דרום ירדן

מדריכים - ירדן


ג'בל בורדה
- זהו אחד המסלולים המלהיבים בואדי ראם. ההר עצמו נמצא מדרום לגוש הגדול ודורש נסיעה של כמעט שעה בדרכי החול עד לצד הצפוני של ההר.
שיאו של הטיפוס הוא קשת אבן חול הנמצאת מצפון מזרח לפסגת ההר.

הדרך מפטרה לעקבה
מפטרה לעקבה אפשר להגיע בדרך המלך המתחברת לאוטוסטרדאת המדבר או דרך כביש הערבה הירדני. החיבור לכביש הערבה הוא דרך נקב נמלה (32 ק"מ- 1.5 ש' ע"ע). ציר זה עביר רק לטנדרים או ג'יפים והדרך משתבשת לאחר שטפונות. דרך ציר זה אפשר להגיע גם למשטרת ובארות ביר מדכור.

ביר מדכור

ביר מדכור נמצאת כ- 110 ק"מ צפונית לעקבה למרגלות הרי אדום, מצפון לאפיק ואדי מוסא. אל המקום ניתן להגיע מכביש הערבה הירדני דרך יישוב הנושא את אותו שם ונמצא על הכביש. מהכביש יורדת דרך עפר מזרחה ולאחר כקילומטר פונה דרומה ודרום מזרחה. לאחר נסיעה של כתשעה קילוטרים פונה הדרך מזרחה, נכנסת בין הגבעות ועוברת על פני היישוב הנטוש של שלטרי ביר מדכור. לידו שתי בארות ועצי שיטה. על גבעה מצפון נמצאת משטרת המיקי מאוס הירדנית. המשטרה מאויישת. לפחות בשני מקרים הגיעו למשטרה ישראלים. במקרה הראשון, שפרטיו עלומים, נטען על ידי הצד הישראלי כי החמישה שהגיעו למקום במאי 1953 נורו על ידי שוטר במקום. ב- 1980 הגיעו 4 מטיילים ישראלים לסביבות המשטרה ונלכדו על ידי הצבא הירדני. הם הוחזקו שבועיים על ידי הביון הירדני והוחזרו לישראל ללא פגע.
מביר מדכור מובילה דרך רכב לסיל ואדי מוסא (החלק הזורם של ואדי מוסא) שממנו אפשר לעלות לכיוון נקב א-סומר וג'בל גרון, או עם הואדי לתוך האתר של פטרה (ע"ע).

דרך המלך

על כביש היציאה מוואדי מוסא לכיוון מעאן (עיין לעיל), מתנשא ג`בל מוברך, ההר השני בגובהו במדינה (1,727 מ`). כמה קילומטרים לאחר מכן מתחבר הכביש עם אוטוסטרדת המדבר לעקבה. בירידה אל הכביש המהיר נשקף נוף נאה אל המדבר הירדני.
במקביל לכביש המהיר ממערב עובר קטע של הכביש הישן. כדאי יותר לנסוע בו עד ראס א-נקב (ראש המעלה). בראש המעלה יישוב ובו מצד דרכים עתיק.
הכביש יורד בסדרת פיתולים חריפה, הגובה את מחיר המשאיות הרצוצות בתחתיתו. 35 ק"מ ממעאן נמצאת קוויירה, ישוב קטן שלאחריו הפנייה לוואדי ראם. את הפנייה ניתן לזהות על ידי מבני כמה מסעדות דרכים ופסי הרכבת העולה מעקבה ומתחברת למסילה החיג`אזית כשהיא עוברת על פני הכניסה לוואדי.

ואדי ראם (א-רם)

ואדי ראם מציע נוף מדברי מרשים - אחד מנופי המדבר היפים בירדן ובמרחב הקרוב (כולל סיני). דיונות לבנות, אדומות ואפורות הנמשכות ממדרונות הרי אבן חול אדומה וקשה.
השם מטעה, שכן מדובר באזור גדול שואדי ראם מהווה את המרכז התיירותי שלו. המרחב מנומר פסגות מרשימות, קניונים צרים, בריכות מים (עד סוף האביב) כתובות סלע ובדואים ידידותיים.
משטרת המדבר, מבנה משטרה מסוג משטרות המיקי-מאוס הבריטי, הנמצאת בסופו של הכביש המגיע למקום, היא המבנה שממנו יוצאים סיורי הגמלים והטנדרים הפתוחים (39 ד"י ל-4 ש') לנקודות העניין שבאזור. השוטרים עצמם שווים צילום.
ג`בל ראם, ההר הגבוה במדינה, מתנשא לגובה של 1,754 מ` וטמפרטורות האזור בחורף ובאביב יכולות להיות קרות. הקיץ נעים.
בוואדי ראם יש כתובות סלע רבות, מקדש נבטי ליד בית ההארחה, נאות מדבר, מעיינות )ובכלל זה הבאר של לורנס מכוסה בבטון(, בריכות מים טורקיזיות בתוך הוואדיות הצרים ההופכים לקניוני אבן חול ענקיים המטפסים לתוך ההרים.
אפשר לטייל בסביבה על גמלים או ברכב שכור.
האזור חביב גם על מטפסי הרים וניתן להשיג את ספר מסלולי הליכה ברגל וטיפוס שכתב TONY HOWARD. הספר יצא לאור במשרד התיירות הירדני (TRECK & CLIMBS IN THE MOUNTAINS OF WADI RUM & PETRA).

דמי כניסה, חניון מסעדה ושירותים
הכניסה לטיול בואדי עולה 1 ד"י.
לינה עצמאית בשטח 3 ד"י לאדם
לינה בחניון 5-7 ד"י לאדם.
הטיול בואדי ראם מתחיל במרכז המבקרים.
במרכז החדש שנחנך לפני כ-3 שנים מסעדה שלה צמודים שרותים נקיים מאוד עם מקלחות (2 לנשים 2 לגברים עם מים חמים, ללא תשלום). מאחורי המסעדה נמצא חניון בו אפשר להקים אוהל (2 ד"י ללילה לחונה).
החניון נמצא למרגלות ג'בל ראם הנמצא ממערב למרכז המבקרים. ממזרח למרכז, מעבר לואדי ראם מתנשאים מצוקי ג'בל אום עשרין.
למי שמתכנן טיול עצמאי במקום יש לדאוג לדברים מראש, להביא אוכל מעקבה או מוואדי מוסא ושק שינה ואוהל למי שרוצה לישון שלא במאהל בדואי של האחוויטאת או הזלביה בשטח (אפשרי תמורת תשלום לא גדול, אפשר גם לאכול מנסף-כרה בדואית באותה חבילה(. המדבר נפלא מאין כמוהו.

תחבורה
אין מעקבה קו אוטובוס לאזור ומונית למרחק כזה (כ- 50 ק"מ) תעלה 10-20 ד"י. כמה אנשים המחלקים מונית יכולים להפוך את הנסיעה לזולה. ל"ג`ט" יש טיולים קבועים לוואדי ראם. מידע וכרטיסים במשרד "ג`ט" ליד שורת המלונות היקרים בעקבה. מי שממהר יכול לנסוע מעקבה לפטרה דרך ואדי ראם באותו יום. עם זאת, יש טעם לבלות במדבר את הלילה ולטייל במשך היום בוואדי ראם.

טיולים רכובים עצמאיים

בעקבה ניתן לשכור בחבות השכרה שונות, הממוקמות בדרך כלל במלונות הגדולים, רכב מדברי בין 40 ל- 60 ד"י ליום. דרך המדבר בין עקבה לואדי ראם שווה את הנסיעה. צריך לזכור שואדי ראם הוכרז כשמורת טבע ויש לשלם כרטיס כניסה בכל מיקרה - לןא משנה מאיזה כיוון מגיעים.
ניתן לשכור ג'יפים וטנדרים מקומיים תמורת 25-39 דינאר ליום במרכז ואדי ראם ובאוהלים בסביבה. כלי התחבורה מומלצים ולמרות פשטותם יש בהם קסם מדברי וכמובן אפשרות להגיע ליעדים ולהיות מוקפצים לראשית ומסוף מסלולים באזור.

מקדש א-רם
ממערב למרכז המבקרים (כ- 300 מ') במעלה גבעת חול קטנה נמצא מקדש נבטי. למקדש 12 עמודים עגולים והוא מתייחס לפסגת ג'בל ראם הנמצא מאחוריו.
המקדש מזכיר במבנהו את מקדש דושרא הנמצא בפטרה (קצר בנת פרעון) למרות שהוא קטן ממנו במידותיו בהרבה. המקום נחפר.
זהו מקדש מדגם ההיכל המוקף בחצר ובה סטאווים של עמודים וסביבה עמודים וחדרים. בשתי פינות החזית בנויים מגדלי מדרגות שדרכן עלו תהלוכות פולחניות אל הגג כדי לקטר ולנסוך נסך. המקדש הוא מהמאה ה-1 לספירה ושימש עד למאה ה- 3. למקדש היה תפקיד פולחני וכן כתחנת דרכים וכבנק ממלכתי-דתי.
מקדש נוסף נמצא כמה מאות מטרים דרום מערבית מהמקדש הראשון בתוך קניון קטן הנבלע בתוך ההר.
יש לזכור כי ואדי ראם מהווה את אחד מצירי המעבר לכיוון חצי האי ערב ולכן השתמשו בו הנבטים שציינו את חשיבות המעבר בו במקדשים ואת קבוצות הבדואים של לורנס איש ערב בזמן פעולות החבלה שלהם בימי מלחמת העולם ה- 1 (עיין מבואות)
יושבי ואדי ראם הם בדואים משבטי האחוויטאת והזלביה, בואדי אום רומאן יושב שבט הרומאן השייך לסוולחין, עדיסה היושבים ליד מקור המים המרכזי באזור והזווידה.
בעדיסה בוסתנים רבים ובריכת מים והוא מקום נעים ללינת לילה.
אנשי משטרת המדבר הרכובה על גמלים שייכים רובם לאחוויטאת.
30 קמ' דרומה משם עובר הגבול הסעודי.

טיולים רגליים

ג'בל אום עשרין חצוי בקניונים רבים שכמעט כולם עבירים מצד לצד. חציית הרכס מואדי ראם לואדי אום עשרין נמשכת מספר שעות וכוללת גבי מים (חורף ואביב), קניונים צרים וטיפוס לעיתים. אפשר לערוך טיול מעגלי של כניסה בקניון אחד וחזרה דרך אחר או לחצות דרך אחד הקניונים ולקבוע עם רכב או גמל שימתינו בצד השני. אפשר לבלות באזור ג'בל/ואדי ראם תקופה של כמה שבועות, לטייל ולטפס פסגות וצוקים.

רקבת אום עג'ל (צואר השור) -זהו אחד הקניונים הנחמדים של ג'בל אום עשרין. אפשר להכנס אליו מדרום לפסגת ג'בל אום עג'יל, בצידו המזרחי, ליד דיונת חול אדום גדולה ולעלות לכיוון מערב בקניון, לפנות במזלג הואדיות צפון מערבה עד לאוכף (מסומן ברגמים) ולרדת בקניון היורד לכיוון בית ההארחה. השביל מושך על הגדה הצפונית (ימנית ליורדים) ולפחות במקום אחד אינו ברור די הצורך. יתד ברזל שנתקעה במקום מסמנת מעבר לא קל (חבל של 10 מ' לאבטחה יעזור - האבטחה היא לרוחב) ניתן לעבור במקום גם ללא אבטחה . מסלול זה אינו מומלץ למי שסובל מבעיות עבירות ופחד גבהים (הערה גורפת לרוב המסלולים בואדי ראם). מעבר למעבר ההכרחי חוצה השביל לגדה הדרומית של הנחל ויורד על המדרון הפונה לבית ההארחה. למי שבא מבית ההארחה - המסלול מתחיל על הדרדרת השחורה של סלעי היסוד המותמרים מדרום לואדי הנמצא בדיוק מול החניון. אלא אם כן חוזרים מואדי אחר, כדאי לתאם איסוף או הקפצה בדואית של הג'יפים בבית ההארחה. (2-3 ש')
באר לורנס- נמצאת כ- 6 קמ' דרומה לבית ההארחה. הבאר מסומנת על ידי שוקת בטון נמוכה בצד מערב של הואדי לרגלי ואדי הנשפך אליו מדרום מערב. ממערב לבאר סלע עם כתובות תמודיות וקופיות. אפשר לעלות לטיול קצר מהסלע לאורך הגדה הדרומית של הואדי אל הנביעה עצמה הנמצאת כמה עשרות מטרים מעל הואדי. הנביעה מסומנת על ידי כמה עצי פיקוס בת שקמה (חמטה) ודקל. זוהי אחת הנביעות הבודדות באזור ולידה צומחי שיחי חבג (נענע קטנת עלים) הבדואים מקבלים את המים אותם הם מובילים במיכלים מבארות עדיסה הנמצאות מצפון מזרח לואדי על הכביש ומסילת הברזל הממשיכים לכיוון הגבול הסעודי.
ראס אל חזעלי / קסר עלי, המבצר הגבוה (חוש חשאש)- נמצא 4 קמ' דרומה מבאר לורנס. זהו גוש סלע גדול שרוב קבוצות התיירים נכנסות אל קניון החודר אליו מצפון. הקניון מוצל תמיד ויש בו מים בדרך כלל.
בכניסה לקניון יש סלע גדול ועליו ציורי סלע וביניהם ציור סלע של אשה יולדת. למי שאינו מטפס אין אפשרות להכנס יותר מ- 100 מ' פנימה. לפסגה עצמה מוליכים כמה מסלולים. הכוונה היא למסלולי טיפוס צוקים ואילו אינם נחשבים לקלים במיוחד (עיין בספרו של טוני הווארד הליכות וטיפוסים בהרים של ראם ופטרה)
עין שללה - ג'בל ראם- טיפוס של 3-4 ש'. לא קל, ועם זאת יפה.
ג'בל בורדה- זהו אחד המסלולים המלהיבים בואדי ראם. ההר עצמו נמצא מדרום לגוש הגדול ודורש נסיעה של כמעט שעה בדרכי החול עד לצד הצפוני של ההר. (מהחזעלי נוסעים קמ' דרומה ולאחר מכן 7 קמ' לדרום מזרח) מואדיון קטן בצפון ההר מתחיל שביל מסומן על ידי רגמי אבנים העולה דרומה דרך ואדיות על קו שבר צפון-דרום, עמקים פנימיים ונוף נאה של אבן חול עגולה. השביל קשה לעיתים ואינו מתאים לילדים קטנים מאוד או למי שמתקשה בהליכה. זהו בהחלט מסלול למיטיבי לכת+.
שיאו של הטיפוס הוא קשת אבן חול הנמצאת מצפון מזרח לפסגת ההר.
המסלול נמשך שעתיים לקבוצה קטנה וזריזה (מיציאה עד חזרה באותו מסלול מסומן בדיוק!) עד 3.5 ש' לקבוצה נינוחה.

**מפת ואדי ראם

דרום ירדן
ואדי ראם



הכביש לכיוון עקבה גולש לתוך ואדי יתם (נחל היתום) המעמיק לתוך הרי סלעי יסוד של מדבר קשוח. שרידי הכביש הישן שנשטף בשיטפונות שנים עברו מלווה את הכביש החדש ואת מסילת הברזל )משא בלבד( העולה לכיוון עמאן והגבול הסעודי. הכביש עמוס מאוד תמיד ועל קווי החשמל והטלפון וצמרות עצי השיטה בוואדי אפשר להבחין בעונת הנדידה בדורסים במנוחה. ואז מתגלה עקבה ומפרץ אילת. מראה מעודד. הכביש חולף על פני שיכוני העיר החדשה, חניוני הענק של המשאיות ומגיע למרכז העיר. עיירה נחמדה ומנומנמת.

עקבה

עקבה היא עיר הנמל היחידה של ירדן. אקלים חמים בחורף, חופי רחצה ושוניות אלמוגים. עקבה היא אחד מיעדי הטיולים החביבים על הירדנים. ובצדק. בטווח ראייה ממנה שוכנות שלוש ארצות שכנות: מצרים, ישראל וערב הסעודית.

היסטוריה ואתרים
בערבה, מעט צפונית לעקבה המודרנית נמצאו תנורי היתוך לנחושת בני 3,500 שנה (תמנע). ואדי יתם, הנשפך לראש מפרץ עקבה, הוא הגבול בין הרי אדום מצפון והרי מדיין מדרום. המדיינים היו העם שעבד גם במכרות תמנע וגם אצל המצרים במערב סיני. בתקופה המקראית נקרא המקום אילת או אילות. האדומים עסקו גם הם בהפקת נחושת ויש להניח שהם אלו שעבדו במכרות בתמנע, הרחוקה יום רכיבה מראש המפרץ. אילת המודרנית לא בנויה במקום של העיר העתיקה, וכל העתיקות, שנחפרו בזמנו על ידי נלסון גליק והיום על ידי מוסדות מחקר אמריקניים, נמצאים בחלק המערבי של עקבה. בעציון גבר בנה שלמה צי ספינות לסחור עם שבא ואופיר, ייתכן שייצא נחושת תמורת בשמים, תוכיים ומלכות. הנבטים שהשתלטו על האזור במאה ה-6 לפנה"ס השתמשו במקום כמעגן וכתחנה על דרך השיירות שעלתה לכיוון עזה (דארב אל ע`זה). עד התקופה הרומאית (106 לספירה) היה ראש המפרץ נבטי. הרומאים הורידו למקום יחידות מהלגיון ה- 10 פרטנזיס על מנת להשתלט על דרך המסחר החשובה ולקטוע את העצמאות הנבטית. הם קראו למקום איילנה. בתגובה העתיקו הנבטים את ציר המסחר לד`הב שבחוף סיני והעבירו את הדרך להר הגבוה ולוואדי פיראן שבסיני. ועדיין עברו שיירות דרך ראש המפרץ והעיר הפכה למקום מושבו של בישוף בתקופה הביזאנטית. אז נקרא המקום איילה ורוב העתיקות הנמצאות היום במתחם מגודר על חוף הים שייכות לתקופה זו (עיר עם חומה ומגדלים). ב- 630 לספירה חתם הבישוף יונה אבן רובע על חוזה שלום עם הנביא מוחמד, בשמם של אנשי עקבה. בתקופה הערבית נקראה העיר איילה והגיאוגרף אל-מוקדסי כתב עליה שיש בה דקלים, דגים, היא עיר הנמל של פלשתינה ואסמה של חיג`אז.
הצלבנים תחת פיקודו של בלדווין ה- 1 כבשו את המקום ב- 1116, העיר נכבשה על ידי צלאח א-דין ושוב נכבשה במסע ההרפתקאות עם הספינות המפורקות (ר` מבוא היסטורי) של רינו משטיון.
מדרום לעיר נמצא המבצר הערבי שיסודותיו אולי צלבניים, אם כי הכתובות הערביות שעליו הן מהתקופה הממלוכית (1320-1505). מאז שיקם הסולטאן הממלוכי קונצווה אל ע`ורי את דרך החוגגים (דארב אל חאג`) מקהיר למכה, היתה אילת תחנה ומקום מנוחה לעולי הרגל של החאג`. אלא שעם ניצחונו של סלים הזועף העות`מאני על קונצווה אל ע`ורי הזקן ב- 1516, החלה שקיעתה הסופית של עקבה. פתיחת תעלת סואץ ב- 1869 השכיחה את המקום. כשביקר אלוויס מוסיל הצ`כי במקום ב- 1910, כתב על המוני תמרים וכ- 30 בקתות שבהן חיות 19 משפחות, רובן צאצאי חיילים מצרים ועולי רגל שנפלו למשכב במקום, הבריאו, התחתנו והתיישבו במקום. עקבה המודרנית היא אחד המקומות שבהם יש יותר בתי מרקחת לקילומטר רבוע מכל מקום אחר בעולם.
ב- 1917 השתלטו האנגלים על עקבה, לאחר שניסיונם ב- 1906 נעצר על ידי המפקד העות`מאני של עקבה בטאבה. תקופה מסוימת, בזמן המרד הערבי, היה המקום למפקדתו של האמיר פייסל (1925)
וב- 1929, הועברה העיר סופית מחיג`אז לעבר הירדן.
ב- 1965 החליף חוסיין עם דודניו 12 ק"מ חוף תמורת 6,000 קמ"ר של מדבר, על מנת שיוכל לפתח את נמל הפוספטים והאשלג שענניו מיתמרים מול ההרים. בסוף שנות ה- 70 של המאה ה- 20, כששמעו הירדנים שהישראלים מתווכחים אם השטח שאותר בעין עברונה מתאים לשדה תעופה, מיהרו לסלול שדה תעופה לעקבה מול עין עברונה.
בשנות ה- 50 של המאה ה- 20 החלה בניית הנמל במוצא היחיד של ירדן לים, ובעקבותיו באו מפעלי תעשייה ותיירות. שלא כמו אילת, עקבה היא מקום נחמד שבו עדיין לא קיבל המושג תיירות את המושג שיש לו באילת.
בעיר כ- 50,000 תושבים.
בזמן המלחמה העירקית-אירנית עברה כל האספקה לעירק דרך עקבה וגם היום מקבלות עירק וסוריה סחורות רבות דרך המוצא הימי הזה.

תחבורה
קשרי התחבורה, בעיקר בין עקבה לבין עמאן, טובים. יש טיסה יומית מעמאן לעקבה ומעקבה לעמאן, הטיסה הפנים-ירדנית היחידה בארץ. נמל התעופה של עקבה שוכן במישור צפונית למרכז העיר.
מעבורות מפליגות פעמיים ביום בין עקבה לבין נואייבה שבמצרים (סיני). מעבורת הבוקר היוצאת ב- 11.00 מפליגה מן הנמל בזמן ואילו מעבורת אחר הצהריים, האמורה לצאת ב- 17.00, יוצאת לרוב רק עם שקיעת החמה. משך ההפלגה 3-4 שעות.
נמל הנוסעים נמצא קילומטרים אחדים מדרום לעיר, בקצה הדרומי של מתקני הנמל. מחיר מונית לשם הוא 2 ד"י. לפני רציף האוניות יש שני מבנים שטוחים וגדולים. באולם הראשון מתבצעים כל סידורי היציאה מן הארץ ושם אפשר גם לקנות כרטיס למעבורת (17$).
אפשר לשכור מכוניות בעקבה ולמי שאין מספיק כסף לזה, אפשר תמיד לרכוש מונית עד חניון המשאיות ולנסות לתפוס טרמפים צפונה.
קונסוליה מצרית ומעבורת לנואייבה
יש קונסוליה מצרית בעיר הנמצאת כ- 20 דקות הליכה מהמרכז. הקונסוליה הנעימה והיעילה פועלת כל יום בין 8.00 ל- 12.00, חוץ מימי שישי.
את אשרת הכניסה למצרים אפשר להסדיר במעבורת. מנואייבה יוצאים אוטובוסים לשרם א-שייח` ולקהיר. לעתים רחוקות יש מעבורת המפליגה לסואץ במצרים.
אוטובוסים: יש אוטובוסים זולים יותר מספר פעמים ביום הנוסעים גם לואדי מוסא, לעמאן, למעאן ולכרך. אלו יוצאים ממגרש התחנה המרכזית בצפון מזרח העיר.
אוטובוסי "ג`ט" נוסעים בין עקבה לעמאן ולפטרה. האוטובוסים מעקבה לעמאן יוצאים כמה פעמים ביום ורוב המקומות בהם מוזמנים שלושה ימים מראש. כרטיס לעמאן עולה 5 ד"י ולפטרה 1.5 ד"י. חברת "ג`ט" מציעה גם טיול מעקבה לוואדי ראם. כרטיסים ומידע אפשר לקבל במשרד של "ג`ט" ליד מלון מירמר, וכן מול אזור העתיקות מן התקופה האיסלאמית המוקדמת.
תחנת האוטובוסים והמוניות המרכזית נמצאת צפונית-מזרחית למרכז העיר. משם יוצא מדי יום, בבוקר, לפחות מיניבוס אחד לפטרה ולעמאן.
מוניות-הקו מהירות ונוחות יותר ואינן יקרות בהרבה מן האוטובוסים. הן יוצאות לעמאן החל מ- 6 בבוקר ומחיר הנסיעה בהן הוא 3 ד"י.
אין לוח זמנים קבוע וכדאי לברר את מועדי יציאות האוטובוסים במשרד התחנה.
יש שמן הצהריים ואילך אי אפשר לנסוע לעמאן, אם כל המקומות באוטובוסים של "ג`ט" הוזמנו מראש. לכן רצוי, במידת האפשר, להתייצב בתחנה המרכזית מוקדם בבוקר.
מדרום לדואר יש משרד מוניות שירות שבו אפשר להזמין מקומות לנסיעות אל מחוץ למדינה.
בעיר עצמה אין תחבורה מלבד מוניות ונהגיהן לא נוהגים להפעיל את המונה. יש לסכם מראש את מחיר הנסיעה.
כמה מיניבוסים נוסעים ממרכז העיר למתקני הנמל ולחופים דרומיים ועד הגבול עם ערב הסעודית. הדרך היחידה האחרת
להגיע אל החופים המרוחקים האלה היא במוניות. לא מומלץ לחזור ברגל בדרך הארוכה הזו כי התחבורה עליה כבדה ואין לה שוליים להולכי רגל. כמו כן, היא עוברת רק על פני מפעלי תעשייה ומתקני נמל.

מלונות
בעקבה יש מלונות רבים בכל הרמות. החלוקה ברורה:
מלונות פאר ומלונות תיירים נמצאים לאורך החוף ולרובם יש קטע חוף פרטי.
עקבה גולף הוטל טל. 316636, פקס 318246 (70-100S)
הולידי הוטל אינטרנשיונאל טל. 312426 פקס. 313426 (70-100$) על זאת יש להוסיף מס של 20%. המחירים ברי מיקוח
קוראל ביץ' הוטל נמצא לידם וגם הוא באותה רמת מחירים.

בינוניים
פאלם ביץ' הוטל טל 313551 (20 ד"י)מקום נעים.
אל עבסי הוטל טל 313403 פקס 314620 (15-20 ד"י)
נאירוח טל. 312980 פקס 312981
אל שולה טל 315153 פקס 315154 מול מסעדת שמי הוא מקום נעים שחדריו גדולים.
במלון דולפין מול מלון אלקאזאר אפשר לשכור דירה תמורת 40 ד"י ללילה טל. 314296
אקוומרינה (13-17 ד"י) טל. 316250 פקס 314271
למלון עקבה טל 314089 פקס 314090 יש בונגלואים תמורת 30-40 ד"י ללילה.
אל קזאר טל. 314131 פקס 314133 (30-40$)
מלון מירמאר טל. 314310 פקס 314339

המלונות הפשוטים (ירושלים, פטרה, קצר אל ניל, ג'ורדן פלאוור 2-5 ד"י) נמצאים במרכז העיר. על פי רוב קשה להבחין בכניסה, אבל לכולם מרפסות הפונות אל המפרץ. בחלקם אפשר לישו ן על הגג תמורת סכום פעוט. מקלחת חמה מחייבת בתשלום נפרד.
יש בעיר מקומות לינה לצוותי אוניות אך אין שלטים המורים על מיקומם. הם פשוטים מאוד אבל סבירים למקרה חירום. אם לא מצליחים למצוא חדר אפשר לברר במלונות ובחנויות על מקום הימצאן של האכסניות הללו.
קמפינג: בעיר עצמה יש אתרי קמפינג לא רחוק מן המשרד של "ג`ט" ודרומית למלון פאלם ביץ`. במרחק כמה קילומטרים מחוץ לעיר יש אתר קמפינג דרומית למתקני הנמל.

צלילה
לשניים מהמלונות צמודים מועדוני צלילה (מלון אקוומרינה אל קזאר) המרכז השלישי הוא מרכז הצלילה הירדני המלכותי. במקום מעבירים קורסי צלילה (פאדי) ואפשר לצאת איתם לצלילות בשונית ימנייה הנמצאת צפונה לגבול הסעודי.

מסעדות
עקבה מציעה מסעדות בכל רמות המחירים. אוכל בינלאומי מוגש במלונות הפאר ובמלונות ברמה הבינונית. אחדות מן המסעדות הפשוטות נמצאות ברחובות החנויות במרכז העיר- מסעדת אל מוהנדיס חביבה על תושבי העיר, פשוטה וטרייה.. למי שאוהב סלטים מצוינים ובשר על האש, עקבה היא התגשמות חלום. כמה מלונות מציעים שירות חוף --- משקאות ומנות אוכל קטנות.

קניות
במרכז העיר יש מרכז נחמד של חנויות שאפשר לקנות בהן הכול. בהשוואה לערים ירדניות אחרות, מספר חנויות המזכרות גדול. גם הבנק והדואר נמצאים במרכז.
מידע שימושי
עם פתיחת הגבול היבשתי בין עקבה לאילת בעין עברונה, זו הדרך הזולה והמהירה לחצות בין שתי הארצות. כמו כן אפשר להפליג במעבורת לנואייבה ומשם, באותו יום, לאילת.
אפשר לנסוע בכביש הערבה הירדני צפונה. אין תחבורה ציבורית בכביש זה.

שכירת רכב
מספר חברות משכירות רכב בעקבה ויש טעם לשכור במקום רכב שטח למי שמתעתד לנסוע דרך המדבר לואדי ראם או להסתובב בהרי אדום ודרכים ההרריות.
מחיר רכב שטח ליום יעמוד בין 40 ל- 60 ד"י
ראם רנט א-קאר טל. 313581
אל מנאר טל 318122
לאוריקס רנט א-קאר צי הרכב המדברי הגדול והחדיש מכולם.


מקומות ואתרים

עקבה אינה מציעה חופים נפלאים, אך לעומת זאת יש לה עולם תת-מימי עשיר יותר מוצלח מזה של אילת. החופים מדרום לנמל הפוספטים אינם מוסדרים ואין בהם צל. זה גם יתרונם.
שוניות האלמוגים היותר גדולות משתרעות דרומית לנמל ויוצרות שם גני אלמוגים. שפע צבעים וצורות.

ים סוף ומפרציו

ים סוף מהווה עולם זואולוגי ייחודי. ים סוף הוא הזרוע המערבית של האוקיאנוס ההודי, אוקיאנוס טרופי חם המשתרע בין הודו, המפרץ הפרסי וחופי מזרח אפריקה. בין האוקיאנוס ההודי וים סוף מפרידים מצרי באב אל-מנדב (שער הדמעות). במצרים מצוי מדף יבשתי המונע מעבר זרמי מעמקים קרים ושומר על סביבת חיים ייחודית לים סוף. ים סוף כולו הוא ים חגור באלמוגים ועשיר בדגה. הים עמוק יחסית, משום שהוא חלק מהבקע הסורי-אפריקני. בין ים סוף למפרץ אילת נמצאים מצרי תיראן (ראס נצראני), כ- 180 ק"מ מדרום לאילת. לא הרחק מהמצרים, בראס מוחמד, נמצאת אחת הנקודות העמוקות בים סוף שעומקה מגיע כמעט, ובבת אחת, ל- 1,500 מ`.
המפרץ הנוסף, המערבי יותר, הוא מפרץ סואץ, מפרץ רחב ורדוד יותר ממפרץ אילת, ונראה שרדידותו נובעת מכך שהוא עתיק יותר במונחים גיאולוגיים. ים סוף הוא שבר הממשיך להיפתח בהתמדה.
צלילות המים במפרץ מוסברת במספר גורמים. הראשון הוא אור השמש המאיר את הים 360 יום בשנה. הגורם הנוסף הוא חסרונם של נהרות ונחלים זורמים לתוך המפרץ. נהרות ונחלים נושאים מטבעם סחף הגורם לעכירות, ואלו אינם קיימים כאן, פרט למספר מצומצם של שיטפונות חורף בנחלים הגדולים שאכן גורמים לעכירות מקומית.
סיבה נוספת היא עומקו הרב של המפרץ. הסחף המגיע יורד במהירות לעומק ואינו מתערבל במים. נסיבות אלו והאור הרב שאינו מופרע בחדירותו מקנים ים שקוף וחם.
לגורמים הפיסיים שנזכרו, אפשר להוסיף גורם נוסף, והוא המחסור בפלנקטון במים. עכירותם או צבעם הכהה של האוקיאנוסים מתקבל פעמים רבות משפע בעלי חיים. ים סוף הוא "מדבר" ביולוגי מצד האצות ובעלי החיים הזעירים. בעלי החיים מתרכזים בשונית האלמוגים, שאותה ניתן לדמות לנאת מדבר.
ים סוף הוא שלוחה של אוקיאנוס טרופי חם שטמפרטורת מימיו סביב השנה אינה נופלת מ-820 צלסיוס. טמפרטורה זו מאפשרת
התפתחות חברת בעלי חיים המכונה על ידי ביולוגים חברת השונית.
השונית מורכבת בראש וראשונה מאלמוגים. אלמוגים הם בעלי
חיים ישיבים, דו-שכבתיים, המשקיעים סידן בעזרת אצות שיתופיות
(זואוקסנתלות) בתהליך הפוטוסינתזה. האלמוגים זקוקים למצע סלע להתיישבות ולפיכך לא יתפתחו בחוף חולי. לכן אין בחוף הצפוני של אילת שוניות אלמוגים ולא בפתחי הוואדיות הגדולים בסיני (נואייבה-ותיר, ד`הב-ואדי ד`הב, ואדי כיד-שורת אל-ע`רקנה, שורת אל-מנקטע-המנגרובים). ולכן גם דלות שוניות האלמוגים בחופי מפרץ סואץ, מפרץ שבו המים עכורים וסוערים משום רדידותו. ראשית האלמוג בפלנולה הצפה במים עד שהיא מוצאת מצע קשה שעליו היא מתיישבת והופכת לפוליפ. הפוליפ מתרבה לאחר מכן בצורה של הנצה - כדוגמת שיח או עץ. בתהליך גידולו משקיע האלמוג סידן ובונה שלד קשיח. לאחר מות האלמוג משמש שלדו כתשתית להתיישבות פלנולות חדשות וכך נבנה סלע השונית - אלמוג על אלמוג ובעל חיים על בעל חיים. אל חברת האלמוג הבסיסית מצטרפים בעלי חיים ישיבים אחרים המהגרים עם זרמי המים - שושנות הים, כיטונים, קיפודי ים, אצטלנים, חיטחבים, סרטנים שונים, צדפות, חלזונות, תולעים ומיני דגים המוצאים את מסתורם ואת מזונם בנבכי הריף. כשבעלי החיים השונים מתים, הם תורמים את שלדיהם הבנויים סידן לבניין השונית ("הריף").
דגי השונית, להבדיל מדגי הים הפתוח, מפתחים בדרך כלל צבעוניות רבה ומגוון צורות. רבים מהם, בעיקר בני משפחת הפרפרונים, הם דקים ומוארכים, דבר המאפשר להם תמרון מהיר בתוך מחילות השונית. אחרים, בני משפחת הנצרנים, חמושים בקוצים נשלפים הנצורים בזמן רגיל ואלו מאפשרים להם היצמדות לסלע ומניעת הטורף משליפתם ממסתורם. אחרים, כצלופחים, הם מוארכים וגליליים ונמצאים בפתחי המחילות ואחרים הם רעילים ובעלי קוצים ומודיעים זאת לסביבה בעזרת תנועות איטיות וצבעי אזהרה. גם בעלי החיים הישיבים מגינים על נחלתם בשונית הצפופה, אם על ידי תאים צורבים ואם על ידי קוצים ואם על ידי התפשטות מהירה על בעל החיים שהעז להתיישב לידם. חברת השונית צפופה ושיתוף הפעולה ההדדי הוא רב. שיתוף הפעולה אינו משום טוב לב, אלא משום אילוצים של מקום או שימוש בתשתיות שיצרו בעלי חיים מסוימים. כמו למשל דג השושנון והשושנה, דגי הנקאי והדגים הגדולים יותר, או כל בעלי החיים החיים זה על זה בצפיפות גדולה, רובם תורמים משהו זה לזה ומקבלים דברים שונים לחלוטין, בדומה לעיר צפופה.
על גבול השונית משייטים דגי הים הפתוח, הניכרים בצבעיהם הכחלחלים אפורים, בגופם הגלילי וההידרו-דינאמי ובגודלם. ביולוגים טוענים כי הצבע הכחלחל של גב הדג הוא משום שאם טורף בא מכיוון פני המים, משתלב צבע הדג עם המצולה שהיא כחולה ככל שהיא עמוקה, בעוד הבטן הלבנה היא משום שלמסתכל מבטן הים לכיוון הפנים המוארים - לבן הוא הצבע.
כרישים - בים סוף, במפרץ סואץ ובמפרץ אילת כרישים רבים. עשרות סוגים ומינים. כולל מסוכנים. הכרישים מעדיפים את הים העמוק מאוד ואת השוניות העשירות יותר.

חופים
הגישה לחופים הארוכים מן הנמל ועד לגבול ערב הסעודית חופשית, אך אין דקלים מצילים ולפעמים החופים סלעיים. בכמה מקומות יש סככות צל. בחופי העיר אין שוניות אלמוגים.
מועדון הצלילה המלכותי שוכן דרומית למתקני הנמל והוא מגודר. אפשר לשכור בו סירות בעלות קרקעית זכוכית, ציוד צלילה, קנים ומסכות לשנירקול. מידע בנושא אפשר לקבל במלונות הגדולים. מוצעים גם קורסי צלילה.
חופי הרחצה נמצאים בתחום העיר. חלקם הגדול שייך למלונות והכניסה אליהם בתשלום בלבד.
חופים פתוחים לקהל: החוף מול משרד "ג`ט" וחוף רחוק יותר, בכיוון דרוםה מזרח. חוף זה הוא חולי וזרוע בדקלים רבים. החופים אינם גדולים והם הומים מתרחצים. בחופים של המלונות יש אפשרויות לעסוק בספורט מים כגון סקי מים וגלישה.
בעקבה נושבת, בעיקר באביב, רוח חזקה. היא מגבילה את הרחצה בים למקומות המוגנים מרוח, אבל יוצרת תנאי גלישה טובים. רוב החופים בעיר מוגנים מרוח.
בין האתרים הראויים לביקור בעיר: מבצר, שהחלק העתיק ביותר שלו נבנה במאה ה- 14, וח`אן הניצב קרוב למבצר. שני המבנים עוברים כעת שיפוץ והם נמצאים דרומית למרכז העיר, בקרבת החוף.
אזור החפירות של עיר המסחר מן התקופה האיסלאמית המוקדמת, איילה, נמצא לא רחוק מן המשרד של "ג`ט". כאן נתגלו שרידי מבנים וביצורי עיר. כיוון שהחפירות עדיין לא נסתיימו אפשר לראות את השרידים רק מבעד לגדר המקיפה אותם.
בשעת בוקר מוקדמת אפשר לטפס לאחת הגבעות שמעל העיר על מנת להשקיף ולצלם את המפרץ ואת אילת. מלמעלה נשקפת העיר, מפרץ עקבה (כך הוא נקרא בצד הזה), אילת וסיני.

הוספת תגובה


Security code
רענן