צור שיזף

מות הכנסת אתמול בלילה, כשישנתם, (זה קורה תמיד בלילה) אחרי דיון סוער (אח הימים בהם היו דיונים סוערים), ביטלה ממשלת ישראל את הכנסת. הסמכויות לחוקים חדשים, צווי שעה והחלטות על תה, מסיכות ומעצרים אלימים רק אם נותנים מכות מעל החגורה וראסיות מעל הגבות – עבר לממשלה. הכנסת תוכל לדון אחר כך. אם בכלל. שעת חירום קורונארית. כמה מאות אזרחים יודעי דבר מיהרו לצומת עזריאלי, מונהגים על ידי שיקמה שוורצמן. …

העיתונות גוססת. היא חתכה לעצמה את הצוואר. אין דרך אחרת לתיאור המצב שבו העיתונות הוותיקה, זו שמאחוריה כמעט מאתיים שנים של ניסיון, מבצעת חרקירי מתוקשר באמצעות שידור מופעי סנאף, שבהם מוצאים להורג עיתונאים, ולאחר מכן, מעל דפי אותה עיתונות, מתנהל מסע צדקני של כותבים (ב"הארץ", ניב שטאנדל ויאיר אסולין), שמבלבלים בין פורנוגרפיה וסנאף לעיתונות וחופש מידע. האם עורך בכלי התקשורת היה משדר סרט שבו נראה אד…

ערבים! אבו רקיע ממיסר עם חבר ממצר. אותה אדמה. בני אדם. כמו הרבה אחרים, גם אני חושב שהערבים היא הבעיה. והיהודים. לצורך העניין גם ההוטנטוטים והאסקימוסים. זה הכל עניין של כמויות. זאת אומרת, מכיוון שמעט הוטנטוטים או אסקימוסים עובדים בבתי החולים, במערכת החינוך, באתרי הבנייה ובכל מקום חיוני במדינת ישראל, קשה לזהות את הסכנה שבהם, אבל לעומת זאת הערבים – הו הערבים. אני חושב שניתן לקבוע בוודאות שהערבי…

71 שנים של מעשים וחידלון. בין בן גוריון הגדול לביבי הקטן. נקודות לרטרוספקטיבה ב-71 שנים היו פה כמה ראשי ממשלה. שניים מתנשאים מעל כולם - בן גוריון ומנחם בגין, כמה בינוניים שניסו כמו אשכול, רבין ושרון וכמה שהיינו כניראה מסתדרים יותר טוב בלעדיהם כמו גולדה, שמיר, פרס, וביבי. וראש ממשלה אחד נשכח, משה שרת, שבן גוריון פשוט לא נתן לו. מנחם בגין. אחד משני ראשי הממשלה הגדולים של מדינת ישראל ראש ממ…

שדה תעופה, צילום: צור שיזף לפעמים נדמה שלכל כיוון שאתה מביט בארץ הזאת אתה רואה רק טיפשות וביזה. כאילו היתה פה מלחמה וכל החכמים והיכולים נפוצו לכל רוח וכל האווילים ועושי העקום השתלטו על המקום. מדינת ישראל, לעיתים, תכופות יותר ויותר, נראית כמדינה באופסייד, כאילו הבטת במשקפת לא מאופסת. מדינה מטושטשת. עמק יזרעאל הוא ערשה של התנועה הציונית. אין משל גדול יותר לתנועה הציונית מהרס הערש. מאחד המקומות…

צינור השפד"ן בשדרות ירושלים ביפוה   טעיתי כמובן. הוא בא להאכיל אותנו חרא ושנשלם על זה. בשבוע שעבר הוזמנתי, ואולי יש לומר הזדמנתי, לפגישה שיזם מנכ"ל רשות המים גיורא שחם עם חקלאי הנגב. נפגשנו במשרדי משרד החקלאות בגילת שבנגב המערבי. האולם היה גדוש  בחקלאי מערב הנגב. אלו שמגדלים ביום וחוטפים בלילה או להפך. מאוד הרשים אותי שהמנכ"ל, שגר בימים שכתיקונם בצפון הגשום, מדרים עד לגבול הרצועה להיפ…

באמצע דצמבר 2016, כשנפלה מזרח חאלב המופצצת לאבק, שכונה אחרי שכונה בפני כוחות רוסיים מיוחדים, מליציות שיעיות לבנוניות, איראניות ועלאוויות, התברר שהעולם לא שווה הרבה. שאין ערך לנאט"ו, לאו"ם ולארצות הברית של אמריקה. שאין דבר כזה עולם חופשי ושהעולם שבוי, מופקר ומבוהל. שיכול אדם להפוך לאבק, ילדיו להתפוצץ ונשותיו להירמס ואף אחד לא יזיז אצבע. זה קרה חודש אחרי שטראמפ נבחר לנשיא. שום דבר לא מקרי. חשבתי…

  בואו לעזה. כי עכשיו, אחרי שליברמן הלך כדי לחזור בגלגול אחר, והשאר דבקים בכיסאותיהם כי הם כיסאות יקרים ומזהב, רק  ביבי נשאר לנו. ועזה. רק תופחת והולכת, מתקרבנת ומקרבנת ומחרבנת לנו ולה את החיים. בואו לעזה. בואו לעזה.  יש לה רצועת חוף נפלאה של כמעט 50 קילומטרים. כמו בין תל אביב לחדירה. חולות זהב שהביוב של עזה ומחנות הפליטים שלה – מועזי, בורג' נוסירת ושאטי ("המחנה החופי)" זורם אליהם כי מתקן הטיהור …