דרך המלך ים המלח וצפון הערבה: אתרים וקניונים

מדריכים - ירדן

עמק השבר הוא אחד מהאזורים הנפלאים שיש. ברצועה שרוחבה ממזרח למערב לא יותר מ-20 קילומטרים מתחתרים נקיקים אדירים ויש שם מספיק מקום לטיייל ולהינות מאוד שנים.

ים המלח (בחר לוט - ימו של לוט) הוא חוף הרחצה הקרוב לעמאן. הירדנים אינם שחיינים גדולים אבל מראה לא נדיר הוא לראות את המשפחות יורדות לרחוץ ולסעוד בברכות החמות של ואדי זרקא מעין או בקניוינ ים המלח בעיקר בסוף השבוע - חמישי שישי. לאורך כל הדרך נאות מדבר ומעיינות. החוף המזרחי של ים המלח ניראה עשיר יותר במים מהחוף המערבי .
לחזור במוצאי יום שישי מחופי צפון ים המלח לכיוון עמאן הוא חוויה של פקק ענק אחד גדול עד למבואות הבירה - אי סדר מדהים ומחויך של אינספור מכוניות הנוסעות ועוברות בכל חלק של הכביש.

תחבורה
כביש חדש שנסלל בעקבות הסכם השלום עוטף את ים המלח בצידו המזרחי, חוצה מעל אפיק הארנון בגשר ברזל פרמידאלי. אפשר לעלות מהכביש לכרך דרך ואדי כרך (ראה בהמשך) או לבקר בלשון (א-ליסן, דרוש אישור מיוחד) או להמשיך דרומה לכיוון א-צפי (ספי/צוער) ומשם דרומה עם כביש הערבה לכיוון פינאן (ראה בהמשך) ולעקבה.
בסוף המאה ה-20 ניסלל כביש העולה מואדי פיפה, בחלקו הדרומי של ים המלח, לכיוון טפילה סלילתו הסתיימה בסוף 1996. והוא אחד מכבישי הנוף היפים העולים מהשבר לרמת עבר הירדן.
ציר אחר מהערבה לכיוון פטרה עולה דרך נקב נמלה, כ-60 קמ' דרומה מים המלח. ממנו אפשר להגיע לקניוני ואדי אבו סככין.
מעמאן יש אוטובוסים אם כי בימי חול אין בדרך כלל אוטובוס שמגיע לחוף הים. בעמאן עולים בתחנת עבדלי לאוטובוס לסלט. משם נוסעים באוטובוס לשונה (שונת נימרין בעמק הירדן). משונה יוצא אוטובוס לסוויימה. אם מספר הנוסעים גדול מספיק, ימשיך האוטובוס עד ים המלח. האוטובוסים בין שונה לעמאן נדירים יותר. אוטובוסים אלה עוברים בסוויימה אבל לא נוסעים ישירות לים המלח. תחילתו וסופו של קו זה הוא בעמאן ברחוב ירושלים, דרומית-מערבית למרכז העיר.
בימי שישי ובחגים מגיע האוטובוס משונה לסוויימה עד לבית ההארחה שנקרא DEAD SEA. אם רוצים להגיע לים המלח בימים אחרים אין ברירה אלא לנסוע בטרמפים מסוויימה. יש שנהג האוטובוס מסכים לקחת נוסע ליעד המבוקש תמורת תשלום הולם. אפשר כמובן לנסוע במונית (4 ד"י).
קל יותר להגיע לים המלח מאשר לחזור ממנו. אם אין מוצאים במגרש החנייה של החוף המוסדר הסעה, יש ללכת בכביש בכיוון צפון. המכוניות שעוברות בו נענות לטרמפיסטים ויש שהן עוצרות מיוזמתן.

מידע שימושי
(בצפון ים המלח יש אזור של מלונאות יקרה המשמש תיירות של מחלות עור, (בדומה לאזור עין בוקק הישראלי) אבל גם נהנתךנים ירדנים ובינלאומיים שמגיעים משום יופיו של המקום ופינוקי בתי המלון הטובים שבו (ובהם מרידיין, מובנפיק, היאט ובית ההארחה DEAD SEA.
הקומפלקס מציע חוף מסודר, מסעדות, מזנונים, השכרת סירות-דוושות, שירותים, מקלחות והשכרת ארוניות ננעלות. מחיר הכניסה 250 פילס והוא כולל שימוש במקלחות וארונית ננעלת.
מחירי בתי המלון הם מהזולים שאפשר למצוא לרמה הזאת (סביב 100$ ופחות לחדר זוגי במלונות מהטובים שיש וגם האוכל לא יקר באופן יחסי)
10 ק"מ דרומה לסוויימה יש בריכות מעיינות חמים (זרקא מעין והיובל שמדרום לו, ראה בהמשך). אפשר להגיע עד המקום במקום בו נחצה יובל הנחל על ידי הכביש החדש ולהתרחץ בבריכות.

ואדי זרקא מעין (נחליאל)

זהו אחד משלושת נחלי האיתן הזורמים לים המלח והצפוני שביניהם. נביעות הנחל 5 קמ' דרומית למעון הנמצאת בהרי מואב. אורכו כ-18 קמ' והוא יורד כ-800 מ' עד לשפכו לים המלח כ-20 קמ' צפונה לארנון. הנחל אוסף אליו את מימי חמאם זרקא מעין (חמי בערה -קלירוהי ראה בהמשך).
לפני חמאם זרקא מעין זורם הנחל בקניון בעל קירות זקופים. באזור המעיינות מתרחב אפיק הנחל ומתחתר באזור של שפכי לבה. בחמשת הקילומטרים התחתונים מתחתר הנחל בקניון אבן חול. בשפך הנחל נוצרה דלתא. קניון הנחל מרשים. המים הזורמים מהמעיינות החמים מעלים את טמפרטורת המים לכדי 30 מעלות צלזיוס גם קרוב לשפך. כביש ים המלח החדש חוצה את הזרקא ובמקום ברכות נאות המשמשות לרחצה לקייטנים ונעימות לעצירה אחרי ההליכה והשחייה במימי¯הארנון.

מסלול הליכה:
מיטיבי לכת!
אורך המסלול כ-5 קמ' והוא אורך בין 5 ל-7 שעות.
רצוי חבל של כ-15 מ' על מנת להשתלשל מפל אחד (5 מ', ניתן לרדת ללא חבל אבל רצוי) וליצור אומגה לציוד במפל קטן נוסף (כ-3 מ') שאותו ניתן לקפוץ לבריכה מתחתיו. כדאי לקחת מים ואוכל למסלול. יש נביעות קטנות של מעיינות מתוקים, אבל לא כדאי לסמוך עליהם.
הרכב מגיע עד קלירהוי (חמאם זרקא מעין) שהוא אזור מעיינות שהכניסה אליו עולה 2 ד"י למבוגר ו-550 פיליס לילד. במקום מלונות רבים, מסעדה ומרחצאות חמים עם שפע מפלים הגולשים מקירות הקניון. המים חמים (36 מעלות). ממגרש החניה המערבי ניתן לרדת אל אפיק הנחל. הזמן הטוב להליכה בקניון הוא אביב מוקדם או סתיו קריר. בקיץ יכול להיות הקטע הראשון חם מידי כך שביחד עם הטינופת הרבה בקילומטר הראשון של ההליכה במים ובבוץ יכול הדבר להפוך לסיוט לא קטן.
החלק היפה של הנחל מתחיל לאחר המפל. אז הופך הנחל לקניון חתור באבן חול מהנפלאים שיש ובקטעים מסויימים הוא אינו נופל מהארנון ושונה ממנו. סוף המסלול הוא בכביש ים המלח.

דרך המלך ים המלח וצפון הערבה: אתרים וקניונים
ואדי ח'ודירה
***ואדי מוג'יב (נחל ארנון)

לקניון נחל ארנון אפשר להגיע עם הכביש העובר על ים המלח. גשר חדש ומשולש שאי אפשר לטעות בו הונח מעל אפיק הנחל ודרך עפר יורדת לתוך האפיק עצמו. קייטנים ירדנים נוהגים לרדת לשוח בנחל ולרחוץ את כלי רכבם. אפשר להכנס לסיור קצר של כמה מאות מטרים בהליכה לתוך האפיק. סיור מקיף יותר עד למפגש ואדיות הארנון (ואדי מוג'יב) וואדי אל הידאן דורש שחייה במים הקרים ויאה לתקופות חמות יותר של השנה, בהן מפלס המים נמוך יותר והזרימה מתונה. סיור כזה יכול להמשך 2-3 ש'. באביב, כשהזרימה חזקה, אפשר להגיע בשחיה משולבת בהליכה מעטה עד לאשד קטן הנמצא כחצי שעה במעלה הנחל. 500 מ' מעבר לאשד אותו אפשר לחצות בשחייה בסוף מאי, יש מפל של 3-4 מ' שאותו ניתן לטפס רק במאמץ גדול. יופיו של הארנון קשה לתאור מדוייק, והשחייה בקניון מותירה רושם חזק.

הכניסה לארנון הוגבלה על ידי רשות שמורות הטבע הירדנית שהוקמה בסוף שנות התשעים של המאה ה-20. כרטיס כניסה עומד על כ-10 דינאר לאדם וקבוצה היוצאת עם מדריך – תוסיף גם עבורו. לרוב אין צורך בתיאום מראוש – מגיעים חליפים לבגדי ים ונכנסים לנחל. יש כמה מסלולים (ראה בהמשך)

יובלי הארנון מנקזים שטח נרחב המגיע עד למבואות עמאן (יובלים עליונים של ואדי ואלה). קו פרשת המים בין יובליו מגיע בדרום עד ואדי חסא (נחל זרד) ובמזרח מעבר לאוטוסטרדאת המדבר. ראשית זרימתו של הנחל היא בראס מוג'יב, בעין אל לג'ון (עיין לג'ון) בין קיר מואב (כרך) לתחנת הרכבת של קטארנה בגובה של 690 מ' מעל פני הים. בחלקו העליון, עד ערערה ("ערוער אשר על שפת נחל ארנון" דברים ב'/36) נקרא הואדי מח'יירס. חלקו התחתון נקרא ואדי מוג'יב.
אורכו של הנחל 51 ק"מ והוא יורד מנביעתו ועד השפך למעלה מ-1100 מ'. חלקים רבים מהנחל קניוניים ומקשים את המעבר לכל אורכו. חלקו העליון מתחתר בקרטון ובגיר וחלקו התחתון, 15 הק"מ המערביים, חותרים באבן חול קשה.
מוסיל, נוסע צ'כי בן האמפריה האוסטרו-הונגרית, מספר על אחד ממעיינות הארנון: חמאם אל מוג'יב הנובע משכבות הגיר הקנומני שבמעלה הנחל, כי הוא מקום מרפא לבדואים החיים בסביבה. המעיין נובע צפונה לארנון, 6 ק"מ בקו אווירי מים המלח.

מסלול רגלי אפשרי עם חבלים מסוף האביב, בתקופת הקיץ והסתיו:
מיטיבי לכת!!
ירידה מדרך המלך לאורך האפיק. זהו מסלול ארוך מאוד. ניטתן להגיע עם רכב לגדה הצפונית או הדרומית של הארנון לא רחוק מהמפגש של ואדיות המוג'יב וההידאן ומשם לרדת לאפיק. גם כך תארוך ההליכה כ-10 שעות ויש לקחת בחשבון יום ארוך מאוד! ההליכה אינה קלה ודורשת מעבר על פני סלעים גדולים ובתוך המים. כדאי להצטייד בחבל על מנת לגלוש שני מפלים בני 10-20 מ' הנמצאים באפיק. בתקופת האביב הבריכה בין שני המפלים סוערת, סוחפת ויש בה מערבולות. כדאי להוריד שחיין טוב קדימה ולאבטח את הבאים עד למפל השני, הנמוך יותר. קרוב לשפך, מעבר למפל השני, נמצא גזע עץ התקוע בין שתי גדות הקניון בגובה של כ-50 מ'. זהו הגשר של הרפתקאות. משם ועד לשפך הליכה רגילה ונחמדה.

הלשון (א-ליסן)

הלשון היא הדלתא הגדולה של ואדי כרך שהסחף שלו התיישב על המדף היבשתי והתרחב צפונה ודרומה לתוך האגן העמוק והרדוד של ים המלח. מי השטפונות והנחל הזורמים מרמת עמק הירדן יצרו מאגר מי תהום המאפשר חקלאות נאות טרופית בלשון. הלשון היתה מאז זמנים קדומים ציר מעבר מעבר הירדן אל ארץ ישראל המערבית ומולה ביצר הורדוס את מצדה לאחר שבוצרה לראשונה על ידי אלכסנדר ינאי החשמונאי. המצודה הגדולה של כרך הוקמה מסיבה דומה מול ציר מעבר חשוב זה בין עבר הירדן המזרחי לאזור חברון.

כף קוסטיגאן
קוסטיגן היה אירי שהפליג על ים המלח ב-1835. הוא העביר סירה מנמל עכו לטבריה והפליג בירדן עד לאזור בית שאן. שם העלה את סירתו שוב אל היבשה והעביר אותה לים המלח. הוא החל לשייט בים המלח בעונה הלא מתאימה, בחודש אוגוסט. לאחר שמונה ימים אזלו המים והוא החל לשתות את מי הים. אחד ממלוויו השאיר אותו על החוף הצפוני של ים המלח ויצא להזעיק עזרה מיריחו. הוא נמצא על ידי בדואים שהעבירו אותו לעיירה, ומשם הובל לירושלים למנזר הפרנציסקאני. הוא לא התאושש ממכת החום ומההתייבשות, נפטר ונקבר ב-7 לספטמבר 1835 בבית הקברות הקתולי שבהר ציון.

כף מולינה
ב-1847 הפליג על ים המלח סגן צי בריטי בשם מולינה. הוא הגיע לא"י באוניית הוד מלכותה ספרטן, עורך מדידות באגן הצפוני של ים המלח. לכף הצפוני של הלשון לא עלה, מכיוון שחשש מהבדואים. הוא חזר לחוף הצפוני והובל במצב קשה ליפו. מצבו לא הוטב וכשהגיע האוניה עליה הפליג לבירות בחודש אוקטובר, נפטר ונקבר בעיר. מסעו דווח בכנס החברה הבריטית ב-28.3.1848.

מיצר לינטש
לינץ', קצין אמריקני, הגיע לים המלח ב-1848. בחירת עונת מסעו היתה טובה משל קודמיו והוא השלים מסע של 8 ימים בחודש אפריל, מנהל צי של 2 סירות ברזל שהביא איתו וסירה מקומית שרכש מהבדואים. לינץ' ניהל מדידות מסודרות של חופי הים ועומקיו והגיע לאגן הדרומי, מסייר בלשון וקורא לכפים בשמות החוקרים המתים. הוא השלים את משימתו וחזר חי לארצות הברית, כותב ספר על הפלגתו בשם: מסע מחקר אל הירדן וים המלח. הספר תורגם לעברית ויצא לאור בספריית המסעות שערך רחבעם זאבי בהוצאת משרד הבטחון.

זרקא מעין (עיין לעיל ואדי זרקא מעין)

הכביש החדש ממדבא לכיוון מאעין יורד ירידה תלולה דרום-מערבה לעבר ים המלח, לאחר 14 ק"מ מגיע הכביש למרחצאות הגופרית חמאמאת מאעין שבוואדי זרקא מעין, מרחצאות שהיו ידועים כבר בעת העתיקה.
הורדוס בא להתרפא במקום זה הנקרא בעת העתיקה קלירהוי. באזור המעיינות הוקמו בשנים האחרונות מרחצאות ומלונות.
אל שפך הנחל ניתן להגיע מכביש ים המלח החדש

מיכוור מוקאוויר, (מכור , מקורוס)

אל היישוב מוקוויר אפשר להגיע ממדבא דרך ליב (מליב נוסעים ימינה בכיוון מערב). המקום שווה משום הסיפורים והתצפית המרשימה לכיוון ים המלח והרי יהודה. עתיקות מרשימות אין במקום. כדאי להגיע בשקיעה. שביל נוח יורד מרחבת החנייה ומטפס לראש ההר.
הכביש המוליך מליב למיכוור, מגיע לכפר מוקאוויר שבקצהו המערבי בית קפה. מול בית הקפה מספר כנסיות ביזנטיות חרבות שמעליהן תצפית נאה לכיוון גבעת מיכוור. גבעת מיכוור מזכיר במבניה את דוק, הורקניה ואת מצודת ההרודיון שממזרח לישוב בית סחור הסמוך לירושלים.
בסביבת הישוב חי השבט הבדווי בני חמידה. על פי תוכנית ממשלתית מעודד הממשל פיתוח אומנות בדווית אצל בני השבט ויש במקום מרכז לאריגת שטיחים ומעשי רקמה בדוויים.
החוקר המודרני הראשון שזיהה את מיכוור במקומה הנוכחי הוא כניראה החוקר הגרמני זיצן.
לדברי פליניוס הזקן, הההסטוריון הרומאי בן המאה ה-1 לספירה, כי פרט לירושלים מיכוור היא המבצר היהודי החזק מכולם.
המקום נבנה על ידי אלכסנדר ינאי החשמונאי, על מנת להגן על פראה (PAREA) עבר הירדן היהודי, מהנבטים. "אלכסנדרוס מלך היהודים היה הראשון אשר התבונן אל תכונת המקום הזה ובנה בו מבצר, ולקץ הימים הרס אותו גביניוס במלחמתו עם אריסטובולוס." (הציטוטים הם מתוך מלחמות היהודים ליוספוס פלאביוס).
אלמנתו אלכסנדרה הטמינה במקום את אוצרותיה. "והמלכה שלא ידעה מה המעשה שעליה לעשות, שיהא עמו משום כבוד, הפקידה בידם את השמירה על המבצרים חוץ מהורקניה, אלכסנדריון ומיכוור ששם היו אוצרות סגולתה."
ב-63 לפנה"ס השתלט פומפיוס גם על מבצר זה. לאחר כ-25 שנים השתלט הורדוס על המקום וביצר אותו בפאר, כפי שמתאר זאת יוספוס פלביוס.
הורדוס שיקם את המצודה והקים עיר לידה. "ובשבת הורדוס על כסא המלוכה, נכבד בעיניו מכל לשים את עיניו אל המבצר הזה ולחזק את חומתו ביתר שאת, כי קרוב הוא אל גבול הערבים והנשקף ממקום מכונו כמגדל צופים אל ארץ ערב. על כן לקח אחוזת ארץ גדולה והקיף אותה חומה ויסד שם עיר. ומן העיר הזאת עלתה דרך אל מרום הגבעה וגם על ראש הגבעה למעלה שם חומה מסביב והציג מגדלים בכל קרניה שישים אמה גובה המגדל. ובית לחומה הקים בית מלכים בתוך בניין נהדר בחדריו הגדולים וכלילי היופי ובמקומות אשר מצא בהם חפץ, חפר בארות לאסוף בהם את מי הגשמים למען ימצאו לרוב. ככה התחרה הורדוס במעוז תכונת המקום ועוד הוסיף על משגבו הטבעי מצודות עשויות ביד אדם. גם המון חיצים ואבני קלע ומכונות מלחמה הניח במבצר והשכיל להמציא ליושביו את כל הדברים די מחסורם, למען יוכלו להתחזק ימים רבים לעת מצור." (מלחמות היהודים ספר ז' פרק ו')
כשהורדוס אנטיפס, בנו של הורדוס, גירש את אשתו הנבטית על מנת להתחתן עם הרודיאס, אשתו של אחיו פיליפוס, גינה יוחנן המטביל את ההתנהגות. יוחנן נכלא במקום ובין חומות המצודה רקדה שלומית, מצווה שראשו של יוחנן יוגש לה על מגש. מיכוור השתייכה לפריאה - עבר הירדן שהיה תחת שלטון הורדוס אנטיפס. אשתו של הורדוס אנטיפס עצרה במיכוור בבריחתה אל חרתת ה-4 מלך הנבטים אביה, כשנודעה לה בגידת בעלה. "וכשחזר הורדוס אנטיפס לאחר שעשה ברומא את הדבר שלשמו יצא לשם, הגיעה השמועה לאשתו על ההסכם שעשה עם הרודיאס אחות אגריפאס הגדול שישא אותה לאשה ויגרש את בת חרתת, ובטרם נודע לו שהיא יודעת הכל, בקשה שישלחנה למיכוור, מקום על גבול ארצו של חרתת ושל הורדוס ואת כוונתה לא גלתה. והורדוס שלחה משום שחשב, שהאשה לא הרגישה בדבר. ומאחר שזו שלחה לפני זמן רב שליחים למיכוור שהיתה נתונה אז לשלטון אביה, הוכן הכל לנסיעתה על ידי האסטרטגוס ומייד כשהגיעה לשם, יצאה מייד לדרך לערב." (קדמוניות ספר י"ח פרק ה' 111-113)
המצודה נתפסה על ידי הרומאים שהחזיקו במקום עד 66 לספירה. הם נאלצו לפנות את המקום בראשית מרד החורבן.
"מיריחו היו מריחים ריח פיטום הקטורת בבית המקדש, אמר רבי אליעזר בן דגלאי: עיזים היו לבית אבא בהר מיכוור והיו מתעטשות מריח פיטום הקטורת" (משנה, מסכת מתמיד, פרק ג' משנה ח')
"ובימים ההם קם גם המון היהודים היושבים במיכוור (מכירוס) ודרש מאת אנשי המצב הרומאיים לעזוב את המבצר ולמסרו בידם. והרומאים יראו פן ילקח המבצר מהם בחוזק יד וכרתו עם היהודים ברית כי נתנו להם לצאת בשלום. וכאשר נכרתה האמנה, מסרו הרומאים את המבצר בידי היהודים ובני מיכוור השתררו על המצודה ושמו בה חיל משמר" (מלחמות ספר ב' פרק י"ח)
מיכוור היה אחד מאחרוני המבצרים שהחזיקו מעמד ונפל רק בשלהי המרד, ב-72 לספירה. בזמן המרד הגדול ברחו לכאן פליטים רבים מיהודה. המצור שהטיל בסוס על המקום נגמר בהסכם שאיפשר למגינים לפנות אותו וסופם לא היה כזה של מגיני מצדה. מכיוון שכך, לא היה מצור רומאי ארוך על המקום והוא לא נחרב.
"בסוס תר את המקום מסביב וגמר להבקיע אליו בסתמו את העמק אשר ממזרח, וניגש אל העבודה ושקד בכל עוז למהר ולהגביה את הסוללה למען יקל לו בדבר הזה להביא את המקום במצור. והיהודים הסגורים במבצר נבדלו מן הזרים, אשר היו כאספסוף בעינים וגזרו עליהם לשבת בעיר התחתונה ולהיות ראשונים לפורענות והם תפסו את המבצר אשר למעלה וישבו בו. כי התחזקו במעוז המקום וגם קיוו מראש למצוא ישועה כי האמינו אשר ישלחו אותם הרומאים בשלום אם יסגירו בידיהם את המקום. אולם בתחילה ביקשו עוד לנסות דבר, אולי יעלה בידם להחלץ מן המצור. על כן הגיחו מן המבצר מדי יום ביומו והתנגחו עם שופכי הסוללות ורבים מהם נפלו חללים וגם המיתו רבים מן הרומאים. כי אלה ואלה עשו חיל לעת אשר ידעו לכוון את השעה. היהודים השכילו לנצח את הרומאים בהסתערם עליהם פתאום בטרם הסיקו להזהר ויד עושי הסוללות היתה על העליונה כאשר הקדימו לראות את היהודים היוצאים לקראתם ובלמו אותם בעבי מגינם. אולם לא הקרבות האלה נועדו לשים קץ למצור העיר כי אם מעשה אחד, שהיה במקרה ולא עלה במחשבה תחילה אילץ את היהודים למסור את מבצרם. בקרב הנצורים היה עלם אחד אמיץ לב ונאדר בכוח ימינו ושמו אלעזר, אשר מידי הגיח היהודים מן העיר, עשה נפלאות והעיר ליבות רבים לצאת עמו יחד ולהפריע את עבודת הסוללה, ובעת אשר נלחם עם הרומאים פנים בפנים הרבה להשחית בהם ובקע דרך רחבה לכל המתנדבים להגיח עמו על האוייב וגם סוכך עליהם בעת היסוגם אחור, למען יוכלו לשוב אל העיר בלי פגע. ופעם אחת, כאשר כלה הקרב ושתי המערכות נטו אחת מול רעותה, בז אלעזר לאוייבים וישב כי איש מהם לא יחדש את הקרב הפעם ונשאר עומד מחוץ לחומה ודיבר עם העומדים על למעלה ושם את כל לבו אליהם והנה מיהר אחד ממחנה הרומאים שמו רופוס והוא איש מצרי וקפץ פתאום בטרם עלה הדבר במחשבת איש אל העלם והניף אותו בתנופה יחד עם כלי נישקו. ובעוד הבהלה אוחזת את העומדים על החומה למראה הדבר, מצאה ידו להעביר את אלעזר אל מחנה הרומאים.
"בסוס ציווה לחצוב צלב למען הוקיע עליו את אלעזר מיד. וכראות אנשי העיר את הדבר הזה עצמו מכאובי ליבם והם קראו בקול יללה גדולה כי גדול הכאב מנשוא. וגם אלעזר חנן אליהם קולו כי לא יתעלמו למראה מותו הקשה וטוב יותר כי ימהרו להציל את נפשם בהכנעם לפני זרוע הרומאים ולפני מזלם אחרי אשר גברה ידם על הכל. לשמע דבריו נפל לב בני העיר עליהם וכאשר הפצירו בהם רבים ובקשו רחמים עליו, כי היה אלעזר בן משפחת נדיבים גדולה ועצומה מאוד - כבשו רחמיהם את ליבם והם שלחו בחיפזון צירים אל הרומאים לדבר אליהם כי יסגירו בידם את המבצר אם יתנו להם לצאת בשלום יחד עם אלעזר. והדבר ישר בעיני הרומאים וראש צבאים. ההמון הזר היושב בעיר התחתונה, שמע על דבר הברית הזאת אשר נכרתה עם היהודים בלבד, וגמר לברוח חרש בלילה. כאשר פתחו את שערי העיר, הודיעו אלו אשר כרתו את הברית את בסוס על דבר מחשבות האנשים האלו - מי יודע אולי שנאו אותם וקנאו בהם, אולי פחדו פן יפקדו הרומאים עליהם את עוון הבורחים. גבורי החיל מבין היוצאים את העיר מיהרו לבקוע להם דרך ולהמלט ומן הנשארים בעיר הומתו כל הגברים כאלף ושבע-מאות נפש והנשים והילדים נמכרו לעבדים. אך תחת זה קיבל עליו בסוס לשמור את דברי הברית לאנשים אשר הסגירו את העיר בידו ושלח אותם לשלום והשיב להם את אלעזר."

עתיקות:
במצודה עצמה זוהו גם על ידי נלסון גליק וגם על ידי אנסון רייני מאוניברסיטת תל אביב בורות מים. מכיוון שהאתר עדיין לא נחפר, יש לסמוך על כתביו של ההסטוריון היהודי יוספוס פלביוס.
לרגלי המצודה, לכיון צפון מערב נמצא גל אבנים גדול, זוהי כניראה סוללת המצור הרומאית שלא רחוק ממנה נמצא מחנה רומאי. שרידי דייק רומאי (חומת מצור כנגד יציאת המגינים החוצה מהעיר) מקיפה את הרכסים הסמוכים לעיר.
ב- 1995 נערכו פעולות שיקום נרחבות על ידי אגף העתיקות הירדני, בעיקר של שני בורות המים הגדולים שעל ראש ההר.

***דרך ג'יפים

ממיכוור יורדת דרך ג'יפים שנופיה יפים מאין כמותם. הכניסה לדרך הג'יפים היא כשני קילומטרים לפני התצפית של בית הקפה שממזרח למצודה. שם מתפצל הכביש דרומה לאורך גדרות נמוכות ואחר כך לכיוון מזרח. בצומת הראשונה יש לפנות דרומה והדרך פונה ומסתובבת מערבה ולאחר מכן עוברת למרגלות הצלע¯הדרומית של מיכוור וממשיכה בירידה שחלקים ממנה תלולים לעבר חוף ים המלח. סוף הירידה הוא דרך שדות מעובדים של נביעות גבוהות מעל ים המלח. הדרך מסתיימת כ-10 קילומטרים מצפון לשפך הארנון.
לדעת המדריך העלייה בדרך היא על גבול הבלתי אפשרי משום שהיא חולית, סלעית וצתלולה מאוד – מעלה קשה מאוד!
גם הירידה לא קלה ואולי משום כך שווה לבדוק אם הדרך פתוחה שכן הירידה בה נאסרה ונחסמה משום תלילותה על ידי הירדנים ב-1999.

דרך המלך

תיאור הדרך
הדרך היא היום כביש אספאלט מודרני המורחב בהתמדה על ידי הירדנים והיא טובה ויפה בנסיעה לכל אורכה.
הכניסה הצפונית לדרך המלך נמצאת במדבא (ראה מדבא) הדרך מובילה דרומה דרך היישוב ליב, עוברת בוואדי ואלה ומגיעה לדיבאן. מצבת מישע מלך מואב העשויה בזלת נחפרה כאן במאה ה-19 ונמצאת כיום במוזיאון הלובר. במוזיאונים בעמאן, בכרך ובמדבא אפשר לראות העתקים שלה.
מיד אחרי ד`יבאן יורדת הדרך מאות מטרים בתלילות לוואדי מוג'יב - העמק רחב הידיים של נחל ארנון שחוצה כאן בנוף גבעות קירטוניות, במפער הדומה מאוד לקניון הירמוך מערבית לאל-חמה.
נקודת תצפית טובה נמצאת בראשית הירידה, לבאים מצפון.
קילומטרים מעטים לפני כרך שוכן מקום קטן הנקרא רבה, ובו יש מוזיאון ועתיקות מן התקופות הרומאית והביזאנטית.
הדרך עוברת דרך קיר מואב (כרך) וחוצה מדרום לה את ואדי חסא (נחל זרד) ממשיכה דרומה לאורך הרי אדום על הבמה הגבוהה של הגיר, מטפסת לגבהים של למעלה מ-1600 מ' מעל פני הים ויורדת דרך ראס א-נקב לכיוון המישורים המובילים לעקבה (איילה) לאורך הדרך מצדים, אבני סימון (מיל), שרידי ישובים עתיקים וחיבורים לדרכי רוחב הנמשכות מערבה ואדי כרך, נקב נמלה, ציר מעלה העקרבים, דרך הבשמים דארב אל ע'זה ולכיוון מזרח מען-ואדי סירחאן.

היסטוריה
דרך המלך היא אחת הדרכים העתיקות, החשובות והיפות במזרח הקרוב. היא אחת משתי הדרכים החשובות שחצו את קדמת הים התיכון מצפון דרומה ולהפך. מקבילתה המערבית היתה דרך הים העוברת על החוף הישראלי. חשיבותה של דרך המלך היתה בכך שהיוותה ציר פנימי ונוח שחיבר אליו את מרכזי המזרח הקדום ואת דרכי הרוחב שהגיעו מחצי-האי ערב וממרכז אסיה. הדרך שימשה למסחר, להנעת תרבויות וכדרך צבאית לכל כובש ואימפריה שחלפו במקום באלפי השנים האחרונות - אשורים, נבטים, רומאים, ביזאנטים, פרסים, צלבנים ממלוכים, ערבים, מונגולים ועות`מאנים. בתקופת המקרא היתה שורה של ממלכות קטנות לאורך דרך המלך. מדרום לצפון השתרעו ממלכות האדומים, המואבים והעמונים.
הקיסר האדריאנוס עבר בה ב-129 לספירה כשהגיע לבקר את ערי האימפריה, הכעיס את היהודים כשתכנן להקים את אליה קפיטולינה בירושלים ונאלץ להתמודד עם מרד בר כוכבא, שלוש שנים מאוחר יותר - אחת המרידות הקשות ביותר שידעה האימפריה הרומאית. מסעו התנהל על ויה טריאנה - דרך המלך שאותה שיפץ הקיסר טריאנוס 15 שנה קודם לכן כדי שתחבר את דמשק עם אילת ותשמש ציר מהיר העוקף את יהודה שאף פעם לא הסתדרה היטב עם הרומאים.
בתקופה הערבית איבדה הדרך את חשיבותה כעורק חיים חשוב באזור. לעולים לרגל היא נשארה, עם זאת, הדרך שקישרה אותם לערים הקדושות לאיסלאם בחיג`אז.

תחבורה
לנוסעים בתחבורה ציבורית לא קל לנסוע לכל אורכה של דרך המלך, כי מרבית כלי הרכב נוסעים באוטוסטרדת המדבר המהירה. דרך המלך משרתת רק את תושבי האזור. לפיכך, נאלץ המטייל בדרך כלל להחליף אוטובוסים שתדירותם נמוכה. אפשרות רגועה היא מסע בטרמפים לאורך הדרך, משולב בעצירות וטיולים קצרים,¯לינה לצד הדרך או בבתים מזדמנים.
מי שיוצא מעמאן ברכב משלו לטיול בדרך המלך ובשאר האתרים בסביבה, יוכל לנסוע לאורך כל הדרך לפי הזמן והקצב שיקבע לעצמו.
דרך המלך היא ליבה המעניין של ירדן וחוצה את הרי מואב ואדום שבהם מסלולי טבע ועתיקות רבות.

דיבן (דיבון)

דיבן נמצאת 4 קמ' מצפון לואדי מוג'יב (ארנון) על הרמה, בתחומי הארץ הנקראת מואב. זיהוי המקום העתיק ניסמך על שימור השם. במקום יש עתיקות שמעידות על היסטוריה בת 5,000 שנים. בוואדי ואלה, יובל של ואדי אל היידאן, גיא בין ליב לד`יבאן דרומית למדבא, יש שביל המקביל לנחל הזורם שם, והוא עובר על פני כמה מרחצאות עתיקים.
דיבון היתה עירו של סיחון מלך האמורי (במדבר כא) ונכללה בנחלת שבט ראובן למרות שנקראה דיבון - גד, שבט שישב בה למעשה.
העיר היתה לבירתו של מישע מלך מואב כפי שמעידה המצבה שנמצאה במקום.
העיר נזכרת בנבואות ישעיהו (טו) וירמיהו (מח).
בשנות החמישים של המאה ה-20 נחפר המקום ונתגלו בו שרידים מחומת העיר של הברונזה הקדומה. הישוב התחדש בתקופת הברזל 1 (ההתנחלות) ומקדש נבנה בראש התל. בתקופת הברזל 2 (מלכויות ישראל ויהודה) בוצר התל ונבנה בו רובע מלכותי בחלק הדרום מזרחי (מאה 9 לפנה"ס) ויתכן כי אלו שרידי ביצוריו של מישע.
במאה ה-7 לפנה"ס חוזקו ביצורי המקום שוב. במאה ה-1 לפנה"ס נבנה במקום מקדש נבטי כחלק מתחנות המסחר והבנקאות. המקדש חרב בראשית המאה ה-2 לספירה. בתקופה הבזנטית נבנו במקום שתי כנסיות ובתקופה האומאית נבנה במקום בית חווה שנעזב במאה ה-9.

מצבת מישע

מצבת מישע מלך מואב נתגלה בד`יבאן על ידי מיסיונר ב-1868. המיסיונר דיווח לשארל קלרמון גנו בקונסוליה הצרפתית בירושלים, זה ניסה מיד לארגן את 60 לירות שנדרשו לקנייה, אלא שבזמן שבו אורגן הכסף, החלו משפחות המוצאים להתווכח וניפצו את האבן. חלקה שוקם והושט לפריס על מנת לשבת במוזאון הלובר.

מואב

חלק הארץ שבין נחל ארנון (ואדי מוג'יב בצפון) ונחל זרד (ואדי חסא) בדרום, נקרא מואב. שפע המים של שני הקניונים לא עזר לחקלאי ורועי הרמה אם כי אזור זה מקביל מבחינת גובהו לבמת הרי חברון הנמצאת מולו וזוכה למשקעים מרובים יחסית. בספרי המקרא מתואר המקום כארץ מרעה הטובה גם לחקלאות. אלימלך, נעמי ובניהם יוצאים למואב על מנת לשבור שבר ומישע מלך מואב מספק אלפי ראשי כבשים ליהודה. החלק שמצפון לארנון היה בויכוח מתמיד בין מואב עמון וישראל. ב-1868 התגלתה מצבת מישע (ראה לעיל) על ידי קלין, במצבה זו מודה מישע כי הארץ שמצפון לארנון היתה מיושבת בישובים יהודיים של בני גד.

אל לג'ון (בית חורון)

כ-60 קמ' מזרחה לים המלח בגובה 700 מ' על הכביש הנמשך מכרך לכיוון דרך המדבר.
קל להגיע למקום בתחבורה ציבורית וכן במוניות או רכב שכור.
בקרבת המקום נביעה (עין לג'ון) באפיק ואדי לג'ון שהוא מיובלי הארנון (ו. מוג'יב)
במקום ממצא מתקופת הברונזה הקדומה. בראש גבעה הנמצאת כ-1.5 קמ' מהאתר הוקמה בתקופה הרומאית הקדומה מוצב נבטי (רוג'ום בני יאסר). סביב 300 לספירה הוקמה במקום מצודה רומאית לשימושו של הלגיון ה-4 מרטיה (על שם מארס, אל המלחמה). באחריות הלגיון היה חלקו הדרומי של עבר הירדן. חלקו הצפוני של הלימס (קו הגבול) היה באחריות הלגיון ה-3 מקרינייקה (לוב).
בדרום, באיילה שהיתה המפקדה הדרומית, ישב הלגיון ה-10 פרטנזיס.
אז גם בוצר מחדש המיצד ברוג'ום בני יאסר ושני המעוזים שמשו כנקודות ביצור מרכזיות בלימס ערביקוס כששמו באותה תקופה ביתורוס. המצודה ננטשה ב-551 לספירה בעקבות רעש אדמה ולפני מלחמת העולם ה-1 השתמשו התורקים באבניה לבניין מחנה צבא.
המצודה הרומאית (190 240 X מ'( בנוייה אבן ומוקפת בחומה שעוביה 2.4 מ' בכל אחד מצדדיה שער ופינות מגדלים. שני רחובות חצו את המצודה: הויה פאטוריה ממזרח למערב והויה פריקפליס מצפון לדרום. במרכז המצודה היתה המפקדה - הפרינקפיה. המבנה היה מורכב מחדרים, לשכות ומקום לניסי הליגיון. במגורי החיילים שבמזרח המצודה היה מקום לשיכונם של 1000-1500 חיילים. מחוץ למצודה התפתח יישוב אזרחי ששרת את המצודה.
ממזרח למצודה הוקם סכר ליד המעיין ששימש כמפעל המים של המצודה ולידו הוקמו טחנות קמח.
בחרבת אל פיתאן- כקילומטר מזרחה מלג'ון על הצלע הצפונית של ואדי לג'ון נמצא מצד קטן ששימש כמוצב תצפית וכחלק מהמערך המבוצר.
בקצר בשיר, כ-12 קמ' צפון מזרחה מלג'ון, נמצאת מצודה שמורה ונאה ששימשה גם היא כחלק ממערך התצפית והגבוי של המחנה העקרי בלג'ון.

דרכים רומאיות:
הדרך הרומאית היתה חוט השדרה של האמפריה הרומאית שהתארגנה לאורך צירים אלו. לאורכה הוקמו ערים, מחנות צבא ותחנות משמר ומנוחה. לאורך הדרך הונחו אבני מיל שסימנו מרחק, זמן סלילה ויעד. ראשית הדרכים הרומאיות במרחב הוא עם כיבושי פומפיוס ב-63 לפנה"ס ושיאה בויה טריאנה נובה שנסללה על ציר דרך המלך המקראית ומחברת את אגן דמשק עם ים סוף, מהווה את חוט השדרה של הלימס (קו הגבול) הרומאי במאות השנים שעד הכיבוש הערבי (636 לספירה). מכיוון שהצבא הרומאי נשען על מחנותיו ועל הערים ההלניסטיות כמקור כוח אזרחי-דתי, חיברו דרכי רוחב עליהן היה אפשר להניע במהירות צבא לנקודות בעייתיות את הערים שישבו לאורך שני צירים: במערב בין אנטיוכיה שעל החוף הסורי לפלוסיום (בלוזה) שלחוף סיני, ובין דמשק לפטרה ואיילה (עקבה).

דרך המלך ים המלח וצפון הערבה: אתרים וקניונים
מפת מואב וצפון הרי אדום
***מסלול הליכה: ואדי אבן חמאד

זהו אחד מסלולי ההליכה היפים של עבר הירדן ואפשרי לפחות בשתי דרכים שאחת מהן קלה ומתאימה גם לרכב רגיל לחלוטין וכרוכה בהליכה של 2-4 קילומטרים.
הכניסה אל חממת אבן חמד (המרחצאות החמים) שהם ראשית מסלול ההליכה היא דרך הכפר בתיר.
בתיר הוא כפר שנמצא כ-8 קילומטרים בקו אווירי מצפון לכרך. ההגעה אליו היא על דרך המלך (יציאה מכרך צפונה, פניה מזרחה לכיוון אוטוסטרדאדת המדבר ופניה צפונה – שמאלה לדרך המלך) לאחר כ-7 קילומטרים יש שילוט בערבית ובאנגלית מערבה (שמאלה לבאים מדרום) לבתיר. מהצומת אל הכפר יש כ-3 קילומטרים וממרכז הכפר מתפצל כביש מערבה (כדאי לשאול את בני המקום מכיוון שיש כמה פניות שאינן מובילות לנביעות). הדרך יורדת בירידה תלולה ויפה להלל, בכיביש צר העביר לכל רכב כ-4 קילומטרים עד למקום בו היא מסתיימת באפיק הנחל.
מי שבא עם אוהל לבלות בלילה ליד המים יכול לישון מעט במעלה (מזרחה, ימינה מהכביש) ששם יש כמה רחבות נחמדות באפיק עצמו. לא מומלץ אם יש סכנת גשם ושיטפון. התוצאה יכולה להיות גורפת.
מכאן יש במצורד הנחל 2 קילומטרים נפלאים ממש של פלג זורם (לבנבן חמים ומלא מינרלים ואבנים) שזורם בין קירות אדומים של אבן חול ולאחר כחצי קילומטר נסגר למעין מנהרה גבוהה (15 מ') שמראשה, דרך שרכים, נושרות טיפות שנובעות ממעיינות שבקירות. הואדי מתרחב למשך כמה מאות מטרים ואז נסגר למנהרה נפלאה שנייה שלאחריה הוא נפתח.
מכאן ועד לכביש ים המלח כ-11 קילומטרים – 5-6 שעות הליכה. הקניון הופך לאחר זמן לא רב לרחב, גירני, קונגלומראטי ומעט חדגוני. אפשר ללכת עד לכביש ים המלח אבל לא באמת צריך. שווה להיסתפק בקניון הקצר, אם לביקור של כמה שעות במשך היום כחלק מטיול רכב – ג'יפים ואם עושים את הדבר עם תחבורה ציבורית – כדאי לקבוע עם טנדר או מונית מכרך.
אבל גם אם הרכב פורק את המטיילים ונוסע לדרכו עם ערב – יש אפשרות סבירה למצוא רכב שיוציא החוצה מכיוון שהקניון וביעקר המרחצאות החמים חביבים מאוד על הירדנים ויש תנועה, דלילה, אך קבועה של כלי רכב שחלקם ישנים במקום בלילה.
***שווה מאוד מאוד!

דרך המלך ים המלח וצפון הערבה: אתרים וקניונים
ואדי אבן חמד
**כרך, קיר מואב פייר דה דזרט – אבן המדבר הצלבנית

כרך היא עיר הבירה של מחוז בשם זה. היא שוכנת על רמה שגובהה כמעט 1,000 מ` ומספר תושביה מתקרב ל-20,000. העיר ידועה במצודה הצלבנית האדירה שבה.
בסופו של כביש הכניסה מגיעים לכיכר קטנה. במרכז הכיכר פסל שחור של פרש מוסלמי. הפסל הוא פסלו של צלאח א-דין ולא במקרה הוא פה, שכן רינו דה שטיון, סניור העיר הצלבנית כרך, היה יריבו העיקרי, ושחיטתו של זה לאחר קרב קרני חיטין סימלה בעיניו יותר מכל את הרצף הגיאוגרפי הערבי-איובי בין דמשק לקהיר (ר` מבוא היסטורי).
אוכלוסיה: רוב תושבי העיר הם בדואים משבט הנקרא כרכי. מג'לי, ראש ממשלת ירדן הוא בן כרך. זוהי העיר הראשונה לבאים מדרום והאחרונה לנוסעים מצפון.

היסטוריה
בתקופת המקרא היתה כרך בירת מואב והיתה ידועה בשמה קיר חרושת. מהתקופה הרומאית שרדו מהעיר בעיקר תבליט פסל פרש רומאי ששולב בקיר פנימי של המגדל הצפוני מזרחי של הדון-ז'ון. בתקופה הביזאנטית היתה מקום מושב ההגמון. מהתקופה האומאיית שרד בית מרחץ ששולב בקשתות היישור הצלבניות. ב-1142 נבנתה מצודה צלבנית על ידי פיאן לה בוטילר, אדון עבר הירדן שהפך את המקום לבירתו. המקום הנישא שולט על דרך המלך ועל הציר המוליך מזרחה לים המלח ולכיוון חברון. כל תושבי העיר יכלו למצוא מחסה בין חומות המבצר האדירות, כפי שאמנם עשו
ב-1173, כשהותקפה העיר על ידי המצביא הזנגי נור א-דין ב-1183, וב-1184 ורק בסוף 1188, שנה לאחר קרב קרני חיטין ושחיטתו של אדון העיר רינו משטיון, נכבשה העיר. רינו משטיון היה אחד המנהיגים הצלבניים הבולטים והכיר יפה את הארץ ואת תושביה. את אלו מביניהם שלא חיבב, נהג לגלגל מחומות המצודה התלולות כשראשיהם עטופים בכלוב עץ על מנת שיוכלו ליהנות הנאה שלמה מרגעים אחרונים של חיים. ב-1263 כבש את המקום הסולטאן הממלוכי בייברס ובה-1355 ביקר במקום הנוסע הערבי הגדול אבן בטוטה שהתרשם מחוסן המצודה וקרא לה: "מצודת העורב". בתקופה העות`מאנית שלטו במקום משפחות מקומיות. העיר נפגעה בפלישתו של בנו של מוחמד עלי המצרי - אבראהים פאשא ולאחר מלחמת העולם ה-1 הפכה למרכז מינהלי, תואר שעליו היא שומרת גם היום.
חלק נכבד מאוכלוסיית העיר הם נוצרים אורתודוקסים הטוענים לשורשים ביזאנטיים.

תחבורה
אוטובוסים ומוניות-קו מגיעים ישירות מעמאן לכרך. הם יוצאים מתחנת שרק אל אווסט שבדרום העיר. תחבורה לעמאן במיניבוס 0.75 דינאר
תחבורה מכיכר ווחדאת בעמאן, מכרך לעמאן יוצאים האוטובוסים והמיניבוסים בצד המזרחי של הרחוב הראשי מתחת לגבעה )980 מ' מעל פני הים( עליה שוכנת העיר והמצודה התחנה נמצאת בצד המזרחי של הרחוב הראשי.
בכרך יש אוטובוסים שנוסעים לאורך דרך המלך עד ד`יבאן. יש תחבורה לכל המקומות הקטנים בסביבה וגם לטפילה.

מידע שימושי
אפשר ללון בעיר בבית ההארחה הממלכתי או במלון פשוט. שניהם קרובים למצודה. מסעדות שבהן מוגש אוכל פשוט אבל טעים, נמצאות במרכז הקטן (כיכר צלאח א-דין).
ליד שער המצודה נמצא בית ההארחה המשמש גם כמלון וגם כמסעדה כרך רסטהאוז ליד המצודה טל. 03-351148 פקס 03-353148 חדר זוגי 22.5 ד"י יחיד 16.5 ד"י
מספר מלונות אחרים, פשוטים ובסיסיים נמצאים מול בית ההארחה ברחוב הניצב לו, מול המשטרה ומשרדי הממשלה.
מי שרוצה לנסוע מכרך לעקבה בכביש הערבה (רק ברכב פרטי או ברכב שכור) זקוק לאישור מן המשטרה בכרך. האישור ניתן בקלות בבניין המשטרה הנמצא בסמוך לכניסה למצודה, בראש גבעת העיר.

מקומות ואתרים
העיר היתה מיושבת בתקופות הנבטית והרומאית ונקראה אז כרכמובה. הצלבנים קראו למקום פטרה הסלעית.
כרך דה שווליה נבנתה במקום זה מכיוון שהיא יושבת על ואדי כרך היורד מערבה אל הלשון. הלשון המפרידה בין אגני ים המלח לאגן צפוני ואגן דרומי מהווה גם ציר מעבר נוח מכיוון מזרח למערב ולהפך שכן ברוב ימות השנה עומק המים על המדף היבשתי הנמשך מהלשון עד לחוף המערבי של הים המלח אינו עולה על כמה עשרות סנטימטרים ובקיץ לעיתים יש הפרדה מליאה בין שני אגני הים - הצפוני העמוק והדרומי הרדוד. בשל אותה סיבה ביצר הורדוס הגדול את מצדה הנמצאת בדיוק מול כרך בעבר השני של ים המלח. סיבה נוספת לבניין המצודה במקום היה הרצון לשלוט בסחר המלח שכן המלח, עד למאה ה-19, שימש כמשמר המזון החשוב בארצות המזרח ובחלקים אחרים בעולם וההגה והמיסוי של מאגר המלח החשוב בחלק זה של העולם הייתה מענינם של האבירים שרצו להתפרנס מהים המלוח.
סיבה נוספת היא השליטה על דרך המלך- הויה טריאנה נובה העוברת בסמוך וחיברה באותה תקופה את חלקי האמפריה האיובית שהשתרעה על פני סוריה מצריים ועיראק. מרגע ששלטו הצלבנים בבסיס החזק שבכרך, יכלו לשלוט, לסחוט ולפגוע בעורק המסחר והקשר העקרי של האיובים בין חלקי האמפריה. דבר שהביא בסופו של דבר את סופם בקרב קרני חיטין.

סיור בעיר
רוב המבקרים מגיעים למצודה ומסתפקים בכך. נחמד לערוך סיור בכביש היורד מזרחה מבית ההארחה ואחר כך לפנות צפונה בכביש- שוק היורד אל כיכר סלאח א-דין ולאורכו חנוית מרכולות שונות. כרך היא עיר קטנה מספיק כדי לערוך סיור של שעה עד שעתיים ולעצור לשוורמה או פלאפל באחת המסעדות, או לרכוש בקלאווה או חלקום בחנות דברי מתיקה. העיזים פשוטות העור התלויות מאונכלי הקצבים, אוחזות בפיהם אגד פטרוזיליה אף הוא מהמראות הרעננים של עיר ירדנית.

עתיקות
בכרך יש שרידים של חומת עיר ומתקני צבא, אך העיר ידועה בעיקר במצודה הצלבנית האדירה (הגדולה במזרח התיכון?). אורך המצודה 250 מ` ורוחבה כ-100 מ`. חלק מהעיר בנוי על ובתוך שרידיה הצפוניים של המצודה הצלבנית האדירה. נקודת תצפית נאה אל המצודה היא מן הכביש הבין-עירוני שבמזרח, הנמוך מן¯העיר.
לפני שער המצודה, משמאל (ממזרח), אפשר להבחין בחפיר העצום שהפריד בין המצודה לפסגת ההר. סלעי החפיר שמשו לביצור חלקו התחתון של מגדל העוז (הדון ז'ון) בבנייה גסה ומרשימה.
אוטובוסי התיירים חונים היום על המילוי המביא את המטיילים לשער הכניסה.
בתוך המצודה עצמה כמעט לא נשמרו פרטי המבני המצודה העליונים, אבל עדיין יש בה קמרונות, חדרים ומסדרונות מקומרים שאפשר לסייר בהם.
הקמרונות שבבטנם ניתן להקיף את ההר הם קימרונות יישור - טכניקה אותה אפשר לראות גם בג'רש מתחת למשטח מקדש זאוס אפולו. זהו פתרון אדריכלי לישר שלוחה מאורכת או פסגה עגולה או מחודדת של הר. הקימרונות הארוכים מוקמים כך שקוקודם מפולס עם פסגת הגבעה או ההר ובין הקימרון לבין ראש השלוחה נבנית תקרה/ריצפה או שהחלל ממולא בחומר מילוי. דבר זה חוסך את קטימתה של ראש השלוחה אן הקמת קירות תמך אדירים. יתרונה של שיטה זו הוא בחוזק הקמרון, באפשרות לינצל את חללו הפנימי ובחיסכון בחומר העבודה ובעובדים. זהו פתרון שמי שבונה על פסגות מרבה להשתמש בו והצלבנים עשו בשיטה זו שימוש נרחב, שימוש שהועתק מהם על ידי יורשיהם האיובים.
מהמצודה, דרך ואדי כרך, נשקף נוף ים המלח, הרי מדבר יהודה והרי חברון.
בכניסה למצודה, כדאי להתחיל את הסיבוב בפניה שמאלה (מזרחה), עלייה קלה מובילה את ההולך לתוך קמרון מאורך שבסופו אפשר להבחין את המבנים החוצים אחד את השני. זהו הקצה הצפון-מזרחי של המצודה ובפינה התחתונה משולב פסל שיש מלבני של חייל רומאי בבנייה הצלבנית או האיובית, דבר המעיד כי המצודה היתה קיימת כמצודה אלף שנים קודם לבנייה הצלבנית. הקימרון פונה ימינה (דרומה) הופך לקמרון מואר יותר שבו ארובות אור אופייניות לצלבנים (פתחים רבועים קרועים בכיפת הקימרון). באחת ההתפצלויות ימינה מהקמרון המאורך והגבוה (המזכיר יותר מנהרה מקימרון) יש לחפש את מטבח המצודה. המטבח נשמר הייטב והוא מראה מרשים (אגן מים גדול, תעלות מים, אבני ריחיים). בקצהו הדרומי של הקמרון עומד ההולך מול חלקה הגבוה של המצודה - הדון ז'ון, מגדל העוז שממנו תצפית נאה לכל הסביבה. ניתן לטפס אל הקומה העליונה ולהשקיף במורד החלקלקות האדירות הנופלות לכיוון מזרח.
בקצה הקימרון אפשר להשקיף לתוך בית מרחץ שעליו עיטורים אומאיים. כדאי לרדת לתוך השקע אליו מוליכות מדרגות ולחזור צפונה בתוך קימרון אפלולי המהווה בעצם כקשת מיישרת - קמרון שנוצר על מנת לפלס את פניה העליונים של המצודה. קמרון זה נוצל על מנת לשכן את סוסי המצודה ושרידי האורווה ניכרים. בקירות נמצאים פתחי הניקוז של המים שירדו מהחלק העליון של המצודה.
מייד לאחר הכניסה למצודה יש גרם מדרגות המוביל לחלק התחתון של המצודה ובו שוחזרו חלקים רבים. כאן נמצא מוזיאון ארכיאולוגי קטן ונחמד. המוצגים שבו מקורם בכרך ובסביבותיה ובהם אחד ההעתקים של מצבת מישע (עיין לעיל) במוזיאון נמצאים כלי חרס, אבנים ועליהן כתובות וכן כלים מתקופת האבן ועד התקופה האיסלאמית. בקצה החצר יש קמרונות משוקמים. שומר מראה למבקרים את האולמות והחדרים.

***מסלול הליכה ואדי כרך

ואדי כרך יורד מערבה מהעיר כרך ומצידו הדרומי יורד הכביש הראשי המוליך לע'ור (רור) סאפי. אפשר לרדת עם הכביש כ-4 קילומטרים מתחת לעיר עם הכביש היורד לים המלח ולהיכנס לתוכו. גם הואדי הזה יפה להלל אם כי דורש מעבר מפלים על ידי גלישה. ולפיכך לא מתאים להלכני היום או למחוסרי מיומנויות וציוד.
הנחל זורם לכל אורכו אבל מים כדאי רק מנביעות מכיוון שתמיד יש להניח בנחלים היורדים מהרמה שזורם אליהם זיהום מהערים והכפרים שמעליהם.

דרך המלך ים המלח וצפון הערבה: אתרים וקניונים
ואדי אבן חמד
***מסלול הליכה וגלישה בואדי עסאל (מדרום מערב לכרך)

הכניסה למסלול היא דרך הכפר כתרבא – כ-8 קילומטרים דרומה על דרך המלך ואז פניה מערבה (משולטת באנגלית וערבית) לכיוון הכפר.
מצפון לכפר ולתוך יובליו העליונים של הנחל יש מספר של נביעות למסלול זה שתי אפשרויות – האחת היא הליכה וירידה לאורך האפיק תוך עקיפת המפלים וחזרה לנקודת המוצא או ירידה לים המלח והשנייה היא עם ציוד גלישה סנדלי או נעלי מים וירידה תוך כדי גלישה עד לים המלח. 13 קמ' מכתרבא ועד לשפך.
בואדי יש לא מעט גנים תלויים והוא בהחלט אחד השווים שבואדיות (רובם שווים)

דרך המלך ים המלח וצפון הערבה: אתרים וקניונים
קניוני עבר הירדן
ואדי נומייר

הכניסה לואדי היא דרך העיירה א-סאפי (צוער המקראית ויש מי שמזהה את המקום כסדום ועמורה). העיירה עצמה מלוכלכת עבל נעימה מאוד ומשמשת כמרכז חקלאי שופע ירקות בריאים למראה ונמצאת מול חלקו הדרומי של האגן הדרומי מזרחי של ים המלח.

כביש מוליך דרך העיירה מזרחה אל פתח הקניון. סופו של הכביש הוא מגרש חניה בצל אקליפטוסים ליד בריכת השיקוע שאוגמת את מי הנחל. משם אפשר לרדת לאפיק או להמשיך עד סופו של הכביש ולרדת לתוך אפיק הנחל הרחב. האפיק עובר מגיר לאבן חול אדומה ועומק המים מגיע לכחצי מטר. אפשר ללכת לטיול נעים מאוד עם סנדלי מים כמעט בכל עונה מספר קילומטרים לתוך הקניון.

אל הפתח אפשר להגיע עם מונית ירדנית או לחליפין עם רכב פרטי. בטוח למדי להשאיר את הרכב בחניה.

*** מסלול הליכה בואדי ח'ודירה (נומירה)

(מופיע במפות ישנות משנות השישים של המאה ה-20 כואדי נומירה, במפות מאוחרות יותר כואדי חו'דירה וככזה מוכר לאנשי המקום. )
מסלול הליכה שאינו מחייב גלישה וציוד מיוחד.
הכניסה לואדי היא בגשר הנמצא מול אנדרטה של מפעלי הפוספאט הירדנים – כ-12 קילומטרים מדרום לצומת הכביש העולה לכרך. יש כניסה העבירה לכל רכב בדרך עפר הנמצאת כקילומטר מצפון לגשר ולאנדרטה (מעין סידרה של מפרשים לבנים) עד לפתח הקניון.
החלק היפה הצר והקניוני של הנחל אורכו כ-4 קילומטרים ובהם שני קטעים נפלאים בהם הקניון צר מאוד.
חלק זה של הנחל מסתיים כ-5 קילומטרים ממזרח לכביש בבולדר (סלע ענק) שגובהו כ-3 מטרים וניתן לעקוף אותו משמאל (צפון) בצד היבש או ימין מעל ודרך הזרימה. בתקופות גועשות של המים זו יכולה להיות בעה אם כי לא גדולה מאוד. לא ממש צריך חבל לא בעליה ולא בירידה .
לפני הבולדר (ממערב לו) יש נביעה בפיתול צפוני של הנחל על הקיר דרך שרכים. המים נאגמים בבריכת חרסיות קטנה מתוקים וטובים לשתייה. לא בטוח שכדאי לשתות ממי הנחל המלאים בסחף ויורדים מכפרי הרמה.
מעבר לבולדר מתרחב הנחל ויוצא מהקניון. מדרום יורד אליו ערוץ ובו מעיין - עין סיד חבל. בקטע הזה של הנחל יש פריחה של הרדופים ואשלים.
ההמלצה היא לטיול מעגלי מהכניסה אל הואדי ובחזרה – 3 שעות נעימות מאוד.
אפשר כמובן ללכת את הנחל לכל אורכו מרמת עבר המדבר. ההגעה לנקודת ההתחלה היא ממותה כ-10 קמ' דרומה מכרך על דרך המלך שממנה מתפצל כביש מערבה לכתרבא, ערק וחנזירה.
אפשר לרדת אליו מדרום לכתרבא, או מהכביש שבין חנזירה לערק שחוצה את האפיק, או לרדת מצפונה מחנזירה עצמה.
יתרונו של המסלול מרמת המדבר הוא בהרגשה היפה של ירידה מהרמה הגירנית אל קניוני אבן החול דרך המעיינות הירוקים של הרמה.

דרך המלך ים המלח וצפון הערבה: אתרים וקניונים
ואדי ח'ודירה
מותה

במותה, 10 ק"מ דרומית לכרך, התנהל במאה ה-7 הקרב הראשון בין הערבים לביזאנטים. קרב שנגמר בתבוסה ערבית. שניים מן המצביאים שנפלו בקרב זה, ג'עפר טיאר וג'עפר אבן ע'בור רווחה קבורים במזאר, דרומית למותה, מתחת למסגד המכיל מוזיאון קטן. במרכז העיירה נמצאת יד לזכר מצביאי האיסלאם ואל המקום, ליד חורשה קטנה יש מכללה צבאית.

דאת ראס (בעל ראש)
במרחק קילומטרים מעטים ממזאר (בכיוון דרום-מזרח) נמצא דאת ראס ובו שרידים של מקדשים נבטיים ומקדש רומאי אחד.
הגעה: 22 קמ' דרומה מכרך, פניה מזרחה ליד כפר בשם רוג'ום א-צחירי, נסיעה בת 5 קמ' מובילה למקום בו נמצאים שרידי מקדשים נבטים.
במקום שרידים מעטים מהתקופה הנבטית. המקום שייך למערך המקדשים הנבטים הנמצאים במקומות גבוהים (1200 מ').
מיד לאחר הפנייה לדאת ראס יורדת דרך המלך אל ואדי אל-חסא (נחל זרד), ירידה תלולה שנופיה יפים.

***ואדי חסא (נחל זרד)

זהו קניון נחל אדיר המפריד בין הרי מואב להרי אדום. הירידה והעליה ממנו בנסיעה על דרך המלך נמשכת קלומטרים רבים ומים זורמים למטה באפיק. ואדי חסא נשפך לדרום ים המלח ומוביל לשם מים רבים. זהו הגבול המנהלי האמיתי בין מחוז טפילה למחוז כרך, ובמידה רבה, הגבול בין ירדן הנושבת לירדן המדברית-בדואית שמדרום לה.
ניתן לערוך תצפית על הנחל מהצד הצפוני שלו, מרום העלייה או לעצור ולבקר בחרבת תנור ובחרבת תאריך (ראה בהמשך), דבר שיהפוך את הביקור במקום בו חוצה דרך המלך את הכביש לביקור יום.

דרך המלך ים המלח וצפון הערבה: אתרים וקניונים
הקניון באבן חמד


הנחל הנקרא בחלקו העליון ואדי אל חסא נקרא בחלקו התחתון סיל קראחי (סיל משמש בערבית כמילה המתארת פלג איתן). אורכו של הנחל 44 ק"מ. בחלקו העליון הנחל רחב מאוד ומאפשר עיבוד, בחציו התחתון הוא הופך קניוני ומצוקי ושבעת הקילומטרים המערביים שלו הם קניון אדיר הדומה לקניון הארנון אבל אין בו מפלים המצריכים גלישה ולכן הוא אחד מהנחלים השווים ביותר והנגישים שיש. בפתח הקניון (בקעת צוער-א-צאפי: הצלולה הזכה, על שום המים הצלולים והטעימים של נחל זרד), נחשפות שכבות פרה קמבריות ובהן סלעי גרניט, פורפיר, גנייס ואחרים. לאורך הקניון נביעות של מעיינות קרים וחמים. המעיינות החמים עולים מעומק גדול וחומם עומד על 44-40 מעלות צלזיוס. יש שלושה ריכוזים של מעיינות חמים לאורך האפיק, הראשון נמצא באזור עין סולימן (סולטניה) והם נמצאים בין הקמ' ה-13 וה-19 מהקצה המערבי של נקיק הנחל. מעיינות אלו נובעים בגבהים שבין 320 ל-470 מ' מעל פני ים המלח. הקבוצה השנייה נמצאת בתוך ואדי עפרה (ראה מסלול הליכה בהמשך), יובל של ואדי חסא הנשפך אליו 22 ק"מ ממזרח לקצה הנקיק. זוהי הקבוצה השופעת ובעלת הטמפרטורה הגבוהה מבין הנביעות. הקבוצה השלישית נמצאת בין הקילומטרים ה-23 וה-28 מהקצה המערבי של הנקיק וגובהה נע בין 600 ל-800 מ' מעל פני ים המלח. הגדול והחשוב במעיינותיה נקרא עין ברביט.
עומקו של הנחל וחדירתו העמוקה משמשת אפיק לחדירת אקלים טרופי וסודני לעומק רמת עבר הירדן.
שפכו של הנחל הוא בדלתא ג'ונגלית סוב טרופית והידרופילית שחלקה מעובד היום על ידי הכפר א-סאפי. יש הטוענים כי זהו מקומן של סדום ועמורה המקראיות. אנשי המפעל בסדום נהגו עד קום המדינה להוביל את מימי נחל זרד למפעלים על מנת שישמשו לשתייה לעובדים.

דרך המלך ים המלח וצפון הערבה: אתרים וקניונים
טיפות מעיין בקניון אבן חמד
***מסלול טיול ואדי חסא ואדי א-נומר חממת עופרה

מדרך המלך מתפצל כביש מערבה באפיק ואדי חסא. יש לנסוע בו עד שהוא חוצה את האפיק. כק"מ לפני החציה מתפתלת דרך צפונה יש דרך הפונה צפונה חוצה את האפיק. במקום נמצא ביר בריה - מעיין חם. ממקום החציה השני נמשכת דרך עפר מערבה בין שדות עד שהאפיק הופך למעוק ואחר כך לקניון. כ-1.5 ק"מ מהכביש מסומן על הגדה הדרומית סלע בניילון שחור וממנו יש ירידה בשבילי צאן לבריכות באפיק. השביל חוזר ומטפס מעל לקבוצת סלעי הענק (הבולדרים) לגדה הדרומית וכקילומטר מערבה יורד שוב לתוך האפיק. באפיק בולדרים ומים זורמים עד למפגש נחל א-נומירה (נחל עופרה) הבא מדרום. באפיק הנחל שבו מפלונים ונביעות חמות, שרידי טחנת קמח ועצי מורינגה רותמית. לאחר קטע ראשון וקצר (כ-500 מ') שבו מפלונים ונקיק משחקי וזורם באבן החול, נפתח הנחל ועולה במתינות (1.5 ש') עד למקום בו חותך אותו הכביש הנוסע לנביעות חמות וממנו אפשר לחזור מזרחה לדרך המלך.
המשך המסלול עד לקצה הנחל כ-13 קמ'.
לחלק זה של המסלול יש להקדיש יום שלם ומלא (כ-10 שעות). מחממת עופרה מתחתר הנחל בתוך קניון של אבן חול ונמשך דרך סידרה של גנים תלויים מהיפים (הכי יפים?) שיש בעבר הירדן. הקניון שווה כמעט עד לסופו ששם הוא משתנה כהרגלם של קניוני מואב לגיר וקונגלומראט.

יש נקודת משטרה ירדנית בנחל - הירדנים לא מאפשרים לקבוצות ללכת או לישון בואדי בלי מדריך!

חירבת תאריך

נמצאת על שלוחה מבודדת ממזרח לכביש בין האפיק המרכזי של ואדי חסא וואדי אל עבאן. אל ראש ההר מוביל (550 מ') שביל מכיוון דרום מזרח. ניתן לעצור את הרכב על הכביש כשמתגלה האתר שחפירותיו ברורת מאוד ולרדת לאפיק ולטפס שוב אל ראש השלוחה.
זהו אתר שנחפר בשנים האחרונות וגם בו נמצאו מקדשים נבטים.

*חירבת תנור

נמצא על גבעה בזלתית/וולקנית בצד הצפון מערבי של עמק ואדי חסא (נחל זרד). אפשר להגיע אל ההר ברכב 4 4X בדרך המובילה אל המקום מאפיק הואדי. או בשביל רגלי מהרמה שמצפון לאתר. האתר בולט בצבעיו הכהים והחמורים ויתכן שבשל כך משך את עינם של מקימי המקדש.
המקום נחפר ב-1937 על ידי נלסון גליק ומתואר בספרו: עבר הירדן המזרחי.
השרידים במקום הם מהמאה ה-2 לפנה"ס ועד המאה ה-2 אחרי.
מדרגות שחלקן חצובות מובילות אל השער המזרחי ובתקופה העתיקה היה מעקה לאורך הדרך המובילה למעלה. ראש ההר הוא הכיל נבטי עם ברכות לטהרה ושרידי מזבחות. האלה שנעבדה במקום היתה עתרעתה, אלת העלווה והפרי (עטורי רימון, גפן ותאנה). במקומות אחרים, בהכיל ובדביר מתוארת האלה כאלת הדולפינים וכאלת הדגן ומפוסלת באופן נטורליסטי מלווה בדמויות דולפינים. במקום נמצאים גם תבליטים המתארים את הדד אלוהי הסערה ולו שייך עיטור הברק. במקום נמצאו פסלים וחפצים אחרים.
ראשית האתר הוא במאה ה-2 לפנה"ס, שלבו השני מסוף המאה ה-1 לפנה"ס. אומנות המקדש מאפשרת הצצה לתוך האמנות הנבטית של התקופה שכן המקדש שייך למקדשים השמיים (כפי שאפשר למצוא במקומות אחרים( בעוד ההפשעות ההלניות-רומאיות נכרות בעיטורי דמויות האלים עתערתה וזאוס-הדד שהם אלי פוריות וחקלאות ותפקידם להשרות שפע על סביבתם.
ניראה שחירבת תנור היה אחד ממערכת מקדשי הדרכים על פסגות נישאות ששימשו כמקום פולחן, נקודת התייחסות דתית וכבנק דרכים לשיירות המסחר שהובילו טובין דרך דרכי האמפריה הנבטית.

טפילה (תופל)

העיר הבאה על דרך המלך היא טפילה, עיר בירה ציורית של מחוז הנושא את שמה.
בהמשך הדרך דרומה אפשר לראות במערב את נוף הערבה. ממזרח מתנשא רכס הרים ששיאו בג`בל עטאעיטה (1,641 מ`).
טפילה, בדומה לעג'לון, בנוייה על צלעות ההרים והיא מקום לא קטן. עיקר העסקים נמצאים על דרך המלך ושם אפשר למצוא תחנות דלק, מכולות, מאפיות, חנויות ירקות ופירות ומסעדות דרכים מקומיות.
אל טפילה אפשר להגיע מדרך המלך, מאוטוסטרדאת המדבר ומדרך חדשה העולה מואדי פיפה (ע"ע)

***סלע

סלע נמצאת 10 קמ' דרומה לטפילה, שלט מסמן כניסה מערבה מדרך המלך לאורך 3 קמ' עד לכפר. אוטובוסים יכולים להכנס עד לחלק העליון של הכפר, מכוניות פרטיות ומיניבוסים עד לכפר עצמו. כל רכב יכול לרדת בדרך הסלולה עד למרגלות סלע למרות תלילותו.
הכפר דומה במראיתו החיצונית לדנא- כפר חומר הררי שבתיו דבוקים אחד לשני ויושבים על שלוחה גירנית צהבהבה עצומת תהומות על שפתו של מדבר צוקי החול הנופלים מאות מטרים לכיוון צפון הערבה.
עצם הביקור והנוף מהכפר שווים את הירידה מדרך המלך.
מתחת לכפר, לכיוון צפון מערב, נמצא גוש סלע ענק מאבן חול אדמדמה שהוא אתרה של סלע. הגוש נמצא מעל ואדי חביס הנשפך לואדי חונזירה.
יתכן כי זהו מקומה של סלע המקראית ממנה הטיל אמציה המלך 10,000 אדומים אל התהומות ומבחינת מיקומה הגיאוגרפית מתאימה סלע לסלע (פטרה) הקדומה של יוספוס, סטרבו ודיודרוס סיקילוס המניחים את המקום 50 קמ' דרומה לקציהו הדרומי של ים המלח על צוק סלע שהעלייה אליו היא מכיוון אחד בלבד. תאור זה מתאים להפליא לסלע השומרת את השם העתיק.
ב-1936 כינה נלסון גליק, חוקר עבר הירדן האמריקאי, את סלע: פטרה הקטנה.

(ראה: פטרה וסלע)

בעליה לפסגה יש שרידי מבנים ועל ראש ההר עצמו שרידי מבנים ומספר מערות.
האתר מתאים הרבה יותר מאום אל-ביאר שמעל פטרה הנוכחית לאתרה של פטרה הקדומה מה גם ששמו שור על הצליל ויתכן מאוד כי זהו מקומה של פטרה האמיתית בעוד זו של היום היא עיר בעל שם אחר או העברה של הבירה הנבטית לבקעה רחבה כפי שנעשה ברוב תילי העולם עם המצאתו וייבואו של דגם העיר ההלניסטית לחלק זה של העולם.
ניראה כי במקום ישבו אדומים שזו היתה בירתם ועם גלות בבל (586 לפנה"ס) היגרו האדומים לשפלת יהודה (אזור בית גוברין) שהתרוקן מיושביו והנבטים נעו מחצי האי ערב לאזור הרי אדום. סלע היתה מרכזם ועם הווצרות חלון ההזדמנות בזמן-החלשות האמפריות הסלבקית והתלמית עד לבואו של הכוח הבא - האמפריה הרומאית לאזור, השתלטו על המרחב.
כסוחרים במלח וזפתי חניטה שהפיקו מים המלח עם מצרים, בשמים, סמים, משי ותבלינים עם אגן הים התיכון בעקבות ברית שכרתו עם הגראים יושבי ממידאן סלאח שבחצי האי ערב, הפכו הנבטים לגורם הדומיננטי במרחב, מתעמתים עם ממלכת החשמונאים שהתפתחה אף היא מכורח אותן נסיבות גיאופוליטיות.
עם זרימת העושר וההשפעות ההלניסטיות, נטשו הנבטים את סלע ועברו לבקעה של פטרה המודרנית, שהיא עיר שהוקמה ללא ספק לא לפני סוף המאה השנייה לפנה"ס ויתכן שאף מאוחר יותר (עיין מבואות, עיין פטרה). סלע היא המבשרת של פטרה המלכותית והיא סלע המקראית וזו של ההסטוריונים במאות ה-9 ועד ה-1 לפנה"ס.

דרך המלך ים המלח וצפון הערבה: אתרים וקניונים
סלע


סיור בסלע:
משך הסיור ברגל מהכפר וחזרה כ-4 ש'. עם רכב - כשעתיים.
הירידה אל האתר היא בדרך התלולה - עבירה לכל כלי רכב, היורדת צפונה מהכפר. הדרך עוברת מעל מעיין הכפר (עין אל קוריין) הנובע מתחת לגושי אבן גיר (דולומיט?) אדירים, 100 מ' צפונה מהבית הצפוני בכפר, 50 מ' מתחת לדרך בתוך צמחייה ירוקה וממנו יורדות אמות מים המשקות מטעים על השלוחה הגירנית. להולכים ברגל כדאי לרדת בדרך הרכב ולחזור ולעלות דרך אמות המים שחלקן שבורות אל המעיין ואל הכפר. למי שיורד עם רכב- נחסכת ההתלבטות.
הדרך מתחתרת בגיר עד למרגלות האתר.
מקצה דרך הרכב עליה קצרה מאוד (30 מ') צפונה וירידה במדרגות חצובות באבן החול אל אוכף שממנו עולות מדרגות חצובות דרך נקיק (סיק כפי שכונה על ידי נלסון גליק) אל הפסגה. משמאל למקום בו מסתיימות מדרגות השביל החצוב (ושחלקו שוקם על ידי הירדנים ב-2008) (מדרום) נמצא מזבח ובורות מים.
על ההר עצמו מספר מערות חצובות ובאחת מהן ריבוע פולחני. בצד המערבי של השלוחה מזבח נוסף ובצד הדרומי מערות נוספות ובורת מים רבים המתמלאים מפייתם (בורות פעמון). על ההר חרסים רבים נהניראים ממבט ראשון כאדומים גסים ונבטים קדומים חלקם עדינים מאוד. בצד הצפון-מערבי של ההר כתובות בכתב לא מפוענח על סלע דהוי הפונה צפונה ודומות מעט לטביעות רגלי ציפור האפיינית לקברים מסיפוס חג'ר באומנות הנבטים. האתר גדול ומרשים ואורכו כ-500 מ' ממזרח למערב וכ-200 צפון-דרום.

מסלול הליכה ואדי חנזירה
מסלע אפשר להמשיך בואדי חנזירה לכיוון הערבה. כ-15 קילומחיטרים קשים סבוכים בצמחיה ולא בטוח ששווים את המאמץ חוץ מאשר לקפדנים שרוצים לרדת כל נחל. אין כמעט מקומות בהם נפתח הנוף. יש מים לאורך כל הדרך ובכל מקרה יש להימנע מטיפוס בנחל לכיוון סלע מכיוון שהשיטפונות מפנים את קוצי הצמחיה לכיוון הירידה.
הזמן המתאים (למי שזה מתאים לו) הוא לרדת את הואדי אחרי שיטפונות שאז פותח כוח המים מעברים בתוך הצמחייה הסחופה.
לא מומלץ. הנוף מלמעלה שווה הרבה יותר.

בוסירה (בצרה)

1100 מ' מעל פני הים. העיר מקבלת את מימיה מעין ג'נין. שטחו של התל הקדום כ-100 דונם. התל נושב בתקופת הברזל ()מאות 9-6 לפנה"ס) והיה בירת אדום.
הכניסה אל האתר היא מעבר לגדר בית הספר הנמצא בשיאו של היישוב הבנוי סביב גרעין בתי החומר הקדומים. בצמוד לכפר מצפון, מעבר לואדי, נמצאת מערבת בוסתנים ונביעות נאה.
המקום נסקר על ידי נלסון גליק בסוף שנות ה-30 ולאחר מכן על ידי בית הספר הצרפתי להסטוריה ואגף העתיקות הירדנית בראשות קריסטיל בנט בשנות ה-70 של המאה ה-20.

***ואדי אל הישה – דרך ג'יפים

הכניסה לדרך היא מצפון לדרך המחברת את המחלף הפונה לכיוון שמורת וחניון דנא. לפני חורשת עצים יורדת דרך צרה צפונה ומתפתלת דרך חלקות מעובדות עד לתחתית ואדי אל הישה. הדרך יורדת אל הואדי מצפון במדרגה לא נוחה וממשיכה על צידו הדרומי עד שהיא מגיעה למדרגה נוספת שלידה שרידי יישוב ומעיין עם הרדופים. משם היא נכנסת לתוך הנחל ויש שם בהחלט קטע נסיעה לא קל.
מלמטה, ממערב, יש להיכנס לואדי אל הישא ליד מיצד טולוחה – יש בריכת מים בכניסה והירדנים עשו שם עבודות לקראת סוף המאה ה-20. אפשר להתחבר לדרך הזו גם על מערכת דרכים כפריות שיוצאות מהחלק הדרומי של בוסירה לכיוון דרום מערב.
באפריל 2005 נסחף חלק הדרך שבין הירדיה לואדי לבין מעיין וקניון ההרדופים (על הצלע הדרומית של הנחל) והמעבר היה מסובך אם לא בלתי אפשרי.
הירדנים חוצבים עכשיו דרך חדשה, וזו היתה בשלבים סופיים שלה באותה תקופה כדי כניראה לאפשר ציר עליה וירידה לאנשי הכפרים ולא דרך ואדי דנא שהפך לשמורה סגורה לכלי רכב. זהו ציר יפה ושווה להפליא.

דרך המלך ים המלח וצפון הערבה: אתרים וקניונים
עיזים גולשות לואדי
***דנא

הכניסה מדרך המלך משולטת. תושביה של דנא נטשו את המקום ועלו 2.5 ק"מ במעלה ההר לדרך המלך, מייסדים עיירה לאורך הכביש הנקראת עטאטא.
ג'בל עטאטאה נמצא מעל ישוב בשם דומה ולידו מפעל מלט ומכ"ם צבאי.
דאנא הוא כפר קטן הנמצא למרגלות ג`בל עטאעיטה על המדרון המערבי שלו. אל הכפר מגיע כביש האובד לתוך סמטאות שיש ללכת בהן.
הכפר, בעל הגגות השטוחים והארכיטקטורה השומרת על ניחוח נבטי של שימוש באבן ובעצים מקומיים, הולך ונעלם כיוון שתושביו זונחים אותו לטובת מקומות הקשורים טוב יותר עם המרכז. לירדנים תוכניות לשימור הכפר והם הכריזו על האזור שמסביב לכפר כשמורת טבע, שכן במקום יער בן אלפי שנים של אורנים וברושים, המאוכלס יעלים וצבועים מפוספסים. יופיו של המקום המבודד הבנוי על שלוחה גירנית תלולת תהומות בלב גוש סלעי החול של הרי אדום שווה את מאמץ ההגעה.
הכפר נמצא על חצי אי הררי גירני שמשלושה צדדים יורדים מדרונות חריפים אל הנחל שמתחת. בתי העיירה צמודים זה לזה ואפשר, כמאמר יוסף בן מתתיהו על גמלא- ללכת בה מגג לגג. הירדנים מכנים את המקום כפר נבטי. ברחובות הכפר זקנות לבושות שחור ומקועקעות בכחול בדומה לברבריות של נאות המדבר המערבי וצפון אפריקה. במקום נבנה היום, כחלק מפרוייקט התיירות הירדני, מלון.
מדנא יורדת דרך ואדי דנא דרך עפר לפינאן (17 קמ' ראה בהמשך) הדרך חסומה בתחתית הירידה התלולה, במקום בו נגמרים פיתולי הדרך, מתחת לשלוחה סלעית. המקום נחסם על ידי חפירה, בריכת מים ובוסתן מכיוון ששהיא עוברת באדמות פרטיות שאחד מכפריי דנא תובע מהשלטון לשלם לו בעברו זכות המעבר של הדרך שנסללה במקום ב-1965.
מצפון ומעל לכפר (500 מ'), על דרך רכב כורכרית, נמצא מעיין גדול ונאה שאפםשר לרחוץ במפליו בקיץ.
מעל המעיין משושי בזלת המעידים על הר געש שפרץ דרך הגיר. שפכי הבזלת מגיעים לבוסתני הכפר.

דרך המלך ים המלח וצפון הערבה: אתרים וקניונים
המעיינות החמים באבן חמד

בדנא שלושה מלונות - אכסניית נוער של החברה להגנת הטבע הירדנית. חדרים של 2-4 מיטות, שירותים משותפים במסדרון, מרפסות שוות מאוד אל הנוף - בין 60 ל - 90 דינאר לחדר. יקר ולא בטוח שווה. בכל מקרה יש ליצור קשר ולהזמין אצל החברה המלכותית להגנת הטבע הירדנית RSCN

יש מקום שאולי מיועד למטיילים צעירים וצנועים הוא הדנא טאוור - שחדריו קטנים, אפלוליים ומדיפים ריח עבש. ראוי להימנע.

המקום המוצלח מאוד הוא : הדנא הוטל Hotel Dana שמנוהל על ידי סולימן ג'אראד. החדרים נחמדים ונקיים ועולים כ- 7 דינאר למי שרוצה להשתכן באוהל על הגג ולהישתמש בשירותים משותפים ועד 24 דינאר לחדר זוגי עם שירותים בפנים. ויש אופציה לא רעה של 22 דינאר לחדר עם שירותים נקיים מאוד בחצר.

ארוחת ערב בסגנון בופה שווה 5 דינאר ותה זעתר מוגש למשתכנים. שווה ומומלץ.כדאי להזמין מראש שכן המקום חביב על קבוצות ובין אוקטובר לסוף מאי הביקוש גבוה. אם כי קבוצות כמובן יכולות להתמקח על המחיר. בנימוס.

סולימאן גם מבטיח לעזור לחובבי ההליכה במסלולים של ואדי רוויר וואדי חסא (זרד) על ידי הובלה לראש המסלול. איש אשכולות.

טלפקס: 962-3-2270537, נייד : 962-79-5597307

***מסלול רגלי מדנא לחניון דנא הנמצא מתחת לג'בל אום רומאן

מסלול לא קשה של כ-3-4 ש'. אפשרי עם ילדים. כ-5 קמ' שרובם לאורך קו גובה עם ירידות ועליות לא קשות ונופים יפים מאוד. אפשר להסתייע במדריך מקומי, או במפות (אם יש) או במדריך טבע מחניון שמורת דנא (ראה בהמשך).
מדנא, יש לרדת בדרך הרכב ( 4 4 X ) היורדת לואדי דנא מערבה ולפנות צפונה בשביל המתפצל צפונה לאחר 300 מ'. אפשר גם להתחיל ממעיין הכפר (הרהט במרכזו) וללכת דרך הבוסתנים צפונה על קו גובה ואז לחצות ולרדת לשביל כמתואר בהמשך.
השביל שומר על קו גובה ועובר בחלקו הראשון על פני מעיינות, אמות מים ובוסתנים נאים. השביל מטפס לאחר כניסתו של היובל הצפוני של נחל דנא אל סלעי החול. לאורך המסלול צמחיה של אלונים, קדד, סירה קוצנית ושלהבית )בתה¯ים תיכונית( על המדרונות הגירניים, כשהשביל עובר אל החול מופיעים הרתמים והערערים. השביל הדי-ברור והלא מסומן )פרט לקטעים בהם יש סימון רגמים) מקיף את יובלי נחל דנא וממשיך בעליה קלה על קו הגובה למדרון הצפוני עליו הוא מתפתל מערבה כדי 2 קמ' ועולה מעל יובל היורד מצפון לאוכף בין פסגה הנקראת ג'בל א-סרב לכיפה עגולה. השביל מסתיים בכביש היורד מערבה לחניון (קמפינג) דנא או עולה לכיוון שער השמורה.
חניון דנא הוא אחד המקומות הנעימים לחניון שיש. מיקומו משובח, על מישור קטן בין הנמצא מתחת לפסגת ג'בל רומאנה (מסלול הליכה של שעה מהחניון, תצפית נאה ממנו לכיוון הערבה, הרי הנגב ומדבר יהודה).
במקום אוהלים, שרותים נקיים ומסודרים, מקלחות ואוהל ארוח בדואי. יש להצטייד באוכל ושקי שינה. המחיר הוא 2 ד"י לאוהל ו-4 ד"י למיזרן לכל אדם. החניון סגור בין דצמבר לסוף מרץ.
הזמנת מקום- טל. 00-962-3-968498 פקס. 368499
מהחניון אפשר לרדת בשביל (3-4 שעות) לכיוון מערב עד לפיינאןן שבערבה (ראה בהמשך), הדרך עוברת בקניון נאה ודרך שרידי שתי חורבות.
חניון דנא משמש כמרכז שמורת דנא אליה סוכם שיועברו יעלים (בידאן) משמורת עין גדי הישראלית.
זהו אחד מאתרי הנוף הנפלאים של הרי אדום והמסלולים מיועדים למי שרוצה לטעום באיטיות את ההרים בלי להתחייב. אפשר לשכור מדריכי טבע במקו ם.
בצמוד לכפר הוקם בית ספר שדה/מכון מחקר/מלון טבע לא זול שיש לו שני אגפים אחד סביב חצר לא רחוק ממעיין הכפר והשני מביט על הנוף מהקצה המערבי. שני המקומות הם בעצם סוג של אכסנייה עם חדרים ל-4 ו-6 אנשים. הטלפונים להזמנת מקום הם אותם כשל החניון.
בכפר עצמו הוקם מלון קטן ופשוט שנמצא בתוך בית עתיק.

*שובך

מעט צפונה לפטרה נמצאת שובך, מקום שיש בו מצודה צלבנית-איובית גדולה הניצבת בריחוק-מה על פסגה מבודדת.

דרך המלך ים המלח וצפון הערבה: אתרים וקניונים
המצודה בשובך


הגעה


היסטוריה ותיאור
המצודה הוקמה על ידי בלדווין ה-1 מלך ירושלים ב-1115, על מנת להגן על הדרך בין דמשק למצרים שהתחברה לדרך החוגגים ליד עקבה (ר` מבוא היסטורי). סלאח א-דין תקף את המצודה מספר פעמים וכבש אותה ב-1189, לאחר קרב קרני חיטין. 70 שנים לאחר מכן שיקמו אותה הממלוכים, מוסיפים לה מגדלים עגולים וכתובות בערבית. עד 1948 עמדה שובך בקשרים עם א"י ותושביה נהגו לסחור עם באר שבע, חברון וירושלים בגי (חמאת חלב גמלים) וסוכר. הקשרים נפסקו בעקבות המלחמות והיום עיר המחוז לתושבי שובך היא מעאן.

המצודה
משער המצודה יש לעלות כלפי מזרח למפלס עליון יותר. בצידה הדרומי כנסייה צלבנית שבצידה הצפון מזרחי ירידה לחזנה - חדר האוצר הממלוכי. כ-50 מ' מדרום למקום זה נמצאת הירידה למפעל המים היורד לעומק 185 מ' ואליו מוליכות 375 מדרגות שחלקן הגדול הרוס. הירידה לאורך המדרגות הסחופות אינה קלה וחלקלקלה בתקופת החורף והאביב. המדרגות חצובות לאורך שכבה גירנית נטויה עשירה בצור ומתפתלות פעמיים, יורדות בפירים ומגיעות לשתי בריכות חצובות. אין יציאה ממערכת המים אל הואדי שמתחת.
בצד הדרומי-מערבי נמצאת מדרסה ממלוכית ועליה כתובת יסוד מ-697 להיג'רה (1290) של אל מליך הממלוכי. בראש הבניין בצד הצפוני יש קרניזים איובים וכנסיה בצורת בזיליקה שהפך למסגד לאחר התקופה הצלבנית.
2 ק"מ צפונה מהעיירה שובך כניסה משולטת למצודה הנמצאת מעל ואדי אבו מחתוב. מהפנייה יש עוד 4.5 ק"מ למצודה עצמה. דרך עפר טובה מובילה מדרום למצודה. ניתן להגיע עד לכניסה. ניתן לחזור לכביש הראשי צפונה בכמה קילומטרים ממקום הכניסה אל המצודה בכביש הנמשך מתחת למצודה ומתפתל דרך בתי כפר נאה. במפגש הצפוני של הכביש הפנימי ודרך המלך אין סימון המורה את הדרך למצודת שובך.

דרך המלך ים המלח וצפון הערבה: אתרים וקניונים
ואדי אבן חמד
***מסלול רגלי ואדי אבו מחטוב ואדי ע'וויר (רוויר)

המסלול ממצודת שובך נמשך כ-3 קמ (1.5 ש') עד לכפר בשם אבו מחטוב.
משער המצודה אפשר לרדת במדרון התלול ישר צפונה על החלקלקה לואדי אבו מחטוב הנמצא מתחת למצודה. הכפר הנמצא מתחת למצודה נקרא עין ג'איה והוא כפר אבן הררי נאה. בואדי בוסתנים ובהם אגוז מלך, תאנה, בוטנה (פיסטוק) וגפנים.
צומח בר: קרקש, מלוח קיפח, אלה אטלנטית, אכילאה, שברק, שכרון ושבר לבן. מסלע הנחל הוא קרטון עם עיני צור ודומה לאאוקן המאוזן של רמת עבדת, המצודה עצמה עומדת על צור משאש הנמצאות בהטיה חריפה.
המסלול חביב מאוד וסיומו במעיין הכפר עין אבו מחטוב שלידו צומחות צפצפות. רכב יכול להגיע בכביש עד למעיין.
הכביש עולה לכיוון צפון מערב (700 מ') למבנה אומאי חרב שעיטורים בבסיסי קשתותיו היושב משני צידי הכביש ונקרא נבי יושע. המקום מוכר על ידי תושבי האזור כקבר קדוש שאפשר לבקש ממנו בקשות.
מכאן אפשר להמשיך בערוץ הנחל ולרדת בואדי ע'וויר (רוויר) עד לנקודת המפגש עם ואדי דנא (כ-15 קמ') חמשת הקילומטרים הראשונים עד המפגש עם הע'וויר נקרא ואדי אל בוסתן והוא בהחלט מצדיק את השם.
הרוויר הוא ואדי נאה מאוד של הליכה שווה ויורד לקניון אבן חול זורם. הוא לא מצריך שום ציוד מיוחד.
7-9 שעות מהכפר למעלה.
אפשר להתחיל את המסלול גם מהכפר חורייבה הנמצא כ-5 קילומטרים מערבה מאבו מחטוב ולרדת ממנו על שלוחה ארוכה צפונה אל הרוויר. נדמה לי שעדיף מהתחלה – ארוך מעט אבל יפה וחותך את הרמה עד לבקעה.
למטה, אם לא רוצים ללכת עוד מספר קילומטרים
תחבורה: אין תחבורה ציבורית לעין ג'איה או לאבו מחטוב פרט למיניבוסים מזדמנים. אפשר להגיע עד לכניסה לשובך על דרך המלך ולחזור ברגל או בטרמפים את 3 הקילומטרים בסיום המסלול לדרך המלך.

הוספת תגובה


Security code
רענן