מורט חסם את הדלת. "אם תצא מהחנות שלי, תלך לחנות אחרת ולא תחזור. 400,000 מחיר אחרון. אני לא מרוויח כאן."
"למה? אתה מוכר רק בשביל הגאווה המקצועית?"
"אני הולך לצבא. אני לא צריך כסף. אני מוכר במחיר הקרן."
"360,000" אמר האטלקי. "לא לירה יותר."

מפת קפדוקיה

אוואנוס

אוואנוס הוא כפר ששוה לבקר בו מכמה סיבות: זה כפר יפה ונעים מאוד עם סימטאות נחמדות. הוא מרכז קדרות ידוע ואפשר לרכוש בו כלי קרמיקה ובהם את סירי החרס הטורקיים שמי שאוהב לבשל בקדרה ימצא בהם שימוש נאות וסיבה טובה נוספת היא, שאוואנוס הוא אחד מהמקומות בהם עושים קרמיקה טורקית בשיטות שנשמרו מהתקופה הביזנטית – הן בדגמים ובאיכויות גבוהים מאוד – חרסינות מצויירות עם דגמים גיאומטריים או תמונות מחיי החצר והצייד של הסולטאנים העות'מנים.
העיר יושבת על גדות הקיזיל ארמק (הנהר האדום), מהארוכים בנהרותיה של טורקיה ששימש כציר מעבר ישן בין הבירה החיטית בחטושה לבין נבשהיר.
שווה מאוד.

אירגופ

אירגופ בנויה בין ובתוך מערות בשילוב של גיר ובזלת. עיירה חביבה שבה אפשרויות לינה ברמות שונות, חנויות שטיחים פתוחות עד הלילה המאוחר. ואפשר מרק וקבאב באחת ממסעדות הכיכר, תה אדום בכוס גלית. ולינה בבתי אבן שהעמק נשקף מהם. ואפשר כמובן גם חמאם שכל עירה כפר ועיר טורקית התברכה בהם.

אקטפה

אקטפה, בחלק הצפוני של קפדוקיה היא מקום טוב לראות איך נוצרו הקונוסים הוולקנים, או יותר נכון איך נשמרו. שכן באקטפה יש על קצות החדודים הוולקנים מעין כפתורים – הכפתורים הם שרידים של השיכבה הקשה יותר של הבזלת שיצרה את הרמה הקפדוקית והתמוטטה כשהמים חתרו את הסדקים, שטפו את האפר הוולקני הרך שהוא הטוף וגרמו לקריסת גג הרמה שהגן על הטופים. הגג הקשה נשטף והתבלה ונישאר רק במקומות קטנים – על ראשי הקונוסים, מגן עליהם מפני הבליה הסופית. עד שיתבלה גם הוא.
משם שווה לקפוץ לביקור באוצ'יסאר שבה מבצר נאה למראה והעיירה מלופפת סביבו. מתחת לכפר נמצא עמק היונים מסלול הליכה שווה בפני עצמו.

גרמה קפדוקיה

בוניין

היא עיירה אפורה לא רחוק מקייסארי. ייחודה בוא בכך שבה מצא טים סוורין – חוקר וסופר מסעות בריטי (אירי) את השטיחים עליהם כותב מרקו פולו בספרו במאה ה-13. סוורין הגיע לבוניין (ב-1965) עם עוד שני חברים רכוב על אופנועי BSA כחלק ממסע שערך בעקבות הטקסט של מרקו פולו. מציאת השטיחים עם הדגמים אותם תיאר בדייקנות מרקו פולו הובילו להיפוך בדיעה שרווחה עד אז – שמרקו פולו היה בעל דמיונות וכזבן, לכיוון השני – שמרקו פולו היה איש עם עין חדה דמיין מעט וכתב הרבה על מרחבים פיזיים ותרבותיים שחלקם נשמר עד היום.
אפשר לסייר במטוויות השטיחים ולמצוא שטיחים שאין דומה להם באזורים אחרים של טורקיה (לא זול במיוחד)

גיזל יורט

כפר קטן שנמצא מדרום לעמק גרמה ולאורגופ. בכפר עצמו שתי ערים תת קרקעיות (עוד שתיים, המפורסמות בקפדוקיה: קאימקלי ודרינקויו נמצאות כ-30 קילומטרים מזרחה משם). הערים הכילו בתקופות מסויימות עשרות אלפי תושבים והן נחצבו לתוך הסלע הרך מסיבות שונות אם כי הדיעה הרווחת היא שההשקעה במעבה האדמה היתה משום שאפשר היה להתגונן ולהיבלע בהן בקלות בתקופה בה נבנו – עם עליית הסלג'וקים שתקפו לכיוון מרכז טורקיה הביזנטית. נוודים מוסלמים מול תרבות עירונית נוצרית ביזנטית.
בכפר יש מלון שהיה פעם מנזר ושופץ על ידי זוג טורקי-ישראלי לפני כ-15 שנים. המלון נעים בהחלט ומיוחד מבחינת ההרגשה וזה מקום לא רע להתמקם בו לכמה ימים של גיחות ברחבי קפדוקיה.

גרמה

בגרמה, שנמצאת בקירבת זלווה ואירגופ (90 קילומטרים, כשעה וחצי מערבית לקייסרי), יש כנסיות, פרסקאות, רפקטריום. אומנות אבן. אומנות שכמוה אפשר לראות גם בואדי נטרון במנזרים הקופטים של הנילוס והמדבר המזרחי.
הכפר הפך למרכז התיירותי של קפדוקיה ורבים מהמלונות, המסעדות והחנויות המקמו בחללי הסלע החצובים. שווה להיות במקום ויש דילים לא רעים – הכי טובים כמובן במלונות שלא נמצאים ממש בעיירה אבל ניתן בהחלט למצוא מלון זול ושווה בתחומי העיירה.
המאבק בין נצרות ואסלאם התחדד עד שנגמר ב -1922. עם נצחונותיו של אתא טורק, תבוסת חיל הפלישה היווני במבואות אנקרה וסילוקו מאזמיר, גורשו כל היוונים. גם אלו שחיו במנזרי קפדוקיה. הטורקים החילונים השלימו את סילוקה של האמפריה הבזנטית חמש מאות שנה לאחר כבוש קונסטנטינופול. זה הטרנספר

קפדוקיה – ערים בטוף

זלווה

זלווה נמצאת מזרחה מארגופ מרחק הליכה או נסיעה קצרה. בין השתיים יש מרחב של שדות, גפנים, ודרכים כפריות.
זלווה נקראת מוזיאון פתוח (הכניסה בתשלום) מכיוון שעד שנות ה-50 של המאה העשרים התגוררו במערותיה איכרים שנטשו אותם לטובת כפרים (אירגופ למשל).
מזלווה אפשר להיכנס לעמקים הצרים מהם מטפסים שבילים אל מערות חצובות בטוף הרך. החרוטים נקראים ארובות הפיות.
ההרמיטים של ראשית הנצרות מצאו בקפדוקיה מקלט. בדומה למתבודדים של סיני ושל מדבר יהודה. מהמערות אפשר להשקיף אל עמקי הנחל הצרים שחתורים בטוף. התחלה פרטית והשתלטות ממלכתית ביזנטית. קפדוקיה יושבת על דרך השיירות העתיקה שחצתה בדרך היבשה מקולכיס, ג'ורג'יה וארמניה לאפסוס ואחר כך לאיסטנבול. הדרך הלכה, לפני יסוד קושטא לאפסוס ולסמירנה (איזמיר).

מסלול רגלי: אפשר לחצות דרך הרמה דרומה לגרמה בשביל קשה. הקושי הוא יותר בירידה מאשר בטיפוס ויכול להיות שיש טעם במורה דרך אם כי אפשר בלי. אבל יש להיזהר!
התחלת השביל היא בבתים שמאחורי השער, שםהוא נבלע בחריץ בתוך גבעות הטוף, עולה בנקיק תלול. שביל העיזים הדק, נעלם כשיצאתי מתוך הנקיק לכתף הרמה. מעלי התנשאה גבעה תלולה.
מהרמה נשקפת קפדוקיה : שדות קצורים של חיטה, חרוטי טוף חלולי מערות וכפרים. כדאי לרדת מהרמה, לחפש את השדביל לכיוון דרום מערב. הרמה נגמרת במצוק ויש לקחת בחשבון בזהירות ועם מקדם ביטחון את הפריכות של הטוף. לא מקום טוב לטפס או לרדת מסלעים. יש שביל, צריך למצוא אותו. כדאי להתכוון לכרמים ולחלקות המעובדות. שם יימצאו השביליםלמטה יש בתי מערה חצובים בתוך הטוף . בכל מקום ינסו הכפריים למכור פסלים ומזכרות קפדוקיות.
מתחת לכפרים יש מערכות נחלי טוף לבנבן ורך שמזכיר את הקירטון של רמת עבדת ושפלת יהודה בישראל. לא פלא שהכל נחצב פה לתוך האדמה. כפרים, מנזרים, ערים. כמו בשפלת יהודה. מערות בית גוברין. הכנסיות הביזנטיות, מערות הקבורה, מערות המסתור. גשרי טוף מעל חריצים במקומות בהם התחתרו המים בסדקי החולשה של הסלע, מותירים נקרה אפלה שתחתיה זורמים מים. אפשר לשבת בצל הסלע ולהתמוגג מיופיה של קפדוקיה.
קפדוקיה שייכת למעגלי ההסטוריה: אנשים לא משתנים. הנזירים הנמלטים אל המקומות בהם יש יופי ובדידות, ואחריהם מגיעה הדת הממסדית, ואיתה הפוליטיקאים המגינים על דרכי המסחר שיחזיקו אותם בשלטון, מלחמות, דתות חדשות, נטישה מוחלטת ושוב הקילוח הדק של האנשים החוזרים אל היופי, שנשאר משומר עם מה שהוסיפו לו בני האדם, שוקע על הקירות הנטושים, על גדות הואדיות, בין המטעים והבוסתנים.
אפשר לשתות ממעיינות ניקרה קטנים בדרך ונח בצל המצוקים.
השביל מגיע לגרמה.

חרוטי טוף וולקני בקפדוקיה

נבשהיר

נחשבת לעשירה מבין העיירות הטורקיות. העיירה עצמה מרכזת את התיירות בקפדוקיה ואוטובוסים מכל רחבי טורקיה (איסטנבול, אנקרה, קייסרי, אנטליה) מגיעים אליה. יש בה מבצר עות'מני שממנו תצפית נאה על האזור ומוזיאון מקומי, הרבה בתי מלון ומסעדות ולא מעט משרדי תיירות שמציעים טיולים לערים התת קרקעיות ולאטרקציות השונות של קפדוקיה.

קפדוקיה – עיר תת קרקעית

ניגד'ה

עיירה קטנה וחביבה. למי שאוהב ללכת ברגל נידג'ה היא נקודת ההתחלה לטרק להר האלדלר.
המסלול מתחיל מדמירקזיק Demirkazik (שעתיים נסיעה מנידג'ה) הדולמוש עוצר כ-4 קילומטרים מהיאילה שממנה מחיל הטרק ( 4 -3 ימים) עד לבראזמה או למפלים של סללה (Slale ) – קפוז בשי. סללה הוא כפר קטן בין עצי דולב ענקיים. משם הנסיעה חזרה בדרך עפר היא בקניון הנהר זמנטי. דרך כפרון בשם בויויק צ`קיר, כפר קטן בשם צ`מליגה.

אפשר ללכת את המסלול עם חמור (20 דולר ליום) את האוכל והציוד יש להביא מראש – אפשר להצטייד בראשית המסלול אבל זול יותר בנידג'ה. הקמת אוהלים במסלול היא בתשלום.

טרק באלדלר (למגיעים ממערב, הפוך מההצעה הראשונה)

יום 1. הגעה לכפר צ`וקורבאג הנמצא למרגלות הצד המערבי של רכס האלאדלאר. שעתיים עליה לעמק אמלי שהוא קרקס סחיפה קרחוני,
במובן העגול והתיאטרלי של הנוף שמוקף יערות מחטנים בגובה של כ- 2000 מ`.

יום 2. עלייה מעמק התפוחים אל עמק סרימאליק, מקום בו נמצאת יאיילה, מושב רועי צאן הררי בעונת הקיץ. ירידה ללינה בחניון סוקולפינאר.
כ- 8 שעות הליכה. לינה בגובה של כ- 2000 מ`.

יום 3 . עליה הדרגתית דרך עמק קארילאק אל רמה בגובה של כ- 3000 מ`. אזור מיוער עם מעיינות שופעים וקרים. אפשרות לעלות מן
המעבר לעבר פסגת אמלר בגובה 3723 מ` (כשעה וחצי לכל כיוון), אחת מן הפסגות הגבוהות של הר אלאדלאר. משם המשך לרמת
יידיגולאר ( ידי – שבעת גולר – האגמים), אפשר לחנות ליד האגם,. סה"כ כ – 7 שעות הליכה, ו- 10 עד 12 שעות כולל הפסגה.

יום 4 . ירידה מזרחה בדרך האגמים אל עמק האצ`ר. עצירה באגם קארא (קראגול-השחור), האגם הגדול מבין שבעת האגמים. ירידה אל
הייער המחטני לוגוקפינאר שנמצאת בגובה של 1800 מ`. סה"כ כ- 8 שעות הליכה.

יום 5 . ירידה לברזומה, אפשר (ורצוי) לשחות בנהר ברזומה. משם למפלי קפוזבאשי, שנובעים מאמצע הקיר . בתחתית המפלים טחנת קמח
פעילה. מקום טוב למחנה לילה במפגש יובלים תחת עצי הדולב. כ- 8 שעות הליכה.

סולטאן חאן

מקייסארי אפשר לקחת אוטובוס לסולטאן חאן. האוטובוס האיטי נוסע כשעה בנוף השדות הפתוח.
בניין החאן עומד בכפר בחלק הצפוני שלו.
מעל לשער החאן הסלג'וקי החום, חרוטים אריות לתוך האבן. מבנה ובתוכו המסגד המעוטר, חדרי המנוחה של הסוחרים. החאן, הקרוואן-סאראי של אסיה שעל דרך המשי. חאנים מלכותיים שחיכו לסוחרים, חצר לבהמות וחדרי מחסן לסחורה וחדרים לסוחרים לנוח בהם, חדר אורחות ומסגד. הסלג'וקים שהגיעו לפה נעו על דרכי המסחר מהמדבריות הטורקמנים שליד ימת אראל. הם התנגשו בבזנטים והביסו אותם, מובסים זמן קצר לאחר מכן על ידי מסע הצלב של 1097. הבזנטים, לא ידידים של הצלבנים השתמשו במאבק על דרכי המסחר כדי לנוע שוב מזרחה, אלא שמסוף המאה ה- 12 נדחקו בהדרגה עד שהסלג'וקים קבעו את בירתם בבורסה. וכשבירתם בבורסה, בקצה המערבי, הם דאגו לבנות את החאנים כדי ליעל את תנועת הסחורה לשווקי אירופה וקונסטנטינופול.
אפשר לטפס על גג החאן ולהסתובב בחדריו. גם הכפר שמעבר לכביש נעים ומעניין לטיול.

קייסרי

קיסרי בירת המחוז הקדומה, נמצאת לא רחוק מארגופ ויש בה שדה תעופה שיש אליו לפחות טיסה ביום מאנקרה ואנסטנבול. והיא צומת דרכים חשובה שמשורתת על ידי אוטובוסים מכל ולכל חלקי טורקיה.
היא עיר נעימה, סוחרית וככזאת יש לה פחות משיכה לתיירים שרוצים לגור במלון בקפדוקיה אבל יש בה שוק זהב וחאן שווה מלא חנויות שטיחים וקילמים מהטובות שיש בטורקיה.
קיסרי היתה עיר רומאית שנבנתה על ידי טיבריוס ובה נולד סנט בזיל, אחד מאבות הכנסיה ומטיפי הנצרות העקריים בקפדוקיה, היא מרכז לשטיחים ועיר חשובה על דרכי המסחר של אנטוליה. בהיסטוריה הטורקית של הרפובליקה התרחש בה הסיפור של איננו – איננו היה ראש הממשלה שהחליף את אתא טורק. גם הוא, כמו אתא טורק, היה דמות כריזמטית ומרשימה. ולכן רצו ראשי הצבא להפטר ממנו. יום אחד, הוא נסע לקיסרי לאסיפת בחירות והחיילים במקום קבלו הוראה לאסור אותו. אבל כשהרכבת נעצרה והחיילים הגיעו לאיננו, הוא הזדקף והתחיל לדבר. החיילים הניחו את הנשק והריעו לאיננו. והמהפכה נכשלה. פוליטיקה טורקית. המתח שבין צבא ושלטון.
אפשר לצפות על העיר מגג מצודת העיר שבתוכה עמדו חנויות השטיחים .למטה נמצאות חנויות הצורפים. רחוב הזהב. בכל חנות יש לפחות קילוגראם זהב. רבע מליון דולר. קיסרי, לדברי תושביה, היתה תמיד מרכז טורקיה. כל מה שבא ממערב עצר פה. וממזרח. קיסרי היא עיר מאושרת. ויקרה. בית במרכז עולה רבע מליון דולר. יותר מאשר באיסטנבול . זו גם ההרגשה ברחובות העיר. זו לא עיר טורקית נידחת אלא עיר מודרנית שהאנשים בה מתלבשים בבגדים מערביים והפעולות מהירות ויעילות.

מתוך דרך המשי:
"הקילם עם החיות בא מאיראן. קוראים לו סוקוק." קילם ושטיח. כל הדרך מטורקיה ועד מערב סין לאורכה של אסיה. דרך איראן ואפגניסטאן ופקיסטאן. שטיחי המשי האירניים הבהיקו באור.
"360,000 לירות." אמר האטלקי הנמוך מסרדיניה. עייף ממיקוחים, נשען על כיסא מרופד בקילם, מביט במוראט שספק את כפיו.
"אם אתה עושה את זה בשבילי מאי פרינד, אני משלם לך 400,000. רק הצמר עולה 125,000 והעבודה לוקחת 15 יום! רוצה לעבוד בשבילי 15 יום ואני אשלם לך 500,000 לירות? בקילם הזה יש לך בטחון למאה שנה. ואם לא תהיו מרוצים ממנו, תחזירו לי אותו בשנה הבאה."
"אבל בשנה הבאה אתה בצבא-" אמר האטלקי.
"אני אתן לך את הכתובת שלי בצבא."
"לא, לא." אמר האטלקי. "קנינו במחיר הזה בסיווה. זה המחיר שלי."
"סיווה זה סיווה וקיסרי זה קיסרי. זו לא אותה עבודה."
האטלקי קם מהכיסא. "יש לנו טיסה לאיסטנבול עוד מעט."
מורט חסם את הדלת. "אם תצא מהחנות שלי, תלך לחנות אחרת ולא תחזור. 400,000 מחיר אחרון. אני לא מרוויח כאן."
"למה? אתה מוכר רק בשביל הגאווה המקצועית?"
"אני הולך לצבא. אני לא צריך כסף. אני מוכר במחיר הקרן."
"360,000" אמר האטלקי. "לא לירה יותר."
האבא של מוראט, שהביט מהפינה, מיהר אל האטלקי ורשם לפניו על דף נייר את ההצעה. אנגלית, טורקית או סינית, הדיו כתב על הנייר שבא מסין לאורך דרכי המסחר. האטלקי חייך בהסכמה. מוראט הביט בנייר.
"אם שאר המוכרים ישמעו את המחיר שאני נותן לך, הם יהרגו אותי ואני אלך לגן עדן. ואהיה מאושר. יותר מידי נשים." אה, גן העדן המוסלמי. הוא גילגל את הקילמים.
"זה מחיר טוב." חיך האטלקי "ואלו שני הקילמים היפים ביותר שמצאנו בקיסרי."
"והספור על הצבא?" שאלתי את מוראט אחרי שהכסף החליף ידיים והאטלקים עמדו לצאת.
"יש פה המון סיפורים. לכל אחד יש את הסיפור שלו. זה הסיפור שלי. איזה קילם אתה רוצה לראות? אני הולך לצבא בשנה הבאה-"

קניון איחלרה

קניון איחלארה, דרומית מערבית ממרכז העניינים הקפדוקי, הוא אחד ממסלולי ההליכה הנחמדים של קפדוקיה. אל הקניון מגיעים בכביש (מגוזל יורט או מאקסראי ) שנוסע על הרמה וסופו רחבת חניה ממנו יורדים אל שני המנזרים העליונים של ראשית הקניון. סה"כ יש 10 מנזרים בקניון, כולם בקטע שבין איחלרה לבליסירמה. אפשר לרדת מהם לאפיק הנחל וללכת כ-4 קילומטרים עד מקום שבו חוצה הכביש לאקסאראי וגוזל יורט ליד בליסרמה (Belisirma ) את הנחל. ליד החניה יש מסעדה עם מרפסת נוף נחמדה.
כאן מתחיל הקטע הנחמד של הנחל (כ-3 קילומטרים). זה חלק יותר פתוח שסופו, במקום בו הוא נפתח אל הבקעה, חרוץ בהמון מערות בנויות. זה אזור חקלאי דשן עם זרימת מים נעימה, כפר מתוק (יאפרקהיסאר , שבו אפשר לבקש מנהג שיחכה, או להשאיר אחד מכלי הרכב עם נוסעים ביותר מרכב שכור אחד) ואנשים חביבים. מקום לא רע לעצירה, לארוחה ואולי גם ללינה למי שלא ממהר ונמצא בקפדוקיה בשביל קפדוקיה ולא כחלק ממסלול מהיר בכל טורקיה.
אפשר להגיע לסלימה (כקילומטר מצפון, מתחת ליאפרקהיסר) בדולמוש מאקסריי (45 קילומטרים)