חיות רעות – לא נהוג, ולו רק משום דרך ארץ, להכנס יחפים באזורי שונית. הסיבה לכך היא דווקא הדגים שאינם נראים. בשונית האילתית, למרות שאינם מצויים מאוד, חיים דגים ארסיים כגון העקרבנון, האבנון ואחרים. אלו הם דגים החיים בשונית הרדודה ועל גבם מספר קוצים שדרכם מוזרק ארס חזק למי שדורך עליהם ללא הגנה.
סכנת מוות!

מפרץ אילת

איפה הוא?
מפרץ אילת הוא הזרוע הצפונית מזרחית של ים סוף. ים סוף הוא הזרוע המערבית של האוקיאנוס ההודי, אוקיאנוס טרופי חם המשתרע בין הודו, המפרץ הפרסי וחופי מזרח אפריקה. בין האוקיאנוס ההודי וים סוף מפרידים מיצרי שער הדמעות – באב אל מנדאב. במיצרים עצמם מצוי מדף יבשתי המונע מעבר זרמי מעמקים קרים ושומר על סביבת חיים יחודית לים סוף. ים סוף כולו הוא ים חגור באלמוגים ועשיר בדגה. הים עמוק יחסית משום שהוא חלק מהבקע הסורי אפריקאי – הגדול בשברי העולם הנמשך מהזגרוס והטאורוס שבתורכיה ועד למרכז אפריקה לאורך יותר מ-6000 קמ’. בין ים סוף למפרץ אילת נמצאים מיצרי טיראן (ראס נצרני), כ-180 קמ’ מדרום לאילת. לא הרחק מהמיצרים, בראס מוחמאד, נמצאת אחת הנקודות העמוקות בים סוף שעומקה מגיע כמעט, ובבת אחת ל- 1500 מ’.

האח הגדול
המפרץ הנוסף, המערבי יותר, הוא מפרץ סואץ, מפרץ רחב ורדוד יותר ממפרץ אילת, וניראה שרדידותו נובעת מכך שהוא עתיק יותר במונחים גאולוגיים.
מפרץ אילת הוא שבר הממשיך להפתח בהתמדה.

למה המים צלולים
צלילות המים במפרץ מוסברת משום מספר גורמים. הראשון הוא אור השמש המאיר את המפרץ במשך 360 יום בשנה. הגורם הנוסף הוא חסרונם של נהרות ונחלים זורמים לתוך המפרץ. נהרות ונחלים נושאים מטבעם סחף הגורם לעכירות, ואלו אינם קיימים, פרט למספר מצומצם של שטפונות חורף בנחלים הגדולים שאכן גורמים לעכירות מקומית.
סיבה נוספת היא עומקו הרב של המפרץ, הסחף המגיע, יורד במהירות לעומק ואינו מתערבל במים. נסיבות אלו והאור הרב שאינו מופרע בחדירותו מקנים ים שקוף וחם.

מדבר ונאת מדבר ימית
לגורמים הפיזיים שנזכרו, אפשר להוסיף גורם נוסף, והוא המחסור בפלנקטון במים. עכירותם או צבעם הכהה של האוקיאנוסים מתקבל פעמים רבות גם כתוצאה משפע בעלי חיים. ים סוף, ומפרץ אילת בכלל זה, הוא “מדבר” ביולוגי מצד האצות ובעלי החיים הזעירים. בעלי החיים מתרכזים בשונית האלמוגים, שאותה ניתן לדמות לנאת מדבר.

שונית אלמוגים בראס א-טנטור, בין ד’הב לנבק בסיני

השונית

ים סוף ומפרץ אילת הם שלוחה של אוקיאנוס טרופי חם שטמפרטורת מימיו סביב השנה אינה נופלת מ-23 מעלות צלזיוס. טמפרטורה זו מאפשרת התפתחות חברת בעלי חיים המכונה על ידי ביולוגים חברת השונית.
השונית מורכבת בראש וראשונה מאלמוגים. אלמוגים הם בעלי חיים ישיבים, דו שכבתיים המשקיעים סידן בעזרת אצות שיתופיות (זואקסנטלות) בתהליך הפוטוסינטזה. האלמוגים זקוקים למצע סלע להתישבות ולפיכך לא יתפתחו בחוף חולי. לכן אין בחוף הצפוני של אילת שוניות אלמוגים ולא בפתחי הואדיות הגדולים בסיני (נואייבע= וותיר, דהב= ואדי דהב, ואדי כיד= שורת אל ע’רקנה, שורת אל מנקטע – המנגרובים). ראשית האלמוג היא בפלנולה הצפה במים עד שהיא מוצאת מצע קשה עליו היא מתיישבת והופכת לפוליפ. הפוליפ מתרבה לאחר מכן בצורה של הנצה – כדוגמאת שיח או עץ. בתהליך גידולו משקיע האלמוג סידן ובונה שלד קשיח. לאחר מות האלמוג משמש שלדו כתשתית להתיישבות פלנולות חדשות וכך נבנה סלע השונית – אלמוג על אלמוג ובעל חיים על בעל חיים. אל חברת האלמוג הבסיסית מצטרפים במהרה בעלי חיים ישיבים אחרים המהגרים עם זרמי המים, בעלי חיים כדוגמאת: שושנות הים, כיטונים, קיפודי ים, אצטלנים, חיטחבים, סרטנים שונים, צדפות, חלזונות, תולעים ומיני דגים המוצאים את מסתורם ואת מזונם בנבכי הריף. כשבעלי החיים השונים מתים, הם תורמים את שלדיהם הבנויים סידן לביניין השונית (“הריף”).

שונית באילת

העירונים. דיירי השונית
דגי השונית, להבדיל מדגי הים הפתוח מפתחים בדרך כלל צבעוניות רבה ומגוון צורות. רבים מהם, בעיקר בני משפחת הפרפרונים הם דקים ומאורכים, דבר המאפשר להם תמרון מהיר בתוך מחילות השונית. אחרים, בני משפחת הנצרנים, חמושים בקוצים נשלפים הנצורים בזמן רגיל ואלו מאפשרים להם הצמדות לסלע ומניעת הטורף משליפתם ממסתורם. אחרים, כצלופחים, הם מאורחים וגליליים ונמצאים בפתחי המחילות ואחרים הם רעילים ובעלי קוצים ומשדרים זאת לסביבה בעזרת תנועות איטיות וצבעי אזהרה. גם בעלי החיים הישיבים מגינים על נחלתם בשונית הצפופה, אם על ידי תאים צורבים ואם על ידי קוצים ואם על ידי התפשטות מהירה על בעל החיים שהעז להתיישב לידם. חברת השונית היא צפופה ושיתוף הפעולה ההדדי הוא רב. שיתוף הפעולה ההדדי אינו משום טוב לב, אלא משום אילוצים של מקום או שימוש בתשתיות שיצרו בעלי חיים מסויימים. כמו למשל דג השושנון המוצא מחסה ואינו נפגע מזרועות המיד של השושנה, דגי הנקאי המנקים את שיניהם ועורם של הדגים הגדולים יותר מטורפים וטפילים, או כל בעלי החיים החיים זה על זה בצפיפות גדולה, רובם תורמים משהו זה לזה ומקבלים דברים שונים לחלוטין. בדומה לעיר צפופה.
על גבול השונית משייטים דגי הים הפתוח הניכרים בצבעיהם הכחלחלים – אפורים בגופם הגלילי וההידרו-דינאמי ובגודלם. ביולוגים טוענים כי הצבע הכחלחל של גב הדג הוא משום שאם טורף בא למכיוון פני המים, משתלב צבע הדג עם המצולה שהיא כחולה ככל שהיא עמוקה, בעוד הבטן הלבנה היא משום שלמסתכל מבטן הים לכיוון הפנים המוארים – לבן הוא הצבע.
חיות רעות – לא נהוג, ולו רק משום דרך ארץ, להכנס יחפים באזורי שונית. הסיבה לכך היא דווקא הדגים שאינם נראים. בשונית האילתית, למרות שאינם מצויים מאוד, חיים דגים ארסיים כגון העקרבנון, האבנון ואחרים. אלו הם דגים החיים בשונית הרדודה ועל גבם מספר קוצים שדרכם מוזרק ארס חזק למי שדורך עליהם ללא הגנה.
סכנת מוות!
טיפול: יציאה מהמים וחימום האיבר הנפגע במים חמים על מנת לפרק את הארס. פנוי מהיר לבית החולים “יוספטל” לא יכול להזיק.
פחות ארסי, אם כי כואב מאוד הוא קיפוד הים השחור. הקוצים הסדניים חודרים ונשברים בקלות בתוך העור. הכאב מקומי וחולף בתוך כמה שעות. אפשר לנסות לשלוף את הקוצים. אילו שאינם נשלפים מתמוססים בגוף ואינם גורמים לנזק.
אלמוגי אש – אלו הם למעשה הידרומדוזות. משטחים כתומים צהבהבים הפפונים לכיוון הים הפתוח ונמצאים בדרך כלל קרוב לפני המים עד לעומק של כמה מטרים. הצריבות אינן נעימות ומקנות הרגשה של כוויה ומכאן שמם.
ובכלל, מומלץ לא לגעת בכלום דבר אם לא יודעים מה זה. וגם לא לדרוך עם נעליים על השונית על מנת לגרום מעט נזק ככל האפשר.

בחוף החולי אפשר להכנס ללא נעליים.

כרישים – במפרץ אילת המוני כרישים. מליונים. מעשרות סוגים ומינים. כולל הכי מסוכנים. אלא שאלו כמעט ואינם מגיעים לצפון המפרץ ואם נקח בחשבון את עשרות אלפי הצלילות המתבצעות מידי שנה ומאות אלפי השחיינים והשייטים שלא כריש מעולם בימי חייהם במימי אילת, יתברר כי הכרישים מעדיפים את הים העמוק מאוד ואת השוניות העשירות יותר. בכל ההיסטוריה האילתית זכורים רק שני מקרי תקיפה של כריש ושניהם בלב ים. האחד בשנות החמישים והשני ב-1980. בשני המקרים כניראה שהתוקף היה כריש כחול (“מקאו”). לפיכך החרדה הסתומה מכרישים היא רבה בעצם ממה שיש באמת. ועם זאת, לא מומלץ לנשים במחזור לשחות בים אם כי עדיין לא הוכח כי כרישים תוקפים או נמשכים לטרף אנושי משום כך. כדאי להזהר הרבה יותר ממה שלא מבחינים בו ולאו דווקא מהסכנה הלא אמיתית של כריש. כרישים אפשר לראות בעיקר בבריכת הכרישים של המוזאון הימי.

המקום היחיד
בתחומי מדינת ישראל אילת היא המקום היחיד להכיר עולם טרופי תת מימי של ים סוף. המהדרין לא יעצרו באילת, אלא יקחו את הציוד וירדו דרומה אל השוניות של סיני, מה גם שאילת אינה מקום זול במיוחד ואינה ידועה ביחס מסביר הפנים של תושביה.
מחוץ למים
אילת מוקפת במסלולי הליכה יפים משום מיקומה בקצהו של המסיב הערבו-נובי, אזור שוליים מופרע שבו תופעות גאולוגיות מגוונות וסלעים מכל גוון גאולוגי אפשרי. אפשר לראות גירים משכבות שונות בנחל רודד, סלעים וולקניים בהר שלמה, אבן חול וגרניט בנחל גישרון וסלעים מותמרים בהר צפחות שמעל בית ספר שדה אילת.

צפרות

אילת היא מקום משובח לצפות בנדידת ציפורים בחודשי האביב. תחנת טיבוע נמצאת בברכות המלח שמול קבוץ אילות ונקודות תצפית באזורים הגבוהים שסביב לעיר. לא רחוק ממגרש הכדורגל של אילת ניתן לצפות בקטות, ציפורים לא גדולות ממשפחת התרנגולאים הבאות לשתות משוקת לפנות ערב.

איך להגיע ומה לעשות

אורכה של רצועת החוף הישראלית מהגבול הירדני פינת עקבה ועד הגבול המצרי במעבר טבה הוא 14 קמ’ בלבד. מתוכו תפוסים קילומטרים רבים על ידי הנמל הצבאי, הנמל האזרחי, מסוף קו הנפט אילת אשקלון שמורת אלמוג והחוף הסגור של המעבדה הבינאוניברסיטאית על שם שטייניץ. הדבר מותיר רק קטעי חוף בודדים פתוחים לקהל מתנחלי החוף: החוף הצפוני, חוף השקם חוף מועדון אקווה ספורט והחוף שנמשך מהמעבדה הימית עד למסוף הגבול בטבה. כבר היום לא עומדת אילת בלחץ קהל המבקרים הצמא לנופים וחוף כשהנפגע העקרי מלחץ הקהל הוא חלק החוף של שמורת אלמוג. שמורת האלמוגים היחידה בישראל. דומה כי לטווח הרחוק יהיה הפתרון וויסות יותר ישראלים לכיוון סיני ופישוט מעבר הגבול לכלל הצגת תעודת זהוי לא מחייבת, או אפשרות של חכירת קטע החוף שבין טבה לאי האלמוגים לתקופה של כמה עשרות שנים. פתרונות שהם יותר ממחוייבי המציאות ויתכן שהיו מוסכמים בהכמי קמפ דיוויד באם היה למישהו היתה חשיבה של שלום ותיירות עתידית.
תחבורה: אילת משורתת על ידי קווים פנימים של אגד מהתחנה המרכזית דרך אזור המלונות הצפוני, חוף אלמוג ועד למסוף טבה. האוטובוסים נוסעים כל ימות השבוע. עשרות מוניות משרתות את מי שלא רוצה לנסוע באוטובוס.
מלונות: כל מיני. מהכי גבוה ועד הכי נמוך. מה שיכול להיות נמוך מאוד. אילתים רבים משכירים דירות מגורים לקבוצות. רמת הבנייה באילת היא מהנמוכות בארץ ורוב שיכוניה של אילת נבנו הרחק מהים כיאה לעיר יבשתית. אזורי המלונות המגושמים נמצאים סביב לחוף הצפוני ומצפון לחוף אלמוג. רובן הגדול נבנו ונבנים בהתעלמות גמורה מהנוף. כמה לא מפליא.
מסעדות: הרבה מאוד. כדאי להתייעץ. כמה מסעדות דגים סבירות ועוד כלמיני. המחירים, בהתאם.

מפת אילת

מסוף טבה – חוף סגור לרחצה, מעבר לו נמצא מלון הילטון טבה, החוף של רפי נלסון וחוף טבה הדורשים דרכון בר תוקף ותו לא.

מעבר לסיני – דרכון בר תוקף ל-6 חודשים לפחות הוא הדרישה היחידה למזרח סיני. 16$ בשקלים בצד הישראלי ו-6$ בצד המצרי. טוב לשבועיים. רכב עולה עוד קצת וחייב להיות רשום על שם הנהג בעל בטוח ותרגום רשיון, אפשר לעשות את הדבר במשרדי מ.מ.ס.י בערים השונות או בגבול בטבה. לאורך חוף סיני היו עשרות מקומים יפים לצלילה ושנירקול החל מאי האלמוגים ועבור לראס – בורקה, מעגנה צפונית ודרומית, אזור דהב, נבק, שארם וראס מוחמאד (דורש וויזה). מועדוני צלילה נמצאים בדהב ובאזור שארם. לאורך החוף, בעיקר בין טבה לנואיבע, הקימו המצרים מאות מלונות חוף ברמה עממית זולה מאילת. התיירות הורסת את הים החוף והמדבר. אין דבר כזה אקו-טוריזם. ודאי שלא במצרים.

החוף הצר – מצפון למסוף, לאורך כשלושה קמ’ צמוד הכביש לחוף הים וממזרח לו יש כעשרים מ’ של חוף עליו אפשר להתנחל.

חוף ג’קסון– צמוד למעבדה הימית מדרום. חוף ללא תשלום עם בית קפה, סככות צל וכיסאות להשכרה.

המעבדה הימית על שם שטייניץ – מכון בין אוניברסיטאי לחקר מפרץ אילת בעיקר בנושאי ביולוגיה הימית על כל תחומיה, אוקינוגרפיה וגאולוגיה. חוף המעבדה סגור לקהל הרב ומיועד לנסויים ופעילות מעבדתית. במקום נערכים קורסים אוניברסיטאים ומפגשים בינלאומיים בנושאי ים.

מוזיאון ומצפה תת ימי – הראשון ואחד מהיפים בעולם. במוזאון אוסף חי ימי מהמפרץ המתחדש מידי יום. מרהיב ומצדיק ביקור ובילוי ממושך. בצמוד למוזאון בריכת צבים, בטאים (חתולי ים מנטות ודומיהם) ובריכת כרישים. בהמשך הגשר נמצא המצפה התת מימי היורד לעומק 6 מ’ מתחת לפני הים ומאפשר צפיה כמעט בלתי אמצעית בחי הימי. חלק מהאלמוגים “נשתלו” בגינון יזום. המצפה פתוח בין 8:30 בבוקר ו-17:00 כל ימות השבוע כולל שבותות וחגים. במקום מסעדה, מזנונים וחנות מזכרות.

שמורת אלמוג – מול בית ספר שדה אילת ומסעדת “לה ברקודה” גודלה של השמורה המגודרת הוא קצת יותר מקמ’ והכניסה אליה מותנת בתשלום. שלא בשעות העבודה, השמורה סגורה. מתנהל וויכוח ער בתוך הרשות ובין ביולוגים ימיים על הדרכים למנוע את חורבנה המוחלט של השמורה משום לחץ מבקרים רב מידי. יש לזכור כי זוהי שמורת האלמוגים היחידה בישראל וערכה גדול מעבר להיותה אתר בילוי. ניתן לשכור מסיכה סנפירים וקנה בשער השמורה. בשמורה מלתחות, מקלחות שרותים ומזנון.
מול השמורה נמצא חניון הקרולינות של עיריית אילת ובית ספר שדה של החברה להגנת הטבע. מסלול הטיול הרגלי והתצפית מהר צפחות מסתיימים בגבול שבין החניון לבית ספר שדה.

חוף אלמוג – חוף פתוח שהכניסה אליו היא מול הגשר העילי החוצה את כביש אילת טבה. בחוף נמצא מועדון הצלילה “אקווה ספורט”. ומעבר לכביש נמצא מועדון הצלילה של צוללי הים האדום. חוף חולי.

מעגן סירות הזכוכית, המרינה הדרומית – מצפון לחוף הפתוח, מול מלון “לרום”. מהמקום יוצאות סירות הזכוכית לסיור בשולי שמורת אלמוג. במבוא למעגן מסעדת דגים מצויינת ששמה “המפלט האחרון”.

החוף הפתוח החדש – מצפון למעגן הכשירה עיריית אילת קטע חוף שנתפס על ידי קו הנפט אילת אשקלון. השטח פונה מגרוטאות והוכשר כחוף פתוח ללא שרותים.

חוף קצא”א – חוף סגור ותחום בגדר שהכניסה אליו היא באישור. משיפתח קטע חוף זה יהפכו עמודי מזחי הנפט לאתר צלילה מועדף משום שעם השנים מאז הוטבלו במים התפתחה עליהם שונית. שונית זו היא גם התיקווה העתידית של אילת לבנות שונית מלכותית שתפתח אתר חליפי לשמורת האלמוגים הנעלמת של אילת.

נמל אילת – הנמל כמעט ולא עובד מכיוון שאת עיקר המשא והצובר מעדיפים היצואנים והיבואנים להעיר דרך נמלי אשדוד וחיפה. אל הנמל מגיעות בעיקר מכוניות מהמזרח ומיוצא פוספאט לארצות אפריקה ודרום מזרח אסיה. תנועת האוניות הדלילה היא לטובתה של אילת שנבנתה כעיר נמל אבל הפכה, בעיקר מאז החזרת סיני לעיר הקיט העיקרית של ישראל. הנמל משמש מידי שנה כאתר לפסטיבל הים האדום, פסטיבל ג’אז בינלאומי.

הנמל הצבאי – מצפון לנמל האזרחי תופס הנמל הצבאי כקילומטר חוף.

חוף השק”ם – החוף נקרא כך על שום מזנון השקם שעמד בו החל משנות השישים מצפון לנמל. כאן הכשירה העירייה שטח שהיה שטח ערימות פסולת ועכשיו הוא משמש כחוף פתוח ללא שרותים וכמקום אפשרי לחניון. ממערב לו, מעבר לכביש נמצאת אכסניית הנוער של אילת שאינה מצטיינת ברמה גבוהה ומצפון לו נמצא מלון “הסלע האדום”.

חוף אום רשרש – פה, מעל בקתות החומר הנעולות, בתוך חורשת האשלים שממזרח למגרש החנייה שמול המרכז “החדש” הונף דגל הדיו על ידי “ברן” (אלוף אברהם אדן) במרץ 1949 (י”ג אדר תש”ט). סופו של מבצע “עובדה”, שבו דחקה חטיבת גולני את הירדני בתמרונים לאורך ציר הערבה וחטיבת הנגב ירדה דרך ציר הנגב המרכזי, מנחיתה את עיקר כוחותיה בבקעת עובדה במבצע אווירי שכונה מבצע “אבק”. סיירי חטיבת הנגב הקדימו את סיירי גולני במירוץ היוקרתי לקביעת הזהות והמאחז הישראלי בקודקודו של מפרץ אילת.

החוף הצפוני – קטע החוף הצפוני של אילת, ולמעשה ממלון “הסלע האדום” הוא חוף עירוני מסודר נקי ובעל מקלחות מצילים ושרותים. לאורכו ניתן לשכור גלשני רוח, מצנחי רחיפה, ציוד סקי מים או לפנות למועדוני הצלילה הנמצאים במלונות השונים. החוף חולי והמים מעמיקים במהירות. מול החוף פזורים מזחים לשיזוף ולקפיצה לתוך המים.

המרינה – במרכז רצועת בתי המלון נמצאת המרינה הלא גדולה של אילת אם כי כמעט כל ספינה יכולה לעגון בקרבה גדולה לחוף משום עומקו של הים. מול המרינה נמצאת הבריכה הפנימית של אילת שתוכננה להאריך את חזית הים של העיר ותוכניות בעבר יעדו להעביר לתוכה את הנמל על מנת לפנות את החוף הפראי לפעילות נופש וקיט.
מול המרינה נמצא מקום בירה נחמד הנקרא “יתוש בראש” ומעליו דיסקוטק.

החוף הצפוני הפתוח – מהמרינה ועד הגבול כקילומטר וחצי של חוף שאף הוא מפותח ובעורפו אפשר להחנות קמפרים או להקים אוהלים. ההגעה לקטע חוף זה היא דרך אזור המלונות של אילת.

עקבה – עקבה היא עיר הנמל הירדנית הגדולה. והיחידה. בעיר חוף עירוני פתוח לא הרחק מהגבול הישראלי ובצמוד לגבול חופיהם הפרטיים של המלונות. ליד החוף הפתוח נמצאים שרידיה של איילה – אילת הקדומה בת התקופה הרומאית, הבזנטית, הערבית הקדומה הצלבנית והערבית המאוחרת. בעיר מסעדות טובות אם כי היא פחות מפותחת מאילת בתיירותה, דבר המקנה לה ליווית חן.

על עתידה של אילת קרא: עיר זונה, אילת וכלובי הדגים. מתוך: סוף הדרך מותה של מדינה