מדורים

כתבות נוספות

דווה גורש (טורקיה)

דווה גולש (טורקיה)

התנגשות

באתי לטורקיה, כי ליד איזמיר יש קרב גמלים. זו העונה עכשיו עוד מהזמנים שגמלים היו כלי העבודה המרכזי של הנוודים הטורקמנים שהביאו את טוב המזרח מהודו סין ופרס לקונסטנטינופול, אלא שהשלג גרם לדחיית כמה מהקרבות. אף פעם לא ראיתי גמלים נלחמים. בני אדם כן, אבל גמלים הן הרי חיות אינטלגנטיות. קרב גמלים? אני חייב לראות.

ירד שלג באיסטנבול. המונית נסעה באיטיות לאורך ים השיש ומסעדות הדגים וגן המשחקים הגדול היו נטושים לגמרי. הנהג פנה בזהירות לתוך הפתח של חומת הים הביזנטית וטיפס על מרצפות הרחוב האפורות לתוך סולטאן אחמאט. זה החלק שאני אוהב באיסטנבול שאני אוהב את רובה. פה, מתחת לטופ-קאפי, מתחת לאיה סופיה ולמסגד הכחול, יש בזאר שטיחים נהדר ובית מרחץ שבנה מימאר סינאן, הארכיטקט הענק שעבודה שולית שלו זו חומת ירושלים.

'יורד שלג כבר שלושה ימים ואומרים שירד עוד שלושה.' אמר פקיד הקבלה בפרצוף נכאים, מביט באור האפור של אחר הצהריים ובסופת השלג שהמשיכה להרקיד את הפתיתים באוויר, נופלים ברכות על הרחובות, מצטברים בערימות לבנות ורכות.

לא היה איכפת לי, כי קצת למעלה, ליד פסי הטראם , בשדרות היניצ'ארים, יש מסעדה ותיקה שמגישה בשר כבש ואיירן – יוגורט חמצמץ ודליל שאין יפה ממנו ללוות כבש בדרך אחרונה.

קיוויתי שיש פחות שלג באיזמיר. שה- 300 קילומטרים דרומה מאיסטנבול, יעשו אותה ליותר חמה. כשחזרתי לחדר דחפתי את הרגלים לתוך ההסקה, כיונתי שעון לשעה מוקדמת מידי והלכתי לישון.

אוטובוסים בטורקיה הם רעיון גדול: נוחים, מרווחים, מקבלים בהם עוגיות, תה, קפה ומים (מטורקיה!) כמה שאתה רוצה, וכל כמה זמן עובר הדייל ומזליף או דה-קולון. 12 שעות מאיסטנבול לאיזמיר. הקפנו את ים השיש ממערב, מתקרבים אל הדרדנלים. הינה רווח קטן. חציתי את הבוספורוס אינספור פעמים והפלגתי צפונה עד הים השחור, אבל אף פעם לא חציתי את הדרדנלים. חצינו את הים האפור במעבורת ונסענו בין שדות ירוקים. מצדיות בטון, שמהן ניהל אתא-טורק את הקרב הגדול שלו נגד הבריטים בגליפולי, עמדו אפורות ומאיימות מתחת לשמים שהפסיקו להגיר שלג ורק רבצו כבדים על גבעות עגולות.

הלאה, דרומה, לאיזמיר. חושך ירד כשנכנסנו לתחנה. זינוק קטן והלאה, לטורגוטלו, שם, הבטיחה לי ג'אנה הנהדרת, יש קרב גמלים. בטורגוטלו, עיירה לא גדולה 54 קילומטרים מאיזמיר, לא דיבר אף אחד אנגלית. אימצתי את מעט הטורקית שלי ומצאתי מלון עלוב. בעל המלון, זקן, צולע וחמדן, לא שמע בחיים על גמל. לתומי חשבתי שגמל אומרים כמו ברוב השפות של הסביבה. קמל בשבילו היה קמל טרופי או סיגריות. ציירתי לו גמל לא פחות טוב ממה שאנטואן סנט אקזיפרי היה מצייר כבשה. הוא הביט בי בחוסר הבנה. ואז הבין : 'דווה גולש!' הוא נהם נהמת ניצחון, מצייר אבטיפוס חדש של גמל. 'ככה ניראה דווה!' הוא אמר בפסקנות, מביט בבוז בציור שלי.

דווה גולש (טורקיה)
דווה גורש

'דווה גורש?'

'דווה גורש. ירין. דוקוז.' מחר בעשר. רחוק? 'שני קילומטרים לכיוון צפון.' במדינה שהגודל שלה 1500 על 700 קילומטרים מקצה לקצה זה יפה להגיע בדיוק של 2 קילומטרים.

בבוקר זרחה שמש, אבל השלג כיסה את ההרים. קניתי בורקס באחת מהמאפיות, הטורקים גדולים בבורקסים טריים ושתיתי תה עם הסיגריה הראשונה של הבוקר מכוס שיש לה גוף של אישה. אך, הטורקים האלו, כמה דברים טובים יש להם ביומיום הפשוט. ואז הלכתי מערבה לאורך הכבישים וליד המסגד, חציתי גשר מעל נחל חצי יבש. רוח מקפיאה שנשבה מהשדות גרמה לי להוריד את הכובע על האוזניים שלא ייפלו. אחרי אזור תעשייה מכוער, תוך שאני שואל כל טורקי שצועד בדרך על הדווה גולש פסטיבל, הגעתי לשדה בו עמדו כבר מוכרי נקניקי הגמלים. לפניהם נתחם ריבוע בגדרות וממערב הוצבה במה למכובדים. בתשע בבוקר לא היה אפילו גמל אחד. רק רוח מקפיאה. אף אחד לא דיבר שום שפה חוץ מטורקית. שום תייר לא היה באופק. עשן עלה ממתקני הקבאב והנקניקים וכיכרות לחם טורקיות נהדרות וחמות חיכו ליד בקבוקי יני ראקי ופחיות בירה. בעשר הגיע הגמל הראשון. הוא היה גמל מפואר וענק. מזמן לא ראיתי גמל כביר כזה. הקרבות בחורף ובראשית האביב, כי זו תקופת הייחום של הגמלים. מי שהולך מכות זה הזכרים. מה לעשות, דבר מסוכן זכרים.

ואז הגיע שאהין. גמל שהיתה לו נוכחות מרשימה וסרטי רוק ירדו משפתיו שהיו מכוסות בזמם. זה לא נעים נשיכה של גמל. את זה אני מכיר מהגמלים של מדבריות המזרח התיכון ומהגובי של מרכז אסיה. במהלך הארבעים וכמה שנים האלו הסתובבתי עם גמלים באסיה ואפריקה, רכבתי עליהם כאן, במונגוליה וסין ואכלתי אותם באפריקה. איזה גמל. אחמאט, הבעלים המעוך שלו, אמר שהוא מברגמה ושהפרס הראשון למנצח הוא 34 מליארד לירות טורקיות. יותר מ – 25 אלף דולר. לא רע. יש לפחות עשרה קרבות גמלים בשנה. גמל פיבוריט יכול להעשיר את בעליו. בחרתי בשאהין כמו שהייתי בוחר ביגואר. בגלל השם. שאהין זה בז ציידים – אחת הציפורים האצילות, האלימות והיפות שיש. אם לשאהין הזה יש תכונות של בז ציידים–

דווה גולש (טורקיה)
צופים על הגג

הקהל התחיל להיאסף סביב הגדרה, יושב על משאיות פתוחות שעליהן עמדו כיסאות פלסטיק, עץ בוער בקופסאות פח כדי לחמם את היושבים מפני הרוח הקרה, בקבוקי יני ראקי נמזגים לכוסות, המים הופכים אלכוהול לחלב. הרמקולים התחילו להרעים ולהקות מנגנים חמושים בתופים וחלילים נגנו שירי עידוד לגמלים. כמה רעש. ספרתי את הגמלים ועצרתי בשבעים וחמישה. מחמאט אמר שיהיו פה מאה. על גבו של שאהין היה ריפוד כביר ועל ישבנו היה דגל טורקיה עם השם. הוא זורר והתגלגל על החול, מנסה לגרד מעליו את הכיסוי. טרקטור רתום לעלה עם חול חום פרק את המטען במרכז הזירה וטרקטור אחר פיזר את החול כדי לרפד זירת התגוששות.

ואז, באחת עשרה, הקהל רועם מסביב, הרמקולים שואגים, המנגנים מרעישים את הגמלים שזוררו בעצבנות, הוכנס הצמד הראשון. מובילי הגמלים שמאמנים אותם כל השנה, מריצים אותם אחד מול השני במסלול התנגשות. גמלים ללא רוכב. המאמנים הנלהבים מכים ומדרבנים אותם מהקרקע, עשרים מרסני גמלים כורעים על הקרקע בין הגמלים לקהל, אם אלו יחליטו ללכת מכות מחוץ לגבולות הזירה. עמדתי בפנים, עם המפלצות, נתזי רוק הגמלים נישאים עם הרוח ונדבקים לפליז, שפתי מתייבשות מהרוח הקפואה. זוג ראשון, זוג שני, זוג שלישי. השלישי כבר היה מחומם היטב. הם התנגשו כמו שני הרים ואז ניסו הגמלים להפיל אחד את השני בטכניקות הידועות – טון של גמל מנסה להניח את צווארו על צווארו של הגמל השני, להכריע אותו לאדמת החול הפזור. אם זה לא הולך, הוא מנסה לנשוך אותו ברגל עד שייפול ויש עוד טכניקה, שהיא המדהימה מכולן –תפיסת נלסון, גמל כופה על הגמל השני את כל כובד משקלו תוך שהוא דוחף רגל מתחתיו וגורם לו ליפול, הגמל המפיל תופס אותו ונועל אותו על האדמה. זה מה שהיה עכשיו. שני הגמלים נראו כמו ייצור אחד עם שתי דבשות אדירות, רגלים אחוריות עומדות, רגלים קדמיות מפותלות על הרצפה, פיות הגמלים המתנשפים מכוסים בקצף. לך תדע איפה מתחיל אחד ונגמר שני. ואז, לסימון השופט החד משמעי, זינקו עשרות הכורעים וכרכו חבלים על רגלי הגמלים, מושכים כל גמל לכיוון שונה כדי להפריד. לא קל למשוך מסה של טון. הם צעקו, וחבט במקלות ודחפו, וכשהגמלים קמו זינקתי בבהלה נמלט על חיי.

דווה גולש (טורקיה)
ברדק

בקרב הבא נמלט הגמל המפסיד לתוך הקהל, דורס ומפיל, כשהמאמנים והמרסנים רודפים אחריו לקול תרועות הקהל הנמלט.

'זה הפיבוריט!' דחק בצלעותי מוכר הנקניקיות אליו הלכתי לשתות כוסית ראקי. הפייבוריט היה גמל ענק בשם טורקמנבאשי – אבי הטורקים. דגל טורקיה אדום התנוסס מעל הדבשת. הקהל קידם אותו בשאגות שהתערבבו בנהמת הרוח המקפיאה והעננים שהלכו והתנמכו, מבטיחים שלג וסופות. הוא לא ממש רצה להילחם. אבל אז, כדרך גמלים, דחף את המתמודד, דוחק אותו לפינה. לא קרב גדול, אבל פיבוריט הוא פיבוריט בטורקיה. לא משנה מה הוא עושה

עכשיו הגיע תורו של שאהין. הפיבוריט הפרטי שלי ושל אחמאט. הוא עמד בקצה הזירה ובלי לחכות הסתער על הגמל שהסתער מולו. איזה קרב מפואר. הוא זינק במלוא הטון שלו , שתי רגליו הקדמיות באוויר, נוחת בכל כוחו ומשקלו על צוואר היריב. הגמל המופתע התחיל לסגת, שאהין תלוי על צווארו כמו במשחקי המריצה של הילדים, ואז, לאט-לאט, כמו בהילוך איטי, התחיל לכרוע, כוחו ומשקלו של שאהין דוחקים אותו אל הקרקע. כשהתכופף צווארו המובס של הגמל ההוא, ביצע שאהין את תרגיל הנלסון, דוחק רגל, מוסיף נשיכה בלסתו של הגמל השני שרוקו התערב בדם שהכתים את סנטרו, טרח! שני הרים במעגל שהלך והצטופף של הקהל שפלש למגרש נלהב, קורא קריאות עידוד לגמלים שרבצו, צוואריהם מפותלים, כל ראש בצד אחר, רגל על רגל, ישבניהם המפוארים אל השמים.

דווה גולש (טורקיה)
חבלי לידה

'להפריד!' צעק השופט ועשרות המפרידים כרכו חבלים. לא היה ספק מי מנצח. כסף עבר מיד ליד קהל המהמרים מסביב. אלא שברגע שהצליחו המפרידים למשוך גמל מגמל, זינק שאהין על רגליו ודהר אחרי הגמל המובס, אחמאט המעוך והנואש רודף אחריו לתוך הקהל המתפזר באימה מסערת רוחם של הגמל. שאהין שלי. איזה גמל.

הרוח התגברה ואחר הצהריים התקרב לסופו. עשרות קרבות מאחורי. זה לא טורניר של סיבובים. זה גמל מול גמל ובסוף נקבע המנצח. לי היה ברור מי ניצח את הקרבות. לא טורקמנבאשי אלא שאהין המפואר שהקרב והניצחון שלו היו מופת לדורות של גמלי קרב מיוחמים שכל-כולם מיוחדים למטרה של ניצחון שווה ומוחלט על היריב כדי לזכות בעדר הנקבות שלו. הבטתי מסביב. היו מעט נשים בקהל והן היו עטופות בכל כך הרבה שמלות שלא היה בשביל מה להיאבק ברוח. הכתפתי את התרמיל, שתיתי כוסית של ראקי לפרידה ממוכר נקניקי הגמלים החייכן, משכתי את הכובע על האוזניים ויצאתי בדרך הארוכה לטורגוטלו, איזמיר ואיסטנבול כשהרוח נושכת בעקבי ומיבשת את סרטי רוק הגמלים הדבוקים למעיל.

דווה גולש (טורקיה)
קהל וגמל
מילון מושגים

אוטובוס – האוטובוסים הטורקיים מביסים כל מה שידוע על אוטובוסים נוחות ועמידה בזמן. אסור לעשן בהם, הם עוצרים כל שעתיים וחצי, נוחים אלף יש מיזוג אוויר וחימום, לא מושיבים גברים ליד נשים לא מהמשפחה שלהם. שווים כל לירה. תחנות האוטובוס (אוטוגאר) הם מופת לכל מה שצריך להיות בתחנה כשכל עיר מתמחה במשהו אחר (בבורסה למשל כדי לקנות מרציפנים וחלבה)

איירן – משקה יוגורטי חמצמץ ומלוח שמקובל על שבטי הטורקמנים. נפלא עם מאכלי בשר שמנים וטוב ביום קיץ. בהרבה מקומות בטורקיה, בעיקר בקיץ, תלויות חביונות של איירן שמצטנן באוויר ופורק חום מהגוף.

אתא טורק – אבי הטורקים, מי שעשה לעצמו שם עולם כמצביא שהביס את הבריטים בגליפולי במלחמת העולם הראשונה ואחר כך ניהל קרב השהיה מוצלח ביחסי כוחות לא שווים מול הבריטים בארץ ישראל. ניהל את מלחמת העצמאות של הרפובליקה הטורקית לאחר מות האימפריה העות'מנית, גירש את היוונים והעביר את הטורקית לאותיות לטיניות ומינה את הצבא כשומר הדמוקרטיה. הוא האיש שאמר על גבולות הרפובליקה הטורקית – אנחנו לא רוצים יותר ולא נסתפק בפחות. בהחלט איש שידע מהו הגבול.
כנראה המנהיג הגדול באמת של המאה ה-20.

בורקס– המצאה טורקית. בטורקיה נהוג בבוקר להיכנס לבורקסיה שם חותכים את הבורקס לריבועים קטנים ומגישים חם ונפלא. שווה עם איירן בצד.

יניצ'רים – החיילים שהיו תחת פיקודו של הסולטאן – ברובם נערים נוצרים שאוסלמו בגיל צעיר והפכו לחיילים הטובים של האימפריה. שדרות היניצ'רים הוא הרחוב המרכזי המחבר את אקסראי דרך הבזאר הגדול אל המסגד הכחול האיה סופיה היראבטאן ושאר נפלאות איסטנבול.

דווה גורש – קרב גמלים. קורה בעיקר בחורף עד האביב (ינואר עד מרץ) בעיקר בטורקיה האגאית (מערב טורקיה) לטענת הטורקים המסורת אינה ברורה והחלה לפני כמה מאות שנים.

הדרדנלים – המיצרים המפרידים בין הים האגאי לים השיש. גליפולי היא ליד הדרדנלים

הבוספורוס – המיצרים הארוכים והצרים המפרידים בין ים השיש לים השחור. איסטנבול בנויה על הבוספורוס.

ים השיש – מרמרה – הים הכלוא בין הבוספורוס לדרדנלים.

יני ראקי – יני זה חדש ראקי זה ערק. אצלינו זה ערק, אצל היוונים אוזו אצל הצרפתים פסטיס. משקה על בסיס שומר שנהוג להוסיף לו מים שהופכים את הצבע לחלבי. זה בעצם המשקה של הים התיכון והטורקים – מוסלמים או לא – מתייחסים אליו כמו אל מים קדושים.

לירה טורקית – ערכה מתדלדל מידי יום. השער עכשיו עומד על משהו כמו מליון ושש מאות אלף לדולר. כוס צ'אי עולה ברחוב 300 אלף. פחות משקל.

מימאר סינאן – נולד כנוצרי בקפדוקיה, התגייס ליניצ'רים, התאסלם ובגיל 40 קיבל את משרת האדריכל הראשי- עם השנים רק השתבח, בנה מאות מבנים ברחבי האימפריה שכמעט 100 מהם באיסטנבול וכוללים מסגדים ומבני ציבור רבים כשגולת הכותרת היא הסולמניה – המסגד שבנה לסולימן המפואר – הגדול בסולטאנים העות'מנים. אדריכל ענק בכל קנה מידה. חי יותר מ-90 שנים וחבל שלא יותר.

1.2003

וידאו : דווה גורש!

 

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

כתבות קשורות

כתבות נוספות

מדורים

כרם שיזף

יין ושמן זית- ענבים טובים עושים יין טוב

שלחו הודעה

tsur@shezaf.net  |  טלפון: 054-4975548

כל החומרים באתר shezaf.net, כתובים, מצולמים מוסרטים או מצוירים מוגנים בזכויות יוצרים ©. אין להשתמש בשום חומר מהאתר למטרות מסחריות, פרסומיות או לכל סוג של תקשורת חזותית, כתובה או אחרת ללא רשות מפורשת בכתב מצור שיזף.