אינדקס מדריכי טיולים

מאמרי טיולים

מדריך הודו

הודו היא ההרפתקאה הכי גדולה שאפשר לחשוב עליה, מסתורית וחידתית למרות עשרות אלפי הנוסעים הישראלים שמבקרים וחוזרים ממנה כל שנה, כל אחד עם החיוך הפרטי שלו, ועם חוסר היכולת להסביר לאלה שלא היו בה למה הוא מחייך.
ארץ פלאות סבוכה, צבעונית וממכרת. עמקים ניסתרים בהימלאיה, ארמונות וערים צבעוניות ברג'סטאן, ירח מלא בגואה, סופרמרקט רוחני בפונה, קדושה ומוות בווראנסי, הדרום עם פלאות מדוראי, ראמשווראם וממלה פוראם. חשיש בעמק פרוואטי. הודו.

מפת הודו

הכנות

בריאות
הודו ידועה כמקום המלוכלך, המזוהם והחולה בעולם. היא לא. הרוב גוזמאות, הפרזות והפחדות.יש בה חלקים מלוכלכים מאוד, בעיקר בעמק הגאנגס ובשולי הערים הגדולות, שהן מראה עלוב ומדכא, אבל יש מקומות יותר מלוכלכים ופחות נעימים ממנה בהרבה.ועם זאת, להבדיל ממקומות אחרים, אנשים נוטים להתחסן ולהיזהר לפני הנסיעה להודו. לרוב בגלל שמה שניתקע בזיכרון הקולקטיבי הם הסיפורים הקולניאליים של הבריטים על הודו, צפיפותה וליכלוכה בפרט.החלוקה בין המחלות מתחלקת למחלות שאפשר לחטוף כתוצאה מאוכל, שתיייה, עקיצה ותנאי היגיינה ירודים.חלק נפרד הוא מגיפות תקופתיות.אוכל: האוכל ההודי מגוון, בדרך כלל נוטה לחריף, טרי, מתובל , שונה, מזין וטוב.הוא לא דומה לאוכל שנהוג במקומותינו ולעיתים קרובות יש תגובה טבעית של הגוף עד שמתרגלים.אחת הדרכים הטובות להימנע מבעיות שקשורות באוכל היא להתחיל מייד לאכול ולא להקפיד על מטבח כמו מערבי. שכן המטבח ההודי הוא מטבח ענק עם מסורת ארוכה שמשתמש בחומרים טריים וטובים בעוד הבישול הכמו מערבי הוא חיקוי עלוב, לא מעניין ובדרך כלל מבושל רע ועם תערובות חומרים לא מזוהות.
שתייה: לרוב מקובל שלא נהוג לשתות מים שאינם מבוקבקים (מטוהרים או מינראליים) או מורתחים. תה על כל סוגיו (צ'אי) הוא בטוח למדי וכך גם רוב המשקאות הקלים.באזורי ההימלאיה ובאזורים כפריים שבהם ידוע מקור המים – הבעייה פחותה. יש ערים בהודו כמו צ'אנדיגר בהן מערכת המים בטוחה למדי ואפשר לשתות מים מהברז.הסיכוי ללקות באחת ממחלות דרכי העיכול הוא גבוה יותר כתוצאה משתיית מים מאשר מזון.המחלות הקשורות בכך הן: טיפוס, כולירה וצהבות למיניהן (שחלקן מועבר על ידי עקיצת יתוש) שנגדן אפשר להתחסן מראש.מחלות מסוג הדיזנטריה והטפילים למיניהן הן מחלות שאין להן חיסון מקדים אבל בטיפול אנטיביוטי אגרסיבי של כמה ימים ניתן להתרפא מהן.מחלות המעיים מאופיינות בדרך כלל בשילשול בדרגות שונות, הופעת דם, כאבי בטן, הקאות, חולשה כללית וירידת אנרגיה.בלי שום קשר לטיפול התרופתי כדאי בימי המחלה לשתות הרבה, להוסיף מלחים שאחראים על הפעילות החשמלית בגוף ואובדנם גורם לירידה האנרגטית, להימנע מתנועה באזורים חמים ולהגיע לרופא על מנת לאבחן בבדיקת מעבדה את הסיבה למחלה ולקבל טיפול.
יש הרבה רופאים והרבה מרפאות ובתי חולים בהודו, הרפואה הציבורית מפותחת טובה וזולה. וכך גם רוב הרופאים הפרטיים שאותם ניתן להזמין כמעט בכל מלון.יש הרבה בתי מרקחת בכל פינה ורובם לא רעים.לא כל שילשול, כאב בטן וחולשה הם אחת מהמחלות. כדאי לחכות יומיים שלושה.אבל אחרי יומיים שלושה לא כדאי לחכות יותר אלא ללכת ולהיבדק.חיסון שאין לזלזל בו הוא אנטי טטנוס – הוא תקף לפחות ל-5 שנים ומונע התפתחות מחלות זיהומיוות קשות הנובעות מפציעה.חיסון נוסף שכדאי לקחת הוא חיסון נגד כלבת – נהוג לקבל את 3 הזריקות הראשונות שניתן בתוך שבוע ורק במקרה של נשיכה או שריטה על ידי בעל חיים נגוע ניתנות שתי זריקות הדחף הנוספות.
מלריה: המחלה נובעת מעקיצת יתוש שמעביר טפיל הנקרא פלסמודיום. מניעת המחלה נעשית בעיקר על ידי כדור שאמור למנוע את התפתחות הטפיל. עד לשנים האחרונות היו הכדורים השונים שנלקחו בקביעות ידועים בכך שיש להם השפעות לואי הפוגעות בלחמית העין ובכבד.בשנה האחרונה יש פיתוח חדש של כדור הנלקח כל יום ויש רופאים הטעונים שאין לו השפעות לואי.המלריה אינה נפוצה במיוחד בהודו. היא קיימת, בעיקר בתקופה הגשומה של המונסון (יולי-ספטמבר) ובעיקר בחלקים הדרומיים.השיטות הישנות להימנע מהמחלה הן ללבוש בגדים ארוכים בערב, להתמרח בתכשירים נגד יתושים ולישון תחת כילה.יש תכשירים מצויינים בבתי המרקחת המקומיים, פתילות נגד יתושים ללינת הלילה וכילות.סוג אחר של מחלות הן מגיפות תקופתיות כמו דלקת קרום המוח על סוגיה השונים. המחלות מאוד תקשורתיות ומקבלות כיסוי עיתונאי אם כי ברוב המקרים התפרצותן מוגבלת בהיקפה – הן בשטח בו היא פוגעת והן במספר האנשים. אם כי נהוג בתרבות המערבית להילחץ מכל בדל של שמועה על מגיפה- פחד עתיק .

כל הנאמר והניכתב לעיל אינו בא במקום התייעצות עם רופאים שמתמחים באזורים אלו ואיש הישר בעיניו יעשה. יש מרפאה לייעוץ וחיסון ליד חנות למטייל בלב דיזנגוף בתל אביב (קופת חולים כללית מכירה ב-70% מהוצאות דמי החיסונים), מרפאת חיסונים שצמודה לבילת החולים איכילוב (מוכרת על ידי קופ"ח מכבי באותו סידור של החזר דמי חיסון), מכון למחלות טרופיות בבית החולים תל השומר, מרפאה שבה ניתן להתחסן על ידי רופאי משרד הבריאות ברחוב הארבעה בתל אביב ועוד מומחים שונים.ניתן להיכנס לאתר למטייל – החלק הרפואי שלו מרשים ומחכים. חוץ ממידע כללי ופרטני על מחלות וחיסונים ניתן להיתעדכן באתר בשעות פעילות המרפאות ובהמלצות השונות.

מזג אוויר. המונסון
הודו היא מקום גדול. למעלה משלושה ומשהו מיליון קילומטרים רבועים. מההימלאיה בצפון ועד קניה קומארי בדרום, מכלכלתה במזרח ועד הקצה המדברי בדווארקה במערב.ועם זאת, תת היבשת מושפעת גם מעונות השנה האופייניות לחצי הכדור הצפוני וגם מהמונסון – תופעה עונתית שמתרחשת בדרך כלל בין יוני לאוקטובר כל שנה.ככלל – החודשים החמים ביותר בהודו שמדרום להימלאיה הם אפריל-מאי. החודשים הקודמים למונסון, וגם יוני יכול להיות לא קל. בחודשים אלו חם ומעיק כמעט בכל חלקיה של הודו שמדרום להימלאיה והנחמה העיקרית היא שהמנגו מבשיל והוא ניפלא.המונסון מתחיל בדרך כלל ביוני, שובר את החום והיובש הנוראים, אם כי הימים שלפני שהוא נשבר, שמתבטאים בעלייה דרמטית של לחות ועומס חום – בלתי ניסבלים במיוחד.תחילת המונסון היא אחד המראות הניפלאים והמרגשים שיש והמונסון נחשב (ובצדק) לאחת התקופות החושניות שיש ויש לא מעט מסיבות מונסון בגואה ובקרלה שעל חופיה מכה המונסון בפעם הראשונה.גם בתקופת המונסון אין הדבר אומר שהגשם יורד כל יום בכמויות גדולות ועצומות בכל מקום אם כי החלק שמדרום לעמק הגאנגס- רמת הדקאן ועד דרום הודו, יכול להיות בוצי גשום לח ומהביל בתקופה הזו. עמק הגאנגס יקבל מנות שונות של גשם וחלקים מרג'אסטן וגוג'ארט לא יקבלו גשם במשך כמה שנים גם בתקופת המונסון.התקופה היפה בהודו היא אחרי המונסון – מאוקטובר ואילך.בתקופת המונסון ההימלאיה הנמוכה- עד לגובה של 3000 מטרים, יכולה להיות מקום מעונן, רטוב ומסוכן עם מפולות בוץ והתנהלות מסובכת. מונסון הוא זמן מחורבן להסתובב בהימלאיה המזרחיים – אזורי דארג'ילינג, סיקים והחלקים הנמוכים של נפאל, וכל החלק המערבי – אלמורה, בדרינאת, עמק הפרחים , פארוואטי, דרמסלה וקולו אם כי מטיילים רבים מבלים בחודשי הקיץ (יולי אוגוסט) באזורים אלו.מצד שני גם מסכי הגשם המפולות וההתרחשות האנרגטית – חושנית של המונסון – הם כוח אדיר ומרשים מאוד. אם כי לא לרכי לבב.מעל לגובה זה השפעת המונסון פחותה וההימלאיה הם מקום נעים להיות בו. ההימלאיה שמעל 3500 מ' הם מעין מדבר גבוה עם נאות מדבר בעמקי הנהרות.יש לזכור כי בהימלאיה יש המון כיסי אקלים מקומיים בהם לא יורדות כמויות גדולות של גשם שכן הרכסים עוצרים את העננים (עמק פרוואטי נחשב לחור בעננים).אוקטובר עד יוני הם התקופה היבשה בחלק שמרמת הדקאן צפונה עד להימלאיה.החודשים הנעימים להסתובב ברמת הדקאן ועמק הגאנגס הם מאוקטובר ועד לסוף מרץ. אפריל – יוני חם וקשה.בדרום התקופה המצויינת להסתובב- שכן אף פעם לא קר ממש בדרום – היא בין אוקטובר למרץ. הטמפרטורות בקרלה, טמיל נדו, קרנטקה וגואה הן סביב 30 מעלות צלזיוס חוץ מאשר ברכסים ההריים – בגהט המערביים (מפרידים בין קרלה לטאמיל נדו וקרנטקה) – במקומות כמו קומילי, קודאיקנאל והנילגירי (ממערב למייסור) – שיש בהם גם עיירות הרריות שישובות בגבהים שבין 1500 ל-3000 מטרים והם מקומות טובים לברוח אליהן בכל עונה חוץ מאשר במונסון.קריר ונעים ובלילה יועילו פליז וצעיף.בהימלאיה כדאי ללכת (טיולי הליכה) בחודשי הסתיו – ספטמבר עד אמצע נובמבר שאז יש הכי פחות שלג על מעברי ההרים ומזג האוויר יציב יותר. בחודשי האביב – אפריל עד יוני, יש עדיין די הרבה שלג על מעברי ההרים (נפאל אותו דבר) וההליכה יכולה להיות פחות מהנה ולעיתים מסוכנת ממש בגלל אי יציבות . חדירת גושי משקעים סערות שלג וגשם. בגבהים שבין 2000 ו-3500 מ' יכולה ההליכה בעת המונסון (יוני עד סוף אוגוסט) להיות מסוכנת ממש.בחורף – אמצע נובמבר עד אפריל, מזג האוויר בהימלאיה הבינונית והגבוהה (כל מקום שגובהו עולה על 1500 מ') יכול להיות מסוכן להסתובב בחודשי החורף מפאת השלגים והקור. אם כי יש כאלו שמחבבים את ההליכה ברכסים הגבוהים בפברואר מרץ בגלל צלילות האוויר. קר.ניתן להתעדכן במזג האוויר בהודו דרך אתר מזג האוויר של "הטיימס אוף אינדיה"
מפת ותאריכי המונסון
 
נתונים (מתוך אתר ה-CIA)
הודו היא המדינה השניה בגודל האוכלוסייה החיה בה. קצב גידול אוכלוסייתה עומד על 1.344% בשנה. קצב גידול האוכלוסייה המהיר יחסית (מקום 87 בדירוג העולמי) מושפע משיעורי הילודה הגבוהים ביחס לשיעורי התמותה (20.97 לידות ל-1000 איש לעומת 7.48 מקרי מוות ל-1000איש). צפיפות האוכלוסין בהודו עומדת על 361.75 נפש לקמ"ר (מקום 31 בעולם בצפיפות אוכלוסין).  30% מהאוכלוסייה גרים בעיר וכל שנה מצטרפים אליהם עוד 2.4%. צמיחת התמ"ג בהודו בשנים האחרונות מציבה את הודו כאחת מארבעת המדינות בעלות הכלכלה המפותחת ביותר בעולם. התמ"ג של הודו כיום עומד על 4.046 טריליון דולר (מקום חמישי בעולם ), ו- 3,400 דולר תמ"ג לנפש. התמ"ג מורכב מ-16.1% המגיע מהחקלאות, 28.6% המגיע מהתעשייה ועוד 55.3% המגיע משירותים נוספים.כוח העבודה בהודו עומד על 478.3 מיליון בני אדם כאשר 52% מהם עוסקים בחקלאות, 14% בתעשייה ו-34% עוסקים במתן שירותים אחרים. ההכנסה לנפש בהודו עומדת על כ- 1,000 דולר לחודש. כשני שליש משטחה של הודו ( 3,287,263 ק"מ) הוא שטח הניתן לעיבוד חקלאי .  הודו  מספקת לעצמה את רוב רכיה החקלאיים ואף מייצאת מוצרים חקלאים שונים כגון אורז, תה ותבלינים שונים .
הכנות: ויזה, מפות, מדריכים וספרים
ויזה : יש צורך באשרת כניסה להודו. את הבקשה לאשרה לא מגישים יותר בשגרירות הודו בישראל (רחוב הירקון 140, תל אביב ), אלא דרך משרדי נסיעות. ההודים מעניקים, נכון להיום, אשרה (לתייר) עם שתי כניסות לחצי שנה מרגע קבלתה. עם קצת השתדלות אפשר לקבל אשרה לשנה (אנשי עסקים או מקרים מיוחדים שמותנים בשיחה עם הקונסול), רק צריך להקפיד שזו תהיה אשרה שלא מצריכה לצאת מהודו אחרי שישה חודשים. ילדים עד גיל 16 לא צריכים לצאת מהודו כדי לחדש אשרה. אפשר היום לקבל ויזה לחצי שנה תוך 7 ימי עבודה.
יש להביא דרכון בתוקף ל-6 חודשים , 2 תמונות, 200 ש"ח ולהוסיף עמלה של 12.5 ש"ח למשרד הנסיעות.

  • הערה חשובה!
    יש מקרים בהם ההודים לא מאשרים אשרה נוספת בתוך שנה קלנדרית – חידוש מסוף 2007 שקרה ללא נימוק, ובכלל מערימים יותר ויותר קשיים על תיירים ישראלים. קשה לדעת אם זו מדיניות הודית עצמאית, הנחיה של משרד החוץ ההודי או פעולה טהרנית מצד רשויות ישראליות, שחרדות וחוששות לעצמאותם והרגשת החופש של המטיילים הישראלים – סוג של פריק קונטרול – איך נשלוט באלו ששרתו שלוש ארבע וחמש שנים בצה"ל ועכשיו סתם יהנו. יש לקוות שלא – אבל שאלות שהועברו לראשויות הישראליות לא נענו.
    קחו בחשבון שיכול להיות שתצאו לנפאל או לסרי לאנקה לאחר 6 חודשים ולא תוכלו לחזור!
    לא ידוע על התנהגות דומה לגבי דרכונים זרים – מה שמעלה את החשד להתערבות ממשלתית ישראלית.
    מפות: לקנות בארץ. בחנויות (למטייל ומסלול). אין בהודו מפות טובות ומפורטות. יש של כמה מדינות – אלו הן מפות מקומיות שנותנות מידע כזה או אחר – אבל מפות טובות ממש – גיאוגרפיות ופיזיות – כדאי ושווה לקנות בארץ למרות שאינן זולות.
    יש מפות כלליות של הודו ויש סט של כמה מפות של אזורי הודו השונים עם כיתוב בעברית ואנגלית. משתלם מאוד בסופו של דבר.
    דבר זה כולל גם את הארצות הנילוות בסביבה שיש סיכוי סביר להגיע אליהן- נפאל, בורמה, לאוס, סין.
    בהונג קונג יש חנויות ספרים עם מפות טובות.
    מדריכים
    ***בעברית יצא ב-2009 אחד המדריכים הטובים שיש – הודו של דן דאור ויגאל צור בהוצאת עם עובד
    בינואר 2009 יצאה מהדורה מעודכנת ורחבה של המדריך משנות התשעים של המאה ה-20 – בספר אוסף מצוין של אתרים ששווה לראות בהודו, עם דירוג לפי כוכבים ומידע מצוין. יתרה מכך, בספר משולבים קטעי ספרות וציטוטים מהעיתונות. וכמו שנאמר בראשית הדברים – זה לא רק המדריך הכי טוב שיש בעברית – אין שום דבר שמתקרב אליו ברמתו באנגלית או בצרפתית. אין בספר מלונות או מסעדות – אבל יש בו שפע תרבותי, היסטורי ורבדים רבים של תת היבשת והתרבות ההודית. ניפלא. הוצאת עם עובד מדריכים ומסעות.
    באנגלית: לונלי פלאנט, רף גייד , בלו גייד, והפוט-פרינט (המצוין שמביניהם).
    את רוב מדריכי הודו כדאי (כלכלית) לקנות בהודו בחנויות הספרים המשומשים. לא חייבים מדריך מהשנה האחרונה -השינויים מעטים וספר בן 2-5 שנים טוב לא פחות מחדש. אם משהו שווה נולד – מטיילים עדכניים יעדכנו יותר טוב ממה שמתעכן במהדורות היקרות של המדריכים.
    חנויות יד 2 – ובכלל, חנויות הספרים המשומשות שכמוהן יש רבות בפאהרגאנג' (המיין בזאר – רחוב התיירים שליד תחנת הרכבת של ניו דלהי), בפושקר, בדהרמסלה, ברישקש, בווראנסי בגואה ובעוד כמה מקומות – הם מקומות שיש בהם המון ספרים, והמון ספרים בעברית. מדריכים וספרי קריאה – חלקם מציאות שוות מאוד שמחכות לקוראים שיקראו ויהפכו בהם בהודו – מקום עם הרבה סיפרות זולה ושווה.
    ספרות: יש כמה ספרים בעברית על הודו וביניהם "הודו" של עזריאל קרליבך ("מעריב" לא באמת ספר על הודו אבל בהחלט כתוב יפה ושנון עם מחשבה מקורית)
    "הטיגריס הלבן", ארווינד אדיגה (פן-ידיעות אחרונות) חתיכת הספרות הכי מהפכנית והמרתקת שכתב הודו בשנים האחרונות
    "עיר הגי'ינים" , ווילאים דלרימפל ("עם עובד" על שנה שבילה המחבר בדלהי, יפה מאוד ושווה)
    "שידוך הולם" , וויקראם סט
    "כרומוזום כלכתה" , אמיטב גוש ("חרגול")
    "אדמה אדומה וגשם סוחף" , ויקראם צ'אנדרה ("כתר")
    "הרומנטיקנים" , פאנקאג' מישרה על חייו של סטודנט בוראנסי והתעמתותו עם התיירות המערבית
    "שאנטי שאנטי בלגאן" ,מסע ישראלי בהודו
    ועוד כמה שלא ניזכרו.
    הודו כולה ובעיקר בערים הגדולות ובערי התיירות (רישקש, פושקאר, ורנסי וכד') היא מקום מצוין לקנות בזול ולקרוא ספרות הודית ואנגלית שיוצאת לאור בהודו. יש הרבה ספרות קלאסית על ההיסטוריה והתרבות ההודית והרבה ספרות שווה.
    סביב קונוט פלייס בניו דלהי יש כמה חנויות ספרים מצויינות ועל מדרכות כל עיר גדולה מוכרים ספרות זולה אבל שווה ומרתקת.
    תחבורה -טיסות, רכבות, אוטובוסים, מוניות, אופנועים, ווספות וגמלים
    הגעה להודו מהארץ מגיעות כמה חברות תעופה, לצער הנוסעים רק אל על טסה ישירות והטיסה בדרך כלל יקרה יחסית ומגיעה רק לבומבי. אם כי יש לצפות שבעתיד הקרוב תטוס אל על גם לכלכתה, לגואה ולדלהי מכיוון שתנועת הנוסעים הישראלית להודו עומדת על כ-50000 לשנה. חלק מהנוסעים טסים היום עם האוזבקים (קונקשן די מחורבן בטאשקנט – חברה בינונית למדי) ועם הירדנים (חברה נעימה עם קונקשן מצוין וזמן הטיסה הקצר מכולם). קישור נוסף אפשרי דרך אתיופיה עם האתיופים כשיתרונו באפשרות לעצור לטיול באתיופיה. וכן עם חברות אירופאיות כמו טורקיש (אפשר לעצור בטורקיה אבל הקונקשן במיוחד בהלוך הוא כ-12 שעות, אם כי למי שאוהב איסטנבול זוהי אופציה לא רעה כי הטורקים הם חברה מצויינת). חברה נוספת היא אירוסוויט האוקראינית שטסה דרך קייב במחירים הזולים מכולם. אם יש בה מקום. ואלאיטליה.רוב מחירי הטיסות עומדים בימים אלו על 600-950$ לטיסה הלוך ושוב.ילדים (2-12) משלמים 66% ממחיר מבוגר.לעיתים כדאי לקנות כרטיס כיוון אחד אם יש דיל מדהים שכן הכרטיס בחזרה מדלהי או בומבי או כלכתה הוא לא בהכרח יותר מחצי מחיר ולפעמים אפילו פחות.כשהטיסות להודו מליאות ממש, ניתן לשקול לטוס לדרום הודו עם הירדנים דרך קולומבו (סרי לנקה).למי שצריך לצאת מהודו להאריך ויזה, במיוחד אם הוא בדרום, גם ההודים (ג'ט ואינדייאן אירליינס וגם הסרי לנקים – אייר לנקה) טסים טיסות זולות מבנגלור, צ'אנאי (מדראס ) וטריווינדראם. קולומבו לא משהו וסרי לאנקה טובה בעיקר לגולשים שכן היא מעין תוספתן פחות מעניין של הודו – אבל היא אפשרות של מנוחה לא יקרה מהברדק ההודי עם חופים לא רעים מדרום לקולומבו ובחלק המזרחי שלה ועם אזור הררי ירוק ויפה מאוד.למי שבא להודו בדרך להימלאיה ייתכן שבתקופות לחוצות בהן אין כרטיסים – שווה לטוס עם האוזבקים לאמריצר (ראה ערך) שהיא עיר מאובקת אבל מעניינת משום מקדשי הזהב הסיקהים ותרבות החלב הגדולה. מאמריצר אפשר להגיע בקלות יחסית לצ'אנדיגר (5 שעות באוטובוס) ומשם לשימלה ולהימלאיה או לכיוון ג'אמו ומשם לסרינגאר והלאה. או לקחת רכבת מהירה לדלהי (שטאבדי –שבע וחצי שעות).
    תחבורה בתוך הודו
    טיסותיש היום כמה וכמה חברות הודיות מצויינות שמבצעות טיסות פנים. הגדולות הן אינדיין איירליינס הממשלתית וג'ט הפרטית. חוץ מהן יש גם את ספייס ג'ט וקינגפישר.אבל לכל החברות יש מבצעים על הקווים המרכזיים : דלהי כלכתה, דלהי בומבי, בומבי כלכלתה, בומבי צ'נאי (מדראס) ובנגלור גם בעסק .שווה להיכנס לאתרי החברות ואפשר להזמין און-ליין בקלות לבצע מה שנקרא E- TICKETINGלהתעדכן ולחסוך לא מעט כסף.כל החברות מציעות כרטיסי ווזה לפרקים של שבוע שבועיים ושלושה ומי שלא רוצה לעבור מעיר לעיר ברכבת או לגמוע מרחקים בתת היבשת, וכמובן גם אנשי עסקים, יימצאו עניין בכרטיסים אלו. הכרטיסים הזולים כוללים גם יעדים בשכנותיה של הודו – נפאל, סרי לנקה ובורמה.רכבתהרכבת ההודית היא אחד הדברים הנפלאים שיש. קודם כל מכיוון שהיא מרשתת את הודו שמדרום להימלאיה בצורה שאין דומה לה. היא נוסעת לאורך למעלה מ-60,000 קילומטרים והמספר רק עולה כל הזמן. הרכבות יוצאות בזמן ורובן גם מגיע בזמן, הרכבת ותחנותיה מהוות ממלכה הודית בתוך הודו והיא מקור לא אכזב לפליאות. כל מסע הוא מרתק, מאלף, סקרני מבחינת אוכל ושתייה ושווה מאוד. מסע בפני עצמו.
    מחלקות הרכבתהמחלקה הטובה ברכבת ההודית נקראת 1A – תא נפרד עם שתי מיטות. ממוזג אוויר, כריות שמיכות, מגבת ומצעים. המחיר בהתאם.2A היא המחלקה של המעמד הבינוני הגבוה. מחלקה טובה מאוד ומומלצת לנסיעות ארוכות מלילה. ארבעה דרגשים בתא שניסגר על ידי וילון ומולן, מהצד השני של המסדרון, עוד זוג דרגשים. הדרגשים רחבים ולא מתקפלים והנוסעים מקבלים כריות, מצעים מגבת ושמיכות. ממוזג אוויר. ברוב הרכבות יש קרון או שניים כאלו. 3A שהיתה עד לפני כמה שנים המחלקה של המעמד הבינוני הפכה למחלקה כמעט עממית. זו הנמוכה במעמד המחלקות ממוזגות האוויר – רוב המטיילים בהודו נוסעים בה והיא טובה מאוד שוווה מאד. 6 דרגשים בתא פתוח ועוד זוג אחד מעל השני מהצד השני של המסדרון. למי שמחפש פרטיות כדאי להזמין את הדרגש העליון שכן המרכזי מקופל במשך היום וכל הנוסעים יושבים על שני הנמוכים. כרטיס במחלקה הזו בין דלהי לוראנסי יעמוד על כ-800 רופי (80 ש"ח). לשם השוואה ה-2A תעלה בכ-50% יותר. ומכיוון שטיסה בקו הזה תעלה בין 100 ל – 130$ ( 4500-5000 רופי), הרכבת היא חוט השידרה של הנוסע העצמאי והקבוצתי בהודו.מתחת למחלקה זו נמצאים הסליפרס (Sleepers), שהם המקבילה הלא ממוזגת של ה-3A. היא המחלקה העממית באמת, עדין המקומות בה שמורים ויש להזמין ולקנות כרטיס מראש ואף אחד לא ישב או יישן על המקום שלך, אבל אין בה מחיצה בין הנוסע לבין הודו והיא פחות בטיחותית מבחינת גניבות.מחלקה זו מתאימה לנוסע החסכן (חצי מחיר מה-3A) ואין בה בעייה אמיתית להעביר נסיעה של 12 שעות – ניכנסים עם ערב ישנים וקמים בבוקר.השירותים, כמו בכל המחלקות בדרך כלל נקיים וסבירים בהחלט. רוב הרכבות מורכבות מקרונות הסליפרס ולכן כמעט תמיד יש בהם מקום. ככלל אפשר להגיד שתמיד יש מקום ברכבת הודית וגם אם מרכז ההזמנות הממוחשב בכל תחנה אומר שאין, כדאי לקנות את הכרטיס הזול ביותר, שכן לעלות בלי כרטיס לרכבת היא עבירה שגוררת קנס. אסור לעלות בלי כרטיס. עם הכרטיס הזול ביותר יש ללכת אל הכרטיסן, אם אפשר כבר על רציף היציאה אם זו תחנת מוצא, או לארוב לו כשהרכבת עוצרת ולבקש ממנו מקום. בדרך כלל יש. לא צריך לשחד המערכת מכירה ויודעת לטפל בתייר. חברת הרכבות היא החברה הציבורית הגדולה בהודו – למעלה מ-3.5 מליון עובדים והיא בירוקראטית מאורגנת והיררכית מאוד. מוצא אחר לתייר היא פנייה אל מכסת התיירים ה- Tourist Quota , בכל תחנה ממוחשבת (רוב התחנות הההודיות היום) יש מיכסה המיועדת לתיירים בכל המחלקות שבהן צריך להזמין כרטיסים.בחלק מהתחנות בערי התיירות (דלהי, וראנסי, בומבי וכד') יש משרדים מיוחדים לתיירים שבהם לא צריכים לעמוד בתור עם שאר עמך הודו. הזמנת כרטיס אם לא הולכים למשרד שמטפל בתיירים בתחנה, אפשר בהחלט ללכת למשרד להזמנת כרטיסים ההודי הרגיל . כדאי עט מכיוון שתהליך ההזמנה (שבו יכול אדם בודד להזמין עד 6 מקומות לטופס ולכמה רכבות בבת אחת כמה שבועות קדימה) דורש מילוי פרטי שמות הנסועים, מין גיל, יעד, מספר הרכבת או שמה וכתובת (לא הכרחי שתהיה אמיתית אבל הכרחי למלא). אם הכל מלא כיאות ויש מקומות – התהליך נמשך מספר דקות מרגע שהגעת לפקיד בקופה. ההודים יעילים. אם אין מקום יש טעם תמיד לגשת למנהל משרד ההזמנות (reservation office) ולנסות בנימוס אם הוא יכול לעזור. נימוס ובקשת עזרה יכולים לעזור.בערים הגדולות כדאי לברר מאיזה תחנת יוצאת הרכבת . בבומבי שתי תחנות רכבת, בדלהי שלוש (ניו דלהי, דלהי וסראי רוחילה) ובכלכתה (כלכלתה נקראת בשפת הרכבת על שם התחנה שמעבר לגשר – הורה –Howra ) שתיים. כשנוסעים לוראנסי צריך לבדוק שהרכבת מגיעה לוראנסי קאנט – בתוך העיר והיא לא מהרכבות המהירות שעוצרות במוגוהל סאראי – 14 קמ' מערבה לוראנסי. שווה ללמוד את שמות התחנות וכאן אנחנו מגיעים לאחת הההמלצות החשובות בנושא הרכבת ההודית הספר :התנ"ך ההודי הוא ספר הרכבות, המדריך המפורט והמלא שעולה 45 רופי ונמצא בכל דוכן ספרים ותחנה. בעזרתו ניתן לתכנן מסע רכבות הודי מפואר לדעת איפה לרדת, איזה רכבת לקחת, איזה מחלקות יש ברכבת ולקבל רעיונות למסע. ספר חשוב והכרחי. אתר הרכבת ההודי הוא אתר ניפלא ואפשר להזמין בו כרטיסים, לשלם בכרטיס אשראי ולקבל כרטיס שאפשר להדפיס בבית או בכל מדפסת ולחסוך את תהליך החיכיון בתחנה ההודית.
    סוגי רכבותהשטבאדי אקספרס (רכבות המאה)- רכבת נפלאה שמקשרת בין בירות המדיונות ההודיות שהמרחק שביניהן הוא פחות מ-12 שעות.אלו הן רכבות שבהן מושבי מטוס של 3 ושני כיסאות משני צידי המעבר. הרכבות יוצאות ומגיעות בדיוק בזמן ונסועות במהירות ממוצעת של 100 קמ"ש. הן ממוזגות אוויר והנסיעה בהן כוללת אספקת מים מינראלים, עיתון, קפה, תה, ארוחת בוקר וארוחת צהריים. פינוק ניפלא.הראג'דאני אקספרס היא האחות הגדולה של השטאבדי ומחברת בירות שהמרחק שלהן יותר מ-12 שעות (בומבי דלהי, כלכתה בומבי, דלהי צ'נאי וכד' ) הן יקרות יותר מהרכבות הרגילות אבל עושות את הדרך בזמן המהיר ביותר וכוללות כלכלה מליאה. מבין הרכבות האחרות, המהירות יותר (ושיהיו בן בדרך כלל את כל המחלקות) הן רכבות ה-Mail והאקספרס.יש גם רכבות מקומיות שבהם יש את המחלקה הנמוכה ביותר – מחלקת הנוסעים – Passengers זו מחלקה של כיסאות עץ, בדרך כלל צפופה מאוד, כמובן שאינה ממוזגת. מומלצת רק לנסיעות קצרות ממש. אבל בהרבה רכבות יש קרון אחד או שניים של המחלקה הזו שהנסיעה בה יכולה להיות מעניינת למי שמתעסמק באנטרופולגיה. בדרום הודו, בעיקר בקרלה ובטאמיל נאדו, שבהן מרחקי הנסיעה לא גדולים והרכבות גם אם הן עמוסות, הרבה יותר סימפטיות (הדרומים הנחמדים), המחלקה הזו יותר מסבירה ומהווה חוויה.אוטובוסים מוניות, ריקשות למיניהן, גמלים סוסים יאקים ופיליםאוטובוסים בהודו הם הברירה הפחות מועדפת מכיוון שהכביש ההודי הוא לא ממש מקום מסודר ומכיוון שכמות הכבישים הסבירים בהודו היא לא גדולה. הרכבת הרבה יותר מהירה, בטוחה ונוחה. הייתרון הגדול שלהם שהם מגיעים למקומות אליהן לא מגיעה הרכבת והם הרבה יותר זולים.בהימלאיה הם האפשרות היחדיה וייאמר לזכותם ששם הנהגים יותר זהירים וטובים מאשר בשפלות ובעמק הגאנגס ששם הם יכולים להיות פרועים למדי.בין גואה והאמפי, בומבי וגואה דלהי ויעדים שונים מתפתחים בשנים האחרונות אוטובסי שינה- אוטובוסי לילה עם מיטות. הנסיעה יותר נוחה, לא בהכרח יותר בטיחותית. האוטובוסים למרחקים קצרים (שעה עד כמה שעות) אינם נוחים במיוחד אבל לרוב סבירים – מקומות כמו פטאנקוט ודרמסלה ורוב ערי הדרום מחוברים על ידי אוטובוסים של חברות ממשלתיות והם סבירים לחלוטין. מוניות הן דרך יעילה ולא יקרה לטיולי יום או לנסוע מרחקים בצורה נוחה ובטוחה יותר מאוטובוס עם אפשרויות פיקוח על הנהג . הקוד למחיר הוא כ-3.5 רופי לקילומטר (הנהגים מחשבים תמיד הלוך חזור גם אם הם יורידו את הנוסע ביעד אחר ולא יחזור איתם לנקודת המוצא) נתון זה מתייחס למוניות ה"אמבסדור" לג'יפי הטאטא סומו המחיר יכול להגיע גם ל-5 ו-6 רופיות לקילומטר.במקומות רבים המונית היא סוזוקי מרוטי – קוביית הסוזוקי 600 שחלקן פועל על גז והן מתאימות ל-4-6 נוסעים על ציודם. לדוגמא: מרחק של 100 קילומטר יעלה 350 רופי X 2 = 700 רופי. 70 ש"ח. ל-2 עד 4 נוסעים – לא יקר בכל קנה מידה.בהימאליה משמשים הג'יפים (טאטא סומו ומהינדרה) ככלי התעבורה העיקריים – אפשר לשכור אותם לטיולים של יום עד שבוע והם משמשים גם כג'פי קו בין מנאלי ולה (17 שעות כסאח). בין מקורות הגאנגס והערים שמתחת להן (גנגוטרי ורישיקש, גובינד גהט ורישקש, אלמורה וקאטקודאם ועוד).ריקשות – כאלו יש מהסוג של התלת אופן (מוטר ריקשו) שמחירה בעיר יכול לנוע מ-10 ועד 100 רופי תלוי בעיר ובמרחק. ריקשה כזו יכולה להיכל גם 5 נוסעים על ציודם. תלוי בנוסעים ובנהג.בין מרחקים גדולים מ-15 קילומטרים או בקווים בינעירונים צפופים עובדים הטמפואים (למשל בין רישיקש לגשרי האשראמים רם-ג'ולה ולאקשמן ג'ולה, או בין אורצ'ה לג'הנסי עובדות מוטור ריקשות מאורכות שמתאימות ל-8 עד 20 אנשים על ציודם. הן ניראות כמו חזיר ארוך אף ומרעישות בהתאם. בפושקר אפשר לשכור גמלים לסיור יום עד חודש לרכיבה או כמושכי עגלה, בצפון (הימאליה) אפשר לשכור יאקים וסוסים למטען.שכירת רכב – מושג שלא קיים אם הכוונה לנהיגה עצמית, אבל אפשרי לגמרי לשכור מונית עם נהג מיום ועד חודש. לרוב כדאי לשכור ליום יומיים ואם הנהג מצויין להמשיך איתו – אם הוא לא בנאדם, להחליף. יש שפע מוניות וריקשות בהודו ולא בעייה למצוא כלי רכב מתאים ואדם נכון.בגואה, פונדיצ'רי ובפורי אפשר לשכור וספות אוטומטיות (הונדה קינטיק) במחיר של 100-150 רופי ליום והאפשרויות הולכות ומתרחבות.אופנועים – חלק מהמטיילים קונים אופנועי אנפילד, מה שהיה ה-BSA האנגלי הקלאסי ונשמר בצורתו בת ה-60 בהודו. מחירו של אופנוע יכול לנוע בין 300 ל-700$ ותלוי במצבו ובדיגומו. בסוף הדיגום נקראים האומנועים צ'ופר (מסוק). מקום טוב לריכשה הוא בגואה ששם מסיימים חלק גדול מהמטיילים את טיולם. זה גם מקום טוב להתחיל נסיעה משום שהכבישים לא עמוסים והנהגים סבירים.היתרונות והחסרונות של נסיעה באופנוע מקזזים אחד את השני אם כי יש לא מעט מטיילים בגילאים שונים שאוהבים את העצמאות שהכלי נותן להם גם אם הנהיגה מעייפת, רווית תקלות ולא מאוד נוחה ובטיחותית בכבישים ההודים.
    אוכל
    זוהי רשימה חלקית ומצומצת של מאכלים הודים. יש המון, האוכל כמעט תמיד טרי, תמיד משביע ויש מסעדות שזה ניפלא. הוא יכול להיות חריף מאוד – היוגורט מוגש איתו כדי לעדן.
    על המטבח ההינדואי הצמחוני יש השפעה של המטבח המוסלמי – המוגהולי שהביאו המוסלמים ובו מופיעים הכבש והעוף.
    הדרום והחוף מספקים למטבח את הדגים ופירות הים ואת חלב הקוקוס.
    אידלי – קציצות אורז של הדרום. אלו גובי – תפוח אדמה וכרובית. אלו צ'אם – קציצות תפוחי אדמה חמות המוגשות כמאכל רחוב עם תרביך חומוס בתוך צלחת עלה פיקוסביראיני – תבשיל על בסיס אורז, יכול להיות צמחוני ויכול להיות עם עוף או כבשבהנג לאסי – משקה המבוסס על יוגורט שמעורבב למשקה ביחד עם צ'ארס או גאנג'ה וממסטל לפי כמות החומר הפעיל ורגישותו של השותה. חוקי לגמרי בכל עיר קדושה (כמו וראנסי, פורי, ג'איסלמר או פושקר)גולב ג'מון – כתר ממתקי החלב של הודו – כדורים חומים בתוך סירופ מתוקגי – המשובח והיקר בשמנים המופקים מחלב, החלק הקל ביותר בחמאה המותכת שצף על פני השמנים האחרים. נחשב לקל ביותר לעיקול ומהווה מרכיב ברפואה ובתזונה האיורוודית.גולגקה (נקרא גם פאני פורי – לחם מים) – מאכל רחוב הודי של תפיות בצק הניראות ככדורי פינג פונג חומים ששוברים את ראשן וממלאים אותם במעט חומוס ובמי פלפל חריפיםדאל – גריסים. מאכל יסוד בהודו מוגש עם צ'פטי או עם אורז
    ואנדלו – מאכל שתרמו הפורטוגלים ואפשר למצוא בגואה – נתחי חזיר ברוטב אדום מתקתק. לא משהו.טאלי – מגש נחושת או אלומיניום שמופרד לשקערוריות שונות והוא מכיל בדרך כלל אורז, דאל, שני סוגי סבג'י (ירקות ממין האפונה והשעועית), צ'אםפטי ויוגורט.המגש הוא ארוחה מליאה שעולה בין 20 ל-60 רופי. תלוי במקום.לאדו – ממתק כדורי עשוי חלב מצפון הודולאסי – משקה העשוי מיוגורט ומוגש עם מלח, בננה ,פירות או חשיש (בהנג לאסי)מסלה דוסה – מאכל דרום הודי של חביתית בצק נוקשה ממולאת בתפוחי אדמהנווארטאן קורמה – רוטב חום סמיך עם תשעה מינים של פירות יבשים וטריים.נאן – לחם הודי שנאפה בתנורפורי – מאכל רחוב הודי של 4 חביתיות דקות המטגנות בשמן עמוק וקערת תפוחי אדמה העשויה מעלה פיקוס יבשפלאו – מה שניקרא במרכז אסיה פלוף או פילאף יותר קרוב אלינו – תבשיל אורז מעורב בחתיכות כבש או עוףפלודה – משקה שמקורו כניראה פרסי על בסיס חלב ואיטריות שמוסיפים לו גלידה, מי וורדים ומיצים ממותקים. משקאות פלודה ניפלאים אפשר לשתות באהמדאבאד בירת גןג'אראט ובביג'פור שבקרנטקה – מקומות עם השפעה ואולוסיה מוסלמית חזקה ובעלת תרבות אוכל גדולה.פן – מעדן לעיסה הודי המוגש עטוף בעלה ומכיל גם אגוז בטל שיש בו חומרים מעוררים, לועסיו מפיקים רוק אדמדם שאת סימניו אפשר לראות על רוב המדרכות בהודו צ'אי – תה, תה שחור שמבושל על בסיס חלב עם תבלינים שונים (הל, גרם מסלה, ציפורן) והרבה סוכר. המשקה הבסיסי של צפון הודו. קאלי צ'אי – פירושו תה בלי תבלינים וסוכר, לעיתים גם בלי חלב. בדרום הודו הקפה על סביב חלב חם הוא המשקה הבסיסי.צ'אי וולה – בעל דוכן תהצ'אפטי – פיתה דקה הנאפית על ברזל לוהטציקן טיקה – שיפודי עוף שהושרו ביוגורט ותערובת תבלינים, מה שמכונה שישליק אצלינו צ'יקן טנדורי – עוף שלם טבול ביוגרט ובמשרת תבלינים אדמדמה שנאפה בתנור חומר (טנדור)צ'יקן מסאלה – עוף בתבלינים – רוב סוגי העוף והבשר ההודים (בשר כבש ודג) יופיעו בשורה של רטבים שנבדלים בעיקר בסמיכותם, וחריפותם, הדרומיים עשויים פעמים רבות עם חלב קוקוס.צ'יקן קורמה- חתיכות עוף המוגשות בתוך הרוטב העשיר, כדאי לבקש לידו אורז או נאן.קאלי ג'מון – ג'מון (ממתק חלב) כההקולפי – גלידה על בסיס חלב, ניתן למצוא בכל הודו אם כי המצטיינת היא כניראה בצ'ופאטי ביץ' בבומביראס גולה – ממתק חלב כדורי וספוגירוטי – לחם

קישורים לפרקים:
הימלאיה ההודית: לה, לאדאק, מנאלי, דהרמסלה, פרוואטי, עמק הפרחים, אלמורה וקאסר דווי
רישקש דלהיהפנג'ב – צ'נדיגאר ואמריצררג'סטאן
וראנסימדיה פרדש -הדקאן: אורצ'ה, קהג'ורהאו, סאנצ'י, ג'בלפור, אומקרשוואר, מנדו בנגל: כלכתה אוריסה: פורי, קונארק גואה קרנטקה: מיסור, האמפי, בדאמי, ביג'פור טמיל נאדו: ממלאפוראם, פונדיצ'רי, אורוביל, טאנגוור, מדוראי, ראמשווראם
קרלה: ויז'נאנה קלא-ודי, האשראם של אמה, קובאלםמסע משפחתימילון מונחים הצעות למסלולים בהודו
דור שלם רוצה חשיש
הקומבה מלה
קרלה – ויז'נאנה קאלא ודיקרלה – הסוואמי מקובלם
<a class="term-link" href="in

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מאמרי טיולים

אינדקס מדריכי טיולים

כרם שיזף

יין ושמן זית- ענבים טובים עושים יין טוב

יעוץ לבניית טיול והדרכה אישית

קבוצות סגורות, הרצאות, יעוץ לטיולים והכנת תיקי מסע

ייעוץ לארצות ומסלולים.

למקומות שאני מכיר הייטב.

לא ייעוץ פרטני לבתי מלון אלא תיכנון מסלול והכרת הארץ אליה נוסע המתייעץ.

סיני ומצרים, ירדן, הודו, טורקיה ועוד.

שלחו הודעה

tsur@shezaf.net  |  טלפון: 054-4975548

כל החומרים באתר shezaf.net, כתובים, מצולמים מוסרטים או מצוירים מוגנים בזכויות יוצרים ©. אין להשתמש בשום חומר מהאתר למטרות מסחריות, פרסומיות או לכל סוג של תקשורת חזותית, כתובה או אחרת ללא רשות מפורשת בכתב מצור שיזף.