המלחמה הפתיעה אותנו. שוב לא היינו מוכנים. השלום הרדים אותנו. חוסר המידע המודיעיני. הפחד להיסתבך במשהו שכל כך היה לנו קשה לצאת ממנו. תקופת השלום הארוכה גרמה לנו למנות אלוף פיקוד צפון בינוני, רמטכ”ל לא מתאים, מפקד עוצבה חסר דמיון ולהמשיך להזניח את קו המוצבים חסר הגיבוי, את התירגולות.

יכולנו להרשות לעצמינו כי בלילה מילמלנו במיטות שאנחנו מוגנים על ידי הצבא הטוב בעולם, על ידי מוסד אימתני, שב”כ רצחני ויחידות ההאזנה והתצפית הצה”ליות שאין דומה להן.
ישנו בשקט כי ידענו שיש לנו חיל אוויר מופלא שיכול לחרב את כל מי שמתקרב וחיל ים שצוללותיו חמושות בטילים גרעיניים שיחריבו כל איראני שיעז.
רק לייתר ביטחון בנינו בור לממשלה מתחת להרי ירושלים בהשקעה של 2 מליארד שקלים בדיוק ליום הזה וויתרנו על מערכת תותחי הלייזר נגד קסאמים וקטיושות ודחינו בבוז את השיטות לגילוי מנהרות. אנחנו לא מבזבזים כסף סתם. אנחנו מסתכלים רחוק. מעבר לאופק. ואזרחים לא במדים לא נחשבים בעינינו. לא כאן ולא שם. שם נישבור אותם. פה ניקבור אותם או שיחזיקו מעמד. כי ביטחונם נתון בידינו הבטוחות והמבינות הכל. הכנו את בתי הקברות. את פיקוד העורף. ייפלו פה טילים. יהיה קשה. אנחנו מוכנים שתשלמו. אתם תמיד משלמים. אנחנו.
אם יש דבר אחד ברור הוא שצריך עכשיו, כרגע, לזרוק לכל הרוחות את מפקד העוצבה, אלוף הפיקוד, הרמטכ”ל ראש המוסד ומפקד אמ”ן. ולהורות לשר הביטחון ולראש הממשלה לישתוק ולהתרכז במחשבה ובשאלות הנכונות.
כי המלחמה הזאת הפתיעה אותנו. כי אנחנו לא מוכנים לה בגרוש.
את חוסר המוכנות אפשר לזהות ב-72 השעות הראשונות. החטיפה המטומטמת (שטח לא ניצפה שמילואימניקים התריעו עליו במשך שנים, סיור שיוצא כשלא כל חייליו חמושים, פיקוד שלא מבין במשך שעה למרות שדווח שיש הרוגים וחטופים, טנק מרכבה סימן 2 שלא אמור בכלל להיות בקו מנסה להיכנס וחוטף במקום להעלות מסוקי תקיפה לאוויר במהירות ולבצע בעזרתם את המירדף), מטר הקטיושות על עורף לא מוגן שלא ניסו להגן עליו למרות שהוא חוטף קטיושות (נשק עתיק ממלחמת העולם השנייה) כבר 30 שנה כשיש פיתרון (תותחי הלייזר) .
ויותר מזה, התגובה הפבלובית של ממשלת ישראל וצבאה. להפציץ ולהפגיז בלבנון. הזיכרון קצר – אבל ביולי 1993 (רבין ראש ממשלה ושר ביטחון) יצאנו למבצע דין וחשבון. קטיושות, הפצצות, חדירה רגלית והסכם עם החיזבאללה.
ב-1996 מבצע ענבי זעם (פרס ראש ממשלה) הפצצת תשתיות בלבנון, מאות קטיושות על הגליל, פשיטות קרקעיות של יחידות מיוחדות שלא הצליחו להשתיק את הקטיושות והסכם עם החיזבאללה.
במאי 2000 נימלטנו מלבנון. תישאלו כל לבנוני. הוא יגיד לכם שנימלטנו מפני החיזבללה. מיץ’ פרוטרו, החבר האמריקני שלי שמכסה את המלחמה מדירתו בבירות הזכיר לי את זה. הוא חושב שיש לנו טייסים מדהימים וצבא גדול, אגרסיבי ומטומטם שהורס את הדברים הלא נכונים בלי הרבה תועלת. הוא איש בעל אבחנות חדות וניסיון רב בטיפשויות. הוא שאל אותי אם אני יודע ממי למדנו להפציץ את דרכנו מתוך בעיות שלמדנו לייצר. (אני חושב שהוא מתכוון לויאטנאם – אחת ההצלחות האמריקניות הבולטות של המאה ה- 20 , אם כי גם אנחנו מאוד השתפרנו ב-30 השנים האחרונות).
אני אישית הייתי עובר עכשיו לשתיקה מוחלטת. לא רוצה לשמוע את אודי אדם, חלוץ ופרץ. ממש לא. שלא יספרו כמה שהלבנונים חוטפים. זה לא רלבנטי. הלבנונים חוטפים סתם. הם לא יכולים על החיזבאללה.
בוא נעשה סדר בדברים ונדבר על מי שאנחנו נילחמים נגדו בחוסר מקיצועיות של פיל טיפש. נגד הצבא הערבי הטוב ביותר בעולם, שרמתו אינה נופלת משום סיירת צה”לית.
יש לחיזבאללה 10,000 לוחמים. מהם כ-1000 לוחמי עילית. יותר מחטיבת סיירות העילית של צה”ל.
הם מצויידים בטילי נ.ט., יש להם ידע משובח בחומרי נפץ, מטעני צד, שדאות, תיקשורת, טילאות, תצפית, היסתוות (מטען נגד טנקים על הגדר הישראלית כמה פעמים), אומץ ויכולות. הם תמיד פגעו בנו יותר ממנה שפגענו בהם.
ובעניין היכולות – שום דבר לא סודי. לפני כמה חודשים נשלח המזל”ט האיראני של החיזבאללה לתוך ישראל וחזר ללא פגע. אנחנו יודעים שיש להם טילים אירנים. הם לא הסתירו את זה. הם ניסו ויודעים שאפשר ולכן כמעט הטבעת הסט”יל היתה עניין של זמן. קצת בדומה למה שקרה למשחתת אילת ב-21.10.1967 מול פורט סעיד.
החיזבאללה גם תמיד מדווחים אמת על מה שעשו ולא מוסרים טיפת מידע על מה נפגע אצלם.
ההפך מההתנהגות הישראלית חסרת האחריות (פגעתם 200 מ’ מהבסיס בסטלה מאריס – קצת ימינה ואתם בפנים – פגעתם בצפת במרכז. מצוין תמשיכו ככה) שמזמינה פגיעות בתושבי מדינת ישראל על ידי הכוונת הארטילריה של החיזבאללה.
אפשר להוסיף ולומר ששירותי הריגול של מדינת ישראל (כמו גם אחרים) לא הצליחו לחדור אף פעם לתוך החיזבאללה, שרמת מידור הקשר וזליגת המידע ממנו אפסית ושהמחוייבות האידיאולוגית של השיעים ההומוגנים שמרכיבים אותו היא חד משמעית.
פגענו אולי ב-5 אנשי חיזבאללה מתחילת המבצע. ובעשרות אזרחים שאין להם קשר. לנו נהרגו, נפצעו ונחטפו הרבה יותר חיילים. אנחנו משקיעים כל יום סכומים שמתקרבים למאות מליונים בלפגוע באנשים הלא נכונים.
אצלם יש קול אחד צלול ברור ומעצבן – נאסראללה. אצלינו מקהלת קולות מתלהמים שמבטיחים לשבור את החיזבאללה. אתם בטוחים שתצליחו לקיים?
אנחנו לא יכולים לקיים את זה כי הדרך היחידה היא לכבוש את לבנון, להיכנס וללכוד אותם אחד אחד אחרי לחימה קשה ומרובת קורבנות. אין דרך אחרת. או להשיג מודיעין מדוייק ולחסל את שרשרת הפיקוד.

מפת דרום לבנון והגליל הישראלי

ישראל ניסתה (אחרי שהזהירה את כולם שהיא הולכת לעשות את זה) לחסל את כולם בבניין הידוע. נכשלנו. ב-96 השעות האחרונות אנחנו חוזרים בדיוק על מה שניכשלנו בו ב-1993 וב-1996.
יש כבר יחידות מיוחדות בשטח, הן מנסות לפגוע במשגרי רקטות למיניהן. הכניסו את הקטיושות הישראליות. זה יעזור כמו שעוזרים התותחים נגד הקסאמים בעזה. אולי פחות. הטנקים מחממים מנועים על הגבול כי יצטרכו להסיע אותם לפחות 40 קילומטרים או יותר כדי לעצור את יורי הרקטות. יקראו למבצע שלום הגליל. רק שהפעם זה מוצדק הרבה יותר. אלא שהחיזבאללה הרבה יותר טובים ומוכנים מהפלשתינאים והם, לפחות בהרגשה, ניצחו אותנו בעבר. למראית הדג’ה ווי? יש לקוות שהדוגמא תהיה של איך ש’יה-יה’ הוליך את כח הצנחנים ב-1982 ברגל לאורך כל הדרך סופג מעט מאוד נפגעים. יש מפקדים מצויינים. לתת להם לחשוב בדרך שבה הצבא הזה מסוגל לפעול.
אבל ההרגשה העמומה היא שאנחנו לא מוכנים למבצע הזה צבאית. הצבא גדול, מסורבל, שאבלוני ומונהג על ידי אנשים חסרי דמיון ויכולת שאין להם שום תוכנית מקורית. תוכניות המגירה הצה”ליות הן העתקה של תוכניות שניכשלו בעבר.
אנחנו בצרות. יום כיפור הוא אחיו הזקן של מה שקרה וקורה לנו עכשיו. אז ניצחנו בגלל צבא המילואים הגדול הטוב והאמיץ שלנו ובגלל שהקרבנו את חיילי הסדיר.
אז זו גם הייתה מלחמה קונבנציונאלית שמיצתה את ההפתעה שלה ביומיים- שלושה הראשונים.
ועכשיו מה? איך נטפל בחיזבאללה? מה נעשה כשיתחילו ליפול בתל אביב באר שבע ובכור הטילים הסוריים כשנתקוף אותה מתוך תיסכול גובר (בצדק, כי אנחנו הורסים בתים והורגים לבנונים ולא מגרדים את החיזבאללה)?
אין לנו הגנה מפני זה גם. אם כי הממשלה מסודרת בבורות שלה.
יש להכיר בעובדות. חיינו נתונים כרגע בידיהם של אנשים שהכינו אותנו רע מאוד לעימות הנוכחי. שלפחות אחד מהם (פרס) הוכיח שהוא יודע לעשות כל שגיאה אפשרית ולא יימנע ממנה.
צדק נסאראללה. אולמרט ופרץ לא שאלו את הוותיקים מהם. אני ממליץ על גוגל. הוא חסר פניות. זה מה שאני עשיתי. בדקתי מה קרה ב-1993 וב-1996. קדימה פרץ ואולמרט. תכתבו דין וחשבון וענבי זעם.
אנחנו צודקים, החיזבאללה הם באמת חבורה של טינופות פנאטים מסוכנים. רק שאנחנו חייבים להבין שאנחנו לא מתעסקים עם חובבנים שצריך לכעוס עליהם, אלא להיות יותר חכמים מהם ולהשמיד אותם באמת. לא את לבנון. לא את עצמינו. את החיזבאללה.

ארץ החיזבאללה – מסע בדרום לבנון במאי 2003