האלטו אלנטג’ו ((Alto Alentejo
אבורה (Evora)- היא מקום טוב להתחיל בו. היא כמעט נמצאת על הדרך הראשית שמחברת את ליסבון עם הגבול הספרדי ונמצאת כ-130 קילומטרים על הכביש המהיר מליסבון.
אבורה היא עיר מורית מוקפת חומה עם סימטאות וכנסיות שבליבה מקדש רומאי. מקום נעים לבלות בו לילה או שניים שבו מסעדות ובתי קפה ( שהוא עסק פורטוגלי שווה שאינו נופל מהיכולת האיטלקית) עם עוגות שמרים ושוקולד שמצדיקות את הנסיעה לחצי האי האיברי.
העיר שיוסדה על ידי הרומאים, שומרת על קווי המתאר הישנים האלו עם הקווים שהוסיפו להם המוסלמים המורים, אם כי מרביתה של העיר של היום נבנתה בימיו של בית אוויס (Avis) בין המאות ה-14 וה-16, שוקעת בימי הכיבוש הספרדי. מה שמראה שכיבוש הוא לא תמיד רע. השליטים עברו לליסבון. אבורה קפאה והיו, עם 50 אלף תושבים, היא מחזיקה רק חצי מגודלה לפני 400 שנים.
אבורה נמצאת בצפונו של האזור שנקרא האלטו אלנטג’ו (Alto Alentejo), אזור של גבעות אדומות רכות ויערות אלוני שעם. בכל יום שלישי השני בכל חודש, מתקיים בבוקר שוק ירקות שמגיעים מהכפרים שסביב אבורה. יש בעיר אוניברסיטה שנוסדה ב-1559 וחזרה לתפקד לפני 35 שנים ובסוף יוני, למשך 10 ימים, מתרחש בה יריד אומנויות שמקורותיו בימים שלפני הגעת הנצרות לפורטוגל והוא נקרא פיירה דה סאו גואו (Fera de Sao Joao).
הנוח ביותר (למי שמגיע עם רכב) הוא להשאיר את המכונית מחוץ לחומות (יש מגרשי חניה רחבים) ולהיכנס אל העיר ברגל, מתחת לאמת המים שתיכנן פרנסיסקו דה ארודה, אותו אחד שתיכנן את מגדל בלן בליסבון. היום בנויים הבתים לתוך אמת המים
במרכז העיר נמצא המקדש הרומאי ולידו בתי קפה ומדשאות. מקום שווה לבלות בו אחר צהריים רגוע. זה המקדש הרומאי השמור בפורטוגל. עמודי המקדש שהוקדש לדיאנה (ארטמיס) חומים כהים על רקע מנזר דו לויוס Convento dos Loios)) שחלקים ממנו תוכננו על ידי פרנסיסקו דה ארודה.
לידה נמצאת כנסיית סאו ג’ואו אוונגליסטה שבה יש קיר אזולג’וס (הקרמיקות הכחולות המזוגגות המפורסמות של פורטוגל) ובור מים מורי.
במרכז העיר נמצאת הקתדרלה –הסה (Se) שמתוארכת ל-1186 – הימים שבהם ניכבשה אבורה מידי המורים. בצמוד לקתדרלה נמצא המוזיאון שיש בו לא מעט ממצאים של עושר ואבנים יקרות .
מאבורה יש שתי אפשרויות לסיבובים שונים.
סיבוב אחד הוא לכיוון ערי השיש שנמצאות במרחק שבין 40 ל-60 קילומטרים לכיוון צפון מזרח (והגבול הספרדי) אסטרמוס היא עיר מוקפת חומה ובה כל שבת שוק נאה שבו, כמו ברבים מעריה של פורטוגל, יש ייצוג ליצרני קדרות וכלי חומר מצויירים ועוד הלאה ממנה (12 קמ’) נמצאת בורבה –עיר קטנה ומבהיקה שרוב בתיה אלו שאינם שיש) מסויידים לבן כדי להדוף את שמש הקיץ הקשה של האלטו אלטאנג’ו.
וילה ויסוזה (Vila Vicoza) נמצאת 6 קמ’ דרומית מזרחית לבורבה והדרך אליה עוברת דרך מחצבות השיש. שם הכל בנוי שיש. בתים, שירותים, כיורים. הכל.
אפשר, אם מחליטים לערוך את הסיבוב הזה, לצאת לסיבוב שיתחיל באבורה, לעבור בשבת באסטרמוס וביום שני לנסוע לשוק הגדול שעיר הגבול אלבס (Elvas)– עיר שחומותיה המכוכבות הם הדוגמא השומרה ביותר באירופה למבצר גבול. יש בעיר מספיק חומות, אמת מים וכנסיות להפיס את דעתו של כל תייר.
הסיבוב הדרומי חוצה את האלטו אלטנג’ו לכיוון דרום. הוא עובר על כביש 254 דרך ויאנה דה אלנטאג’ו ((Viana do Alentajo– מצודה גדולה ושווה מדרום לאבורה, ואחר כך מגיע לאלוויטו ((Alvito – מצודה גדולה נוספת המתנוססת על גבעה שלטת.
השילוש (או שמא הריבוע הקדוש) משתרע על פחות אותו יותר אותו כביש מדרום לאבורה וכולו 30 קילומטרים – יומיים נעימים מאוד של מסע. הנסיעה בכיבישים הקטנים נעימה עד מאוד והנוף הוא נוף לא מוכר. זו אינה אירופה במובן הירוק שלה, גם לא ספרד במובן הצחיח. זהו אזור של גבעות חומות גליות עם יערות אלוני שעם – אחד מהנופים השווים והמעניינים שיש. שכן אלוני השעם עומדים אדמדמים, חלקם קליפתם מקולפת בתהליך הייצור בוין היערות עומדים כפרים ובתי חוות. שילוב של ערים לבנות, גבעות אדמדמות כפרים בודדים ויערות שעם.
בז’ה (Beja)
היא התחנה המעניינת במסע דרומה. זה החלק הנקרא האלנטאג’ו הנמוך (Baixo Alentajo), במובן הדרומי. בז’ה יוסדה במאה הראשונה לפנה"ס על ידי יוליוס קיסר. זה גם מקומה של פרשיית האהבים בין קצין צרפתי לנזירה פורטוגלית ממנזר גבירתנו של קונשסאו שפורסם בצרפתית באנגלית ובפורטוגלית כ"חמישה מכתבי אהבה". הפרשה שסעירה את פורטוגל ב-1669 והדיה לא נירגעו עד היום. אהבה. המנזר שווה ביקור וכך גם המצודה והכנסיות האחרות במרכז העיר
לביקור בבז’ה אפשר להוסיף את סרפה (Serpa) שממזרח לנהר הדו-גוודיאנה ( Rio Do guadiana.) עיר מוקפת חומה עם מבנים מסויידים לבן, מצודה , אמת מים בת אלף וסימטאות נעימות.
אלגארבה (Algarve)
זה הפס הדרומי של פורטוגל. מעין מלבן בין הגבול הספרדי לחוף הים האטלנטי במערב כשמדרום תוחם האוקיאנוס את החוף.
ליופי של ים, נדמה לי שהחוף המערבי שווה יותר. אבל לחום המים, אין ויכוח בין הטובלים שהים הדרומי נעים יותר, מושפע מחמימותו היחסית של הים התיכון.
מבז’ה אפשר לרדת דרומה על כביש 122, לאורך נהר הדו-גווידיניה והגבול הספרדי אם כי נדמה ששווה בשלב מסוים (בערך באמצע הדרך ) לפנות מערבה על כביש קטן בהרבה – (ה-124) ולנסוע איתו דרך האזור הכפרי של האלגארווה. הכביש מסתיים בסופו בעיר לא גדולה בשם לולה ((Loule– עיר עם שוק נחמד ועיר עתיקה נעימה. מצפון מערב לה, על כביש 124 , באזור גבעי נעים, נמצא כפר בשם אלטה ((Alte שנחשב לאחד הכפרים היפים של פורטוגל – מקום של קרמיקה.
אפשרות אחרת היא לעלות על כביש 397 בקאצ’פו (Cachapo) ולנסוע דרום מזרחה לטאווירה (Tavira) שמקובלת כעיר היפה של האלגרבה. העיר משתרעת משתי גדותיו של ריו גי’לאו אותו חוצים שני גשרים (אחד מהם רומאי) והמסעדות בצל הדקלים הן מקום ראוי למנוחה נעימה. מול העיר נמצא אילה דו טאווירה – שאליו מפליגות מעבורות במשך כל השנה. המקום מתפקד כנמל דיג פעיל הנמצא בשפך הנהר. זהו אחד המקומות המוצלחים של העיר. כמו כל נמל דייגים.
גגות הרעפים שצמודים למצודת העיר הם מראה נאה והעיר עצמה היא מקום נעים לעצירה של יום או יומיים וכבסיס לחקר החופים שסביבה.
סילווס (Silves)
סילווס היתה עירם של המורים. היא נמצאת 18 קילומטרים צפונה לפורטימאו. ההגעה אליה מרשימה והמצודה הבנויה מאבן חול ומוגנת במגדלים שווה ביקור.
ביולי מתרחש בפבריקה אינגלס (Fabrica Ingles) הנמצא על גדת הנהר כמה דקות הליכה מהגשר , פסטיבל בירה. המקום הוא חצר גדולה שבה מרוכזים בתי קפה ובירה מוצלים על ידי עצים. מקום טוב להירגע
את פורטימאו (Portimao) אפשר להזכיר – החוף (Praia Da Rocha) נחמד אבל זוהי עיר תיירות על כל המשתמע – צפוף מאוד בקיץ ולא בטוח שראוי להתעכב בה. אם כי מי שאוהב את בת ים (שגם לה "חוף הסלע" ) נתניה, אילת או כל חוף צפוף אחר מלא במלונות, מסעדות וכל מה שנהוג לקרוא לו "תיירות" ימצא בה את מבוקשו.
החוף הדרום מערבי שבין סטובל ((Setubal וסאגרס (Sagres) הוא החוף היפה עד נפלא של פורטוגל – קילומטרים של מצוקים וולקניים וגעשיים עם ים כחול וקר, מאות מפרצים בודדים, כפרים זרוקים וקהילות מוזרות.
סאגרס (Sagres) – היא הנקודה הדרומית של פורטוגל. פה הקים אנריקה הנווט את הבית הספר לניווט שהפך את פורטוגל לאימפריה שולטת בימים למשך 100 שנה.
היום נישאר מהמקום רק מצודה (הפורטאלזה) ועיירה לא מעניינת. אבל חובבי היסטוריות ורגעים היסטוריים אולי יירצו בעל כורחם להגיע למקום וכמובן למי שרוצה להגיע .
אודישסה (Odiciexe) הוא כפר עם חוף ים נפלא. זה ההכפר האחרון באלגרבה. הוא יושב סביב נהר הנשפך לים. הכפר יפה אך לא פחות יפים ממנו הם החופים דרומה וצפונה ממנו.
זמבוג’ריה דו מר ( (Zambujeira do mar , כ-25 קילומטרים בקו כבישים מתפתל צפונה לאודישסה, היא כפר של רחוב ראשי אחד עם כמה סימטאות שיורדות ממנו דרומה ויש בהן בתי הארחה וכמה חנויות.
הרחוב נגמר במצוק מפואר מעל מפרץ חולי שמדרגות (וגם כביש) יורדים אליו.
הנוף הוא דרמאטי וזה כניראה אחד המקומות המוצלחים בעולם לראות שקיעה תוך כדי לגימת בירה שמלווה בחטיף הפורטוגלאי הלאומי – השבלולים שנישלים מקונכיותם על ידי קיסמי עץ.
וילה נובה דה מילפונטס – היא עיירה הבנויה על גדתו הצפונית של הריו מירה (Rio Mira ) בשפך הנהר לים. החלק הכפרי – ישן יותר הוא חלק של סימטאות נחמדות שבהן נמצא השוק, המסעדות וכמה מבתי המלון. אבל במרחק של מקילומטר ועד שניים שלושה יש המון בתי נופש שאפשר לשכור לתקופות ולכולם חצר קטנה חניה ואפשרויות מנגליות. מילפונטס היא אחד המקומות החביבים על הפורטוגלים ובקיץ החוף הצפוני ליד השפך מלא. אפשר לחצות את הגשר ולרבוץ על החוף שמדרום לנהר ואפשר גם לצאת למסלול רגלי על מצוקי ומפרצי החוף ממילפונטס דרומה לכיוון אלמוגרבה (Almograve). אפשרות ההליכה לאורך החוף יפה מאוד אבל יש לזכור לקחת מים בחודשי הקיץ ולהתכונן להליכה לא קלה.
החוף צפונה ממילפונטס
עוד צפונה גם בתוך השמורה החופית בינה לבין מילפונטס יש כפרים נחמדים –עד כמעט סינס (עיר הולדתו של ואסקו דה גמה) שאין בה עניין למי שלא מאוהב בתי זיקוק.
באופן מפתיע יש אזור של כפרים שתיירות לא נגעה בהם צפונה מסינס. זהו חוף לא מפותח, לא רועש, הכפרים שומרים על נחמדות בסיסית וניראה שזה האזור לשכור בית ולשבת כבסיס לים וסיורים בסביבה – צפונה לכיוון הלגונות החוליות הנעמימות דרומה לכיוון האלגארווה ופנימה לכיוון האלנטאג’ו.
יתרונה של רצועה זו היא גם בקירבתה לליסבון – על הכביש המהיר, פחות משעה.
Sinagouge