בית שאן-סקיתופוליס וג'רש-עיר אלף העמודים

מדריכים - ישראל

הוא חפן את ערמת המטבעות שעמד להפקיד בידיה וזינק מתוך המקדש שעמודיו התנדנדו. הוא הספיק לצאת ולפנות במורד רחוב הבזלת המוביל לתאטרון כשהתמוטטו העמודים. חלקו המרכזי של העמוד נוחת על גבו, הורג אותו במקום, כף ידו קמוצה בעווית אחרונה על הכסף שלא יוכל לשמש אותו במקום הבא אליו יגיע

 

shimon applebaum finds Hermes in Bet Shean Theatre 1961

סקיתופוליס

ב- 749 רעדה הארץ. במקדש שבקצה רחוב פלאויאנה, ליד צומת הרחובות המובילה אל הנימפאון, הרגיש דומטיאנוס שהאמה מתנועעת. הקדשה שישבה מולו הביטה בו משותקת. הוא חפן את ערמת המטבעות שעמד להפקיד בידיה וזינק מתוך המקדש שעמודיו התנדנדו. הוא הספיק לצאת ולפנות במורד רחוב הבזלת המוביל לתאטרון כשהתמוטטו העמודים. חלקו המרכזי של העמוד נוחת על גבו, הורג אותו במקום, כף ידו קמוצה בעווית אחרונה על הכסף שלא יוכל לשמש אותו במקום הבא אליו יגיע, האלים מביטים אל מקדשיהם ההרוסים בעיר שנקרעה לאלף ואחת חורבות.
כך מצא אותו פרופסור יורם צפריר שחפר את העיר ההלניסטית-רומאית-ביזנטית של בית שאן סוף שנות ה- 80 של המאה העשרים.
שתי ערים נפלאות יש בארץ ישראל, זו שממערב וזו שממעבר לירדן - בית שאן וג'רש. שתי ערים, שגם לאחר שנחרבו שתיהן ברעידת האדמה הגדולה ב – 749 , עדיין יש בהן מספיק עוצמה ותפארת עבר.
בית שאן היא העיר ההלניסטית –רומאית הנפלאה שלנו. מקום שהחורף בו ענוג והקיץ מהביל. עיר עם היסטוריה של הרבה שנים שהתל שמתנשא במרכזה עומד על שכבותיה. על חומותיה הוקעו שאול ובניו על ידי יושביה הפלישתים לאחר קרב התבוסה בגלבוע. אנשי יבש גלעד, אותם הציל שאול בראשית מלכותו, התגנבו אל חומות העיר והביאו את בני הימיני לקבר ישראל. יהודים ישבו תמיד בבית שאן. בזמן המרד הגדול החליטו יהודי בית שאן כי יהיו נאמנים לעיר ולא לקנאים היהודים. אנשי בית שאן היוונים לא בטחו ביהודים, הם רכזו אותם בחורשה ובלילה, משראו שהיהודים לא הציבו שומרים, התנפלו וטבחו אותם. ועדיין היהודים פה.
תמיד היתה בית שאן חשובה, יושבת בפתח המעבר הרחב שבין רמות ישכר להרי הגלבוע בפתחה של בקעת בית שאן, על צומת הדרכים העוברות בבקעת הירדן ואלו המוליכות אל הים התיכון מצד אחד ואל עבר הירדן מצד שני.
היוונים התיישבו בה לאחר שכבש אלכסנדר הגדול את העולם לפני 2300 שנים. הם קראו לה סקיתופוליס – עיר הסקיתים. אולי משום שמי שיישב בה באותה תקופה היו הפרשים הסקיתים שהביא אלכסנדר מקרים ודלתת הדון שבצפון הים השחור. והם קדשו להם את דיוניסוס – אל היין היווני שגודל על ידי אומנתו ניסה, מובל לעיר על ידי משמר פרשי הערבה הסקיתים. ראשו של דיוניסוס, עטור בעלים רעננים, מביט במבקרים , חקוק באבן, בסמוך לרחוב המתחיל בתאטרון. קצת הלאה, באחד הפסיפסים המעטרים את רצפות העיר, מתחת לבית המרחץ המפואר, נמצאת טיכה- אלת המזל שעל ראשה חומה והיא מבטיחה שפע ורוב טוב. שפע לא חסר בבית שאן העיר המוברכת. וגם לא טעם טוב. רחובות מבזלת שחורה, מקדשים משיש לבן ועמודי גרניט ורודים, תיאטרון רומאי (1) מהיפים שיש בארץ וחושניות ברורה של נאת מדבר טרופית על צומת בקעות מבורכת.
עם כל נפלאותיה, בית שאן עדיין נמצאת מתחת לאדמה. התיאטרון והמקדשים הם רק חלקה הקטן של העיר. שכונות המגורים העתיקות נמצאות מתחת לבתיה של בית שאן המודרנית. מכיוון שתיאטרון ומקדשים היו תמיד מחוץ לתחום העיר המיושבת. ועדיין, אפילו המעט היחסי שנחשף, שווה בטיול רגוע שבו שיטוט ברחובות העיר, טיפוס לראש התל המשקיף אל נחל חרוד ולכיוון הגלעד, ואחר כך ירידה והליכה לאורך הנחל דרך הקארדו (הרחוב המרכזי של היער) העולה מערבה מצפון לתל . שווה שווה.
בית שאן היתה אחת מערי הדקאפוליס - ברית של עשר ערים הלניסטיות שראשיתה בימי השלטון הרומאי. פומפיוס שיחרר את הערים ההלניסטיות מהשלטון החשמונאי ששלט בהן למעלה ממאה שנים. ערי הדקאפוליס שמשו כבסיס כוח לשלטון הרומאי כנגד שאיפות העצמאות המרדניות היהודיות. הן ישבו על הציר הרומאי העיקרי של דרך המלך והיוו בכך גיבוי לביטחון הצבא ולכלכלתו ומצד שני כנקודות הצטברות סחורות ושיווקן לשוקי האמפריה שממערב להן.
בין הערים, הנזכרות לראשונה אצל יוספוס פלאביוס, נמצאות גם, סקיתופוליס (בית שאן), גדרא (אום-קייס), היפוס (סוסיתא) וגרסה (ג'רש). הערים קבלו מפומפיוס זכות לטביעת מטבעות ולאוטונומיה.

הכיכר האוואלית בג'רש
עיר אלף העמודים

ג`רש היא העיר ההלנסיטית-רומאית-ביזאנטית השמורה במזרח התיכון. היא התגלתה מחדש ב- 1806 על ידי הנוסע הגרמני ג`ספר זיצן, שמצא אותה כמו שהיא - עיר עומדת על תילה. בחלק גדול מהמקומות חשפה החפירה מבנים עומדים.
ג'רש, הנמצאת כ- 50 קמ' מצפון לעמאן, היא מקום קטן (יחסית), אין בה מלונות. בסביבת תחנת האוטובוסים יש חנויות ודוכני אוכל. בתי העיירה יושבים בתוך הבתים העתיקים והרחובות שממזרח לאתר. בחודש אוגוסט מתקיים פסטיבל ג`רש, פסטיבל תרבות בין-לאומי הכולל מופעים מוסיקליים, תיאטרון ומחול.
במאה ה – 2 בזמן ביקורו הקיסרי של הדריאנוס במזרח התיכון (ביקור שלאחריו פרץ מרד בר כוכבא), עברה גרסה שיפוץ מקיף שבמסגרתו הוקם שער חדש שאליו תוכננה העיר להגיע בקצה הדרומי של היישוב. בראשית המאה ה- 4, בימיו של הקיסר דיוקלטיאנוס, ידעה העיר תקופת פריחה נוספת. העיר, שפולחנה העיקרי היה פולחן ארטמיס האלה הציידת, שינתה את פניה בימי יוסטיניאנוס (527-565) הביזאנטי ושבע כנסיות, שאבניהן נלקחו ממקדשי העיר, נבנו במקום.
ב- 749 הרסה רעידת אדמה, שפגעה בבית שאן ובחלקים נרחבים של האזור, חלק גדול מן העיר. ג`רש החדשה קמה ב- 1878, כשהצ`רקסים שיושבו במקום על ידי העות`מאנים, הקימו במקום כפר.
אבל ג'רש היא קודם כל ארכיטקטורה מופתית ופתרונות חכמים שלפעמים נדמה שנעלמו מהחלק הזה של העולם. .
הכניסה לעיר היא דרך שער טריאנוס שביקר בעיר ב- 117 ושהה בה כמה שנים. השער נועד לפאר את הקיסר המגיע לעיר האהובה עליו, אותה עיר הנמצאת בלב הויה טריאנה נובה, הדרך אותה סלל והקים על מנת לבצר את גבולות האימפריה הרומאית במזרח, על מנת לחבר בצורה טובה את אגן דמשק עם ים סוף ומצרים. להיטותם של תושבי העיר לבנות שער חדש לטריאנוס הוכחה כמשתלמת מאוד, שכן שני קיסרים ברציפות ישבו בעיר והשיבו לה חיבה שהפכה אותה לעיר החשובה בעבר הירדן ולעיר ההלנית-רומאית החשובה בדקאפוליס.
מיד לאחר הכניסה יש מנהרת קשתות עצומה. מנהרת הקשתות היא חלק ממפעל פילוס המשטח המקודש שנמצא בין השער לבין מקדש זיאוס אפולו הקדום שממערב לו.
ממערב, מתנשא התיאטרון הדרומי שנבנה במאה ה- 2 ושוקם לאחרונה. התיאטרון יכול להכיל עד 5,000 צופים ושרד כמעט בשלמותו מה שמאפשר לבחון את האקוסטיקה.
בקצה הצפוני של העיר נמצא תיאטרון קטן יותר ומרחצאות חמים. עיר עם טעם עשיר ותענוגות.
אבל החלק הנפלא מכולם הוא הכיכר האליפטית-הפורום. זהו פתרון ארכיטקטוני גאוני שבא לסובב את ציר הרחוב הראשי (הקרדו) מבלי שההולך ישים לב לכך. שכן במרכז העיר העצומה, שהיקף חומותיה השתרע על קילומטרים רבים, עבר אפיק נחל. מכיוון שכך, אי אפשר היה להמשיך את הקרדו מדרום לצפון משערי העיר, והיה צורך לסובב אותו לאורך אפיק הנחל. על ידי הכיכר נמנעו המתכננים מלהבליט את סיבוב הרחוב בהשתמשם בהסוואה נוספת - אבני הכיכר האליפטית הונחו במעגל מסביב למרכז.
סביב כיכר הפורום עומדת מסגרת העמודים ובה יותר מ- 50 עמודים יוניים. מראה הפורום ממקדש זיאוס, ששרידיו נמצאים דרומית-מערבית לפורום, הוא אחד המראות היפים שאדם יכול לבקש.
הרחוב הראשי המפואר שהוקם במאה ה- 1, הקארדו מקסימוס, מתחיל בפורום, פונה צפונה ומסתיים אחרי כ- 600 מ`. משני צדי הרחוב ניצבות שורות של עמודים ורובם מעוטרים בכותרות קורינתיות. עמודים ששימשו להצללת המרחב הם המצאה של הורדוס הגדול (שלנו) באנטיוכיה שבחוף הסורי. משם התפשט סממן זה והפך לסימן המאפיין עיר רומאית. משני צידי הרחוב עמדו שורות חנויות וסימי גלגלי מרכבות עדיין חרוצים באבני המרצפת.
בהצטלבות הקארדו מקסימוס עם הדקומנוס (רחוב הרוחב שצירו מזרח מערב) נמצאים הטטראפילונים (מבנה שער ולו ארבעה שערים) כוונת הטטראפילון היא לחלק חלוקה ברורה את העיר במרכזה במקום בו נפגשים שני הרחובות הראשיים של העיר. מחלוקה זו נוצר המושג רבעי העיר, שכן הצומת מחלקת את העיר לארבעה חלקים.
מבנה השער הקרוב יותר לפורום היה מורכב מארבע קבוצות של ארבעה עמודים כל אחת, וכל קבוצה נשאה פסל. אורכו של רחוב הרוחב עמד על למעלה מ- 3 ק"מ. איזו עיר גדולה ועצומה זו הייתה.
בהמשך הרחוב נמצא הנימפאון – מזרקת המים העירונית, הנימפאון היה מצופה בחלקו התחתון בשיש ומקושט בפסלים. מי המזרקה, שזרמו לתעלות פתוחות לאורך הרחוב, שימשו לצנן את חום העיר. מה שמוכיח שמזגן לא חייב להיות מכוער.
האלה החשובה בג'רש היתה ארטמיס, האלה הציידת. המקדש עמד על כיכר ששטחה 20,000 מ"ר.. עמודים שגובהם יותר מ- 10 מ` מקיפים את כל חצר המקדש. מן הרחוב הראשי מובילות מדרגות - שבעה גרמי מדרגות ובכל אחד שבע מדרגות - למקדש. בראש גרם המדרגות הראשון מזבחות. אלו הם מזבחות פרטיים אותם הציבו אזרחים שהיה להם מה להודות למי שחילץ אותם מצרה גדולה.
הכניסה אל המקדש היא דרך סדרת שערים שראשם גמלונים גבוהים. המקדש עצמו מתנשא על גבעה ובכך מקיים המקדש תנאי בסיסי של מקדשים בעולם העתיק המתכוונים להקטין את האדם הניצב בשעריהם. עמודי החוליות של המקדש נקשרו בעזרת יתדות עופרת. העמודים, שלא נחרבו ברעידות האדמה שהיו במשך 2000 השנים האחרונות, מעידים על איכות הבנייה.
בחלק המקודש נמצא בור מים. הבור שייך לפולחני המיסטריות - פולחנים סודיים של הקיסרים. הבור איכלס בתוכו אוראקאל או פיתוי כוהן שנהג לדבר מבטן המקדש ולקבוע גורלות לפי דברים בעלי משמעות מעורפלת.
גם יהודים היו בג'רש. כנסיית בית הכנסת נמצאת ליד מקדש ארטמיס על גבעה קטנה. פסיפס בית הכנסת נמצא מתחת לאפסיס הכנסיה שנבנתה מעליו. בפסיפס מנורה, שופר וכתובת ביוונית שבה רשומים שמות בני נוח וכתובת: "למקום הקדוש יותר, אמן סלע, שלום לבית הכנסת." ולידם ענפי זית ויונה. שיירת חיות ועופות בדרכן אל התיבה. במערבו של האולם המרכזי נמצאה כתובת עברית ובה כתוב: "שלום על כל ישראל אמן אמן סלה פינחס בר ברוך יוסה בר שמואל ויודן בר חזקיה" כסף אולי לא חשוב, אבל הוא מנציח את התורמים.
ומה נותר מתפארת העבר? תפארת. ושיעור גדול למי שבונה ערים ומקומות בארץ הזאת. איך מתכננים עיר ואיך מפרידים בין מקומות של פולחן, מסחר ורעש מרבעי מגורים. ולמה האסתטיקה חשובה, ואיך חיים במקום הנכון, בעיר גדולה, עשירה נפלאה שפרנסיה יודעים לפנק את תושביה המאושרים.

(1) את התיאטרון הרומאי חפר  פרופסור שמעון אפלבאום מטעם רשות העתיקות בשנים 1961-2. זו היתה החפירה הקלאסית הגדולה בארץ ובדין - מכיוון שזה התיאטרון השמור והיפה של הארץ שלא שופץ באינטנסיביות כתיאטרון הנפלא לא פחות של קיסריה.