שאנטי שאנטי בלגן


שאנטי שאנטי בלגן ,מסע ישראלי בהודו, חרגול 2004


הודו היא ההרפתקה הכי גדולה שאפשר לחשוב עליה, מסתורית וחידתית למרות עשרות אלפי הנוסעים הישראלים שמבקרים בה וחוזרים ממנה כל שנה, כל אחד עם החיוך הפרטי שלו, ועם חוסר היכולת להסביר לאלה שלא היו בה למה הוא מחייך.
בראשית ספטמבר 2001 יצאו דורית וצור ושלוש בנותיהם, ניצן (שהיתה אז בת 14), הגר (11) ודריה (8), למסע בהודו. מסע של  שנה בלי בית ספר או עבודה, שנה של טיול משפחתי במעמקיה של ארץ פלאות סבוכה, צבעונית וממכרת. "רציתי לתת למשפחתי את הודו שהיא לא שלי בין כה וכה," כותב הסופר-המטייל צור שיזף במבוא לשאנטי שאנטי בלגן, הספר שכתב על המסע. לקח לו שנה לגלות שבארץ נדיבה כהודו אתה קודם כל מקבל מתנות, ורק אחר כך, אם בכלל, נותן.
הם טיילו בעמקים נסתרים בהימאלאיה, יצאו למסע גמלים ארוך ברג'סטאן, רקדו במסיבת ירח מלא בגואה, בחנו את הסחורות בסופרמרקט הרוחני של פונה ובמושב הדלאי לאמא בדהרמסאלה, חנו במושבות ישראליות מובהקות בפושקר והאמפי, תיירו באמריצאר ובצ'נדיגאר, קוצ'ין וממאלפורם, ורנאסי וכלכתה, שאפו אוויר פסגות רווי אדי חשיש בעמק פרווטי, ואפילו קפצו לטיול אביב קצר ברכס האנאפורנה שבנפאל, שכמעט עלה להם בחייהם.  
"זה היה מסע גדול בשבילנו," כותב צור שיזף במבוא לספר, "אל עצמנו, ולתוך הודו, ואל לב הישראליה שמצאנו בהרבה מהמקומות שבהם עברנו, כי הישראלים רישתו את הודו ברשת ביטחון שבה הם יכולים להיחשף להודו כמה שפחות." שאנטי שאנטי בלגן הוא ספר על הישראלים האלה, על משפחה ישראלית אחת שהצליחה להחשף להודו קצת יותר, ועל הודו שעוטפת את כולם.    

הסופר-הנוסע צור שיזף, יליד ירושלים (1959), פרסם עד כה חמישה רומנים, חמישה ספרי מסע ושני מדריכים – לסיני ולמצריים. ב"חרגול" ראה אור ספרו "אהבה על קו השבר" (1998).




אין אושר לזה שאינו נודד רוהיטא! ככה אומרים. כשחיים בחברת אנשים, גם הטוב ביותר חוטא ולכן צא לנדוד!

כפות רגלי הנווד הן כמו פרח, נפשו צומחת ומבשילה את הפרי וכל חטאיו מתמוססים בעייפות הנדודים ולכן צא לנדוד!
מזלו של זה שנישאר במקום דורך במקום. הוא מתרומם כשהוא קם הוא ישן כשהוא ישן הוא יוצא לדרך כשהוא יוצא לדרך. ולכן, צא לנדוד!
- האל אינידרה לעלם רוהיטא, מתוך איטריה ברהמנה, הריג-וודה

"כשאתה נוסע, שאל לעצתו של נוסע
לא את זה שהססנותו גורמת לו לשבת במקום אחד
מוחמד אומר: אהבתו של אדם לארצו היא חלק מהאמונה.
אבל אל תבין את הדבר כלשונו!
ארציך האמיתית היא במקום אליו אתה נוסע
לא איפה שאתה עכשיו
אל תפרש לא נכון את החדית"
- ג'לאל א-דין רומי, שלושת הדגים (*).

"...אני משתמש בשיטה הזאת על מנת להסביר מהו הדבר שכל סופר שמנסה לתאר את המזרח עומד בפניו: איך לתפוס את הכל, איך לגשת לזה, איך לא להיות מובס או חסר אונים על ידי העומק, הגודל, והמידות הנוראות שלו."
- אדוארד סעיד, אוריאנטליזם.

Click to enlarge
עטיפת הספר - שאנטי שאנטי בלגן




האנפורנה


זה היה לילה מחורבן. הצטופפנו על מיטות העץ שהצמדנו וכיסינו במזרונים ובשקי שינה. הילדות היו ביני לבין דורית. היינו עטופים בכל הבגדים בתוך שקי השינה. לא היה חימום בבקתה. בחוץ נשבה רוח מקפיאה. הנפאלים התכסו בשמיכות המסריחות. הראש כאב מהגובה. מסביב היה שלג קרחוני לבן וקפוא שעטף את ההרים. היה קר, וכואב, ולא נוח וכל מה שרציתי זה שייגמר הלילה. הגר התעוררה פעמיים וביקשה כדור נגד כאב ראש. נתתי לה אספירין. יש לי חיבה לאספירין.

 

   

אמה

הגענו לקניה קומארי, למקום בו נפגשים האוקיאנוס ההודי, מפרץ בנגל והים הערבי. הנה מקום שרצינו נורא להגיע אליו. ולא היה בו כלום חוץ מצ'יקן מסאלה . הסתובבנו  התחלנו לחזור צפונה.

   

טופובן



Click to enlarge

הייתי מופתע מכך שיש אישה באוהל. לא ציפיתי לאישה באוהל של נזיר.

   

האמפי



"ביאנסיר" אמר פרדי על הבוקר וקרץ לי "שאנטי שאנטי בלגאן."