מדוזה-אורליה כחולה Aurelia aurita

“נחשים במקום שערות מקיפים את ראשה, ידיה ברונזה וכנפיה זהב, ובעזרתן היא מעופפת. עיניה זורקות אש ופרצופה מסכה מתועבת, שכל הרואה אותה קופא לאבן”.

לצפייה בגלריה מרוכזת של בעלי חיים ימיים

על שוניות ואלמוגים קרא בפרק 10 על מפרץ אילת.

מדוזה Medusa

חסרי חוליות – נבוביים – מערכת הצורבים-מחלקת המדוזות, ערבית – מדוסאת

מדוזות הסוכך (Scyphozoa)

המדוזות, מחלקה ששייכת למערכת הצורבים, הם בעלי חיים חסרי שלד מוצק (רכיכות) עם מעט מאוד מעטפת שמספיקה להכיל את כל מה שהם צריכים. המדוזות משייטות בדרך כלל במימד העליון של מי הימים כשחלקן העגול – הכיפתי-מטרייתי, פונה כלפי מעלה וזרועות הצייד שלהן מרחפות תחתן. לרובם יש תאים צורבים (קנידריה) שבעזרתם הן צורבות, מהממות והורגות טרף שיכול להיות זואופלנקטון (בעלי חיים זעירים שצפים במים) ועד לדגים גדולים במידה ומדובר בחיות רעות במדוזה כמו ספינת המלחמה הפורטוגזית שאורך זרועותיה יכול להגיע ל-15 מטרים. בעונות מסוימות של השנה (בעיקר ביולי-ספטמבר) יש הרבה מדוזות על החופים שלנו ומשום כמות גדולה של תאים צורבים שהן משחררות, יש ימים בהם מאוד לא נעים להיכנס למים. שורף.
תופעה דומה קורית גם במפרץ אילת שאז מגיעות שפע של מדוזות סוכך אדמדמות וקטנות שמשחררות שפע תאים צורבים שגורמים להרגשה של מכות חשמל למי ששוחה בעומק.

במיתולוגיה היוונית מדוזה היתה היחידה מהגורגוניות שהיתה בת תמותה. היא לא היתה כזאת תמיד – היא קוללה אחרי פרשיית אהבים שניהלה עם פוסידון מלך הים, ושעוררה את זעמה של האלה אתנה. העונש היה כיעור ושיער נחשי.
“נחשים במקום שערות מקיפים את ראשה, ידיה ברונזה וכנפיה זהב, ובעזרתן היא מעופפת. עיניה זורקות אש ופרצופה מסכה מתועבת, שכל הרואה אותה קופא לאבן”. התיאור הלא מחמיא לא הפריע למדוזה ללדת שני בנים, שאחד מהם היה פגסוס, הסוס המעופף. רבים ניסו להרוג את מדוזה, אבל כולם התאבנו למראה פניה. היחיד שהצליח במשימה היה פרסיאוס (אותו אחד שהציל את אנדרומידה ממפלץ הים ביפו) , שנעזר בהשתקפות המגן הממורט שלו כדי לא להביט בה ישירות ולכרות את ראשה בעזרת חרב שחושלה עבורה במיוחד בנפחיית האלים.
את ראשה של מדוזה אפשר לראות היום במקדש אפולו בדידמה שבמערב טורקיה, לא רחוק מחוף הים האגאי. הפסל בן לפחות 2,200 שנה, והוא ענק ומרשים.

The Medusa in Dideme- Turkey מדוזה מיתולוגית, דידמה – טורקיה

נדידות הענק בקייצים של השנים האחרונות של מדוזות (בדרך כלל אורליה כחולה כמו זו שצולמה בחוף עתלית), שמתיישבות על חופי ישראל בחודשי הקיץ והעלייה הדרמטית בתופעה העלתה מספר השערות ללמה זה קורה.
אולי משום שלמדוזות אין כמעט אויבים טבעיים. אחת התיאוריות הנפוצות שמנסה לענות על השאלה נקראת תיאוריית “שקית הניילון”, לפי תיאוריה זו צבי הים – הניזונים ממדוזות – טועים לא פעם ובולעים במקום מדוזות שקיות ניילון ופלסטיק שצפות במים. הצבים נחנקים, אוכלוסייתם מתמעטת בהדרגה, והמדוזות חוגגות. אם כי התיאוריה הזו דחוקה משהו.

דווקא הסברה שהמדוזות, בדומה לאלמוגים, מתרבות בבת אחת כתוצאה מצירוף של אירועים אסטרונומיים – ירח מלא ואורך היום, ניראית טובה יותר. ידועים מיני אלמוגים שמתרבים בבת אחת ביום מסוים בשנה, וזאת על מנת להציף את הטורפים הטבעיים שלהם בכמות עצומה של יצורים חדשים.

המדוזות נוחתות על החופים הים תיכוניים של מדינת ישראל בכמות עצומה. יתכן שחום המים של האגן המזרחי של הים התיכון שמגיע כמעט עד ל-30 מעלות בקיץ (לעומת 21-23 מעלות בימים הטרופיים, כולל הים האדום), הוא הגורם לכמות ולגודל. סברה נוספת טוענת שהאשמה ברוחות הסוחפות, לצד משטר הזרמים בים התיכון. ויש גם הטוענים שריבוי אוכלוסיית המדוזות נובע מתהליך שמקורו בערעור שיווי המשקל האקולוגי ובשינויי אקלים גלובליים שהתרחשו בשנים האחרונות.

קווצי עור ECHINODERMATA

קיפודי ים Ecinoidea

ניזרית ארוכת קוצים Diiadema setosum

ניזרית אורכת קוצים Diiadema setosum קיפוד ים

כוכבי ים Asreroidea
דרבני כחלחל Astroidea bispinosus

כוכב ים Astropecten bispinosus

חלזונות, בינטניאת אלא קאדאם Gastropoda

זו המחלקה הגדולה ביותר במערכת הרכיכות. רובם מתקיימים על גירוד הסלע עליו הם חיים מאצות . אבל יש בהם גם טורפים, אוכלי פגרים וכאלו שגורפים פלנקטון מהמים.
החופיות שייכות לחלזונות שחיים במים הרדודים שבקרבת החוף . הם נמצאים ברצועת הכרית (אזור הגאות והשפל) וחלקם נמצאים בגומחות מוצלות באזורים יבשים בזמן השפל. ניזונים מגרוד אצות

חופית חיוורת Littorina neritoides

חופית מנוקדת Littorina punctata

סרטנים
ארוכי בטן מעשירי רגליים Decapoda

שרימפ. חסילון תלת קוצי Penaeus semiisulactus

שרימפ סיני

שוני בטן Anomura

זו בת סיד’רה של הסרטנים מעשירי הרגליים – הם בדרך כלל חסרי שריון והבטן לא סימטרית ולרוב הם משתמשים בקונכיות של בעלי חיים אחרים על מנת להתחבא להתגונן ולהתגורר בתוכן. אחד המראות היפים הוא לראות סרטן נזיר בוחן קונכיה חדשה ואז בבת אחת מצמיד קונכיה לקונכיה ומעביר את החלק החשוף והרך שלו במהירות. הם בדרך כלל קטנים מיני למאכל אם כי למען ההישרדות – אפשר גם זה.
אפשר למצוא אותם מעומק רדוד מאוד – לגונות חופיות, ועד לעומקים שי למעלה ממאה מטרים – מועלים ברשתות ספינות המכמורת (טרולים)

סרטן נזיר – נזירן הקווים hermit crab Dardanus arrosor

הוא הגדול מבין הנזירים, חי בשיתוף פעולה עם שושנה טפילית שחיה על הקונכיות שהוא מתגורר בהן (חביונה וקסדה על פי מדריך ישראל כרך החיים במים) וכשהוא עובר קונכיה – הוא טופח על הקונכיה הננטשת וגורם לשושנה להרפות מאחיזתה ואז הוא מנתק אותה סופית בעזרת צבתותיו ומעביר אותה לקונכיה החדשה.

סרטן נזיר – נזירן הקווים Dardanus arrosor

סרטנים קצרי בטן קצאר אל ד’יל Brachyura

קצרי הבטן נקראים ככה משום שיש להם בטן עגולה לעומת אחיהם המאורכים. בחוף היתיכנוי שלנו ובעומק יש כמה מינים של סרטנים קצרי בטן שהנפוץ בינהם הוא השייט הכחול והיפה וכן סרטנים שאפשר לפגוש מתרוצצים על החוף. יש חלק שעולים במכמורת הדיג, כמו מיני העכובית.

שייט כחול Portunus

השייט הכחול מגיע בכמויות גדולות החל מסוף ספטמגבר ונידוג בכמויות גדולות עד דצמבר בחופי הארץ בעומק לא גדול. סרטן יפה להפליא, עם לא הרבה בשר אבל מכייוון שיש הרבה, אפשר לטקגן אותו עם חמאה ושום ולאכול מה שיש. יש משהו. לא רע בכלל.

שייט כחול Portunus

עכובית ים תיכונית Maja squinado

עכובית ים תיכונית Maja squinado

ספוגים אל ספונג’יאת , אל מות’קבאת Porifera

העכובית בצילום יושבת על ספוג ים – משפחה גדולה של בעלי חיים פרימטיביים שאנחנו יודעים עליה מעט ובשנים האחרונות יש לא מעט מחקרים שמנסים למצות מהם חומרים נוגדי סרטן.

המדריך השימושי לסרטני מפרץ אילת ודרום סיני של יעקוב דפני. מקיף, מצולם ומדויק.

ראש-רגלאים (דיונונאים) Cephalopoda ראסיית אל רג’ול

הם נקראים ככה בגלל שיש להם 8 עד 10 זרועות שיוצאות מהראש ומשמשות לציד, לאיסוף האוכל ולרבייה. לזרועות כפתורי הצמדה. הם מטילים ביצים גדולות המודבקות לסלעים. גודלם נע מכמה סנטימטרים ועד כמה מטרים.
בתוכם הם מתחלקים לשתי סדרות – מעשירי הרגליים (Decapoda – הדיונונאים) ןתמנונים – octapoda.

גם אלו וגם אלו נחשבים לבלעי חיים עם אינטלגנמציה מפותחת שמסוגלים ללמוד ולפתוח בקבוקים וקופסאות. יכולים לשחות בעזרת הזרועות ולהימלט במהירות על ידי בלעית מים ונשיפתם כסילון, אמצעי חמיקה נוסף הוא שימוש בבלוטת הדיו שנמצאת אצל רובם בסמוך לסנב (בתוך הבטן) ומקושרת בצינור אל הפה, בזמן החמיקה הם יכולים לשחרר עננת דיו שחורה אל המים. הסבידה – הדיונון החופי שלנו הוא בעל אמצעי המיגון השחור מכולם.
בספרד ובאיטליה מקובל לבשל עם רוטב שחור של דיו הדיונונים וכן להכין פסטה שחורה ממנו.

מקובלים בתור אוכל בחופי כל העולם בטיגון, בישול וצליה על האש.

דיונון ים תיכוני, ספיה,סבידה- Sepia Officinalis mediterranea

בחופים שלנו הנפוץ מכולם הוא הספיה זה הדיונון הנפוץ בחופים שלנו, חיה מוגשמת גקצת שאת שלד הגב שלה ניתן למצוא על החוים החוליים (ידוע כמעשיר סידן לתוכים) להבדיל מאחיו בן המים העמוקים (הקלמארי בשפה העממית) הצינורי והשלם, יש לסבידה בשר יותר צמיגי והוא בעל חיים מגושם יותר.

לוליגו שקוף loligo vulgaris קלמר – קלמרי calamari

זה מה שניקרא בערבית וברוב ארצות הים התיכון הקלמארי – גופו גלילי לחלוטין, אין לו גב נוקשה כשל הסבידה אלא רק מיתר גב שקוף ועדיף, הוא מאורך, גלילי, יש לו צבע אדמדם נקוד וסנפירים משולשים בשליש התחתון שלו. חי בן 20 ל-120 מטרים אבל נידוג גם בעומקים גדולים יותר על ידי ספינות המיכמורת (הטרולים)
בעונת הרבייה בוחר אחד הזכרים נקבה, מזמין אותה למחול הזדוגות שבשיאו הוא מחדיר זרוע ארוכה במיוחד (יש לו שתיים כאלו הנקראות הקטוקוטילוס) עמוסה בתיקים של תאי זרע לתוך גלימת הנקיבה , וכשנפלטות הבימים הן עוברות דרך חלל הגלימה ומופרות על ידי תאי הזרע. הנקיבה מצמידה את הביצים אשכולות אשכולות באזורים סלעיים.

לוליגו שקוף loligo vulgaris קלמר – קלמרי calamari

בעל חיים מלא חן, שיש לו הרבה פחות דיו (מלכלך הרבה פחות בניקוי) והוא אידיאלי ליצירת טבעות- טבעות (טבול בקמח – טיגון בשמן עמוק, רוטב ליד: תערובת של שמן זית, מיונז, לימון ושום.

תמנון החוף, octapus vulgaris ת’מניאת אל רג’ול , אוחטבוט

להבדיל מהסבידה והקלמארי, לדיונון רק 8 זרועות (ומכאן שמו) שאורכן שווה ואין לו חלק מוצק (גם לא מיתר סחוס שקוף כמו לקלמרי)

בדואי ותמנון בנבק octapus in Nabeq-sinai

זרועות תמנונים מתייבשות בפלופונס octapus in the peloponese

זרועות תמנונים מתייבשות בפלופונס octapus in the peloponese

יונקים ימיים

דולפין

דולפין

דולפינים תופסים גל חרטום

דגי סחוס Elasmobranchia

דגי הסחוס- הנקראים כך מכיוון ששלד גופן עשוי סחוס ולא עצם גרמית, נחשבים לקדומי מבין הדגים המשייטים במים. הנציגים הבולטים שלהם הם הכרישים וחתולי הים. לדעת חוקרים מבנה גופם לא השתנה ב-90 מליון השנים האחורנות וניראה שדי בצדק שכן המבנה הוא הידרו דינאמי לעילא.
הכרישאים למיניהם הם דגי מים עליונים, מהירים, חזקים, טורפים מיומנים ובהם מינים מסוכנים לאדם 0הכחול, נמר, הלבן) ודי הרבה מינים שהאדם לא ניראה להם כטרף.
חתולי הים למיניהם (והמנטות) חיים בדרך כלל על קרקעות חוליות מעומקים של כמה מטרים ועד כמה מאות ולאורך החופים שלנו נידוגים בעיקר על ידי סירות המיכמורת- הטרולים שגורפים את הקרקעית.
נהוג לומר שבשרם של דגי הסחוס מכיל אוז שיתנן גבוה ולכן יש לבשל אותו בחלב או ליבש אותו זמן ארוך בשמש על מנת שיאבד את הריח והטעם.
בדרך כלל בישול בחלב מספיק בהחלט – הסחוס מתפרק בבישול והבשר טעם מאוד ומחסור אידרות.[
הסינים טוענים למרק סנפיר הכריש תכונות מיוחדות המעשירות את חיי האהבה. בסין לפחות.
גם אלו וגם אלו נידוגו בהרחבה והכרישים מספקים את אחת האימות הגדולות אצל האדם. בשנים האחרונות עולה המדועות בצורך לשמר גם טורפים ימיים והכרישים הופכים יותר ויותר לחיות מוגנות.

כרישאים Selachii קרשייאת

בטאים Batoidea ליאאייאת

אלו הם מה שמכונה בשפה העממית (והידועה יותר9 חתולי ים או מנטות. ליד החופים שלנו יש גם אלו וגם אלו. מנטות בעיקר בצפון באזור האיים של אכזיב.
הפה נמצא בחלק התחתון של הגוף השטוח. הם טורפים והגנתם נמצאת לא רחוק משורש הזנב – ששם יש קוץ ארסי.
גם בים התיכון וגם בים סוף יש מין של חתול ים הנקרא חשמלן – מראהו מעוגל ופחוס ועל גבו כעין “מנורות” בולטות שמי שנוגע בהן חוטף מכת חשמל.
נאכל בדרך כלל על ידי הערבים ברצועה ופחות על ידי אחרים. זול.

כינורן לבן נקוד Rhynchobatus djiddensis

גופו דמוי גיטרה. צבעו חום עם נקודות לבנות. אוכו יכול להגיע עד 1.80 מ’. משריץ וולדות חיים.

כינורן לבן נקוד Rhynchobatus djiddensis

כריש וחתולי ים מאחוריו

חשמלן משויש Torpedo marmorata

דגי גרם

שוק הדגים בעזה- Gaza fish market

דקר, לוקוס סלע-דאור Grooper, Epinephelus aeneus

זה ודאי אחד מהדגים הטעימים ביותר בים ויש אומרים הטעים מכולם. המחיר לצער האוכלים בהתאם. זה דג שיכו לגדול למימדים גדולים מאוד (עד 2.5 מ’) ולפעמים מוציאים דייגי החכות (בעומק) מפלצות לא קטנות. לאורך החוף מוצאים בדרך כלל דגים שמשקלם בין 300 גרם לקילו. לא רע.

לוקוס לבן באורך של כמעט מטר שנידוג ביפו

הלוקוס הוא דג טורף שפיו מלא שיניים – לא מסוכן לאדם, ויש לו מערכת קוצים על הגב. הקוצים משמשים לו כהגנה מפני טורפים גדולים ממנו וגם כדי לתקוע את עצמו בין הסלעים ששם הוא בדרך כלל מקנן ומחפש את הטרף.

לוקוס סלע – דאור

יש מינים שונים של לוקוס וזה שבתמונה (צולם בדרום הפלופונס ביוון) נמצא גם אצלינו והוא ניקרא בערבית דאור ובעברית לוקוס הסלע. הטענה היא שהוא מעט פחות טעים ולכן יותר זול. מצוין.

דג סנדל שם עממי: משה רבנו Bothus

בקלה ים תיכונית Merluccius merluccius

קוליאסים : Scombridae

זוהי אחת המחלקות החשובות והטעימות של דגים שנמצאת כמעט בכל הימים והאוקיאנוסים ובים התיכון הם נימצאים קרוב לחופים שלנו או לרוב האוכלים היא מוכרת כמוצר קופסה- טונה, אבל הדג הטרי, ובעיקר הטונה הלבנה, הכחולה והטרכון, הוא מדגים המשובחים ואפשר לטגן, לצלות בתנור לבשל ולאכול טרי כסוויצ’ה או סושי. דווקא הטונה השחורה (שבתצלום) היא דג פחות מוצלח לבישול ואנשי (טבחי) ים יעשו ממנה חריימה או כל רוטב חריף אחר שיעלים את הטעם הפחות רענן שלה. היא כמובן תהיה הזולה מבין הטונות.
יש ויכוח בין האכלנים מי עדיף – הטרכון או הטונה הלבנה. בעיני הטרכון שחרטומו יותר פחוס והוא בדרך כלל קטן יותר.
כל בני המשפחה אוהבים לנוע בלהקות מבנות כמה פרטים ועד להקות של אלפים ותמונות הטבח כשהם חודרים למפרץ בעקבות להקות הסרדינים, והדולפינים (שהם הטרף העיקרי עבורם) אחריהם, הם תמונות מוצפות דם.

כל בני המשפחה מגיעים בנדידות עונתיות – הרבה בסתיו ובאביב, אבל ניתן למצוא אותם נידוגים לכל אורך השנה.

טונה, פלמידה, סכומבריה, טרכון – כל אלו הם דגים של מים עליונים, שחיינים חזקים ומהירים שטורפים דגים, גוון גופם העליון כהה והתחתון בהיר וזה מכיוון שלמביט מבטן הים אל פניו השמים בהירים ובטן הדג נבלעת בו ולהפך לטורף מביט מפני המים לעומק המצולה הכהה.
היותם שחיינים משובחים הופכת אותם לבעלי שריר – זה הבשר הגמיש והטעים שלהם.
עורם חלק וחסר קשקש ויש להם קו צד מחוספ ושורה של סנפירי קוץ על הגב שיוצרים מעין מפרש שאופייני לשחייני המים הפתוחים.

טונה שחורה Thunnus thynnus

סרדין -טרית דקה (עברית?) Sardinella aurita

סרדין Sardinella aurita

יש שמות מוזרים בעברית אבל הסרדין קיבל את אחד המוזרים שבהם. בעבית וברוב השפות הוא ניקרא פשוט סרדין. הדג החביב הזה, שנע בלהקות כסופות ואפשר למצוא אותו מהחוף ועד העומק, משמש כמאכל החביב על להקות הטונות ועל בני האדם שרבים מהם נוהגים לארוז אותו בקופסאת מתכת. אם כי קשה למצוא משהו יותר נחמד מסרדין שנידוג זה עתה ומטוגן כשהוא טבול בקמח.
גם ניקוי הסרדין פשוט מאוד ויכול להעישות ללא שום כלי- מולקים את הראש ביחד עם האירים הפנימיים והדג מוכן. שנייה וחצי.
כדאי להכין רוטב ממיונז לימון קצת שמן זית ואפשר מעט יין לבן ולטבול את הסרדין חם במיטבל.
בפורטוגל נהוג לצלות סרדינים גדולים יחסים על הגחלים. לא משהו. עדיף בטיגון עמוק.

טווסון ים תיכוני Thalassoma pavo

כניראה מין שהיגר דרך תעלת סואץ לים התיכון והיום ניצפה באזורים הסלעיים הקרובים לחוף. צימחוני

Arothron , נפוחית, אבו נפחא

Arothron , נפוחית, אבו נפחא

במסגרת מוזרויות היום אפשר למצוא את האבו נפחא – הנפוחית, או הקיפודג, דג שיש לו נטטיייה לבלוע מים, ולהתנפח מכיוון שרוב הדגים בולעים את מה שקטן מהם ויכול להיכנס להם לפה, למשפחה הזו (שנפוצה בכל הימים אם כי בטרופים היא צבעונית וגדולה יותר) יש יכולת התגוננות המורכבת מהגדלת נפח, עור קוצני ומינים מסויימים שיש להם בלוטת ארס בשורש הזנב ודגים טורפים לא ייגעו בהם משום סיבה זו.
היפנים אוהבים את האבו נפחא אבל רק במסעדות המתמחות בהסרת בלוטת הארס שיכולה להרוג.

דג מעופף

דגים מעופפים משתמשים בטכניקת המעוף מעל פני המים תוך כדי שינוי כיוון על מנת להימלט מטורפים. טכניקת הקפיצה מעל המים אויינית לדגים קטנים ומהירים אם כי דג הציפור פיתח את התכונה הזו בעזרת סנירי חזה מוגדלים במיוחד. דג נאה ולא בלתי טעים.
באותה משפחה של דגי המים העליונים הצרים והמהירים נמצא גם המקורן – דג בעל שפה תחתונה מאורכת.

מקורן ודג מעופף

תוכינונים, תוכי. Parrot fish , Scaridae

דגים צבעוניים שמשוטטים במים רדודים בקרבת שוניות אלמוגים – נמצאים בעיקר בים סוף (מפרץ אילת) אבל היגרו גם לים התיכון ויש מין ים תיכוני דהה קצת לעומת אחיו המבריקים בדרום.
מאפייין אותם איחוי השיניים הקדמיות שמאפשר להם גירוד השיכבה החיה של האלמוגים ופיצוח שריון חסרי חוליות מוגנים בקונכיה. גודלם עד 60 סמ’. ראויים למאכל ונידוגים הרבה על ידי הבדואים בסיני כמו שניתן לראות.

דגי תוכי תלויים לייבוש בנבק Bedouins drying Parrot fish in Nabeq