נמל עתיק חדש

מדריכים - יפו

אה מאושרים! בירכותי לכם, אתם אנשי תל אביב ויפו העיר המאושרת שחוברה לה יחדיו, העיר הצעירה והנהנתנית שבקעה מהעיר העתיקה, נולדת מקצף הנמל הקדום שנחשים דרקוניים, מלכים ונסיכות היו קשורים על סלעיו!


נמל יפו העתיקה

מאושרים אתם כי אין עיר עתיקה כזו בעולם שמחוברת לה עיר שאין שמחה ונחמדה ממנה בכל החלק הזה של הים הגדול. הו מאושרים!
ואכן מאושרים אנחנו. יש לנו הכל. וכאן, בעיר הזו שאינה דומה לשום מקום אחר בחלק המזרחי של הים התיכון ואפילו לא לארץ שמקיפה אותה, לאותה עיר מדינה שראש הממשלה שלה הוא חולדאי הבנאי, התבשרנו בשבוע שעבר שהצלחנו לנתק עוד חוט, או אולי אזיק מהמדינה הרעה שסביבנו, ותמורת כופר נפש (10 מליון דולר) לשחרר עוד שני מחסנים עלובים, כמה מזחים רקובים ומעגן מנומנם אחד ולהכריז על נמל יפו החופשי.


נמל יפו העתיקה

בואו מאושרים! הדגים מחכים! ידי הדייגים עמוסות! 2 המסעדות ששרדו בנמל פרשו מפות לבנות!
מנהל מקרקעי ישראל, זרועה הקשוחה והחמדנית של המדינה שמעבר לאיילון, עדיין שולט בחלקים נבחרים מהנמל, אלא, שכמו שאומר גלעד פלד, מנכ"ל המשלמה ליפו, מחסן מספר 1 ומחסן מספר 2 נקנו מהמנהל תמורת 10 מליון דולר, השטחים הציבוריים נחכרו ל-49 שנים והמנהל שומר לעצמו את בנייני הבטון – זה שבו נמצאים כרגע משרדי הנמל, את בית המכס בכניסה הצפונית של הנמל ואת הזכויות להקים מלון בוטיק בחלק הדרומי של הנמל, במה שיהפוך, אם לא נצליח בכוחנו להפר את העצה - למגרש חניה אינסופי.
אין לכם מושג איזה ניצחון זה. כי מנהל מקרקעי ישראל הוא אוסף פקידים שעשה ככל שעלה על דעתו ובמשך שנים החזיקו את הנמל והתעללו ביושביו ומנעו את פיתוחו מתוך מחשבה שיוכלו למכור אותו ליזם פרטי ולעשות קופה. מנהל מקרקעי ישראל הוא זרוע של המדינה שבירתה ירושלים. ואליה אנחנו שולחים יום יום את כספי המיסים שלנו. 13 שנים לקח לחלץ את הנמל מהמנהל.
ולו רק על זה אפשר לברך ולנשום לרווחה. שטח משוחרר.


נמל יפו העתיקה

אז יש נמל. והמעגנה תנוהל על ידי העירייה ויש לקוות כי אלו יהיו חכמים מספיק כדי להותיר את מנהל המעגנה ההגון והטוב על כנו. וזכויות הדייגים יישמרו וההאנגרים ופרטי הנמל ישומרו.
מה שלא היה קורה בלי המאבק העקשני של דרי הנמל ויפו במנהל, במדינה, בעירייה ובכל מה שזז ב-13 השנים האחרונות מאז שהוקפא הנמל אנשיו ועסקיו נרדפו וגורשו. נישארו אלו שאין להם לאן ללכת – שהים הוא מקור הפרנסה להם. הם היו העוגן שנאחז בסלעים. שסביבו התקבצו אוהבי יפו ושומרי האוצר האמיתי של העיר. יוסי פלוג. סעדו זיינב, אורי שרון. דניאל יופה, תמר טוכלר. סעדיה מנדל. ועוד רבים מתושבי יפו מאנשי האגודה למען ערביי יפו ועמותת יפו יפת ימים. העקשנות משתלמת. עוד הוכחה שכשיש מי שנאבק – יש פירות. יש הצלחה. קודם יצא המדרון לעבודות – עכשיו חוזר הנמל.
ואיך יחזור הנמל? ומה אנחנו רוצים? תוכניות השימור מוכנות כבר שנים. יש תיק תיעוד. כל זה הוכן בדרך המאבק המסודרת של כל מי שהיה שותף במאבק. עכשיו נהנים העירייה והעיר מהפירות.
(ים יש לקוות).
אלא שברגעים האלו, בהם מתרווחים אלו שנידמה להם שהצליחו במאבק הקטן וההירואי, נובטות כל מיני תוכניות מטופשות. וכאן יש לקוות, לא יקרה לנו מה שקרה עם התוכנית העלובה של מדרון יפו.
ולכן צריך להגיד בדיבור פשוט מה לא רוצים. לא רוצים את נמל תל אביב, את היאפייה ההומה של הדיסקוטקים חסרי האופי. את הקאפטילזם האגרסיבי הרועש והגס.
וצריך להגיד את זה כי מי שמונה על פיתוח הנמל הוא סמנכ"ל שהובא מנמל תל אביב. עצור רגע לפני שאתה ניכנס ליפו. קח אוויר. עיר אחרת. תל אביב בקעה מפה. לא להפך. קצת כבוד. הרבה זהירות.


סעדו זיינאב

נמל יפו, (בואו עכשיו לפני שהוא משתנה) לא צריך כלום בשביל להיות הוא. הדייגים אף פעם לא נטשו אותו. העיר העתיקה מעליו, הסירות כל הזמן במים. זו לא בריכה משמימה עם מחסנים מסביבה, גם בתקופות הרעות ביותר (והיו) הנמל לא הפסיק לנשום ולאכול ים, סירות נכנסו ויצאו דרך סלעי אנדרומידה, חוזרות עם דגים, עם מלח, עם אכזבות ושמחות. ועל מזחי הבטון שבנו הבריטים לא הפסיקו להיפרש רשתות ועיני הניילון שלהן תוקנו יום אחרי יום גם כשעמדו יזמים מזילי ריר ארסי מעל דייגים למודי סערות שיודעים שבסוף הסערה מתיישרת בטנו של הים והרוח עוברת.
רק לא נמל תל אביב. שתהייה פה מידה. לא "מרכז פאן fun " כמו שאמר מנכ"ל המשלמה הקודם שלא הבין איך צריך להיראות נמל עתיק. צריך ללכת בזהירות. לשפץ את האנגר מספר 1, לעצור וליצור בו את התמהיל הנכון.


מחסן 1 תוכנית שיפוץ

לשפץ את האנגר מספר 2 (זה שבנוי בצורה של האות ר' מסביב לחלק הדרומי של המעגנה) ולפתוח בו שוק דגים. ואז שוב לעצור ולראות איך דברים מתקדמים.
לשפץ את מחסני הדייגים כדי שניראה והם ירגישו כי שיפוץ הנמל, שהם שמרו עליו בעצם היותם, הוא בשבילם. כי אין נמל בלי יורדי ים, ויפו צריכה את דייגיה ואת שוק הדגים שלה. כי נמל בלי תוכן ניראה כמו נמל תל אביב, יפה מאוד, אבל יכול להיות בכל מקום. ואצלינו – הנמל יכול להיות רק בנמל.


דייג

הסתכלתי בתוכניות השיפוץ השימור והפיתוח של הנמל. הן ניראות בסדר. לא גדולות מדי, לא מייצרות את מה שלא צריך לייצר.
הלב של הנמל בסדר. מקובע בתוך תוכניות השימור. הבעיות והשאלות צצות כשמבטים צפונה ודרומה, אל קצוות הנמל, אל נקודות החיבור שלו לתל אביב ולעג'מי.
אין בתוכניות טיפול בבית המכס שבכניסה הצפונית של הנמל. אותו מבנה בטון שבנו הבריטים על חורבות בית המכס הטורקי שעמד שם.


בית המכס הטורקי

בית המכס הבריטי הוא מבנה מכוער ששופץ וחוזק בצורה שערורייתית לפני מספר שנים כדי לקבע אותו למקומו. הוא ניראה כמו מוצב של צה"ל על הגבול הלבנוני ולא כמו שכיית חמדה בעיר שחוברה לה. גודוביץ', מהנדס העיר פעם, רצה להרוס אותו כדי להעביר כביש בנמל. עצרנו אותו. מפחד הכביש, לא מחיבה לבניין. כי אסור שכביש יעבור בנמל.
אלא שיש עוד עניין קטן. ואולי גדול בעצם. בית המכס הוא הבית היחיד שנמצא ממש על הגלים בין צור בצפון ומבצר קאית ביי שבקצה מה שהיה פעם האי עליו עמד המגדלור (הפרוס) של אלכסנדריה. אם לא סופרים את בתיה וחומתה של עכו ואת המבצרים שבנו הצלבניים הימיים בעתלית וקיסריה.
אבל כסתם בית מודרני (מכוער), הוא היחיד. פינומנה.
יש שם בבית את צופי ים ואת תחנת החוף הימית. אבל נפלא להשתרע שם מול החלונות ולראות את הים נוגע בך. כמעט. תוכנית המתאר הארצית של החופים לא תתיר לבנות שם אם יהרסו את זה. אבל אולי זה בדיוק מה שצריך. ללכת עם הרעיון, לפני שהורסים, לוועדה למימי חופים ולמועצה הארצית, ולהוציא לו היתר מיוחד. שווה את המאמץ והמתנה של שנה שנתייים שייקח התהליך. כי הנמל בין ה-5000 הזה יכול להמתין עוד קצת כדי שנקבל את מה שמגיע לנו. צריך חוק מיוחד למבנה הזה שיוצר סימטה ואת חווית הים הקרוב. צריך לשחזר את בית המכס הטורקי הנפלא שעמד שם ולעשות ממנו מקום של מסעדה, ותצפית וקפה. כי ברגע שזה יהיה (וזה יהיה, כי אצלינו חלומות עשויים מקצף ואנחנו, בעיר המדינה העצמאית של תל אביב יפו אוהבים קצף), זה יהיה המקום הניפלא שבו תוכל לשבת עם כוס מה שלא יהיה ולהביט בתל אביב מנצנצת מעבר לגלים בלי שטיפת יבשה תפריע. זה המקום שצריך להיות.


מפת יפו העתיקה ב-1915

ומה עם דרומו של הנמל? שבו הערייה מתכוונת להרוס את מחסנים 4 ו-5 ולהפוך הכל למגרש חניה גדול כדי לארח את אלו שיגיעו מעיר המדינה שלנו ומתיירי עבר הירקון והאיילון, מהמדינה שנשלטת עדיין על ידי מנהל מקרקעי ישראל וממשלת החלמאים בירושלים?
שם, יום אחד, רוצים להקים מלון. המועצה הארצית לתיכנון ובנייה אישרה את התווכנית המוזרה הזו לערייה למרות התנגדותינו. לך תבין אנשים שהם בצד שלך אבל לא מבינים איך עושים את הטוב – לא את האיזונים, לא מוותרים – עושים טוב ועד הסוף.
סהדי שבמרום, מה היה רע אם תישמר שם כיכר הים שצריכה להיות? חסר לנו מבנים נטושים ביפו שמתחננים באבן מתפוררת להיות מלון? דווקא שם? לא מספיק המלון שהמנהל שנאחז בשיניים בנדל"ן רוצה לעשות בדיוק באמצע הנמל בין מחסן 1 ו-2 ולכן הוא שומר לעצמו את בית הבטון?
שם, בחלק הדרומי, שיובש על ידי האנגלים והוא מגיע עד למדרון יפו (שמטופל בבינוניות מביכה ופחדנית על ידי התוכנית שהכינה עליזה ברויידא), מתמוטט המזח ושובר הגלים שהאנגלים יצקו על סלעי החוף (שהם המקום הניפלא לקפוץ לתוכו ולשחות בים עם דגים בעומק של כמה מטרים בימים שקטים). אבל כשהבטתי בתוכניות (הנאות למדי) שעשה איתן עדן, האדריכל שאחראי על הנמל, ראיתי שהוא שיקע את המזח שהביט על הגלים בלי מחסום, והשאיר את הדופן החיצונית של השובר כגדר מפירדה בין ים ליבשה. בשביל מה? למה לא להשאיר את מה שעשו האנגלים בחוכמתם ולתת לנו את הים במרחק נגיעה. אל תפריד. תחבר.


מזח דרומי

אל תצטרף לבינונית שהשאירה את הסלעים במדרון, לאדריכל שאינו מבין בים ששם סלעים על חוף צ'אלרס קלור. תן לנו את הים. תשאיר לנו אותו. המזח במקום. לא צריך להתגונן מהים. אל תפחד. הרבה שנים הוא שם. שישאר.
ובמקומו של מגרש החנייה המפואר (ישות עירונית מיותרת בפני עצמה) צריכה להיות כיכר ים ובגבה השוק של יפו. זה בדיוק המקום. כי השוק נחמס מאיתנו ברגע של נדל"ן חולדאי. ואין לו תחליף. שוק הוא דבר ניפלא שעובד בכל העולם וכולם אוהבים אותו. עניים ועשירים, תיירים וסתם בני תישחורת. תיראו איזה יופי עובד השוק בכרמל וברחובות שוק הפישפשים. והינה יש הזדמנות לעשות שם שוק.
"ומה נעשה עם החנייה?" שאל גלעד פלד, מנכ"ל המשלמה כשדיברנו על השוק.
"עזוב, אמרתי, תן לנו יום או יומיים שוק בסוף השבוע, כמו שעושים במגרשי החנייה של הים באשדוד (עיר דפוקה בחוצלארץ, רחוק מעבר לחולות). המכוניות באות, נעמדות, פורקות לדוכנים ומתקפלות בסוף היום."
"ואיפה יחנו?"
"אז יום או יומיים לא יחנו. וחוץ מזה צריך תחבורה ציבורית. הגיע הזמן לקדם את רעיון הקו הכחול של הטראם שייסע מעתידים לאורך הירקון וחוף הים לנמל. ובכלל – שלא יבואו עם מכוניות ליפו. עזוב אותך ממגרשי חניה. בוא נחשוב על הנמל והעיר הזו במונחים ארוכי טווח. נגמרה המלחמה. יש שלום עכשיו, הרחקנו את המנהל. בוא ננהל את העיר והנמל העתיק שלנו בחוכמה."
וראיתי שיש שמחות קטנות בעיר ובנמל מתחדש ולא הכל נדחה על הסף וסוף סוף מכירים העיר וראשה שיש טעם ביופי וכמו שנהגה להגיד הדודה שלי שמחייכת מהמקום בו מחייכים אלו שמנוחתם עדן – שיש אומנם דברים שלא צריך – אבל אי אפשר בלי.


נמל יפו מצפון