לא מעט אנשים כתבו על אסיה. שלושה שווים בציטוט הם טויינבי שאמר שהסופות מגיעות מליבה של אסיה ושוטפות הכל, גורדייף שהיו לו דברים מקוריים להגיד ואריאנוס קסונופון היווני שכתב ביוגרפיה יפה על אלכסנדר הגדול.

לרוב האנשים באירופה ובאמריקה, אסיה היא יבשת בעלת שטח לא מוגדר הגובלת באירופה ומיושבת בעממים פראיים,  או במקרה הטוב פראיים למחצה שנתקעו שם במקרה. התמונה  שיש להם על גודלה היא מן המעורפלות ביותר. הם משווים בקלות רבה חבלי ארץ אלה למדינות אירופיות ואף אינם חושדים בכך שיבשת אסיה רחבה כל כך, שניתן להכיל בה אירופות אחדות, שחוסות בה קהילות שלמות שלא רק האירופים אלא גם האסייתים בעצמם לא שמעו אף-פעם את שמען.

יתר על כן, “עממים פראיים” אלה השיגו כבר מזמן בתחומי הרפואה, האסטרולוגיה ומדעי הטבע, בלי חכמנות ובלי הסברים על דרך ההשערה, דרגה זו של שלמות – שהתרבות האירופית תגיע אליה, אולי רק בעוד מאות אחדות של שנים.

ג.א. גורדייף, פגישות עם אנשים מיוחדים.

יום אחד, פגש אלכסנדר בטקסילה כיתה של חכמים הודים שמנהגם היה ללכת ערומים. הוא התרשם מכוחם והופעתם, וסקרנותו מילאה אותו תשוקה שאחד מהם יצטרף לפמליתו בהמשך מסעותיו.

הזקן שבהם, ששמו היה דנדמיס )והיתר היו תלמידיו(, סרב להצטרף לאלכסנדר או לאפשר למי מתלמידיו ללכת עם המלך. “אם אתה בן אלוהים – ” נאמר עליו שענה לאלכסנדר, “כי אז גם אני. אינני רוצה דבר ממך מכיוון שיש לי די. אני מודע לכך שהאנשים שאותם אתה מנהיג לא יזכו לשום תועלת מנדודיהם חובקי העולם החוצים ימים ויבשות, ושלמסעותיהם הרבים אין קץ. אינני חושק בשום דבר שתוכל לתת לי ואינני חושש משום קללה או ברכה שתמנע ממני. הודו, עם פירות אדמתה בעונתם, מספיקה לי בחיי, וכשאמות, אפטר מגופי הדל – ידידי הלא יאות.”

אריאנוס, מסעות אלכסנדר.