאנחנו צריכים. ובסך הכל מיוצרים כל שנה במדינת ישראל כ-300 מליון מטרים מעוקבים עודפים.

תשובה 9. כל הדיון הזה במספרים הוא מגוחך. במחי קולמוס מוכיח העיתונאי שעבודתם של כמה עשרות אנשי מקצוע ברשות המים, במקורות, במשרדי תכנון ובאקדמיה, כאלה שהקדישו שנות חיים לשאלה כמה מים יש והיכן, לעבודה מיותרת לחלוטין. הנה המספרים שחישבתי לפניכם, 300 מיליון מטרים מעוקבים לשנה עודף, וזהו. תפסיקו לבלבל את המוח. לשמחתם של תושבי המדינה אין הדברים מתנהלים כך. אם היו מספיק מים לאספקה סדירה במשק המים לא הייתה מתעוררת בעיית מים. אי אפשר לבוא ולטעון שהכול נעשה כדי להפריט את משק המים ולמכור אותו לבעלי הון. יותר מדי אנשים רציניים מתעסקים בנושא בזה ואי אפשר לטעון שכולם מטומטמים ו\או מובלים באף אחרי מדיניות מוזמנת מראש.

אם נאמץ גישה קצת יותר הנדסית הדיון הפופוליסטי במספרים של ממוצעים איננו נכון ואיננו רציני. לא ניתן לבחון את משק המים הישראלי ברצינות מבלי לקחת בחשבון את האופי הסטוכסטי (אקראי) של הגשמים בישראל. בקורס "מבוא להנדסת השקייה" בטכניון מלמדים את מהנדסי ההשקיה שעליהם לתכנן את רשת המים למטע כך שתתאים להתאדות ביום החם ביותר בחודש החם ביותר בשנה. על אחת כמה וכמה רשת הספקת המים למדינת ישראל. זו צריכה להתאים לא לממוצע, אלא לשנה השחונה ביותר שבאה אחרי שלוש, ארבע, או חמש שנים שחונות כפי שהמציאות מלמדת אותנו. הבעיה התחדדה מאד בשנים האחרונות מאחר ויש הבדל מהותי בין אמינות אספקת מים לחקלאות, לאמינות אספקת המים לצרכים ביתיים. עד לפני שנים לא רבות נהגה רשות המים לקצץ במכסות המים לחקלאים כל אימת שמשק המים עמד בפני קשיים. זו הייתה דרך פעולה ידועה שבגללה טענו החקלאים במשך שנים שהם הם ה"אקוויפר הרביעי" של מדינת ישראל. בשנים האחרונות, עם הגידול בדרישות המים של האוכלוסייה, ומעבר חלק ניכר מהחקלאות למי קולחים לא ניתן יותר להפעיל את טכניקת "השאיבה מהאקוויפר הרביעי", ואמינות האספקה מחייבת פיתוח מקורות מים חדשים.

 

טיעון 10.:צור מעלה בכתבותיו שורה של בעיות נוספות במשק המים הישראלי:

א. מצבו העגום והמזוהם של אקוויפר החוף, והאפשרות לשקמו ולהפיק ממנו מים נוספים. 

ב. הבנייה במישור החוף שמונעת העשרה טבעית, והדרכים שקיימות להתמודד עם בעיה זו 

ג. תכניות לאיגום מים מקומי בנחלים שכיום מובילים מים היישר לים 

ד.       טכניקות לאיסוף וניצול מים מקומי לא מוצלות ולא מופעלות.

 

נושאים אלה הם בעלי חשיבות עליונה במשק המים הישראלי, והטיעונים שצור מעלה בכתבותיו דורשים התייחסות רצינית של רשות המים. עם זאת אי אפשר להתעלם מכמה בעיות לוגיות:

א.      אחת הבעיות שבגללה יש מחסור במים היא אקוויפר החוף מזוהם. רמת הניטרטים בחלקים גדולים ממנו גבוהה בהרבה מהמותר למי שתייה על פי התקן, ורמת המליחות (ריכוז כלוריד) בחלקים גדולים ממנו גבוהה בהרבה מהריכוזים שניתן לספק לחקלאות. כדי לחדש את ניצול האקוויפר כפי שהיה בעבר יש אפשרות לנסות לשקם את האקוויפר, ו\או להקים עשרות מתקני טיפול וטיהור, וזו כבר שאלה האם פעולה זו עדיפה על התפלה. כאן הטענות נכונות, אבל שוב, גם ניקוי 160 מלמ"ק לשנה זו פעילות שהון רב בצידה, בדיוק כמו התפלה, וגם אותה ימסרו בסופו של דבר לבעלי הון, אז מה ההבדל?

ב.       הטענה שיש לבצע פעולות שנועדו להגדיל את העשרת מי התהום באקוויפר החוף הנה מוצדקת לכשעצמה, אבל אין מומחה מים אחד שיוכל להגיד בכמה אפשר להעשיר את אקוויפר החוף באמצעות בנייה חכמה. יתרה מכך, גם לוח הזמנים להעשרה כזו איננו ידוע, ולא בהכרח ניתן לחשב אותו. זו אי ודאות כה גדולה, שברמת מקבלי החלטות קשה מאד לעמוד בה, כשמנגד עומדת אפשרות ודאית להפקת כמויות ידועות ומוגדרות של מים.

 

לסיכום: לישראל יש בעיית מים, שדורשת טיפול מסיבי, יקר והשקעה אדירה בתשתיות. הבעיה היא שכאשר עולה הטענה שאין בעיית מים, ויש מספיק באקוויפרים, הטוען כך משיג תוצאה הפוכה: זו לגיטימציה ציבורית לחברות המים לשאוב יותר ממקורות המים הטבעיים (ובאופן טבעי זהו אקוויפר ההר הנקי, מקורות הירדן והכנרת) ולייבש את הארץ, במקום לטפל במקורות המים המזוהמים. התוצאה – נחלים מתייבשים, הכנרת מתייבשת, ואקוויפר החוף ממשיך להישפך לים. גישה זו של "אין בעיית מים" מקדמת עוד רעה חולה והיא גילוי חדשות לבקרים של "מקורות מים חדשים" – אקוויפרים עלומים בעומק מאות מטרים שמומחי מים טוענים שהם "מקורות מים שלא נוצלו בעבר". בדרך כלל אין אלה מקורות מים חדשים אלא הפחתה נוספת של כמויות המים באקוויפרים "הישנים", שמתבצעת ע"י שאיבה מעומק גדול יותר ולפיכך השפעתה איננה ניכרת מייד אלא לאחר פרק זמן ארוך יותר. חשוב מאד לכוון את הביקורת לכיוונים הנכונים, שכן האמירה ש"יש מספיק מים" היא בבחינת רצף הכוונות הטובות שמוליכות היישר לגיהינום.

 

תגובות 

 
0 # מדוע צור לא מגיב לטענות הללו? 09-02-2011 12:15
מדוע צור אינו מגיב לטענות הללו שלכאורה סותרות את מה שהוא כותב?

ניב שלום.
תודה על התגובה.
אני כתבתי דברים אחרים שמופיעים בשורה של מאמרים מנומקים. אלון רימר כותב את דעתו ואת תגובתו לדברים שכתבתי. אלו - בעיני הבדלי גישה ונידמה לי שקורא ביקורתי יכול לקרוא את הטקסטים ולהחליט.
צור
ענה | ענה וצטט | צטט
 

הוספת תגובה


Security code
רענן