פטרה וואדי מוסא

רוב הנוסעים מגיעים לפטרה ממזרח, מדרך המלך היורדת לפטרה מגב ההר דרך הכפר ואדי מוסא. כבר מהכביש למעלה נראה שהמקום אוצר סוד בתוכו.
המראה מהכביש החוצה את הרכסים הגבוהים של רמת עבר הירדן הוא של עדר פסגות עגולות וצפופות, צהבהב-לבנבן, צפוף ודחוס בין הרכס המזרחי שעליו מונח הכביש והרכס המערבי המתנשא מעל עמק הערבה. מהכביש אפשר לראות גם את ג`בל הארון (הר ההר?) שעליו בנוי וואלי (קבר קדוש).
פטרה התגלתה מחדש (או אולי זוהתה בטעות, ראה בהמשך, זהוי האתר) על ידי ג`והן ברוקהרדט ב-1812. ביומנו, שבו כתב תוך כדי רכיבה על גמל, מוסווה כבדואי ומוסלמי אברהים אבן עבדאללה, כתב: “בעיקר רציתי לבקר בוואדי מוסא, בשל העתיקות ששמעתי את אנשי המקום מדברים עליהן בהערצה ובכבוד גדול… לפיכך שמתי את עצמי כמתעתד לזבוח זבח לכבודו של אהרון שקברו, כפי שידעתי, נבנה בסמוך למוצא הוואדי, ובדרך זו חשבתי שאוכל לראות את הוואדי בדרכי אל הקבר”.

כשנכנס ברוקהרדט דרך הסיק, ניצב ככל המבקרים בפטרה, מול חזית הקבר המפוארת לה קראו הבדואים ח`זנת אל פרעון – אוצר המלך פרעה. קירות הח’זנה מחוררים באלפי יריות רובה על מנת לגלות את החללים הסמויים שבהם הוחבא האוצר. אף אחד לא מצא שם אוצר אף פעם. ברוקהרדט מת חמש שנים מאוחר יותר בגיל 32, מדיזנטריה בקהיר, שם הוא קבור. יומניו הגיעו לאירופה והתפרסמו בין הנוסעים שהחלו להגיע למזרח במאה ה-19 הרומנטית. הידוע מביניהם הוא הצייר האמריקני דייוויד רוברטס שצייר אתרים רבים במזרח התיכון וביניהם את פטרה.

מפת פטרה

זיהוי האתר

פטרה, סלע, א-רקים (העיר החצובה בהר הגבוה)- השם רקם הוא שם מדייני קדום בו מזהה יוספוס את פטרה. במקורות יהודים קדם-מקראיים מזוהה המקום כרקם דגיאה- רקם שליד הגיא (בו נמצא מעיין משה). תרגום אונקלוס לארמית : “מהלך חד עשר יומין מחורב אורח טורא דשעיר עד רקם גיאה”. אונקלוס דברים א, ב (אַחַד עָשָׂר יוֹם מֵחֹרֵב דֶּרֶךְ הַר שֵׂעִיר עַד קָדֵשׁ בַּרְנֵעַ.)
לפי יוסף בן מתתיהו נקראה פטרה על שמו של מלך מדייני בשם רקם וכך היא מופיעה בקדמוניות ספר 4 פרק 7:
“ורקם (מלך מדין), אשר שמו היה כשם העיר, המרכז והבירה של כל ערב, אשר עדיין נקראת על ידי האומה הערבית בשם א-רקם על שם המלך שבנה אותה. אבל היוונים כינוה פטרה.” 

גרעין הכפר הקדום של ואדי מוסא נקרא עד לתחילת המאה ה-20 אל-גי. גם אוסביוס (מאה 4 לספירה) קורא למקום רקם. אולם ניראה שזיהוי זה אינו מתיישב עם ספרי היסטוריונים קדומים (דיודורוס סיקלוס, הירונימוס, וסטפנוס מביזנטיון המצטט את אוריאנוס בן המאה ה-1). דומה כי לפי סמני המרחק ותיאור מערכות המצור יש ליחס את בירתם הקדומה של הנבטים לסלע (א-סלע) הנמצאת בין דנא לטפילה לכיוון מערב על גבעה עגולה ורמה, אליה עולה שביל אחד בלבד. מסוג המבצרים שהיו חביבים על החשמונאים בתקופה המקבילה (דוק, הורקניה, מיכוור וכד`). סלע נמצאת כ-60 ק”מ צפונה למקומה של פטרה הפופולארית.

לזהוי זה אפשר לחבר את חיבתו של הורדוס למבצרים מסוג זה כדוגמאת הרודיון ומצדה- סוג של ביצור אופייני לתקופה. לפחות על פי דברים אלו נראה כי הבירה הנבטית הועתקה בסוף המאה ה-2 לפני הספירה מהסלע המבוצר שבסלע, אל המקום (פטרה העכשיוית), או העמק בו בחרו להם מלכי הנבטים את עמק המוות שלהם, בדומה לעמק המתים המצרי שבעבר הנהר המערבי שליד לוקסור שבמצרים עילית. העברת העיר התאפשרה משום פריחת האימפריה הנבטית שגבולותיה התרחקו מהאזור ולכן לא היה צורך במבצר מלך חסון כזה של סלע. הצטברות העושר ביחד עם פולחני הקבורה תרמו להתפתחות העיר משום קדושתה, חשיבותה, וריכוז המוסדות הנבטים.

ההשפעות המצריות מאוד ברורות (קברי האובליסקים, מצבות היד – גושי הג`ין הדומות ליד אבשלום) בכניסה לעיר ומדמות בעצם מבנים כדוגמת הבנבנים והאובליסקים המצרים – מבנים פולחניים המתייחסים לזריחת ושקיעת השמש. עצם בניית הקברים כשפניהם אל השמש השוקעת היא השפעה מצרית אופיינית ויש לזכור כמובן שהנבטים מתקופות קדומות היו קשורים לאגן הנילוס ועריהם שמשו כערי הגבול של האמפריה המצרית והתלמית (פלסיום, קצרווית, עזה) במשך מאות בשנים ובאלכסנדריה היו להם בתי מלאכה , סוכנויות שיווק ומשם יובאו אומני הבנייה שבנו וחצבו את פטרה. פטרה היא מיטב האמנות הנבטית, שילוב של רעיונות מזרחיים, הלניסטיים, מצרים ואחרים שהגיעו על דרכי המסחר.

ירידתם של הנבטים מסלע לעיר החדשה בפטרה קשורה גם להפצת המורשת ההלניסטית במזרח- תכנון אדריכלי של עיר פרושה ונירחבת בעלת מוסדות ותבנית קבועה – לעיר כזו לא היה מקום יותר על הסלע המקורי ולפיכך אותרה הבקעה של פטרה כמקום מתאים אליו אפשר יהיה להוביל מים, בקרבה לדרכי השיירות, מרחב עירוני גדול מספיק וטבע מרשים וגדול שהוא תנאי יסוד בחיים הערבים נבטים.
יש לראות בנבטים את הערבים הקדומים ולפיכך להתייחס לארכיטקטורה המזרחית של היום כאחד מהדברים אותם יצרו.

נבטים בפטרה – מקור ומחקר

בערבית של ימי הביניים היה השם נבטו כינוי למי שחופר באדמה או חוצב בסלע כדי להגיע למים. שם הפועל נבט הוראתו חפירה או חציבה. הנבטים לא הותירו ספרות כתובה והשתמשו בנבטית כשפת דיבור, כתיבה ופולחן. באזור פטרה כתובות נבטיות רבות. מקורה של השפה הנבטית הוא שמי והיא מקבוצת השפות הארמיות. ניתן במאמץ לא גדול לקרוא כתובות נבטיות. מהמאה ה-4 החלו להשתמש בכתב הערבי. זהו אולי הדבר הבעייתי בחקר תולדות הנבטים מכיוון שהתרבות החומרית הגבוהה שהותירו, רמת האירגון, העיר הרומאית הלניסטית של פטרה ששטחה המרכזי והפריפרי הופך אותה לאחת הערים הגדולות והמורכבות במרחב העתיק, מעמיד בסימן שאלה את חסרונם של כתבי יד באזור שבורך בתמלילנים מצויינים כיהודים, כמצרים וכצאצאי ההלניסטים. מה גם שעל קירות המערות נמצא שפע כתובות הקדשה. יתכן שהפתרון נמצא מתחת לאדמה, במאות המבנים שלא נחפרו, וכי ההערכות השגויות על הנבטים ותרבותם קבורות ויחשפו במהלך עשרות השנים הקרובות במחקר האינטנסיבי, ובכך יתקבלו תשובות יותר מלאות השונות מאלו (החסרות מאוד) המקובלות היום.

המקורות לתולדות הערבים-נבטים הם חיצוניים ומונים את: הרודוטוס בן המאה ה-5 לפני הספירה, המתאר את ערי הערבים ומלכם שבחוף הצפוני של סיני, דיודורוס סיקילוס (מסיצליה) בן המאה ה-1 לפני הספירה המצטט קטעים מדברי הירונימוס מקרדיה (מאה 4 לפנה”ס) על אופיה המדברי של ארץ הנבטים, על הגמלים והמקנה, על גידול הבשמים ועל טכניקות חפירת הבורות ואצירת המים, ופליניוס הזקן, שנחנק בהתפרצות הוזוב, הם שניים מהנוספים הכותבים לא בחיבה על הנבטים.

סטרבון, ההסטוריון הרומאי בן המאה ה-1 מציין בפירוש שהפולחן הנבטי מתייחס לשמש. יוספוס פלאביוס, ההיסטוריון היהודי הגדול בן המאה ה-1 לספירה משמש כמקור חשוב וכן סטפנוס איש ביזנטיון בן המאה ה-6 המצטט מגלאוקוס ואורניוס וכך נשמרו קטעים מחמשת הכרכים של כל אחד מהעותקים.

היסטוריה

כ-10 קילומטר מצפון לפטרה, בביידא, התגלה אתר ניאוליתי שגילו כ-9,000 שנה, דבר המציב את המקום בקרבת זמן פרהיסטורית לתרבות יריחו.

לפי דברי חוקרים, התיישבו אדומים בתקופת המקרא על הר אום אל-ביארה, מערבית למרכז העיר הנבטית. בספר מלכים מסופר על המלך אמציה (796-781 לפנה”ס ) שכבש את סלע והשליך ממצוקיה 10,000 אדומים) כפי שנכתב לעיל, זיהוי זה בעייתי ויתכן כי זהוי אום אל-ביארה עם סלע אינו נכון וכי הישוב עם החרסים האדומים, שנמצא על ראש אום אל-ביארה, הוא ישוב בשם אחר ואינו מתייחס לספר מלכים). ב-580 לפנה”ס , משהוגלו אנשי יהודה לבבל על ידי נבוכדנצאר, היגרו האדומים מערבה לארץ הפורייה יותר, ואחת הפעולות הראשונות של החשמונאים 400 שנה מאוחר יותר היתה לכבוש את אדומיאה (אזור בית גוברין) וליהד את האדומים היושבים במקום. ובכללם את סבו של הורדוס – אנטיפטר האדומי. את מקום האדומים החלו למלא הנבטים, שבטים ערבים שנדדו מחצי-האי ערב והיו אחראים על המסחר במדבריות המזרח התיכון. (על ההיסטוריה הנבטית בכלל קראו בפרק הבא).

הנבטים התעשרו משליטתם על דרכי המסחר החשובות במזרח התיכון, וידועה קינתו הכתובה של הרומאי פליניוס הזקן, (שמת בהתפרצות הווזוב ב-70 לספירה), על העושר הזורם לכיסיהם של הערבים הנבטים ממסחר הבשמים והתבלינים עם רומא. שליטה מוחלטת זו בדרכי המסחר המדבריות העשירה את הנבטים והביאה אותם למעמד של מעצמת מסחר אזורית בעלת תרבות משלה. הכתב הנבטי נחשב לאבי הכתב הערבי. מיקומה של בירתם בתוך עמק מוגן באבני חול, שמכל צדדיו מוקף בהרים גבוהים יותר, הוואדי הצר (“הסיק”) המוליך פנימה ומעל הכול, הגנתו של המדבר שסביב לעמק שלא חסרו בו מים מעולם, איפשרו לנבטים להיעלם, להתבצר בעת סכנה בעיר הסלע שלהם, ולשחד את הצרים במתנת כסף.

ממלכת הנבטים (כמו הממלכה החשמונאית שהתחרתה בה על השליטה באזור ובדרכי המסחר העשירות) נוסדה הודות להעדר כוח מעצמתי בין הממלכה ההלניסטית של הסלווקים לבין הממלכה המצרית-תלמיית במאה ה-2 לפנה”ס. בעת הזו החלה פריחתה התרבותית של פטרה. השפעתה הגיעה עד דמשק (סוריה), חיג`אז (ערב הסעודית) ועזה שלחוף הים התיכון. שיירות מדרום ערב, הודו, פרס, מרכז אסיה ומזרח אפריקה הביאו את סחורותיהן קודם לפטרה, לפני תשלום המכסים ולפני שהועברו אל יעדן הסופי. בימי שלטונם של המלכים חרתת ה-3 וחרתת ה-4, במאה ה-1 לפנה”ס ובמאה ה-1 לספירה, היתה פטרה בשיא שגשוגה וכוחה. אז טבעו בה מטבעות, בנו מקדשים וקברים והוסיפו תוספות ארכיטקטניות ברחבי הממלכה.

ב-106 לספירה הפכה ממלכת הנבטים לפרובינקיה ערביה וכמה עשרות שנים לאחר מכן הועברה בירת הפרובינקיה לבוסרה שבסוריה. השלום הרומאי (“PAX ROMANA”) ומערכת הדרכים הרומאיות שנבנו (ובהן ויה טריאנה העוברת על דרך המלך העתיקה), שיפרו את תנאי המסחר לעין ערוך, אלא שציר המסחר העיקרי ממזרח למערב עבר מעתה דרך סוריה, דרך נאת המדבר של פלמירה ומשם לדמשק, בתפר שבין הגולן לחרמון ודרך הגליל התחתון לעכו ומשם לרומא. בציר הדרומי, דאגו הרומאים שהשיירות יגיעו לאילת ומשם יעלו על הדרך הישירה לעזה ומשם לאלכסנדריה. לרומאים לא היתה סיבה אימפריאלית וכלכלית להעביר סחורות דרך פטרה. הנבטים בעצמם, בהכירם כי ההליכה לפטרה משולה להתאבדות כלכלית, הפנו את ציר המסחר למקום היחיד שלא היה בשליטה רומאית- לסיני, מעבירים את הציר דרך ההר הגבוה ונאת פיראן. ציר זה התנהל עד התקופה הביזאנטית, שאז ניתק אותו יוסטיניאנוס, גורם להיעלמותם הסופית של הנבטים.

העתקת דרכי המסחר, השקיעה הפוליטית ועליית מרכזי המסחר האחרים, הם שגרמו לשקיעתה היחסית של פטרה. ועם זאת, לפי הארכיטקיטורה העירונית נמשכה פריחתה של פטרה במקביל לג`רש ולערים אחרות בדקאפוליס.

פטרה בתקופה ביזנטית – הולדת המסורות היהודיות – נוצריות של משה ואהרון

בתקופה הביזאנטית חזרה העיר לשגשג כשהוצב בה בישוף.
אבל קודם, ואולי במקביל להצבת הבישוף, עברה פטרה תהליך של התקדשות ומציאת מאורעות היסטוריים יהודים – נוצריים שיעגנו את חשיבותה וימשכו אליה עולי רגל נוצריים. החל מהאגדה שמכתירה את ואדי מוסא כמקום שבו היכה מוסא בסלע, מסורת שמקורה כניראה בתקופה הביזנטית, ובאה לרצף רצף של אתרים מסביב לעיר שהיא מקום חשוב ובו דת מחליפה דת ומייצרת מרכז פולחני חדש על מנת ליצור מרכז של עליה לרגל – בדומה מאוד למה שעשו הביזנטים באזור סנטה קתרינה שבסיני. מאותה תקופה יש לראות את המנזר הפעיל שנמצא ממערב למקדש דושרא (המערבי ביותר בבקעה של פטרה), למרגלות ג’בל מד’בח.
לגבי ג’בל א- דיר (“הר המנזר”)- המסורת אומרת שבמקדש של ג’בל א-דיר – המקדש הנבטי המביט מערבה אל השמש השוקעת והוא אחד היפים והקדומים במקדשי הקבר של פטרה, היה בתקופה הביזנטית מנזר. יש שרידים של מבנה מצפון מערב למקדש הקבר לא בטוח שזו כנסיה או מנזר.
שרידי כנסיות ביזנטיות נמצאות גם באזורים אחרים של הבקעה, גם מקדש דושרא שמול המנזר שמתחת לג’בל מד’בח הפך לכנסייה בשלב כלשהו.
ג’בל הארון (הר אהרון) נמצא ממערב לפטרה ותוחם אותה. גם הוא שייך לרצף האתרים שמוכיחים ומקבעים מסורת קדושה) עליו לפי המסורת המקומית נמצא קבר אהרון ולמעלה יש בור מים נבטי ושרידי מבנה – מקדש וייתכן גם שרידי כנסיה ביזנטית. המסורת הוא כניראה לא יותר עתיקה מביזנטית ובאה לתת תימוכין להחלפת האלוהויות המקומיות של הנבטים במסורת היהודית – נוצרית.
ההר עצמו היה מקודש לנבטים ובור המים הנבטי הגדול שעליו וכן שרידי מקדש והיותו ההר הבולט ברכס המערבי של פטרה ונצפה גם מהרכס הגבוה שממזרח לו וגם מרחבי הנגב הישראלי – הופכים אותו למקום חשוב כנקודת הציון שמעל פטרה כבר מתקופות קדומות. מקום שכל אלוהות  שרוצה לבלוט ולמקד, היתה מבססת בו נקודת אחיזה.
על סמך כל הדברים האלו, קשה להאמין שלמסורת היהודית נוצרית של קבר אהרון או נבי מוסא יש סימוכין עתיקים יותר מהתקופה הביזנטית. אלא אם כן מושיבים אותם על המסורות הנבטיות שהם מחליפים.
יתרה מכך, ניראה גם כי ג’בל הארון מול ג’בל גרון (ראה בהמשך) – ההר של עוג מלך הבשן, היא מסורת עתיקה הרבה יותר – ההר הטוב מול ההר הרע – כבמסורת השומרונית של הר הברכה והר הקללה. זו כניראה המסורת העתיקה ביותר של האזור וגם היא כניראה לא יותר מבת 2600 שנה.

הכיבוש המוסלמי ואילך

עם הכיבוש המוסלמי ב-636 חזרו השליטים האומיים להשתמש בדרך המלך לצורך עלייה לרגל למכה וחיג`אז, מאריכים את ימיה של העיר. היעלמותה הסופית והפיכתה לכפר בדואי באה עם רעידת האדמה של 747, שייתכן כי פגעה במערכות המים של העיר שלא הצליחה להשתקם מאז. סופה של השושלת האומיית ועליית השושלת הפאטימית, שהעבירה את מרכזה לבגדד, פגע בפטרה, משכיח את דרך המלך והחוגגים שעברה על סיפה של פטרה. הערבים של חצי האי ערב לא היו זקוקים יותר למתווכים עם העולם המערבי. הם היו העולם מסין ועד ספרד. הצלבנים בנו שתי מצודות במקום ולאחר תבוסתם לממלוכים ביקר בה הסולטאן הממלוכי בייברס במאה ה-13.

ההערכה היא כי בפטרה ובסביבתה התגוררו כ-30,000 תושבים (לפחות), שניזונו מחקלאות אינטנסיבית שהתבססה על מערכות השקיה וטרסות. העיר היתה מקומן של תעשיות בגדים, מתכת, אבני חן וקרמיקה משובחת. עיר שהיתה עשירה מספיק על מנת להוות מרכז לאומנויות ולאיכויות גבוהות של ייצור.

חפירות החלו במקום בשנות ה-50 של המאה ה-20. לפני עשרים שנים נפתחה פטרה לתיירים. מתבצעות בה עבודות שחזור. רק רבע משטח העיר נחפר. יש לזכור כי בפטרה רק מבנה אחד עומד אינו חצוב לתוך הסלע.

הבדואים משבט הבדול, שחיו בחללים החצובים של העיר, הועברו לכפר חדש שנבנה בשבילם מצפון לפטרה. צעד זה הפך את העיר האדומה למקום סואן רוכלים ותיירים במשך היום ושקט מאוד בלילה. הבדואים טוענים כי על פטרה רובצת קללה הפוגעת בילודת תינוקות וכי עם המעבר לכפר הממשלתי שנבנה עבורם , הוקלה הקללה.

לסיפור הישראלים ופטרה קרא: פטרה – הסלע האדום מתוך: כשפים בוונקבמבה
דברים שצריכים לדעת בתכנון הטיול

בכדי להכין אתכם מראש מה יש ומה אין, כמה זה בערך עולה וכו`. דרכי הגעה, מלונות ואכסניות, אוכל, כרטיסי כניסה ועוד.

ואדי מוסא:

ואדי מוסא היא העיירה הנמצאת מעל פטרה ומקבלת את שמה מהואדי היורד מג`בל מבורך ומנקז את הרכס הגבוה של הרי אדום. הכפר בנוי על קערת הניקוז של הואדי וראשיתו בעין מוסא – המעיין שלפי המסורת המוסלמית (שומרונית? ראו ג`בל הרון) נוצר כשהיכה משה על סלע על מנת להוציא מים לשבטי ישראל. בעיירה כ-15,000 תושבי קבע ממוצא בדואי. תושבי הכפר מוסלמים כולם ומתפרנסים בעיקר מתיירות ושירותים. מפיתולי הכביש אפשר לראות את ג`בל הרון שעליו בנוי וואלי- קבר קדוש.

איך להגיע:
מעבר הגבול בעין עברונה (ערבה) משמש ציר כניסה עיקרי למבקשים לעבור מישראל לפטרה וחזרה, בין אם באוטובוס, במונית ובין אם ברכב פרטי. למי שנמצא בירדן- אפשר להגיע מעמאן לפטרה כל יום באוטובוס תיירים של חברת “ג`ט” שיוצא מרחוב המלך חוסיין ומגיע לפטרה בין 10.30 ל-11.00 בבוקר. אותו אוטובוס יוצא מפטרה חזרה לעמאן בשעה 16.00 אחה”צ. אם מסתפקים בטיול יום, אפשר להזמין בעמאן גם את המקום באוטובוס החוזר באותו יום. במקרה זה יש למבקר רק 4-5 שעות לסיור.

אפשר להגיע לואדי מוסא בתחבורה הרגילה היוצאת מכיכר וואחדאת בעמאן- כיכר התחבורה הדרומית, ממנה נוסעים האוטובוסים למען, עקבה, ואדי מוסא, מדבא, כרך וישובי דרך המלך. הנסיעה לוקחת אותו זמן ועולה 2 דינר. מיניבוסים יוצאים מהשעה 8 בבוקר ואילך. לחליפין, אפשר לנסוע באוטובוס עד למעאן (1.2 דינר) ומשם במיניבוס מקומי הנוסע לואדי מוסא כשהוא מתמלא לאורך כל שעות היום (0.5 דינר).

יש גם אוטובוסים של “ג`ט” הנוסעים בין עקבה לפטרה. “ג`ט” מציעה, נוסף על הנסיעה, סיורים מודרכים בעיר (גם לקבוצות). כל יום חוץ מיום ו` יוצא אוטובוס רגיל מפטרה לעקבה. היציאה בשעה 6:00 בבוקר מבית ההארחה. מעקבה יוצאים מדי יום אוטובוס אחד או שניים לפטרה. היציאה ב-10.00 בערך מתחנת האוטובוסים והמוניות, צפונית למרכז העיר.

אוטובוסים מקומיים לעמאן, מען ועקבה יוצאים מהכיכר של ואדי מוסא, בקרבת הדואר. האוטובוסים (מיניבוסים) יוצאים משעות בוקר מוקדמות (6:00-8:00), אבל יש גם מאוחרים יותר שיוצאים עד שעות אחר הצהריים – ממלאים נוסעים.
את האוטובוס שיוצא ב-06:00 מבית ההארחה בפטרה לעקבה אפשר לעצור בהנפת יד לפני המלונות הפשוטים בחלקו העליון של ואדי מוסא. אין צורך ללכת את הדרך הארוכה לבית ההארחה. אם רוצים לבקר בפטרה השכם בבוקר יש לקנות כרטיסי כניסה יום קודם לכן, או להיכנס ללא כרטיס. אפשר לקנות מזון בחנויות בוואדי מוסא. ויש מאפיית פיתות ליד המקום שבו עוצר האוטובוס המקומי למען. אפשר לשכור מונית לנסיעה פטרה-עקבה (20-30 דינר) או לעמאן (35-45 דינר).

מלונות:

בואדי מוסא, השוכן על כביש הגישה לפטרה, יש מספר לא קטן של מלונות. בעלי המלונות, כמו כל המערכת הירדנית, איבדו את איזונם והעלו את מחירי המלונות בעקבות הסכם השלום עד שנדמה לעיתים כי כדאי לעצור את התהליך על ידי מרד צרכנים עד שירדו המחירים לרמות סבירות. כדאי לברר מחירי מלונות ולזכור כי ירדן ופטרה יהיו במקומם גם בעתיד ושווה לחכות תקופת זמן עד שיפתחו הגבולות בצורה חופשית והמחירים ירדו לרמה הגיונית. הערה על חמדנותם של בעלי המלונות לא תזיק ואינה בלתי מנומסת.

מלונות יקרים
תיירים בעלי דרישות גבוהות יכולים ללון במלון מובנפיק או פורום הנמצאים בקרבת הכניסה לאתר פטרה ובמלונות 5 כוכבים, הנמצאים על הדרך דרומה לכיוון טאייבת זמן.
טאייבת זמן, מלון 5 כוכבים הנמצא 12 ק”מ מדרום לואדי מוסא בגרעין כפר ציורי בשם טייבה. במקום מסעדות, שוק, חנויות מזכרות והכל בטוב טעם ובהרחבת הדעת. 130-100$ שעליהם יש להוסיף 20% מיסים. טלפקס:
+962 3 215 0111 Fax: +962 3 215 0101טל
• מלון פורום 4 כוכבים: בקרבת הכניסה לאתר, במורד ואדי מוסא. טל. 03-634200 פקס 634201 (למלון צמוד חניון).
מלונות 5 כוכבים נוספים נמצאים מעל החלק העליון של ואדי מוסא, על הכביש דרומה לטייבת זמן.

מחירים בינוניים:
• בית ההארחה הממשלתי (פטרה רסט האוז)- 3 כוכבים, ליד שער הכניסה לאתר, מציע חדרים פשוטים. חדר הארועים של המקום נמצא בחלל מערה נבטית. המחיר: כ-30 דינר ללילה טל. 03-2156011/4 פקס 03-2156686. ת.ד 5 ואדי מוסא פטרה. משרד ראשי בעמאן טל. 06-681042 פקס 06-681028 תד 2863 עמאן 11181.
• מלון אדום- 3 כוכבים, נמצא בקרבת הכניסה לאתר ובמרחק קצר מבית ההארחה הממשלתי. טל. 2156995 (03) פקס 2156994.
• מלון פלאורס 3 כוכבים, 70-80$ בקרבת הכניסה לאתר.
• מלון עמרה פאלאס (מרכז הכפר) 3 כוכבים טל. 03-2157070 פקס. 2157071.
• מלון אל ראשיד- 2 כוכבים, נמצא ליד הכיכר, נעים, טל.03-2156800 פקס 2156801.
• מלון פיס ווי- כוכב 1 או 2, חדרים קטנים, נקי, מסעדה על הגג עם נוף נחמד, אוכל טוב. נמצאת ליד כיכר הישוב. 40$ לחדר זוגי בעונה. טלפקס 03-2156963.
• מלון אל אנבט- נמצא במרומי הישוב, למלון חדר אוכל וארוחות ערב מזינות, החדרים לא גדולים ונקיים, המקום קצת דהוי אבל סביר עם לובי נחמד ושירות אוטובוסים חינם לפטרה וממנה. המחיר לחדר יחיד הוא 11 דינר ו-15 דינר לזוג, כולל ארוחות המחירים עולים בהתאם. טל. 03-2153265
• אוריינט מרכז הכפר -כוכב 1 טלפקס: 03-2157020.

מלונות זולים:
המלונות המקומיים פשוטים, נקיים ועולים כ-4 דינר ללילה ליחיד. חדר יעלה בין כפול לפי שלושה. אחד מהם נמצא במרחק-מה מן הכניסה לפטרה. המלון מוסא ספרינג נמצא בחלקו העליון של הוואדי בקצה היישוב, ומלון ניו פטרה סטיודנט האוז נמצא גם הוא במעלה ואדי מוסא, ליד הכביש. במעלה ואדי מוסא, ליד הכיכר והדואר מלונות זולים (יחסית) נוספים. מן המלון נשקף נוף ואדי מוסא והסלעים המעוגלים, העשויים אבני חול שמאחוריהם מסתתרת פטרה. נעים להתעורר עם הנוף ולשתות כוס מים מול השקיעה. חלון עם נוף.

קמפינג: יש. צפונית למשרד המידע לתיירים, ליד מלון פורום.
ויש לפחות עוד שניים מצפון לכפר הבדול על הדרך לכיוון פטרה הקטנה

השינה בפטרה עצמה, באחת מן המערות הרבות אסורה, אבל יש תרמילאים המעדיפים אותה. דבר זה נעשה קשה עד בלתי אפשרי בבקעה עצמה מאז תהליך השלום כיוון שמשטרת התיירות מסיירת בקפדנות באתר ומקפידה שלא ישארו בו בלילה. יש לשקול בזהירות רבה לינה באתר עצמו משום הסתבכות אפשרית, לעומת זאת, לינה בואדיות הקרובים מסביב (גם בטווח של קילומטר או שניים) אינה צופנת בעיות כלשהן למרות שאסור רשמית ללון בכל השטח המתואר כפטרה (35 קמ”ר) יתרה מכך, מספר משפחות בדואיות משבט הבדול המתגוררות עדיין במערות (בכיוון ג`בל הרון), יארחו ברצון מטיילים. בפטרה עצמה, מתחת לאל-חביס, מתגוררים מספר נוצרים ונזירים מאירביד.

מסעדות:
בעיירה ואדי מוסא, במרכז ובסביבותיו, מסעדות רבות (עוף בגריל, שווארמה, קבאבים וסלטים, פלפל) ברמה עממית ואפשרויות להצטייד באוכל לטיולי גמלים. בפטרה רסט האוז אפשר לקבל אוכל על פי תפריט יומי או להזמין מנות נפרדות. ליד המוזיאון בפטרה עצמה (בין קצר אל בינת והעליה לג`בל א-דיר) יש מסעדה והאוכל המוגש כאן דומה לזה המוגש בבית ההארחה (5 דינר). המלונות הפשוטים מציעים משקאות ואוכל.
לא רחוק משם, מתחת למקדש דושרא (קצר אל בינת פרעון), יש אוהלי מזנון פשוטים בהם נמכרים משקאות, כריכים ומזונות דומים (2.5 דינר לשקית ניילון לא מרנינה). משקאות אפשר לקנות גם במקומות אחרים בפטרה, כמו באתר העלאת הקורבנות העליון, ליד א-דיר וליד התיאטרון. המחירים גבוהים.

כרטיסי כניסה:
כרטיס הכניסה לפטרה עודכן ברגע חתימת הסכם השלום עם ישראל ומחירו הוקפץ ל- 21 דינר ליום, 26 דינר ליומיים או 31 דינר לשלושה. תלמיד (כולל סטודנט) – חצי מחיר ילד עד גיל 15 – חינם.

כרטיס הכניסה לפטרה נמכר מאחורי בית ההארחה, בשער הכניסה לאתר בדרך לסיק. המקום פתוח מעלות החמה ועד השקיעה. מי שמגיע לשער מאוחר מדי בערב עלול למצוא אותו סגור.

הביקור באתרים העיקריים של העיר עצמה אורך 4-5 שעות. גם ביקור קצר הוא נאה מאוד, אבל אין באפשרותו של ביקור כזה ללמד יותר מכמה דברים על מקום שמי שרוצה לראות אותו בצורה מקיפה יקדיש לו מספר ימים. עד כמה שבועות.

ציוד:
נעלי הליכה מומלצות. פטרה אינה מקום קטן. המרחקים בתוך בקעת העיר גדולים ויש לטפס על כמה הרים. תרמיל יום עם מים ומזון יכול לחסוך כסף. הבקעה סגורה ובתוכה, בקיץ אין רוח, ויכול להיות חם. גם באביב.

עונה:
הכי מוצלח באביב – מרץ עד מאי. אפשר גם בחורף. יוני עד סוף אוגוסט – ממש לא כדאי. חם מידי

בדואי מהבדול של פטרה

בדואים באזור פטרה :
באזור פטרה חיים בדואים משבט הבדול, הליאטנה והעמרין. בואדיות היורדים לכיוון הערבה מתגוררים הסעידין. הבדול מתחלקים לשבטי משנה: עלי ג`מדא, מאווסה, סמחין, פגרה ושתילת גנאג`ה.

מסלולים: ראה במסלולי טיול – פטרה