סוף הדרך מותה של מדינה

העיר העתיקה

"אני צוחק כי בא לי צחוק בתוך ציחקוק." אמר איני עבאדי. עמדנו ליד מסגד יום השישי, הג'אמע שבנה ד'אהר אל עומר, השליט הבדואי של הגליל בטבריה, קרוב לאמצע המאה ה-18. הג'אמע החינני שיש לו מינארט מוזר וייחודי ושער כניסה כמו שיש במעט מקומות בכלל, היה כלוא ומטונף בתוך ארקדות בטון מכוערות, כתובות ייסוד מפוארת מעל לדלת הכניסה שמישהו הטיח בה צבע מעליב. הפנים היה הרוס ושדוד.

 

18. סוף הדרך. פרק לפני אחרון


זהו? האם הגענו לסוף הדרך? האם ככה ניראה סופה של מדינה?
אין לי מושג. אני לא נביא. מה שאומר שיש על מה להילחם. שיהיה תענוג.

 

וידוא הריגה - חיסול ים המוות


מפעלי ים המלח שואבים כל שנה שלוש מאות וחמישים מיליון מטרים מעוקבים של מים מהאגן הצפוני,

יותר מחצי מכמות המים שמורידה את המפלס במאה ועשרים סנטימטרים כל שנה.

אבל בפועל הם תורמים לירידה שנתית של 23 סנטימטרים מכיוון שהם מחזירים מאתיים וחמישים מיליון קוב אחרי השימוש. אבל מי אומר שזה הנתון הסופי של השאיבה? אולי, אם ירידת המפלס והתרכזות המים הם יירצו יותר? מי מפקח עליהם?

"חוק הזיכיון מאפשר להם לעשות מה שהם רוצים"
   

בין עתלית לניסנית



אז מה הסיפור פה? סיפור קטן. הדנקרים רצו לקנות לעצמם
שליטה בבנק הפועלים שהמדינה מכרה. כדי שיהיה להם כסף הם מישכנו את
בריכות המלח שהן עוד לא שלהם אבל שעליהם חתמו הסכם עם המדינה 
כשמדינה טוענת שהבריכות שוות עשרים ושלושה מיליון דולר.
הדנקרים משכנו את הבריכות (של המדינה)  במאה מיליון דולר
בבנק דיסקונט כדי שיהיה להם כסף לרכוש את גרעין השליטה בבנק הפועלים.
עיסקה סיבובית קוראים לזה. הם מישכנו בריכות לא שלהם בבנק
שלהם על מנת לרכוש עוד בנק מהמדינה.
מה לא מובן בזה? צריך להיות יועץ משפטי כדי להבין?

 

סוף הדרך - גב הספר וביקורות


"יש פה שתי ישויות, ארץ טבעית ומדינה אונסת", כותב צור שיזף, טייל, סופר ועיתונאי,
שמנסה בספרו החדש לחקור ולהבין, ובראש ובראשונה לתעד את האונס הזה,
שראשיתו באידיאולוגיה,"מתוך אמונה שאין דרך אחרת", אבל שנמשך, וביתר עוצמה,
בישראל הניזונה מתערובת של שרידי חלום ציוני סוציאליסטי ישן וקפיטליזם דורסני חדש.

   

עמוד 1 מתוך 2