דאעש, מסע אל מפתנו של השטן


שיחה ב-103 FM עם תחילת המתקפה העירקית כורדית על מוסול

תוכן
1. מבוא: בין הטוב לרע 7
2. ג'בל סינג'אר. היזידים 11
3. הטורקים, נפט, כלכלה, איסלם, כורדים והסולטן 30
4. יוהן. הסיריאקים 53
5. יריות של שמחה 65
6. היום בו הפסידה אמריקה במלחמה 78
7. הולדת המדינה האיסלמית 84
8. ח'אג'י באכר. התוכנית 102
9. א־ראקה - הבירה העבאסית של המדינה האיסלמית 120
10 . דָאגָ'אל المسيح الد ّ جال 125
11 . הקפיטל - יום בחיי המדינה האיסלמית:
טרור, בירוקרטיה, סחיטה, שוד ויזמות קפיטליסטית 133
12 . עריפה 146
13 . הג'יהאד. לוחמי ארד מוקדסה 162
14 . שֶׁרְוָון 189
15 . ח'אטרה 202
16 . הכורדים 214
17 . סוריה, עירק, שיעים, סונים, עלאווים, נוצרים ודרוזים 236
18 . גרורות המדינה האיסלמית 248
19 . הקשת המזרחית 282
20 . הבית של בן־לאדן 291
21 . העתיד. מלחמת העולם המפוזרת 303
22 . הגבול 329
אפילוג 336
מקורות 338
מפתח 355





1. מבוא: בין הטוב לרע

ב־ 24 בדצמבר 2014 בליל חג המולד, נסעתי במרחבים בין מה שהיה
עירק לבין מה שהיה סוריה. נסיעה לילית בשטח שעובר מיד ליד.
מכונית בודדת בחשיכה. איפה עובר הגבול? מי אורב בחושך? האם
הרכב שמגיח ממול הוא של הכורדים או של דאעש? באור הפנסים
הצהוב חצו את הכביש ונעלמו בחשיכה הכלבים הבודדים, שרק הם
נותרו בכפרים הנטושים.
2014 הייתה שנה בה נולד משהו חדש. נהוג לחשוב שחדש הוא
דבר שמעורר תקווה. החדש הזה היה מעורר אימה. "הדבר הזה"
נולד יותר מעשר שנים לפני שהתגלה, אבל מעטים שמו לב לכך.
מעטים שמו לב למה שמתחולל, עד שלוחמי המדינה האיסלמית
פרצו בקיץ מתוך סוריה וביטלו את הגבול עם עירק. הם כבשו את
מוסול, השתלטו על מחסני נשק ומחנות צבא ענקיים, ועל עיר בת
כשני מיליון תושבים, השנייה בגודלה בעירק. הם הורו לנוצרים
להתאסלם או לשלם מס גולגולת. זמן קצר לאחר מכן, ב־ 29 ביוני
2014 , הכריז אברהים אבו באכר אל־בגדדי על עצמו כח'אליף
ועל הקמת הח'אליפות האיסלמית. האירוע היה מעין מכת חשמל
מאיימת, שגרמה לעשרות אלפי צעירים לעזוב הכול, ולזרום דרך
הגבולות הפרוצים של טורקיה כדי להצטרף לצבאותיה המנצחים של
הח'אליפות. הם נהרו לתוך שבריו של הסדר העולמי החדש שחדל
להתקיים בבת אחת.
המרחב הזה של מסופוטמיה, בו נולדה לפתע הח'אליפות
האיסלמית החדשה, הוא אחד המרחבים העתיקים והעשירים בעולם,
בתרבות, בחקלאות, בנפט, בהיסטוריה, בכובשים, בנכבשים, בעמים
ובאימפריות שנולדו ונעלמו ושנבלעו בתוכו. מפה הגיחו יותר
עמים שפשטו מערבה ומזרחה מאשר מכל חלק אחר בעולם. זה
היה חדר הלידה של העולם, לפחות עד עלייתה של אירופה לפני
מאתיים שנה ועלייתה של ארצות־הברית לפני כמאה שנה. במשך
ארבע־מאות שנים היה המרחב הזה כבוש ומאוחד תחת האימפריה
העות'מנית. כשזו התפרקה, חולק לכמעט מאה שנים, למדינות לאום
טריטוריאליות, בקווים שקבעו מעצמות שהפכו לאבק.
הסדר העולמי בן המאה נשבר. משתי המדינות, סוריה ועירק,
שגבולותיהן נקבעו באופן שרירותי, לא נשאר הרבה. המלחמה מאז
היא מלחמה על מה ואיך יצוץ לאחר שישוכו הקרבות. זוהי מלחמה
פיזית, נפשית ורוחנית על תודעה, על שינוי תודעה, על מחיקת
התודעה הקודמת ועל יצירת תודעה חדשה. מלחמה שמתנהלת
ברמות שונות של מציאות ודמיון. כל דרך שבה אפשר לשנות את
התודעה, מנוצלת כדי להכניע את מי שאתה נלחם מולו בכלים של
טרור, אלימות, הפחדה, מוסר ודת.
מתוך החשיכה צץ מחסום. לך תדע של מי. רווח לי כשראיתי
שאלו לוחמים כורדים. הם ניצבו על עמדותיהם המעוטרות
בסיסמאות שחורות של דאעש שנמחקו רק אתמול. המשכנו לנסוע
לכיוון מה שהיה הגבול ועכשיו הוא תעלת נ.ט. נטושה וגדר תיל
סלילנית. בשטח ההפקר הזה, מתנהל הקרב בין הטוב לרע. גם לטוב
וגם לרע יש שֵׁם ופנים. הטובים הם הכורדים. הרעים הם דאעש. כל
מי שתומך בכורדים הוא בצד של הטובים, כל מי שתומך בדאעש -
תומך בשטן. אבל גם הטובים וגם השטן מנוהלים ומתומרנים על ידי
כוחות גדולים מהם. מעגלים־מעגלים יוצרים סופה ומערבולת של
זוועות, חלומות, תקוות ואסונות.
כובשים וסופות שהגיעו ממרכז אסיה טלטלו את המרחב בשמונה
מאות השנים האחרונות. בשלושה בספטמבר 1260 הגיעו המונגולים
ונהדפו אחרי קרב מכריע בעין חרוד. ב־ 1401 הגיע טימור הצולע
לדמשק, הטיל עליה מצור ופגש את אִבְּן חַ'לְדוּן, היסטוריון ואבי
הפילוסופיה של ההיסטוריה. הוא הביס את יזרגוט העות'מני באסיה
הקטנה. הוא גם כבש את בגדד, שנבנתה כסמל השלמוּת האיסלמית
שבע־מאות שנה לפני כן ובה נרקמו אגדות אלף לילה ולילה על
הח'ליף הארוּן א־רשיד. מי שהביא את אִבן ח'לדון לדבר עם טימור
שמע והכיר את החאן. רושמי הרשומות, ובהם אבן ח'לדון עצמו,
העידו כי טימור ערך פגישות אחדות עם אבן ח'לדון וניסה לשאוב
ממנו מידע על העולם האיסלמי של צפון אפריקה ממנו בא. פגישתם
האחרונה הייתה בפברואר 1401 . הסקירה שכתב אִבן ח'לדון תורגמה
למונגולית. לאחר מכן אִפשר טימור לאבן ח'לדון לחזור לקהיר לפני
שהחריב את דמשק. את כיפת הבצל של המאוזוליאום של דמשק,
שאותה כבש לפני בגדד, ציווה להעתיק לסמרקנד. הבצל הממלוכי.
מאתיים שנה לאחר מכן נדד הרעיון, מועתק על ידי שאה־ג'האן
המוֹגוּלי, לכיפת הטאג' מהאל באגרה ועל ידי אדריכליו של איוואן
האיום, שהחלו רחוק מהסלג'וקים וטימור כשבנו את כנסיית ואסילי
הקדוש המבורך בקרמלין במאה ה־ 16 . המסע לא הסתיים שם.
כיפות הבצל שנולדו אצל הסלג'וקים השלימו את מסען על הדרכים
האסיאתיות כשבנו הרוסים את כנסיית מרים המגדלית במדרון
המערבי של הר הזיתים בירושלים.
טימור החריב את בגדד באכזריות נוראה: הוא הקים מאה ועשרים
מגדלים מתשעים אלף גולגולות והותיר רק מסגדים, בתי ספר ובתי
חולים. גם בתוך הילולת הביזה, ההרג, האונס והרצח, לא שכח את
תאוותו לחוכמה. הוא כינס את משוררי, אמני ומלומדי העיר, נתן
להם סוסים וציווה עליהם לרכב לערים אחרות, תוך שהוא משמר
את חרוזי השירה, הדת והמדעים. האמנות כְבּת העוצמה. טימור צמח
מתוך העולם הגדול של התרבות הפרסית המרכז אסיאנית. הדת
הייתה חשובה, אבל האומנות והמדעים לא פחות.
קשה לומר על אל־בגדדי והאחרים שמנהלים איתו את המדינה
האיסלמית, שיש להם יחס כלשהו לאומנות או לחוכמה.
ההיסטוריון הבריטי ארנולד טויינבי אמר פעם שאסיה היא מעין
מרחב שמתוכו מגיעות סופות הפולשות ומשתלטות על התרבויות.
גנרטור התוהו ובוהו הוא שייצר את דאעש. ומי ששחרר את הרעיון
וליבן אותו היו האמריקנים שכבשו את עירק ופוררו אותה. כל זה
אולי לא היה קורה לולא התפוררה סוריה תחת מלחמת האזרחים
שנולדה מתוך אידיאל ושקעה לביצה אכזרית של דם בתזמון
שהתאים לדאעש להתבסס בתוכה ולפרוץ ממנה.
באוגוסט 2014 תקפו כוחות המדינה האיסלמית לכיוון קובאני
וכבשו 170 כפרים כורדים בסמוך לגבול הטורקי. ראש חץ אחר של
לוחמי המדינה פנה לכיוון סינג'אר, הבריח את כוחות הפש־מרגה
הכורדים, כבש את המרחב של מישור נינווה שבין סוריה למוסול.
לאחר מכן עלו הלוחמים צפונה וכבשו בקלות את סכר מוסול מידי
הפש־מרגה. התקיפה המהירה והתמוססות כל מי שעמד בדרכם
של לוחמי המדינה האיסלמית, נראתה כגל שיטפון שדבר לא
יעצור אותו, מביא איתו אונס, רצח, ביזה, אכזריות והרס. המהירות
והעוצמה הפתיעו את כל מי שעמד בדרכם.
הלילה החשוך דרכו נסענו, היה סופו של יום ארוך של כפרים
הרוסים, מכוניות מנופצות וקרבות. נכנסנו ויצאנו משלוליות בדרכים
הקרועות. חצינו את האין־גבול בחושך. סוריה ועירק הותכו לחתיכה
אחת. זו לא הפעם הראשונה בה חציתי מקום שהגבול שלו נעלם.
כך היה בעירק ב־ 2003 ובלוב ב־ 2011 ואפילו מצרים של המהפכה
הייתה קרובה לכך. אבל כאן נעלמו שתי מדינות בבת אחת. באמצע
2015 כבר שלטה המדינה האיסלמית על שטח של כחצי מיליון
קילומטרים רבועים השווה לשטחה של צרפת ובכשמונה מיליון בני
אדם. יותר מאשר דנמרק, הולנד או אירלנד. מדינה איסלמית עם דת
אחת וזהות אחת. הפסיפס הפך למונוליט.
מאחורי הרוע והאלימות של המדינה האיסלמית, מאחורי
האידיאולוגיה הדתית, היכולת הצבאית, תאוות הבצע הכלכלית
והתעמולה המחוכמת, יש מנגנון מלוטש ומקצועי שחושל ונבנה
בשנים של הכנה, מאבק ומחשבה.
כל מי שנלחם בדאעש - שיעים, כורדים, יזידים, אתאיסטים,
נוצרים ומוסלמים - מאמינים כי דאעש הם השטן.
ויש להם הוכחות.


אפילוג
הספר הזה מבוסס על השנים שבהן אני נוסע במה שמכונה המזרח התיכון - בעולם המוסלמי שבין מרוקו לפקיסטן. ובישראל. בין 1997 ל-2003 עליתי וירדתי בואדיות של סיני בשיחות ומעקב אחרי גידול האופיום והחשיש. השחתת הבדואים, ושיוויון הנפש של השלטון המצרי למה שאינו כסף שבא מתיירות או מסמים בחצי האי היו גלויים.
ב-2003 כיסיתי את המלחמה בעיראק וביליתי את אפריל ומאי במסע אינטנסיבי בין פרת לחידקל ולתוך המדבר העיראקי. גם שם התפוררה הארץ אבל שם זה קרה כתוצאה מתהליך חיצוני ולא מריקבון פנימי. לאחר הרבה שנים תחת שלטונו של סאדאם חוסיין, היתה האנרכיה כמעט בלתי נשלטת. אז גם ראיתי את הולדת המדינה האיסלמית גם אם לא נקראה כך. היה קל לראות את הטעויות האמריקניות. כל אחד יכל לראות אותן. חוץ מהאמריקנים.
בשנים שלאחר מכן נסעתי לאפגניסטן כדי לראות את חוסר ההצלחה שם שהתבטאה בשבירת מדינה רופפת לצד ריקבון פנימי ומלחמות של אדוני מלחמה. בסאהל שמדרום לצפון אפריקה בלטו צריחי המסגדים החדשים שסימנו את התפשטות הוואהביזם ואת החדרת מוסדות הדת כדי לערער יציבות רופפת במדינות מוחלשות וחסרות תיקווה. מאלי היתה מושחתת ותושביה חשבו רק איך להגר לאירופה. המלחמה שתפרוץ בלוב ותמנע עבודה מתושבי ניז'ר מאלי וצ'אד, תכוון אותם בייאושם צפונה, לחצות את הים.  
ב-2008 נסעתי לסדר פסח עם היהודים בתימן שבה תקפו אותם הח'ותים מכיוון שהממשל הפרו אמריקני, שהיה ביחסים טובים עם ישראל, הגן עליהם. תימן בעשרות השנים האחרונות, היא מדינה רופפת כתוצאה מהיסטוריה שבטית וכוחות גדולים שכל הזמן מתערבים ומערערים.
בראשית 2011 נסעתי לדרום סודן וחשבתי בפרץ של אופטימיות שהנה תצמח פה מדינה ראויה. טעיתי. אבל הכישלון של  האו"ם וארגוני הסיוע (עם תרומה ישראלית צנועה) מביך הרבה יותר. סודן, צפון ודרום, היא מקור לפליטים שמנוצלים ונדחפים על ידי סוחרי אדם ואופורטיוניסטים איסלמים.  ומשם, דרך צנעא שהחלה להתפורר, לתחריר, לבנגזי, לבית של בן לאדן, שוב למצרים, לטריפולי, לטוניס, לסיני כדי להבין איך עובד מערך הברחת ועושק הפליטים ושוב לעיראק, לטורקיה ולסוריה. אל הכורדים והערבים ואנשי דאעש.
הייתי ברוב המהפכות, נסעתי, כתבתי וצילמתי להרבה כלי תיקשורת בכל מדיה.
הספר הוא ניסיון לצייר את התמונה של המזרח התיכון. מה ואיך קרה, מה קורה ומה הכוחות שמפעילים אותו. ספר מסע עיתונאי מתבסס על מידע וידע שנרכשים תוך כדי מסעות וראיונות ומניתוח מידע תקשורתי גלוי - עיתונות כתובה ואלקטרונית ואתרי אינטרנט. כל אלו נאספים ומחוברים על מנת לבנות ולהרכיב את תמונת המציאות שהיא מעורפלת, רועשת ולא ברורה. רוב הספר הוא מתוך הדברים אותם ראיתי או שמעתי, והפרסומים והחדשות שקראתי או צפיתי במהלך חודשי העבודה. כל אלה תרמו לעדכון הדברים. השתדלתי לציין את המקורות ברשימה הביבליוגרפית ולהצמיד להם את כתובת האינטרנט. רוב המקורות בהם השתמשתי הגיעו מרשת האינטרנט אם כי מצוינים גם כמה ספרים מודפסים.
אפשר כמובן לצטט את אבי העיתונאים הנוסעים – הרודוטוס, שאמר לפני 2500  שנים – רבות ראיתי ורבות סיפרו לי, אני לא יודע אם זה נכון ואם זו האמת, אבל זה מה שאני כותב. ככה נראה לי העולם מהמקום בו אני עומד.
כרם שיזף, נובמבר  2015

לרכישת הספר באתר ההוצאה