צור שיזף

אלו ימים מוזרים. אלו ימים מוזרים כי אנחנו עדים להטרדה מאיימת על הדמוקרטיה. והם מוזרים אפילו יותר, כי בימים רגילים, היינו מרימים גבה והולכים לים. כי קיץ ומלפפונים וחוצלארץ. אבל הכל שונה פה. הטרללת, האלימות, ההפגנות, המובטלים וזה שהצעירים הבינו איזה דבר שלא היה מובן להם עד לפני כמה שבועות. שההורים שלהם פישלו בחוסר העניין שלהם ובכך שהפקירו אותם ועכשיו זה הם לבדם כדי לשנות את העולם. הם וכמה מ…

כשהגעתי לכיכר הכניסה למצפה רמון, להצטרף להפגנה של הדגלים השחורים ו'הקריים-מיניסטר', היו שם כבר כמעט 200 מפגינים. הרוב הגדול היו צעירים. וזוגות עם ילדים קטנים ובני עשרה. ורוב המכוניות שעלו מכיוון אילת ונסעו צפונה צפרו בידידות והיתה אפילו מכונית אחת שעצרה בכניסה למעגל התנועה וממנה יצאה אישה מבוגרת על מנת לצלם ולצעוק את תמיכתה והמכוניות שאחריה חיכו בסבלנות ואז נסעו מסביבנו וצפרו. עמדתי מול השמש הש…

מות הכנסת אתמול בלילה, כשישנתם, (זה קורה תמיד בלילה) אחרי דיון סוער (אח הימים בהם היו דיונים סוערים), ביטלה ממשלת ישראל את הכנסת. הסמכויות לחוקים חדשים, צווי שעה והחלטות על תה, מסיכות ומעצרים אלימים רק אם נותנים מכות מעל החגורה וראסיות מעל הגבות – עבר לממשלה. הכנסת תוכל לדון אחר כך. אם בכלל. שעת חירום קורונארית. כמה מאות אזרחים יודעי דבר מיהרו לצומת עזריאלי, מונהגים על ידי שיקמה שוורצמן. …

העיתונות גוססת. היא חתכה לעצמה את הצוואר. אין דרך אחרת לתיאור המצב שבו העיתונות הוותיקה, זו שמאחוריה כמעט מאתיים שנים של ניסיון, מבצעת חרקירי מתוקשר באמצעות שידור מופעי סנאף, שבהם מוצאים להורג עיתונאים, ולאחר מכן, מעל דפי אותה עיתונות, מתנהל מסע צדקני של כותבים (ב"הארץ", ניב שטאנדל ויאיר אסולין), שמבלבלים בין פורנוגרפיה וסנאף לעיתונות וחופש מידע. האם עורך בכלי התקשורת היה משדר סרט שבו נראה אד…

יצאתי מתוך סמטאות העיר העתיקה וצעדתי ברחוב שמחבר את  הגהט המרכזי עם גודוליה. ערפל אפור וקר עמד על וראנסי. ינואר הוא החודש הקר בשנה. אבל למרות השעה המוקדמת והאפרוריות הקרה, צעדו מולי עולי רגל שירדו לפוג'את הבוקר וטבילה בגאנגס בדאס השמווודהא גהט – במקום בו נערך זבח עשרתל הסוסים על ידי מלכה המאמין האדוק של וראנסי בשחר הימים. בגודוליה מצאתי ריקשה ממונעת לתחנת הרכבת של וראנסי שמדמה את הויאהרה –את …

היהודים מעולם לא אמרו היכן בדיוק ניתנה התורה. כתוב שתורה ניתנה בהר סיני. הר האלוהים. אבל מעולם לא נקבע המקום גיאוגרפית. הנוצרים, ואחריהם המוסלמים החליטו שהר סיני הוא ג'בל מוסא שבדרום סיני. ועכשיו, בעשרים השנים האחרונות החליט פרופסור יהודי שהר סיני נמצא במקום אחר לגמרי. פה, קרוב מאוד, בנגב. שם ניתנה התורה. דרך שם עבר עם ישראל בנדודיו. האפיפיור הכריז השנה כי הוא מכיר בכרכום כהר קדוש. שזה…

ערבים! אבו רקיע ממיסר עם חבר ממצר. אותה אדמה. בני אדם. כמו הרבה אחרים, גם אני חושב שהערבים היא הבעיה. והיהודים. לצורך העניין גם ההוטנטוטים והאסקימוסים. זה הכל עניין של כמויות. זאת אומרת, מכיוון שמעט הוטנטוטים או אסקימוסים עובדים בבתי החולים, במערכת החינוך, באתרי הבנייה ובכל מקום חיוני במדינת ישראל, קשה לזהות את הסכנה שבהם, אבל לעומת זאת הערבים – הו הערבים. אני חושב שניתן לקבוע בוודאות שהערבי…

הסולמניה. חלל מרחף סינאן שכרנו בית שצופה על הבוספורוס ליד מגדל הגלאטה. הוונציאנים בנו פה את הרובע שלהם במאה ה-13. זה אחד המקומות הצעירים והשווים של איסטנבול. כאן נפגשו דרכי המשי – אלו שבאו מסין ומרכז אסיה ואלו שבאו מאירופה. בגלאטה, הונח היסוד החומרי לרנסאנס. לכל מה שמניע אותנו מאז. קונסטנטינוס, מייסד העיר, בחר כפר הקטן שנקרא ביזאנט בין אסיה לאירופה, בין ים שחור לים תיכון, על צומת דרכים ימיות…