היזידים - השואה ה-75

עיתונות - משימות מיוחדות


היזידים ריחפו כענן מיסתורין גם כשעצרתי באחד מכפריהם בארמניה, מתחת להר אורָרְטוּ שהשלג כיסה את מדרונותיו הבזלתיים.

שורשיה של האמונה באדמה בשמים, במים ובאש – היסודות הקדומים שפרצו ממסופוטמיה ומבעירים את כל מה שמערבה מהודו וסין. היסטוריה ופולחנים קדומים. הלבה שממנה מורכב העולם הדפוק שבו אנחנו חיים.

 

ב-2008 נסעתי לכורדיסטאן שבצפון עירק עם שני יהודים כורדים ויהודי בגדדי אחד שמחלק את זמנו בין יפו וניו יורק. היינו במסע לצילום קברי הנביאים היהודים בצפון עירק. שבעה מתרי-עשר הנביאים הם עירקים. ממסופוטמיה. חמישה מהם הם ממה שעדין נקרא צפון עירק למרות שהוא אזור עצמאי מבחינת זהות גיאוגרפיה ומציאות. זה גם אחד המקומות שיש בו  קבוצות מהעתיקות בעולם.

מתחם הקבר העתיק של הנביא נחום באלקוש נטוש ומוזנח וכך גם קבר דניאל בכירכוך ואת קבר יונה הנביא במוסול פוצץ דעאש ביולי 2014.

העתיקות היהודית באזור היא בת למעלה מאלפיים וחמש מאות שנה. אבל היהודים, גם אם לפי המסורת היגרו מליבו של הסהר הפורה לקצהו לפני 3500, הם רק אחד הפלגים העתיקים של האזור.

פעם היה נהוג לחשוב שאין יותר יהודים בחלק הזה של העולם, אבל על פי משרד הפנים, יש 2700 בעלי אזרחות ישראלית שחזרו לכאן בשנים האחרונות בשל השקט והפריחה הכורדית עד פריצתו האלימה של ארגון דעאש במהלך השנה האחרונה.

יש האומרים כי היהודים הם קבוצה כורדית שהיגרה מאורפה – חראן לדרום יהודה. גם היום מאכילים המקומיים ותיירי הדת עולי הרגל את הדגים בבריכות של מעיין אברהם באורפה שכן לפי המסורת המקומית, פה היה המקום שבו שרף אברהם את הטרפים של נמרוד ונמרוד בתגובה החליט לשרוף את אברהם עד שהלהבות הפכו למים והגחלים לדגים. הכל נכון. ראיתי. כאן התחיל הכל. במרחב שמדרום לאררט. בין הפרת והחידקל.

מקום עתיק המרחב הזה ואנשיו ואמונותיהם עתיקים כמוהו.

אז, ב-2008 , כשחיפשנו את הנביאים היהודים (שקדושים לכולם חוץ מלדעאש), עברנו על פני כפרים יזידים בדרך בין כירכוך, אלקוש וזאחו. והכורדי שלידי אמר שהם מאמינים במלאך הטווס ושהערבים אומרים שהם עובדים לשטן.

ידעתי מעט על היזידים וגם מה שקראתי לא הסביר באמת מהי האמונה ומיהם האנשים.

כשישבתי עם עידן בריר, חוקר היזידים מבית הספר להיסטוריה של אוניברסיטת תל אביב, הוא סיפר  שחבר יזידי אמר לו, שעבור היזידים השמים והאדמה מדברים כורדית. שהכתבים הקדושים נכתבו בכורדית קומנג'ית ושהם כורדים.

אחמד חאזם אורומארי , תושב דוהוק בן 25 שנהג אותי לאורך דרכי כורדיסטאן דיבר על המסורת ארוכת השנים של הנינוחות והחיבה לאחר. ליזידים, ליהודים, לנוצרים.

כולם כורדים. אנא כורדי.

אנחנו ענף של העץ הגדול של מספוטומיה. שכל ענף ממנו הוציא פירות מוזרים, נותני טעם ורעילים.

נינווה של דניאל  ויונה שחייתה כבר בימי חוקי חמורבי שהם הבסיס לחוקי התורה היהודים, נמצאת לא רחוק ממוסול וח'תרה המעטירה .

היזידים ריחפו כענן מיסתורין גם כשעצרתי באחד מכפריהם בארמניה, מתחת להר אורָרְטוּ שהשלג כיסה את מדרונותיו הבזלתיים.

שורשיה של האמונה באדמה בשמים, במים ובאש – היסודות הקדומים שפרצו ממסופוטמיה ומבעירים את כל מה שמערבה מהודו וסין. היסטוריה ופולחנים קדומים. הלבה שממנה מורכב העולם הדפוק שבו אנחנו חיים.

יש משהו מרחיב בידיעה שאתה פוסע בעולם בו יש קבוצות עתיקות שלא נחרבו, שמבעירות את אותה האש שנולדה מתוך הנפט הגואה במעמקי האדמה והופך לגז שמתחמצן וניצת לאורך הכביש המוביל לכירכוך. לעיתים, כל מה שצריך הוא לחפור באדמה המאובקת כמה סנטימטרים כדי להגיע לנפט, שהוא אחד מנוזליה העתיקים של התרבות.

ואולי ברכתו, שהפכה לקללה, מאיימת לשרוף את הקהילות העתיקות של מסופוטמיה ולהשאיר מרחב שחור, אחיד וחרוך.

באוקטובר 2014 נסעתי לכורדיסטאן האוטונומית, למה שהיה צפון עירק עד  הפלישה האמריקנית ב- 2003 , כדי לחפש את היזידים  שעלו לכותרות, כי באוגוסט 2014 נסוגו כוחות המגן הכורדים של צפון עירק – הפש-מרגה, מאזור ג'בל סינג'ר,  רכס הרים המצוי בחלקו המערבי והמישורי של מחוז נינווה, סמוך לגבול הסורי-עיראקי, ואפשרו לכוחות דאעש לכבוש את המובלעת היזידית שסביב ההר.

כ-80,000 מתושבי אזור סינג'אר, נמלטו מהעיירות ומצאו מקלט ברכס, מוקפים בחמושי "המדינה האסלאמית", שנשבעו להשמידם בשל היותם עובדי-השטן. הפליטים הרדופים וחסרי הכל שעל הרכס היו בתנועה מתמדת, בחיפוש אחר מחסה מפני השמש הקופחת, מהתקפותיהם של חמושי המדינה האסלאמית ומפשיטותיהם הליליות, שבמהלכן חטפו ילדות ונשים יזידיות שנמכרו כשפחות מין בשווקי הערים אותן  כבשו.  השהות הארוכה על הרכס הצחיח והחשוף הובילה למותם של פליטים יזידים רבים מצמא, רעב, מחלות ומפאת החום הגבוה.

כשלושה שבועות לאחר תחילת המצור על ההר ורצח-העם שביצעו אנשי "המדינה האסלאמית" ביזידים של סינג'אר, השלימו לוחמים כורדים מרוֹזאבַה (החבל הכורדי האוטונומי בצפון סוריה) ומתורכיה את חילוצם של רוב הפליטים מן ההר והעברתם אל הערים בחבל הכורדי האוטונומי בצפון עיראק. אל עקורי סינג'אר הצטרף גל גדול נוסף של פליטים יזידים שנמלטו מאזור שייח'אן, מובלעת יזידית גדולה נוספת באזור "מישור נינווה", המאוכלס רובו ככולו בבני מיעוטים וממוקם כשלושים קילומטרים מצפון- מזרח למוסול שתחת שלטון דעאש.

כשנסענו למחנות הפליטים, על הכביש הצר שנסע לתוך מרחבי הגבעות הבודדים, הבנתי איך זה קרה ליזידים ומה הוא הכוח שמניע את גל החורבן. אחמד,  סטודנט לפילוסופיה ועובד מדינה כורדי מאחת המשפחות הרמות בכורדיסטאן החופשית, הסיע אותי. לפנינו נסע צי מכליות דלק לכיוון הגבול הטורקי. הנפט הכורדי זורם מ-2003 לטורקיה. הטורקים הם המרוויחים הגדולים מכיבושה של עירק על ידי האמריקנים ופירוקה לשברים ושבטיות. שכן מ-2003 הם מקבלים נפט זול מהכורדים שהפסיקו להזרים אותו לכיוון המפרץ הפרסי. ארדואן והנס הכלכלי הטורקי נשענים על הנפט הכורדי. ומזה יותר משנה, ביתר עוצמה, על הנפט והגז הסורים שדעאש מייצאים להם. על חשבון הסורים, הכורדים והיזידים.

באוגוסט השנה שוחרר צוות השגרירות הטורקית במוסול ללא פגע על ידי אנשי דעאש. הטורקים התעקשו שלא שילמו דבר עבור השחרור. אבל השחרור סימן דבר הרבה יותר חשוב – הטורקים הם בעלי הברית של דעאש במרחב ורואים בהם עוד זרוע בביצוע המדיניות הטורקית – איגום משאבי האנרגיה של המזרח התיכון לטורקיה במחיר נמוך ושיווקם לאירופה במחיר טוב. הרגל השנייה היא כיבוש ודיכוי הכורדים והשאיפות הלאומיות שלהם. רבע מהאוכלוסייה הטורקית היא כורדית. רבע מהאוכלוסייה הסורית היא כורדית. הכורדים שולטים במה שהיה צפון עירק במחוז כורדי עצמאי וגם באיראן יש שישה מיליון כורדים. הטורקים לא רוצים באיחוד הישויות הכורדיות שמהווים את העם העתיק במרחב ואחד הגדולים. יש 60 מיליון טורקים, 70 מיליון איראנים ו-40 מיליון כורדים. הרעיון של כורדיסטאן גדולה אחת מדיר שינה מעיני הטורקים. כל ברית עם השטן ונציגיו טובה בעיניהם.

היזידים היו רק קלף, שלל מלחמה, אבק אדם עתיק ולא נחשב, לא בעיני הסולטאן ארדואן ולא בעיני אל בגדדי ונאמניו מדעאש.

הכל קרה בפתאומיות והסיפורים, על מה שקרה בימים ובשבועת שאחרי הכיבוש, משתקים.

זהו סיפורה של נערה יזידית בת כעשרים מן הכפר קוצ'ו שבמחוז שנגאל (סינג'אר), שערה השחור יורד על כתפיה, שפתה קולחת והיא, כרבות מהיזידיות, נאה להפליא.

"היינו בכפר והפש-מרגה נטש אותנו. חלק מהאנשים הלכו איתם. אבל גם אלה שהלכו, נתפסו בסוף על-ידי דאעש. אנשי דאעש הגיעו אלינו ואמרו לנו: אם תהפכו למוסלמים, תוכלו להישאר בכפר בבטחה ולא יהיה לנו דבר נגדכם. מוח'תאר הכפר אמר: אם כך הדבר, אז אין כל בעיה ונהפוך מוסלמים. אחרי יומיים הם הגיעו ולקחו את כל הנשק. אנחנו וכפר אל-חאתמייה נותרנו לבדנו באזור ולא יכולנו לברוח. אחרי שהסכמנו להתאסלם, הם כתבו על הכניסה לכפר שלנו ולכפר אל-חאתמייה שלט שאומר: "הכפר הזה נשלט על-ידי המדינה האסלאמית ואיש לא יעמוד בפניה.

"שלושה ימים לאחר שנכבשנו, ברחו אנשי אל-חאתמייה. וכשהדבר נודע לאנשי דאעש, הם הידקו את הפיקוח על הכפר שלנו, קוצ'ו, והציבו בו מחסומים. הם באו פעם נוספת אל המוח'תאר ואמרו לו כך: התאסלמו ונוכל להתחתן ביננו ובין עצמנו והכל יוותר על תילו. המוח'תאר הסכים שוב. שלושה ימים לאחר מכן, הם הגיעו ואמרו: בואו נעביר אתכם אל ההר כדי שתוכלו לצעוד לכורדיסטאן. בשעה שתים-עשרה בצהריים הם הוציאו את כולנו ולקחו אותנו אל בית הספר. הם לקחו את הנשים אל הקומה העליונה והגברים נותרו בקומה התחתונה. הם הביאו מזוודה ולקחו מאתנו את הכסף המזומן, הטלפונים הניידים והזהב. לאחר מכן, לקחו את הגברים. שמענו יריות. אחד הצעירים אמר לנו שתלמידים מבית הספר ראו שהם, דעאש, הורגים את הגברים. לא האמנו. לאחר מכן הוציאו אותנו, לקחו אותנו אל הכפר סולאג ושמו אותנו בבניין שבנייתו טרם הסתיימה. היינו שם נערות, בנות, ילדים וגברים מבוגרים.

לאחר מכן הפרידו אותנו. הם הוציאו לחצר את הנערות. היינו שם 150 בנות. הם שמו אותנו בארבעה מתקנים והעבירו אותנו לתל-עפר (יישוב ממזרח לג'בל סינג'אר). בדרך, הם שלחו אלינו ידיים ואנחנו בכינו וניסינו להתנגד למעשיהם.

אמי ואחותי הושארו בתל-עפר. אותנו – אותי, את אשתו של אחי, ואת שלושת בנותיהם – לקחו למוסול, למקום שהיו בו נערות רבות מחרדאן, סינוני וח'אנסור (כפרים במחוז סינג'אר).

"בלילה ההוא נותרנו רק אנחנו. בבוקר, הגיע האמיר או השייח' שלהם והם לקחו שלוש נערות צעירות. שאלנו מדוע הם לוקחים את הנערות. הם ענו שהוא לוקח כל יום שלוש נערות, מכה ואונס אותן ומוכר אותן למחרת.

למחרת היום, לקחו אותנו – היינו שם 63 נערות – אל מקום אחר, שגם אליו היו מגיעים כמה גברים, בסביבות השעה 12 בלילה, כדי לקחת שתיים שלוש נערות יפות. הם לקחו את הנערות בכוח, למרות שהתחננו, בכינו וייללנו.

באחד הלילות הם באו ואחד מהם אמר לי: "את צריכה לבוא איתי". בכיתי והתחננתי ועשיתי את עצמי מתעלפת עד שהוא עזב אותי. הייתי בידיהם תשעה ימים ארוכים. פעם אחת, בשעות הלילה המאוחרות, ראיתי שהם מתרווחים והולכים לישון. ניצלתי את ההזדמנות וברחתי בחסות החשיכה."

"מי שתקף, חמס וגזל את בתינו וילדינו לא היו אנשי דעאש אלא השכנים הסונים איתם חיינו בידידות הרבה שנים." אמר הד"ר מירזא דנאיי בזמן שרואיין בארץ על ידי התוכנית מבט שני של הערוץ ה-1.

הטענות נגד השבטים הסונים, משבר האמון שנובע מכך שהפש מרגה נטשו את היזידים, וההרגשה שאין מקום בטוח מתחת לשמש, הביאו את ד"ר מירזא דנאיי, פוליטיקאי שמייעץ לפרלמנט העירקי ואת אלאיס קאסאם, שמשפחתו היגרה לפני שנים לארצות הברית, להגיע לארץ לראות אם יוכלו למצוא במדינת ישראל מקלט ליזידים. השואה שנפלה עליהם וההרגשה המוטעית כאילו מדינת ישראל תושיט להם יד. עידן בריר מבית הספר להיסטוריה של אוניברסיטת תל אביב, חוקר היזידים, שניסה לארגן ולהפגיש אותם עם פוליטיקאים ישראלים שהנידו בראשם, צקצקו בלשונם ולא עשו דבר.

היזידים, כמו היהודים, סופרים את המתנכלים להם. הקול העולה מההנהגה היזידית ומשורות האינטלקטואלים היזידים בעיראק ובפזורה היזידית באירופה, מתאר את אירועי סינג'אר "כפירמאן – ה- 74 " ברצף הפירמאנים שנועדו להשמיד את היזידים ולהכחיד את דתם לאורך ההיסטוריה. גם ליזידים כמו לדודניהם המרוחקים – היהודים – יש מסורת של מיעוט מותקף ששרד מעשי שמד רבים לאורך שנות קיומו.

"בנות התקשרו אלינו." אמר אלאיס קאסאם, הם אמרו לנו בדיוק איפה הן נמצאות והתחננו שנגיד לאמריקאים שיפציצו אותן כי מה שמצפה להן הוא גורל מר ממוות."

שאלתי את עידן על היזידים, מנסה לברר מהו הדבר שגורם לדעאש ולמוסלמים קיצונים לראות בהם טרף שמותר לעשות בו מה שרוצים.

"אולי משום שזו בעצם דת ללא סממנים של פולחן דתי, הם ניראים חילונים." הוא אמר. "אין להם טקסים, אין להם תפילות, אין להם בתי תפילה."

זו גם ההרגשה השוררת בכורדיסטאן – שלמרות שרוב הכורדים מוסלמים סונים – הם לא עושים מזה עניין. כמעט לא שמעתי מסגדים בדוהוק או בזאחו. לכנסיות הנוצריות, אליהן נמלטו הנוצרים שברחו ממוסול וסביבותיה, יש יותר נוכחות.

דעאש, בגיבוי המדיני והצבאי של טורקיה ההולכת ומתחרדת, מציגים אופציה אחרת של אסלאם שאין בו סבלנות וסובלנות.

על פי הדת היזידית, העולם נוצר על ידי האל ומנוהל על ידי שבעה שייחים שהבכיר ביניהם נקרא מָלִיק טָאוּס (המלך הטווס), תמונת הטווס שלו מעטרת קברים ומבנים קדושים. הטווס נתפס בעיני המוסלמים כאמונה בשטן מכיוון שלשטן יש רגלי ציפור.

המלך הטווס לא השתתף ביצירת האדם על ידי שאר המלאכים  אבל הוא זה שנפח בו רוח חיים והוא נציג האל על פני האדמה, הוא מקור האור והטוב בעולם והיזידים בטקסיהם נושאים את הסאנג'ק-פסל הברונזה שלו. הם מתפללים לשמש  - מופע האור של האל 5 פעמים ביום ועולים לקברו של מייסד הדת בראש השנה היזידי שמתרחש בז' בניסן.

כל דבר בו הוא הפוך מהתכונות השטניות שמייחסים לו אוייבי היזידים.

היזידים מדברים קורמאנג'י (כורדית צפונית) שהיא גם שפת הקודש היזידית. הדת היא קדומה (היזידים אומרים שהיא בת 4000 שנה) ובאה ממאגר הדתות הפרסיות שהשמש והאש הן מרכיב גדול בהן.

החג שנחגג על ידי הכורדים  ובכללם היזידים והפרסים בראש השנה של המרחב הוא הנו-רוז – השנה החדשה, ביום השוויון של ה-21 במרץ מוצתות מדורות והלילה הופך לל"ג בעומר ענק שמדליק את רחביה של מספוטמיה. החג היגר מזרחה  עם השיעה והאיסמעליה עד לעמקים ההימלאים שעל גבול טאג'יקיסטאן ואפגניסטאן.

היזידיות עברה שינוי והתאמה לפני כאלף שנה במפגשה עם מסדר איסלאמי-הסופי שישב בהרי כורדיסטאן ומייסדו נחשב השייח עדי אבן מֻסַאפר שמת ב-1162 (וראה את עצמו כגילגול המלאך הטווס) וקברו בללאש הוא מרכז לעליה לרגל יזידי שהמנהג אומר שיש לעלות לשם לפחות פעם בחיי אדם.

אחר הצהריים הגענו למחנה הפליטים שמצפון מערב לדוהוק. בדרך עצרנו בכפר נוצרי קטן שבית הספר והחצר שלו שימשו כמקום אירוח ליזידים שברחו מג'בל סינג'אר. הם השאירו הכל וברחו.

המחנה הגדול היה שורות של אוהלים. עצרנו ליד אוהל אקראי. הילדים, ובעיקר הילדות, היו יפים להפליא. פניתי לאישה צעירה שאמרה שקוראים לה סוזאנה והיא הזמינה אותי להיכנס לאוהל שהיו בו שתי נשים וכמה ילדים.

כולם הצליחו לצאת? שאלתי.

"כולם," אמרה סוזאנה, יופייה הצעיר והשברירי ונעימותה ממלאים את האוהל, "חוץ משתי בנות ועשרה ילדים שדעאש לקחו."

ואיפה הגברים?

"אבא שלי והאחים שלי על ההר (ג'בל סינג'אר)"

"ויש לכם קשר איתם?"

"לא. אבל אנחנו יודעים שהם שם. הם מקבלים אספקה ממטוסים אמריקנים."

"הם יצליחו להגיע לכאן?"

"איך?" הדרכים חסומות על ידי דעאש."

"ומה הם יעשו עכשיו, כשהחורף מגיע?"

היא משכה בכתפיה.

היזידים מונים כמיליון נפש. האסון בסינג'אר, אחד משטחי המחיה העתיקים של היזידים, הביא לבריחתם של  300,000 יזידים, 3,000 מהם נהרגו ו- 5,000 נשים וילדים נחטפו לעבדות מסוג זה או אחר על ידי דעש.

"יש פה בית תפילה – כנסיה או מסגד?"

"אין לנו דברים כאלו." משכה סוזאנה בכתפיה.

מסביבנו שיחקו ילדים באור הרך של לפנות ערב ונשים כיבסו ואפו לחם.

מעבר לכביש ובכניסה השנייה של המחנה היה שוק. רבים מהמוכרים היו ילדים. לפני שנים אמר לי חבר עיתונאי שאם אני רוצה לדעת מה מצבה של חברה כדאי שאחפש אם הילדים משחקים או נאלצים לעבוד כדי להציל את משפחתם. כי הפרנסה הופכת למאבק משפחתי.

על הכביש עצר אותי איסמעיל חאג' מוסקי, הוא דיבר אנגלית מצוינת במבטא אמריקני ולרגע לא הבנתי מאיפה הוא. הוא אמר שהיה מתורגמן שעבד עם הצבא האמריקני עד הנסיגה ושאל אם אוכל למצוא לו עבודה. הוא נימלט מסינג'אר כמו כולם. שאלתי אותו כמה לכודים יש על ההר.

"אלפיים." הוא אמר.

"ויש להם נשק להילחם בדעאש?"

"יש."

"ומה הם יעשו בחורף?"

"יקפאו וירעבו אם הכורדים והמערב לא יפתחו אליהם את הדרך. אתה תוכל לפרסם את הטלפון שלי כדי שמי שמחפש מתורגמן טוב בצפון עירק יוכל להתקשר אלי?"

הבטחתי שכן.

מסביבנו הצטופף מעגל גדול של יזידים שכולם רצו לתאר את אימי הכיבוש והבריחה מדעאש.

יוניצף עוזר ליזידים ואמריקה של אובמה מסייעת לפש-מרגה בציוד. אבל האם יתאוששו היזידים מהבגידה?

"לא יודע." אמר אלאיס קאסאם "אנחנו לא סומכים על הכורדים יותר. חסר שאיזה כורדי יגיד משהו או ישלח יד לנערה או אשה יזידית והכל יתפוצץ."

האסון שנפל על היזידים בדמות דעש, מלמד שמעטה התרבות שהתפתח במסופוטמיה מאז חוקי חמורבי, הוא דק למדי ושהאופי האנושי החמדן והאלים הצליח לפרוץ את מעטה התרבות הדק, הופך את  המקום שהיה מקלט למיעוטים במשך ההיסטוריה משום התרבות העתיקה וחוקיה המגינים, למלכודת לכל מי שהתכנס בו.

האם יש עתיד ליזידים? האם יהיה להם לאן ללכת?

בסוף 2014 תקפו כוחות הפש מרגה בסיוע אווירי אמריקני לכיוון ג'בל סינג'אר.  היזידים, שחלקם משרתים בפש-מרגה ניראים כמיעוט הולך ונעלם עם דתם העתיקה למרות ההתיצבות הכורדית בסיוע האמריקנים.

בעולם בו יש  דעאש, המעודד  בשם אלוהים ביזה, התעללות, סחר נשים, אונס ורצח באלף מיתות משונות לכל מי שלא נמנה איתו ומגובה על ידי איסלמיסט כארדואן, אין מקום ליזידים והשאלה היחידה שנשארת פתוחה היא, האם גורלם של היזידים מסמן משהו לעתידם של הקבוצות העתיקות והקטנות שהולכות ומושמדות באגרסיביות על ידי כוחות דתיים וכלכליים ציניים ורצחנים.

כתבה על היזידים למבט שני ערוץ 1

Radio interview in TLV1 radio

Tele interview i 24

 

תגובות 

 
0 # עדות קשה 26-01-2015 15:40
קראתי בעניין רב וכאבתי את מצבם של היזידים בלי יכולת להתנתק משואת היהודים באירופה...לא מניחה לי השאלה מה אנחנו כיחידים יכולים לעשות למענם? איך העולם מתארגן מול האכזריות הבלתי ניתן להבנה של דעאש. בתקווה שיש כאילו שמכינים תכנית חכמה נגדם..
ענה | ענה וצטט | צטט
 

הוספת תגובה


Security code
רענן