החברים

מאמרים בשישי עם חברים

ספרים

פרוזה ומסעות

מדריכי טיולים

סיני, מצרים, ירדן ומרכז אסיה

כרם שיזף

יין ושמן זית- ענבים טובים עושים יין טוב

הרצאות

הרפתקאות צור שיזף

טיולים

סיני, דרך המשי - הדרכה או ייעוץ

מבדד רמון

באמצע המדבר, מחוץ לזמן

שושנות הים

לפני כמה חודשים נפגשנו באיזה בוקר או צהריים אצל ציונה באידלסון עשר. דני גמר לתרגם את ג'ואנג דזה לעברית. הוא היה עסוק בחשיבה על ההקדמה. איזו מן הקדמה ייכתוב.
אני אמרתי שההקדמה צריכה להיות אישית. לא דבר קטן להגיד לדני, שמיעט לדבר על עצמו ועל איך הגיע ממקום למקום, שאת חייו אספתי מפרט ועוד פרט שנאמר כבדרך אגב במהלך עשרים וכמה  השנים.
הקדמות הן דבר מסובך. האם אתה צריך להסביר למה המתרגמים שלפניך תירגמו איך שתרגמו? האם להאריך ולהיות למדן ומנומק או אולי אישי יותר ולתת לאהבתך לטקסט להקרין על מה שיבוא?
הקדמה, אם להיות קצת יותר ארציים – היא הדרך להכניס את הקורא לתוך הטקסט. לתת לו את התמיכה הראשונית במשעול. השער לשיטוט שכולו הנאה וחיוך בגן של  ג'ואנג דזה.

ג'ואנג דזה והווי דזה טיילו על הגשר על הנהר האו.
אמר ג'ואנג דזה: "הלבנוניות שוחות אנה ואנה כרצונן, זוהי שמחת הדגים."
אמר הווי דזה: "אתה אינך דג, מנין אתה יודע שהדגים שמחים?"
אמר ג'ואנג דזה: "אתה לא אני, מנין אתה יודע שאינני יודע שהדגים שמחים?"
אמר הווי דזה: "אני לא אתה, ומוסכם שאיני יודע אם אתה יודע; והרי מוסכם שאתה לא דג, ולפיכך אין עוד ספק שאינך יודע אם הדגים שמחים."
אמר ג'ואנג דזה: "הבה נחזור אל ההתחלה. כשאמרת 'מנין אתה יודע שהדגים שמחים?' כבר ידעת שאני יודע. ידעתי את זה מעל לנהר."

(ג'ואנג דזה, פרק  17)

כשניסיתי לשכנע אותו שההקדמה תהיה אישית הוא אמר : "את מי זה מעניין?"
"אותי" אמרתי. "מקובל בין חבריך שאתה המוח הגדול שחי בינינו. אתה ודאי האיש היחיד שאני מכיר שקיבל חינוך קלאסי במובן של פילוסופיה מערבית, למדת פילוסופיה סינית ואתה אוהב, מכיר ויודע פילוסופיה הודית. והפילוסוף שאתה הכי קרוב אליו הוא ג'ואנג דזה. למה לא תספר לנו איך הגעת לג'ואנג דזה? למה מכל הפילוסופיה והאנשים שאתה מכיר בחרת דווקא בו? שהרי מבחינות רבות אתה והוא אחים שהופרדו בלידתם במרחק של 2400 שנה?"
דני חייך. לפניו היתה ספלון אספרסו. הוא הוציא סיגריית ז'יטאן מחפיסה (עליה הסכמנו לפני שנים שהיא עטיפת הסיגריות היפה שיש) והצית את הסיגריה נטולת הפילטר (סיגריה אחת ביום).
"לא תשאיר מתנה כזאת לחברים שלך?"
סחיטה רגשית שלא ממש הצליחה.  ועם זאת, עכשיו כשאני חושב על זה, אני צריך לשנות ולהוסיף מספר דברים.
מכיוון שבניגוד לבקשתי (ובניגוד לדעתם של חברים אחרים אותם שאל ואמרו שגם הם היו רוצים את המבוא האישי), דני כתב את המבוא כמו שכתב בעבר, מבלי לשנות את דרכו. לגמרי לא אישי, נוטה אל המדעי והמבוסס.  וחוץ מזה, ב-30 לדצמבר 2009 הוא הציב אותנו בפני עובדה שאותה קשה לשנות.
אני אחזור לסינים. אכן דני הוא רעו של ג'ואנג דזה. אבל בפנימיותו הוא היה קונפוציאני. דני היה הציר היציב. מושג (שאם אני מבין אותו) מתייחס לאיש המעלה (עוד מושג סיני מופשט) לאותו אדם שאי אפשר לשנות, הוא מרכז לסובבים אותו ויש בו משהו שלא מתקהה עם הזמן, לא נשבר ואתה תמיד יכול לסמוך עליו. קונפוציוס רצה ליצור עולם חדש על פי מודל של מחויבות של הקיסר לקיסר השמימי, של כולם לקיסר השמימי. של חובת המשפחה. של קודקס ידע אינסופי.
זה תפס בסין. לא יכולת להתקבל ולהתקדם במנגנון הקיסרי בלי לעבור את הבחינות.
דני עבר את הבחינות, אהב את הידע המוכח והיה בעד משפחה, נימוס, עובדות ודיוק.
ועם זאת, הוא ידע איפה נמצאת השימחה האמיתית.

"קונפוציוס ראה את לאו דאן ודיבר על אנושיות וצדק. אמר לו לאו דאן : 'כשהמוץ מעוור את העיניים, השמיים והארץ וארבעת הכיוונים משנים את מקומם ; כשהיתושים עוקצים את העור, קשה להירדם עד הבוקר. אך האנושיות והצדק מרגיזים בשממונם את לבי, ואין בלבול גדול מהם. אתה עשה שהעולם לא יאבד את תומו, נוע עם הרוח ועמוד אצל הסגולה ; מה לך שתרעיש, כמי שמחפש את בנו האובד ומכה בתוף גדול?
האנפה אינה לבנה בזכות אמבט מדי יום
העורב אינו שחור בזכות מרחץ בדיו
תומם של השחור והלבן אינו ראוי להיות עניין לפלפול; ואילו נקודת השקפה של תהילה ושבחים אינה ראויה שירחיבו ממנה. כשהנחלים יבשים והדגים מוטלים יחד בחרבה, הם מרטיבים זה את זה בהבלם ומלחלחים זה את זה ברוקם ; מוטב שישכחו זה את זה בנהרות ובאגמים.'
קונפוציוס חזר לביתו ושלושה ימים לא פצה פיו. שאלוהו תלמידיו : 'אדוננו, ראית את לאו דאן, התוכל לאמוד שיעורו?'

(ג'ואנג דזה,14).

ומה אני יכול להגיד על פילוסופיה? כלום. שימחת הדגים. עשן הקנביס. התענוג שבטיול עם חבר ששניכם מקמצים במילים אבל יודעים היטב למה התכוונתם שלא נאמר כי אין צורך שיאמר.
יום אחד נסענו לחוף הבונים ודני אמר לי – תראה לי שושנת ים, כל כך הרבה זמן, מאז ילדותי, לא ראיתי שושנת ים.  צעדנו אל תוך הים. עשרה מטרים מהחוף, על טבלת הסלע שעל גבול המים  העמוקים והצלולים, התנועעו  בזרם המים שתי שושנות ים קטנות ואנחנו שמנו על פנינו את מסיכות הצלילה והבטנו בהן עד ששבענו. ברי מזל שכמונו.

אמר להם קונפוציוס : 'היום סוף-סוף ראיתי את הדרקון ; הדרקון בהצטנפו כולו גוף,  בהיפרשו כולו קווים ; רוכב על אד עננים וניזון מהיין והיאנג. פי נפער ולא יכולתי לשוב ולסוגרו ; ואיך אוכל לאמוד שיעורו של דן דאור?'

מסינית: דן דאור

הופיע בחלק הספרות של : "7 לילות" בעריכת מאיה בקר

עמוס נוי, עצל מהתחרות באנשי מופת? ההרצאה האחרונה של דן דאור

מאיה סלע, "הארץ " , דן דאור איש הרנסאנס

אלי הירש, שער האבן – בעקבות דן דאור

יפה. טיול עם דן דאור

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

מאמרים בשישי עם חברים

החברים

ספרים

פרוזה ומסעות

מדריכי טיולים

סיני, מצרים, ירדן ומרכז אסיה

כרם שיזף

יין ושמן זית- ענבים טובים עושים יין טוב

הרצאות

הרפתקאות צור שיזף

טיולים

סיני, דרך המשי - הדרכה או ייעוץ

מבדד רמון

באמצע המדבר, מחוץ לזמן

שלחו הודעה

tsur@shezaf.net  |  טלפון: 054-4975548

כל החומרים באתר shezaf.net, כתובים, מצולמים מוסרטים או מצוירים מוגנים בזכויות יוצרים ©. אין להשתמש בשום חומר מהאתר למטרות מסחריות, פרסומיות או לכל סוג של תקשורת חזותית, כתובה או אחרת ללא רשות מפורשת בכתב מצור שיזף.