ואולי לא מפליא לגלות כי מי ששמר על בית הספר בתקופה הגרועה ביותר של החברה להגנת הטבע, כשעדת טכנוקראטים ופקידי שילטון ניסו לחסל בשנות השמונים של המאה העשרים את החברה ואת המערך המפואר של בתי הספר שדה שלה, (והצליחו לרוב, כמו שחוסלו הרבה דברים מצויינים בשם עיקרון ההפרטה הקדוש והניפלא), הוא פרופסור אמוץ זהבי, שהוא לא רק אחד ממייסדיה של החברה להגנת הטבע ורשות שמורות הטבע, אלא גם אחד מגדולי הזואולוגים שיש…

  שלג הוא אחד המבנים המופלאים שיש. מורכב ופלאי. הטבע עושה כאן תעלול שבו הוא לוקח כלום – זאת אומרת את אדי המים הלא נראים, נושף עליהם קור שגורם להם לעבור בבת אחת ממצב של גז לגוש קרח קטן ומוצק שמתחיל ליפול דרך האטמוספירה שאין לסמוך עליה לכיוון האדמה המושכת. אלא שהוא קל מידי. הוא נשאב שוב למעלה עם זרמי האוויר המסתחררים והסוערים, נתקל בחלקיק קרח אחר, מתחבר אליו ושוב יוצא במסע הנמשך …

הוא חפן את ערמת המטבעות שעמד להפקיד בידיה וזינק מתוך המקדש שעמודיו התנדנדו. הוא הספיק לצאת ולפנות במורד רחוב הבזלת המוביל לתאטרון כשהתמוטטו העמודים. חלקו המרכזי של העמוד נוחת על גבו, הורג אותו במקום, כף ידו קמוצה בעווית אחרונה על הכסף שלא יוכל לשמש אותו במקום הבא אליו יגיע shimon applebaum finds Hermes in Bet Shean Theatre 1961 סקיתופוליס ב- 749 רעדה הארץ. במקדש שבקצה רחוב פלאויא…

אוצרות, סודות ומבצרים חוף הכרמל - עתלית עד הבונים עתלית, היסטוריה קצרה מפרץ עתלית, המפרץ השני בגודלו לאורך חופי מדינת ישראל, נמצא כשנים עשר קילומטרים מדרום לחיפה. בתוך הים נמצאו שרידים פרהיסטוריים. מקום היישוב הקדום נמצא מצפון למפרץ ומשתרע על שטח של 700 דונם, יתכן כי זוהי צרפת הנזכרת במאה ה-4 לפנה"ס בספר המסע של סקולכס בין הכרמל לדור. העיר נזכרת גם אצל הנוסע מבורדו ועל-ידי סטרבו היא מכונה קולו…

המהנדס הצרפתי של פיק"א, חברת הקרקעות של הברון רוטשילד, שקנתה את ביצות כברה מג'מאל בק הטורקי כדי לייבשן. קארון טען כי שטח הביצות נמוך מפני הים ושאם ייפתח הסכר יזרמו מי ים לתוך הביצה. קובלנוב טען שלא. הוא צדק. הנמל הגדול בעולם הנמל ההירודיאני של קיסריה קווים מתחת למים נמל טבוע ועשן בארובה נחל חדרה מת וליד השפך שלו מתרוממות הארובות וערימות הפחם של תחנת הכוח. ריח רע מצחין את אפיק הנח…

יפו היתה שם תמיד. עיר הנמל הקדומה ביותר באגן המזרחי של הים התיכון. לחיות ביפו, כמו שאומרת אישה שאני מכיר, זה כמו להיות בתוך סרט טורקי. מקום מלא ריח וטעם וצבעים והרגשה שהכל יש ושאי אפשר להגיע לכל מה שיש בה ביום אחד. אבל, (כמעט) כמו שאומר ז'ורז' אמאדו ב"גבריאלה מור וקינמון", אי אפשר לגלות את כל הקסמים בתקופת חיים אחת – אבל צריך לנסות. יפו התחילה מהים. תל אביב באה אחר כך. פעם, לפני הרבה שנים, הי…

זה לא אפריקה פה. למרות שהפוליטיקה המקומית עושה צעדים מרשימים על מנת להגיע לרמת המוסר הציבורית המקובלת שם, ואין פה שמורות לבני אדם שלא לדבר על שמורות לחיות, אבל יש מקומות שבהם אדם יכול לעצור רגע, לשכוח ממזימות אנושיות מעייפות ולהביט להנאתו, בידידות, בחיות בר ולהמציא לעצמו סיפורים כמו "הרוח בערבי הנחל" או כל סיפור שבו לחיות יש קסם וחירות וחיבה שהן מעוררות. נמר חיות בר מעוררות אותנו. אולי …

למערות בחודשי הקיץ החמים יש יתרונות  גדולים: אפלולית שמרגיעה את העין מהבוהק המסנוור של האור המלובן, קרירות מבורכת שהצל יוצר מפני מה שהאור מבעיר. ויש להן כמובן יתרון גדול נוסף – אי אפשר לראות מה קורה בתוכן מבחוץ ויש בהן נהייה לתוך בטן האדמה – מסתורין לא מפוענח, הרפתקנות שמגרה את החושים. כל אלו הופכים את הכניסה, הזחילה והטיפוס לתוכן לאחת מהצורות היותר נעימות להעביר את הקיץ בסוג של תנועה קריפטית ונסת…