טמיל נאדו (צ'נאי, ממלאפוראם, קאנצ'יפוראם, פונדיצ'רי, אורוביל, טאנג'וור, מדוראי, ראמשווארם, קודאיקנאל)

מדריכים - הודו


זה אחד המקומות המתוקים והשווים של דרום הודו. אחד מהם. יש פה כל מה שאדם צריך כדי להיות במקום בין יומיים לעשרה ימים. זה קרוב לשדה התעופה של צ'נאי (מדראס) – כשעה וחצי על כביש מצוין, זה קרוב לערי מקדשים כמו טירופאטי , קנצ'יפוראם וצ'ידאמבראם ובמרחק של כשעה וחצי מפונדיצ'רי – עיר קולניאלית חביבה שהיתה מרכז המושבה הצרפתית עד שנות ה-60 של המאה ה-20

ממלאפוראם

זה אחד המקומות המתוקים והשווים של דרום הודו. אחד מהם. יש פה כל מה שאדם צריך כדי להיות במקום בין יומיים לעשרה ימים. זה קרוב לשדה התעופה של צ'נאי (מדראס) – כשעה וחצי על כביש מצוין, זה קרוב לערי מקדשים כמו טירופאטי , קנצ'יפוראם וצ'ידאמבראם ובמרחק של כשעה וחצי מפונדיצ'רי – עיר קולניאלית חביבה שהיתה מרכז המושבה הצרפתית עד שנות ה-60 של המאה ה-20 ובמרחק קטן ממנה נמצאת אורוביל – עיר העתיד שיש בה עניין.
מצוינתה של ממלאפוראם היא בקוטנה. שכן המקום הוא בעצם מספר מצומצם של רחובות צפון דרום לאורך החוף כמה סימטאות ועתיקות וביצות שתוחמות את הכפר ממערב.
בממלאפוראם יש כמה דברים מעניינים
הבולט מכולם הוא מקדש החוף שממזדקר לתוך הים דרומה מאזור המלונות. מקדש החוף הכמו יווני, נבנה מאבן חול (בלויה) על בסיס גרניט במאה השביעית על ידי המלך ראג'אסימהא על פי קווי התוכניות הקדומות. המקדש שייך באופן נדיר גם לשיוא וגם לוישנו אם כי יכול להיות שבתקופה הזו המחלוקת בין שני האלים הגדולים שהפנתיאון ההודי לא היתה חריפה כל כך. (כניסה בתשלום, שווה) הכניסה בתשלום.

ממזרח לעיירה, על רכס קטן, מעבר לתחנת האוטובוסים הנחמדה, יש אזור עתיקות (רובו מהמאה ה-7) של מערות מקדש מעוטרות, אבן ענק תלויה על בלימה וציורי חרוטות סלע ענקיים (27 על 7 מ') ובהם עבודה גדולה הנקראת הסתגפותו של ארג'ונה שבה חרוטים פילים, קופים, אנשים שדים ודמות של מסתגף רזה עד מאוד שהוא על פי המסורת המקומית ארג'ונה – האמצעי בבני פנדו, הקשת הלוחם שסביבו בנוי אחד הדיאלוגים ההינדואים החשובים – הדיאלוג בינו לבין קרישנה שמשמש כרכבו בקרב עם בני קורו ובו מסביר לו קרישנה את חובת הלוחם. (עיין ערכים ארג'ונה, קרשינה, קרמה, בהגווד גיטה במילון המונחים)


הסתגפותו של ארג'ונה היא אחת מחרוטות הסלע היפות בהודו. ממלפוראם טמיל נאדו. הוא מבקש את עזרתו של וישנו במלחמה נגד דודניו - הקורבס (בני קורו) שלקחו לו ולאחיו הפאנדבות (שכולם נשואים לאשה אחת) את המלוכה.
וישנו נענה ומגיע במופעו כקרישנה לייעץ לו בקרב. הדיאלוג ביניהם- הבהגוואד גיטה, הוא ליבה של הפילוסופיה ההינדואית.
אדם צריך להיות אחד עם ייעודו. הוא לא חייב, הוא יכול לחיות גם חיים שלמים שאינם אחד עם מה שהגורל והייעוד התכוונו אליו.
ואיך אדם יודע מה הוא ייעודו אם קרישנה לא משכנע אותו בשיחה חשובה שהוא חייב להילחם כשהוא לוחם?
אה-שאלה גדולה.

מצפון לתחריט הסלע מוביל שער אל הרכס שעליו אפשר לערוך טיול מהנה אל כדור גרניטי ענק, לכמה מערות מקדש (מנדאפה) ולדרך שחוצה את הרכס לכיוון מערב ומשקיפה על אזור הביצות שממערב לעיירה. גם התצפיות מהמקדשים העתיקים לכיוון מזרח (הים) ודרומה אל תחנת הכוח הגרעינית הטבולה בירוק יפה מאוד.

אזור נוסף ששווה בביקור נמצא בחלק הדרומי של העיירה, במרחק של כ-20 דקות הליכה או כמה דקות דיווש (כקילומטר וחצי מדרום למקדש החוף) נמצאות הראטות – אלו הם מקדשים חצובים בסלע שחמישה מהם קרויים על שם חמשת האחים בני פאנדו ואשתם דראופדי (הקטנה הופשוטה מבין הראטות)
מהמקדשים עולה גם דרך מערבה אל הרכס ואל תצפיות.
בדרך בין העיירה למקדשים יש פסלי וגלפי אבן רבים שעובדים על ייצור אלים רבים. זהו אזור גילוף האבן מרכזי של דרום הודו והאוניסרסיטה הגדולה לתרבות ואומנות זו. שווה גם אם לא קונים דבר.
5 קילומטרים צפונה לממלאפוראם, על החוף, יש עד שתי חרוטות סלע גדולות, או אולי פיסול סלע מרשים בתוך חורשה על חוף הים . מקדש מערה חצוב (מנדאפה) שנקרא מערת הטיגריס. מצפון לחורשה סלע ענק שהיה כניראה מקדש חוף עליו הדליקו אש ונרות לכבוד יורדי הים ומעט צפונה משם יש מקדש עם שיווא לינגאם (מנדפה נוספת בתוך ריבוע שקוע) – מקדש הנמצא בעבודה גם היום.
החוף שממזרח למערת הטיגריס הוא חוף נטוש ומצויין לרחצה ולבילוי.

לינה ואוכל:
יש המון מסעדות, בתי קפה ומלונות ברמות שונות בממלאפוראם וקשה לחשוב על האפשרות שלא יהיה איפה ללון.
אחת המסעדות הזולות והנחמדות נמצאת בצד הדרומי של רחבת תחנת הואטובוסים של הכפר. אוכל דרומי בגרוש וחצי. מצוין.
ממול אפשר לשתות בכמה מקומות קפה של הדרום – מוקצף דרך 3 מטרים אוויר בין כוס לכוס. מתוק ושווה.

מלון פשוט (מים חמים בדלי) אבל נחמד וזול הוא:
מלון נחמד ופשוט (150-250 רופי לחדרים ללא מים חמים- אלא בדלי):
Vinodhara guesthouse othavadai Cross St. כתובת דוא"ל זו מוגנת מפני spambots, יש לאפשר JavaScript על-מנת לראות את הכתובת 91-4114-242694
יתרונו הגדול הממשי של המלון (חוץ מזה שהוא לא על החוף ולא יספוג את הצונאמי הבא) הוא במסעדה בשם "נאוטילוס" שנמצאת בצמוד למלון. את המסעדה מפעיל צרפתי בשם ז'אק, התפריט מצומצם אבל מדוייק מאוד ומצוין.

גורו -  מסעדה הודית לא צמחונית עם דגים כבש ועופות – מקומית, ליד מגדל המים. מקום מצוין ולא יקר לצהרים. נסגר בארבע.

מעט אחריה שוק הבשר והדגים. אפשר לקנות דגים שרימפס וקלאמרי ולבקש מהטבח במלון לבשל. שווה.

עדכון של דניאל היימן פברואר 2009:

המלון שהמלצת עליו שילש את המחיר ואיבד כל ייחוד או הצדקה להישאר שם לילה. כמה מטרים באותו רחוב יש מלון לא רע - גרין וודס ריזורט. מאד שקט שם וירוק, החדרים באים ברמות שונות ובמחירים שונים אך בגדול לא יותר יקר מהמתחרים ובהחלט יש יותר אווירה ואופי. אותו כנ"ל לגבי המסעדה - הפכה למלכודת תיירים פרופר.במקום הייתי ממליץ על "גולדן פאלאט" אשר ממוקמת ב"ממהלה הריטאג' הוטל" אוכל הודי צמחוני ממש טרי, לא פלצני אך גם לא נטול יצירתיות, וכמובן טעים ביותר.

2017 מלון נחמד הוא מארה גסט האוז, 50 מ' מהחוף ברחוב הראשי היוד לים. מספר חדרים עם מרפסות מדליקות. סביב 500 רופי לחדר עם שירותים צמודים. נקי ופיטר יודע לבשל ולטפל. מול חנות הסנדלים של דינה.

קאנצ'יפוראם

קאנצ'יפוראם היא אחת משבע הערים הקדושות להינדואיזם, ל"עיר הזהב של 1000 המקדשים" יש היסטוריה עתיקה שנספרת מימי שושלת צ'ולה במאה השנייה . יש בעיר יותר מ-70 מקדשים (שקשה לראות יותר מכמה בהם ביום. העיר עצמה שקטה למדי וחוץ מזרמי עולי רגל – אין סכנות.
במאה ה-3 לפנה"ס הגיע הבודהיזם לקאנצ'יפוראם (כמו לרובה של תת היבשת) והיו בה למעלה ממאה מקדשים בודהיסטים. אלא שזה נסוג ממנה כבר במאה השנייה ונעלם סופית, כמו מרוב שיטחה של תת היבשת במאה ה-10.

אפשר לנסוע אליה לטיול יום מממלהפוראם - כשעתיים ו-40 רופי באוטובוס ולחזור באותו יום. מהתחנה המרכזית אפשר לשכור טוקטוק למסע של 3-4 שעות בין חמשת המקדשים מהיפים. 400-500 רופי. המקדשים פתוחים 8-12 ושוב מ- 16-20

מקדש קאילאסאנט'ה Kailasanatha
מאה 7. נחשב ליפה במקדשי העיר. נבנה באבן חול על ידי מלכי פלאווה (נארשימהא וראמאן 2 והושלם על ידי בנו מהנדרה ה-3).
בחצר (שאינה אופיינית) 58 במות שעל רובן נאנדי . זה מקדש של שיווא ויש בו 7 מופעים שונים של האל

מקדש אקאמבארסווארה Ekambaresvara
מי שאינו הינדואי אסור בכניסה לקודש הקודשים אבל גם כך המקדש הגדול שיש בו אולם אלף עמודים וחמש חצרות שווה. זה מקדש שיווא שנבנה על ידי שושלת הפאלאווא ואומץ על ידי הצ'ולה.
המקדש מוקף חומה עם מגדל שער בנוסח הדרומי. המגדל (rajagopuram –מאה 16 59 מ', נבנה על ידי המלך קרישנה רמה דווה מעוטר בדמות ומלך ובת זוגו. במתחם המרכזי יש לינגאם חומר גדול שמשמר את הסיפור כי פה פרוואטי קלת הדעת– אלה של פריון ואהבה שיש בה חושניות גדולה ומיטיבה ובת זוגו של שיווא, הניחה את ידיה על עיניו של האל וגרמה לו לעיוורון רגעי שתוצאתו חושך שנמשך שנים ארוכות על פני העולם. שיווא הזועם ענש אותה בכך שתסתגף ותתחנף אליו. היא בנתה את הלינגם הענק וכששיווא ניסה אותה ושלח שיטפון הרסני, היא נצמדה אל הלינגם עד שקלו המים וסימני אצבעותיה (כמו גם כפות רגליה) יכולים להיראות בתחתית ובראש הלינגם. יש במתחם עץ מנגו בן 1000 שעדיין נותן פרי וב-18 לאפריל כל שנה חודרת השמש דרך נקב במקדש ומאירה את הלינגם.
בחודשים מרץ אפריל יש במקום פסטיבל פאנגוני אוטיראם (Panguni Uthiram)

מיקדש ואדאראג'א Varadaraja

אולם הנישואין של המקדש שנמצא 3 קילומטרים מדרום מזרח לעיר, נבנה על ידי מלכי ויג'אינגארה (מאה 16).
באולם הנישואין שבו 96 עמודים ובו פסלי פרשים לבושים בתלבושות חתונה.
המקדש יושב על סלע דמוי פיל.
בפברואר ונובמבר מתקיים במקדש פסטיבל הרפסודות ( Float Festival  Brahamotsavan ) במאי וגרודה סוואי Garuda Sevai ביוני.

העיר היא מרכז טוויה גדול למשי וכותנה.
יש במקום לינגם עפר גדול

 

טירוואנאמלאי

העיירה המקודשת עם המקדש הגדול נמצאת שעתיים וחצי (פחות ממאה קילומטרים) דרומה לואלור שיושב על קו הרכבת הראשי שמחבר בין  צ'נאי, בנגלור  והמערב.

מתחנת האוטובוס והרכבת זו הליכה של פחות מקילומטר אל המקדש שסביבו נמצאים המלונות השונים ברמות השונות. אסופה נאה מהם נמצאת בצלע הצפון מערבית של המקדש.

המקדש מוקף בשווקים ובפנים המון עולי רגל.

יש שמגיעים לטירוואנאמלאי מסיבות רוחניות של חיפוש ומתיישבים באחד האשרמים לשמוע דברי חוכמה או לרוות קדושה. למי שמתעניין בהוואי ופולקלור מקדשים נידמה שביקור חטוף בעיירה ובמקדש מספיק. אפשר להגיע בשעתיים מפונדיצ'רי. שעתיים וחצי מממלהפוראם.

כמקדש- המקדשים בצ'ידמבראם, קאנצ'יפוראם או בטאנג'וור מרשימים יותר ארכיטקטונית והטקסים בהם פועמים יותר.

אפשר לטפס על ההר הקדוש שמעל העיירה או להקיף אותו במסלול עולי הרגל (18 קמ')

בסמוך יש קהילה אלטרנטיבית ובה ישראלים.

פונדיצ'רי

פונדיצ'רי היתה עיר הקולוניאליזם הצרפתי על חוף מפרץ בנגל ושמרה על עצמאותה עד 1961. גם היום שומרת העיר על צורתה המסודרת של רחבות שתי וערב עם בניינים לבנים וסגנון קולוניאלי רומנטי מסוייד בלבן.
לתיירים אחד הדברים המעניינים בעיר הוא האשראם של שרי אורבנינדו – הגורו שהביא את ההינודאיזם אל המערב ושתפתו לחיים האם – שהגתה את רעיון אורוביל – עיר העתיד הנמצאת 8 קילומטרים צפונה מהאשראם.
אפשר להתגורר באכסנייה של האשראם או באחד מהאכסניות הנמצאות מול טיילת הים של פונדיצ'רי.
פונדיצ'רי היא לא יותר מאשר עיר נעימה להפסקה של יום או יומיים כדי לאכול באחת מהמסעדות הצרפתיות שלה ולשהות בעיר קולניאלית.
היא יכולה לשמש גם כבסיס לביקור באורוביל – עיר העתיד שהיא בעצם מעין כפר מפוזר מאוד עם מרכז תיירותי ובו סרט על הקמת המקום ורעיונותיו, חנות ומסעדה לא רעה.
החלק המעניין באורוביל (למי שלא מתכוון להתנדב ולשהות במקום – שכן אפשר להתגורר בו במספר בתי הארחה הצמודים למשפחות) הוא הביקור במטרי מנדיר – מקדש האם שנמצא בחלק המצפון מזרחי של היישוב.
הביקור במקדש דורש הרשמה מראש וצפיה בסרט במרכז המבקרים. הביקור נערך אחרי הצהריים אחרי השעה 1600 וכולל הסבר לפניו ואפשרות למדיטציה בת שעה בתוך המקדש.
המדיטציה שווה שכן היא מאפשרת כניסה למקדש (נעליים ותיקים נשארים בחוץ, אסור לצלם) שבנוי בצורת כדור עתידני שהכניסה אליו נותנת הרגשה של כניסה לספינת חלל של חוצנים, גרם מדרגות מוביל בתוך המבנה לחדר עליון שכולו לבן, מוקף בעמודים שאינם מגיעים לתקרה. דממה ומדיטציה נעימה מאוד.
מחוץ למקדש יש עץ בניאן (פיקוס קדוש) עם שורשי אוויר אנקיים שיוצר מעין אולם פתוח. מקום מצוין לשבת בו ולהמשיך להביט אל המקדש.
אל המקדש מובילות דרכי עפר והדרך הטובה להסתובב באורוביל (וכן להגיע הלוך וחזור לפונדצ'רי לאלו השוהים שם) היא לשכור אופניים או קטנועים.

לינה ומסעדות:
יש כמה מסעדות מצויינות בפונדיצ'רי ומספר מלונות ברמות שונות.
מלון קולניאלי עם חצר פנימית וחדרים נעימים הוא:
Ram guesthouse tel. 0413-2220072/ 549 כתובת דוא"ל זו מוגנת מפני spambots, יש לאפשר JavaScript על-מנת לראות את הכתובת www.ramguest.fr.st

צ'ידאמבראם Chidambaram

צידאמבראם, מדרום לפונדיצ'רי ועל הכביש המוליך לטאנגוור וטריצ'י היא נקודת עניין מתבקשת תוך כדי טיול. המקדש המרכזי נמצא ממש על הכביש הראשי ולפניו נמצאות המרכבות עליהן מוסעים האלים בדרכם אל הטקסים וחזרה.
זו היתה בירת הצ'ולה בין 907 ל-1310 , מה שהפך אותה לעיר מקדשים ואחת מהערים הקדושות והחשובות של טאמיל נאדו.
*החשוב מכולם הוא מקדש נאטאראג'א Nataraja (פתוח 4-12 1630-21) המוקדש למופע של שיווא כאלוהי המחול (אחד המופעים היפים והמלהיבים של שיווא המחולל).
המקדש מוקף במגדלי הגופאראם האופייניים למקדשי הדרום ובחומה.
המקדש מוחזק על ידי ברהמנים הניקראים דיקשיטארים (Dikshitars) – הטהורים. הם נחשבים מאוד בעיני המאמינים ויש להם ציצת שעיר מלפנים ולא מאחור כנהוג. הדיקשטארים עובדים במשמרות של 20 שנמשכות 20 יום ולכל אחד מהם קבוצת כפרים או לקוחות שאותם הוא משרת ומקבל מהם את תרומות האוכל שמרוכזות במקדש ומחולקות לנזקקים.
זה מקדש פעיל מאוד והטקס (פוג'ה) של 18 בערב מלאת חיים.
במרכז יש בריכת מים גדולה שבה על פי המסורת קרה הנס לקיסר בצבע הזהב – היראניה וארנה צ'אקראווטי שהגיע למקום ב-500 לספירה בדרכו לקשמיר. הקיסר מוכה הצרעת היה בדרכו לקשמיר לשם מיצוות עליה לרגל אל ההימלאיה הקדושים וטבל במאגר המים, יוצא משם בריא וצעיר. הוא תרם בנדיבות להגדלת הבריכה והמקדש.
בתוך מתחם המקדש נמצא מקדש גאנש הגדול בהודו.
בקודש הקודשים נמצא שיווא של המחול.

יש בצ'ידאמבאראם כמה מלונות, רובם ברמה העממית. הריץ הוא כניראה הבחירה המעודפת 2 VGP st. tel 23312 fax 21098

טנג'וור

טאנגוור היא עיר לא גדולה במרחק 3-4 שעות נסיעה צפונה ממדוראי על קו הרכבת הראשי ואפשר להגיע ממנה בקלות לטריצ'י (שעתיים) ברכבות מקומיות ובאוטובוסים.
זו היתה ביתה של שושלת הצ'ולה במאות ה-10וה-11, שושלת שהיתה פטורונית לאוניות דבר שהתבטא ב-93 מקדשים שבנו בעיר ובפיסול ברונזה מהיפים שיש באיזשהו מקום בהודו.
המקדש של טאנגוור (בריהאדישוורא) הוא אחד המקדשים היפים המעניינים והנעימים של הדרום. הוא מוקף בגינות נאות, מתחת לשער הענק שלו שבמרכז הגופארם מחכה בדרך פיל שמברך עם החדק את המאמינים ולפני חומת המקדש שעל הכביש יש דוכני בובות ועבודות יד שיש בהם עבודות מעניינות.


בחצר המקדש נמצא פסל נאנדי (הפר שהוא ריכבו של שיווא). לפי האמונה המקומית הפסל הענק מהגרניט המשיך לגדול עד שמסמר גדול ננעץ בגבו כדי לעצור את הגדילה הלא מבוקרת.
על קירות המקדש מפוסלים באבן שיווא וישנו ודווי. שיווא מופיע כאן כנאטראג' – אלוהי המחול וממציאו.
פנים המקדש שבו יש פעילות בלתי פוסקת של הברהמינים מעניין ושווה.
חצר המקדש מוקפת בקירות מלאי ציורים חקוקים באבן
סיבה נוספת להגיע לטאנגוור הוא מוזיאון פסלי הברונזה של האלים הנמצא במבנה הצמוד לארמון (פתוח 9-13 ו-14-17). הארמון נבנה על ידי הניאקאס במאה ה-.16
הפרט הניפלא ביותר הוא פסל ברונזה של שיווה הצעיר שניראה כאל יווני שכשמתקרבים אל הפסל אפשר לראות שמה שניראה מרחוק כראסטות – אלו הם נחשי קוברה. מה שאולי מסביר את הרגלם של כוהני שיווא לגדל את שערותיהם לראסטות.

טמיל נאדו
שיווא מברונזה במוזיאון טנגוור


מחוץ לארמון נמצא השוק של טאנגוור. צבעוני ויפה.
יש כמה וכמה מלונות בטאנגוור. אחד המוצלחים שבהם למרות שהוא רב קומות גבוה הוא :
Hotel Oriental towers כתובת דוא"ל זו מוגנת מפני spambots, יש לאפשר JavaScript על-מנת לראות את הכתובת 04362-230724/231467 fax 230770
אפשר להתמקח על המחיר, יש בו שתי מסעדות לא רעות ולא יקרות, יש בו בריכה (!) ומתחתיו יש סופרמרקט מלא כל טוב.

טריצ'י, טירוצ'יראפאלי Tiruchirappalli

טריצי' נמצאת על קו הרכבת שמחבר את טאנג'וור ומדוראי – מה שהופך אותה למקום נגיש מאוד. יתרה מכך, אחר הצהריים יש רכבת מהירה )שעתיים) למדוראי מסוג השטאבדי הנוחה. עוד יותר טוב. בקרבת העיר שדה תעופה שקושר אותה עם ערי טמיל נאדו.
העיר עצמה שווה עצירה מכיוון שמעל העיר העתיקה ומעט לפני הנהר, נמצא מקדש וינאייקה (Vinayaka) המוקדש לשיווא (טאיאמונסאווי Tayumanasvami). המקדש נבנה ב-1660 . הוא נמצא בראש גבעה סלעית (84מ', 437 מדרגות, טיפוס מוצל) נישאה שהטיפוס אליה והנוף והתצפית ממנה שווים את הטיפוס.
מראש הגבעה ומהכתף שמתחתיה נוף נאה צפונה לכיוון סרירנגאם (Srirangam) - עיר מקדש מוקפת בשבע חומות ובה מקדש

Sri Ranganathasvami המוקדש לוישנו. המקדש פונה באופן לא אופייני להינדואיזם דרומה, ועל פי הסיפור הצלם שבתוכו היה בדרכו לסרי לנקה עם רמה (אחד האוואטרים של וישנו) ומכיווון שנשאר במקום – הוא ממשיך להביט אל יעדו המקורי.
העיר עצמה (טריצ'י) לא גדולה, צפופה וסימטאותיה הן שוק גדול ולא בלתי נעים – בהחלט הליכה מעניינת וצבעונית, למטייל לא עמוס, מתחנת הרכבת אל המקדש או בחזרה.

מדוראי

לפי האגדה, נשרה כאן טיפה מנקטר האלים שנשא שיווא ולכן היא נקראת: מדוראי - עיר הנקטר.
לעיר היסטוריה ארוכה של למעלה מ-2500 שנים והיא סחרה עם סוחרים יוונים ורמאים. היא ידועה בהיותה מקום של שירה וסיפרות ומרכז חשוב של התרבות הטאמילית.
המוסלמים כבשו והרסו את העיר לזמן קצר ב-1310 אבל אז הגיעו לכאן הויג'יאנגאר שהחזיקו ופיארו אותה עד לאמצע המאה ה-16.
המקדש של מינאקשי - האלה בעלת העין האחת, זוגתו של שיווא, הוא הסיבה העיקרית להגיע למדוראי, עיר שניקראת (לא ממש בצדק) וראנסי של הדרום. מדוראי הרבה יותר מסודרת ורגועה מווראנסי ועם זאת המקדש הגדול שלה, טקס השכבת האלים לישון (ב- 1930 בדיוק!) וההתרחשות בסימטאות שסביבו, שווים את ההגעה.
הכניסה היא דרך גופאראם אדיר. זהו בכלל הסימן המובהק ביותר של מקדשי הדרום וניראה שמדוראי היא השיא מבחינת גופאראמים שמתנשאים מעל שערי המקדש –ארבעה כאלו לכל רוח שמים. הגופארמים – מגדלי השער המהרהיבים המעוטרים בהמון פסלי אלים, שדים ורכבי החיות של האלים, נבנו על ידי גדול מלכי שושלת ניאיקה - טירומאלאיי בין 1623 ל 1655. יש 4000 פסלים במקדש ועל מגדליו ואלו מחודשים כל 12 שנים.
משאירים נעלים או קפקפים ליד השער ונכנסים פנימה כשמקיפים את החומה החיצונית הצבועה באדום לבן – מסימניו של שיווא. בחצר יש כמה מקדשים ושיווא לינגמים חיצוניים. שער מוביל פנימה אל שני מקדשים עיקריים – בחלק הדרומי יש מקדש למינאקשי שהיא פטרונית העיר ולכן הטקסים מתחילים אצלה ולשיווא (בצד המערבי) שכאן הוא נקרא סונדרשוואראר. שערי המקדשים ניצבים אחד לשני ושעריהם נפתחים לבריכת לוטוס הזהב שאליה יורדות מדרגות ומאמינים טובלים בה. הבריכה היא לב המתחם.
רוב המקדש נבנה עלי יד שושלת הויג'יאנגר (אלו של האמפי וצ'יטראדורגה) בין המאות ה14 ל-16.
טקס השכבת האלים (מינאקשי וסונדרשוואראר) מתרחש כל יום בשבע וחצי בערב מחוץ לקודש הקודשים. האלים מורדים מכניהם ומובלים לשנת לילה בדביר על אלונקות מלווים בשירה נגינה ותיפוף.
רק הינדואים יכולים להיכנס לדביר. כמה יפה להגיע בשבע וחצי לקודש הקודשים ולברך את האלים בלילה טוב.
במקדש מתגוררים גם פיל ושור המקיפים אותו בבוקר. הפיל ממשיך לברך את המאמינים במהלך היום.
הוא לא הפיל היחיד בעיר וגם במקדש הדרום-מערבי של העיר – ליד רחוב השוק ((Market st) , הקרוב יותר לאזור המלונות יש פיל המובא כל יום ב-16 לארוחה בפתחי המלונות
בצד הצפון מזרחי של המתחם הפנימי של המקדש, נמצא אולם עמודים שבו 985 עמודי אבן מגולפים ובהם גבירה מנגנת בוינה, גנש מרקד וצועני מוליך קוף. אולם העמודים משמש גם כמוזיאון לאומנות מקדשים ויש בו פינה עם חמישה עמודים מזמרים. בהאמפי יש מנעד רחב יותר.
גם בתקופות אחרות של השנה נעים לבוא למאגר המים שגדותיו הופכות עם ערב לשוק לילה של דוכני אוכל מגוונים טעימים ושווי פרוטה.
אזור חייטים שקשה להימלט ממנו, ממקום בתוך שוק עתיק ויפה וגם התפירה לא רעה, נמצא ממזרח למקדש.
סרסורי החנויות ינסו לשכנע את התייר לבוא לתצפית אל חצר המקדש מחנויות צמודות – אמפוריומים למיניהם. התצפיות נחמדות וכלליות, הן לא ממש מחדשות דבר בקשר למקדש. ומדוראי היא מקום טוב לקניות.
המקדש נמצא במעלה הרחוב הראשי (Town hall road) המוביל ישר מזרחה אליו. כ-15 דקות הליכה מאזור תחנת הרכבת והמלונות. לאורך הרחוב מסעדות, גלידריות, סוחטי מיצים, בתי קפה דרומי מוקצף. חנויות עסקים וכל מה שאפשר לבקש. כך שקשה ללכת לאיבוד במדוראי.
טקס יפה אחר הוא השטת הרפסודה עם האלים (ינואר או פברואר – תלוי בירח האפל) על מאגר המים של טאלקולאם הנמצא בחלק הצפון מזרחי של העיר. אז נלקחים מינאקשי, סונדרשוואראר ואלים אחרים אל המאגר והרפסודות נגררות על ידי מאות מאמינים משולהבים לאור לפידים ושירה. עשרות אלפי מאמינים מצטופפים סביב המאגר והופכים את האירוע למלא אמונה ומרשים מאינכמוהו.
קל להגיע ולהסתדר במדוראי שכן תחנת האוטובוס והרכבת נמצאות סמוך מאוד (דקות הליכה) לרחוב מלא מלונות ברמות שונות מסעדות וכל השירותים ((Market st), וברחוב שמפריד בין תחנת הרכבת לרחוב המלונות ((Veli st) נמצאות חברות התעופה והכספומטים.
מתחנת הרכבת של מדוראי אפשר להגיע לצ'נאי (8 ש עות דרך פונדיצ'רי), לקוצ'ין /אנרקולאם (12 שעות) רמשווארם (4-5 שעות), קניה-קומארי (6 שעות) על הקו המהיר דרך טריצ'י נעות רכבות השטאבדי המהירות והממוזגות. תחנה נעימה.
למדוראי אפשר להגיע גם בטיסה, שדה התעופה נמצא 12 קילומטרים ממרכז העיר.

ראמשוורם

 

טמיל נאדו
הלגונות והפלמינגו של ראמשווראם

ראמשווראם (הגשר של ראמה) היא הפינה הדרום מזרחית של הודו ומרכז צליינות חשוב להינדואים. לא הרבה תיירים מערביים מגיעים למקום ומצב המלונות והמסעדות במקום לא מזהיר. המקום עצמו הוא עיירה קטנה שאפשר להגיע אליה עם רכבת יום ממדוראי (5 שעות) או באוטובוס. הכניסה לראמשווראם מרשימה שכן היא עוברת על גשר ארוך המחבר את היבשת עם האי עליו נמצא היישוב.
לפני הגשר יש שדה עצום ומרשים של תחנות רוח המיועדות לייצר חשמל.
זהו אחד ממקדשי הקצה של הודו (ביחד עם דוורקא, פורי ובאדרינת') וכמו שאר הקצוות של הודו גם זה מקודש לאלוהות של וישנו שמופיע כאן כאווטאר (מופע) של רמה. רמה הוא האל-מלך מהצפון (איודיה) שהיקנה את שמו למקום על פי המסורת נבנה גשר השוניות על ידי הקופים של האנומן מלך הקופים בדרך לקרב נגד ראוונה מלך השדים מלאנקה.
על פי הרמאינה, אחד משני האפוסים הגדולים של הודו, התחתן ראמה מלך איודיה עם סיטה היפה וגולה ביער יחד עם אחיו לאקשמן. מלך השדים ראוואנה מפתה וחוטף את סיטה ללנקה וראמה יוצא להציל אותה בעזרת אחיו ומלך הקופים האנומן. המלחמה מסתיימת בניצחונם של ראמה לאקשמן והאנומן ובחזרה מפוארת לאיודיה.
רמשווראם יושבת בתחילתה של שרשרת שירטונות שנמשכת אל חצי האי ג'פנה שהוא קצהו הצפוני של האי של שרי לאנקה. קבוצת השירטונות נקראת גשר אדם על ידי המוסלמים.
להודים ולשרי לאנקים יש תוכניות לבנות גשר שיחבר את שתי המדינות ביום שבו יצליחו הסינגהלזים לפתור את בעיותיהם עם הטיגרים הטמילים.
עד לשנות השמונים של המאה ה-20 היתה מעבורת שחיברה בין רמשווראם לג'פנה שבשרי לאנקה אבל זו הושעתה מפאת מלחמת האזרחים (כרגע הפסקת אש) בין טמילים לסינגהלזים.
יש שני מקדשים חשובים ברמשווארם – אחד מהם (רמאלינגשוורה) נמצא על חוף הים עצמו (בדרך למלון המחורבן של משרד התיירות של טמיל נאדו) – זהו מקדש דרומי טיפוסי מרובע עם שערי שמעליהם גופארם (מגדל שער מעוטר). בפנים יש מסדרון שמקיף את הריבוע כשבצידו המזרחי עומד פיל קדוש אסור בשרשראות. קודש הקודשים נמצא בחלק הפנימי של המקדש הרבוע. המקדש יוסד על ידי הצ'לוקיה במאה ה-7 ונבנה במתכונתו הנוכחית במאות ה-17-16 על ידי הניאקה.
על גבעה במרחק של כשני קילומטרים צפונה נמצא מקדש נוסף – גנדהאמדנה, הגבעה מדיפת הבושם שעליה נמצאת טביעת רגל ושל ראמה שממנו תצפית נאה על האי היישוב, הים ואלפי דקלי הקוקוס הממלאים אותו.
שווה מאוד לנסוע דרומה לכיוון דנוסקודי שבקצה האי. בדרך אפשר לעצור ליד חוף חולי ולטייל בתוך הלגונות שבהן מסתובבים אלפי פלמינגואים וורודים.
בחצי הדרך יש מקדש ימי ובסופו של הכביש יש כפר דייגים נחמד שבו אפשר לאכול דג במסעדה פשוטה מאוד.
מצפון לכפר אפשר להתרחץ בים מוזר שבו הזרם מחזיק את השוחה קרוב מאוד לחוף.
מרמשווראם אפשר לנסוע לקניה קומרי אם כי זו הדרך הפחות נוחה – ניראה שהדרך היותר אינטלגנטית היא לחזור ברכבת למדוראי ושוב לקחת רכבת יום לקניה קומארי, אבל אפשר גם לשכור מונית ולנסוע יום שלם (9-11 שעות) דרך הקצה הדרום מזרחי של הודו דרך שדות אורז כפרים צדדיים וכבישים מחורבנים. הנסיעה ארוכה וקשה אבל מעניינת. בעונת דייש האורז (ינואר-פברואר) פורשים הכפריים את אלומות האורז על הכבישי כדי שהמכוניות החולפות ידושו אותם.

קודאיקאנל (קודאי)

קודאיקנל (33,000 תושבים) נחשבת (ובצדק) לאחד ממקומות המפלט של המטיילים. אבל גם ההודים חושבים עליה דברים דומים מאותן סיבות. המטיילים הצעירים (והצעירים פחות) מגיעים לקודאיקאנל ומוצאים להם בית בחלקת יער קרוב או רחוק יותר מהמרכז הקטן של העיירה ומבלים את זמנם ליד האח (צונן ולח בלילות) בטיולים ביערות ובאחו, בעישון ובאכילה ממיטב התוצרת ההודית.
העיירה יושבת על רכס פלאניס ששייך לגהט (המדרגות) המערביים. היא בגובה 2343 מ' מה שמעניק לה מזג אוויר רענן ונעים למי שבא מהשפלות שמתחת בכל עונה ובודאי בעונה שמשתרעת בין מרץ לנובמבר. לכן היא שם. זו בהחלט אחת מההיל סטיישן ההודיות ואולי אחת הנעימות שבהן. היא נעימה מאוטי, אולי מכיוון שקמה רק ב-1910 והרבה זמן לאחר שאוטי (Ooti) הפכה למפלט הבריטי של דרום הודו.

הגעה: הנוח הוא כמובן להגיע ממודראי שהיא העיר הגדולה של דרום טאמיל נאדו והתנועה יוצאת וחוזרת אליה. אפשר להגיע עם תחבורה ציבורית לצומת שמתחת (מרחק של 47 קמ' מקודאי) מרכז העיירה שבו תחנת מרכזית עם אוטובוסים ושאר צורות הרכב המוטורי שמובילות בעיקר למדוראי אבל גם לנקודות צפוניות ודרומיות על הרכס ולמקומות קרובים יותר. אם כי צריך לקחת בחשבון שמי שרוצה להגיע לקרלה דרך קומילי (פרייר) עדיף לו לנסוע דרך מדוראי – יותר מהיר וקצר.
מה לעשות: לנוח ולטייל לאגם של קודאיקנאל, לשביל של קואקר (Coaker's Walk), מקדש קורינג'י אנדאוואר (Kurinji Andavar)), בית הספר הבינלאומי, מפלי הדובים של שולה (Bear Shola falls), עמודי האבן (Pillar Rocks) – נקודת תצפית שווה וכאלו יש לו מעט שבהן טוב לעצור לשתות תה ולהביט על השפלות שהעננים מטפסים מהן בצהריים.
ויש לא מעט בתים מרוחקים מעט מהמרכז (שיש בו כמה וכמה מסעדות, מתונות, סניף דואר ואינטרנט) שמיקומם הנופי מצדיק את שכירתם והשתקעות בהם לשבוע עד שנה.

 

טיול לדרום הודו