ספרי מסע שאני אוהב ושדיברתי עליהם בתוכנית "מה שכרוך" שמנחים מיה סלע ויובל אביבי בכאן תרבות.

את החיבור בין ההפכים – המסע והמנוח, התנועה והאושר עשו כבר די מזמן. בריג-וודה, בתוך האיטריה ברהמנה, אומר האל אינדירה לעלם רוהיטא:

"אין אושר לזה שאינו נודד רוהיטא! ככה אומרים. כשחיים בחברת אנשים, גם הטוב ביותר חוטא ולכן צא לנדוד!
כפות רגלי הנווד הן כמו פרח, נפשו צומחת ומבשילה את הפרי וכל חטאיו מתמוססים בעייפות הנדודים ולכן צא לנדוד!
מזלו של זה שנישאר במקום דורך במקום. הוא מתרומם כשהוא קם הוא ישן כשהוא ישן הוא יוצא לדרך כשהוא

יוצא לדרך. ולכן, צא לנדוד!"

ב-24.8.22 הקדישו לי מיה סלע , יובל אביבי ואלעד בר נוי תוכנית על מנת לברר כמה דברים על מסעות וספרות מסע על התפרים והמקומות של הבדידות והחקירה. התוכנית צולמה וכאן יש כמה דקות ממנה על יצירה

ג'ון מיור הוא משורר טבע גדול, לא משום שכתב שירה, אלא משום שהטבע היה המקום בו חי ואותו גילה במהלך חייו. הוא סיפר עליו,ף צייר אותו וחי בו בעיקר בסערות ולאורךם כל שעות היממה ובכל מזג אוויר, על הרים קרחונים וביערות. הוא אבי שמורות הטבע האמריקניות ואמריקה הגדולה, הטבעית, שהדת האמיתי שלה היא דת הטבע וככה היא נשמרת מלהיות מקום שנשלט על ידי דת אנושית מומצאת.

ללכת של ארלינג קָאגֵה הוא אחד מספרי המחשבה היפים על מסעות, הליכה וזמן. יש לא מעט רעיונות ומחשבות בספר. כמו למשל שההליכה היא שעצבה אותנו ואת הראייה והאינטלקט (והאצבע הנגדית שלא נזכרת בטקסט).

ומה יהיה כשנפסיק ללכת (די הפסקנו). שווה להקשיב להיפוקרטס שאמר שאם אתה חולה תלך. ואם אתה עדיין חולה, תלך עוד.

מאיפה מגיע העתיד? האם הוא במעלה הנהר או למקום אליו הוא זורם? האם העתיד יכול לקרות מספר פעמים? ארלינג מצטט את השיחה בין האב והבן בספרו של פאולו קוניטי שמונת ההרים.

נגרגו'נה על עבר הווה ועתיד שאינם קיימים. שלושת הזמנים – טריקאלה: מה שהיה עבר, מה שיהיה עדין לא קרה ומה שקורה עכשיו הוא פיסות של זמן שנמשכות בין אתנחתות והן הקו שמפריד בין ער לא קיים לעתיד שעדין לא הגיע- כמו החץ של זנון, וכמו הארנב שלא ישיג את הצב בפרדוקס המפםורסם של זנון.

הדרך כחיים וידע בלא מעט שפות. כך בסנסקריט. אבל גם אצל הסינים הדאואיסטים. (דאו דה צ'ינג)

ספר שווה שמתכתב ממרחק השנים עם קווי שיר של צ'אטווין.

דדה קורקוט הוא אוסף אגדות טורקיות מהמאה ה־14. אפשר ללמוד על הרוח הטורקית ועל מקורותיה של התוקפנות והאומץ הטורקיים, על השבטים שנעו ממונגוליה ומנצ'וריה עד וינה ועל התנועה בחזרה לכיוון סין בשנים שיבואו –

אופק אבוד של ג'מס הילטון:

אחרי שניצנו בנוק אאוט הינה מה שהקלטתי אתמול בגן סאקר בין מחכתזית ופרשים על אופק האבוד – אחד הספרים היפים שניכתבו ואוהב את ההימלאיה, מנזרים שלא מזדקנים בהם והרפתקאות גדולות https://www.kan.org.il/content/kan/podcasts/p-8266/459193/

לעשות מקום של אוריאל קון הוא ספר מסע למקומות, לתוך העו ומתחתיו ולתוך הראש ואל היין והמוסיקה ורעש הגלים והאבנים שמתגלגות בחזרה. אחד היפים. ולגמרי עם קול ייחודי ומעניין שלא קראתי כמוהו בעברית.

ב-1989 יצאתי למסע לאורך החוף הישראלי לכתוב את "ספר ים", מראש הנקרה לעזה ולאורך חופי הים האדום. החוף מלא סיפורים, עתיקות, דגים, צמחי חוף, צמידה, ערים שהן המיתולוגיה ההיסטורית של החוף הישראלי. ומאז, אני כל הזמן ביחסים מעורבים עם החוף היפה והאומלל הזה. ספר ים. בימים אלו מנסים לגרש את ניסים כחלון מארמון הכורכר שחצב במצוקי סידנא עלי. מה יש לנו נגד יופיה של הארץ ונגד האנשים שממציאים אותה דרך הבטן? עברתי אצלו כאיש צעיר ב-1989. שנינו לא נהיה פה עוד הרבה, ופקידים צדקנים וטהרנים רוצים למחות הכל. להשאיר רק את הבטון, הזוהמה ואת חברות הגז שמתנכלות לדייגים.

גורדייף היה נוסע גדול. ב"פגישות עם אנשים מיוחדים" הוא שוטח את משנתו על האנשים שעיצבו את תודעתו ושאיתם יצא לחפש את האמת – שכן גורדייף חושב שלא מספיק להיוולד ללמוד ולהאמין, אלא יש להתנסות ולעצב דיעה על העולם דרך התנועה והמעשה. מסעותיו מעניינים אם כי למרות שעושה רושם שחלק גדול מהם אכן קרו היו והם ניפלאים – הוא צובע בהן כל מיני דברים שלא יכולים להיות. או שהיו או שלא.

הוא מאמין גדול בניסתר ובחוכמה הישנה ובסיפורי בעל זבוב לנכדו יוצא מתוך הנחה כי הידע הקדום הגיע מהחלל. איש מעניין שחושב שמסע פיזי ורוחני הם אותו מסע.

אורנה סוסק יצא למסע בארץ על מנת לחקור את היקומים המקבילים – מסע בקהילות אלטרנטיביות בארץ והנחיות להמשך המחאה ולדבר החדש שמונח לנו מול העיניים. עושה רושם שיש מפה תנועת שורשי דשא שיוצקת יסודות חדשים ומצמיחה דברים יותר מעניינים מציונות, לאומיות ודת. ספר גדול ויפה

והוא הדגל החדש.

חברברי הסוואנה של ג'ראלד דארל הוא ספר מסע נהדר של אחד הזואולוגים הטבעיים שחיו פה עד שמת כתוצאה משתייה מופרזת ומזג מופרז. נולד בהודו, גדל בקורפו, למד קצת באוניברסיטה ובעיקר נסע המון לאסוף חיות כדי ליצור תיבות נוח מודרניות, לא גני חיות כשעששוע. אבל הכתיבה שלו- אכן כתיבה משעשעת מחכימה ושווה.

כמה מילים על ההגדה של פסח, למה היא בכלל מדריך שמרני ולא ספר מסע כפי שהיית מצפה לספר שמוקדש ליציאת מצרים. אלא שאולי היא בכלל לא על יציאת מצרים והיא בעצם מדריך לעידוד הנפש אחרי מכות רומא שהיו נוראות לא פחות ממכות מצרים אפיקומן.

הארץ שמעבר להרים של ניר ברעם הוא סיפור עצוב על הארץ הזו. המקומות שנמצאים מעבר לחומה. מתנחלים, פלשתינאים, קיבוצניקים. ומה הקשר בין הספר לבין המחאה העצומה שקורית עכשיו בין היהודים?

את סוף הדרך מותה של מדינה כתבתי בין 2003 ל-2006 – מלחמת לבנון השנייה. יצאתי לגלות את הארץ שאני אוהב והיא ניטרפת על ידי הטעויות שעושים אנשים שלא רואים, לא שומעים ולא רוצים להקשיב. ארץ שיש בה את אחוז האנשים המוצלחים בין הגבוהים שיש. ייתכן שמחאת קפלן של 2023 תשנה משהו. ואולי לא. המדינה עובדת על פי הספר.

החיפוש אחרי היטי My quest for the Yeti של ריינהולד מסנר הוא ספר מסע שבו מחפש מייסנר הוכחות או תשוגבות למיהו ומהו היטי. ב-1982 חזרתי ממסע בהימלאיה ושמעתי את סיפור המסע של הפסל עזרא אוריון לבנות כאן שילוח מול אחת מפסגות האנפורנה מפיו של גבי דבני (עליו השלום) על פסגה קירחת וקפואה מעל מכתש רמון. הסיפור הדליק אצלי משהו וכתבתי את הנובלה "בודהא האדום" שגם בה משוטט היטי

קאפוט של מאלאפרטה הוא ספר המסע הניפלא והאיום על מסע בצד האיטלקי, גרמני, פיני, הונגרי רומני של החזית במלחמת העולם השנייה. יש אותו בעברית בתרגום משובח של @MeronRapoport . תקראו!

) הוא ספר מסע יפה שיוצא לאחוז בזנבו של המונסון ועוקב אחריו מהמקום בו הוא נופל על חוף קובאלם בדרו םהודו עד למקום שבו הוא מוריד את הכי הרבה גשם שאפשר בצ'נדרפונג'י שבמגהליה.

פרשיה בחייו של צייר נודד של ססר איירה הארגנטינאי הוא סיפור דמיוני שמתבסס על סיפור אמתי – מסעו של יאן רוגנדס שנולד בראשית המאה ה-19 והושפע מהומבולדט. נסע הרבה במרכז ודרום אמריקה ובימים שלפני המצלימה – צייר ורשם נופים. המסע המיתי הופך למסע חקר מדומיין שבו ססר ארייה עוסק בהתמתחות הזמן, בצירה, בלהפוך למפלצת ואחד עם הטבע ובכך שבעצם כשאנחנו בני אדם – אנחנו חייבים להאניש את הטבע.

הערים הסמויות של העין אינו ספר מסע קלאסי והוא ותר ספר דימיונות הגיגני של סופר מזדקן עם דימויים אירוטיים של ערים שיש להם שמות נשיים ואינספור ערבסקות, אבל בדרכו שלו, הוא מתכתב עם הרעיון של מהי עיר ואיך היא בנויה ומה מעניין אותנו שם ולמה תמיד כשאנחנו מגיעים אחוזי פליאה למקום כשאנחנו צעירים ולא מתרשמים מספיק, בערבו ימינו הכל הופך להיות אגדי. וחוץ מזה כדאי לקרוא אותו ובמקביל את גן השבילים המתפצלים של בורחס ואת זיכרון דברים התל אביבי על מנת לבנות משולש כוחות ספרותי עירוני.

שאנטי שאנטי בלגן יצא ב-2004. סיפור של מסע משפחתי בארץ בהודו, המופלאה בארצות , שנה שבה חילקנו מתנות לבנות וקיבלנו מהודו כל מה שאדם יכול לבקש.

שיחה צנועה על הספר.

אחת משלהם- חיי עם שבט המסאי באפריקה של אתי דיין, הוא ספר מסע אנתרופולוגי.

אתי, מדריכה וחוקרת וותיקה, חיה בעשרים השנים האחרונות בכפר מסאי על גבול שמורת מסאי מרה. זה ספר נפלא, אתי עם כל חיוניותה ויכולותיה חיה, רבה, אוהבת, מטפלת, מצילה, מתערבת וכותבת את חייה ועל התרבות המסאית שגם היא- כמו לא מעט תרבויות, עוברת שינוי ואולי היעלמות.

מגלאן של שטפן צווייג אינו ספר מסע קלאסי של הנוסע עצמו, אבל הוא ספר מסע של סופר גדול שיוצא למסע בעקבות האיש ששינה את תפיסת העולם בקור רוח, בתעוזה ובחוסר מזל יוצא דופן. הכל הלך לו קשה, אפילו המוות המטופש שלו רגע לפני התהילה וזה שבסקי אחד שניסה להפריע, גזר את תהילת העולם שהגיע לו. אבל מי זוכר את הבסקי? זוכרים את מגלן. שווה מאוד.

גוליבר של ג'ונתן סוויפט הוא רומן אלגורי גדול. הוא כמובן מסע דמיוני לגמרי במחוזות שלא יכולים להיות (ואולי בשל כך קיימים- ארץ הננסים, ארץ הענקים, הארץ ששטה בשמים וארץ הפראים. הוא צוחק מאנגליה של המאה ה-18 והצליח מאוד. זהו חלק מהקנון הספרותי ויש טעם לקרוא אותו כי הוא המציא משהו. משתמש במסע על מנת לגרות את הדמיון לראות את מה שחבוי מהעין – בנוף ובנפש.

לאיבוד של יפתח אלוני הוא ספר מסע ישראלי, אבל הוא גם מעבר לזה. הוא שיחות מרחבי העולם ותהיה על אוהים חמלה, אב רחוק וגבולות האפשר

האודיסיאה שמקובל שמי שכתב אותה הוא הומרוס, היא אחד מסיפורי המסע הגדולים שנכתבו אי פעם ואחד הקדומים שבהם – לפני כ-3000 שנה, במאה השמינית לפנה"ס. אודיסיאוס חוזר מטרויה ומסעו רב העלילות הסבל , מוות, אלים, נשים אסונות וסערות, נמשך 10 שנים עד שהוא מצליח לחזור לפנלופה אשתו שמתגוננת מפני המוני המחזרים שרוצים אותה ואוכלים את עושרו וטוב ביתו. תורגם כמה תרגומים שווים מאוד לעברית והוא אולי ספר המסע הגדול שכדאי לקרוא. כי הוא בעצם סיפור אהבה בין גבר לאישה ונושא את תלונתן של הנשים על חוסר השיוויון ועל מה עושה האהבה שמוציאה למסעות וגורמת לגעגועים אינסופיים.

ב-12.8.22 הותקף ונדקר הסופר סלמן רושדי על ידי פנאט דתי בן 24 שלא נולד עדין כשהתפרסם "פסוקי השטן",

ספרו המצוין של רושדי שעורר את זעמם של קנאי הדת האיראנים והאחרים. ובצדק. ספר שבז לשמרנות לקיבעון ולחוסר הדימיון. שיחה על ספרות דת ושמרנות שבה מוזכרים גם ספר המסע של רושדי לניקרגואה ב-1987 – "חיוך היגואר" וספר המסע שלי על מרכז אמריקה – "הפנאמריקנה."

בנימין מטודלה שכתב עברית ונסע אצל היהודים ואבן בטוטא המרוקני המוסלמי שנסע ברחבי העולם הערבי וניצל אותו די יפה כדי שאל ג'וזאי – הווזיר יפיק לו ספר שווה

ופה לינק למעבדת המסעות האונליינית שבה גירסא תלת־לשונית מוארת וגיאוגרפית של מסעות בניימין מטודלה עם הבטחה עתידית לגירסא דומה של אבן בטוטא

והשבוע שני ספרי מסע שמספרים את אותו סיפור מזוויות שונות וממרחק הזמן : בחזרה לטואיצ'י של יוסי גינסברג, אולי ספר המסע הישראלי הנמכר מכולם, הרפתקאה שומטת לסתות והתשובה של שותפו למסע ומי שחילץ אותו למזלינו קווין פ. גייל שנולד אמריקני והרבה שנים הוא ישראלי שגר כאן עם משפחתו הישראלית. שני ספרים שווים.

היהודי הנודד חוזר, אלבר לונדר ספרו המבריק והרלבנטי של אלבר לונדר הצרפתי (הלא יהודי!) שנסע בסוף שנות העשרים ברחבי קהילות היהודים במזרח אירופה ובמערבה וגם כאן במזרח התיכון. זה מסע לעולם שלא קיים יותר ברובו ומראה בעצם מה היה לפני זמן לא רב ומה קרה לנו היהודים. המשכילים, היהודים שמחכים למשיח, העולם הרבני, וורשא בירת היהודים באירופה, אנגליה, צרפת, היהודים הפראיים של רומניה, הטרנספורמציה באירופה, ובארץ ישראל. ספר חובה באמת ובשיא האיכות של ספר מסע כממלא את חלל האי-ידיעה בין קיבוצים ותרבויות מה מאחד מה מפריד ומה מוביל למה. סוג של נבואה או איסוף נתונים.

הדרך לאוקיסיאניה (THE ROAD TO QXIANA) המופתי של רוברט ביירון. 1933- מסע של כמעט שנה מאנגליה דרך בירות ארץ ישראל, סוריה, עירק פרס ואפגניסטאן. מרתק משעשע עם תובנות מפתיעות. ניתן בקלות לומר – אחד מספרי המסע הטובים של המאה ה-20. מאה ברוכה בספרי מסע טובים.

ביירון נולד ב-1905 וטובע ב-1941 בים התיכון. ועד אז הספיק לכתבות על ביאזנטים, על אתוס ועוד כמה דברים מפליאים.

ריצ'ארד קפוצ'ינסקי/ אימפריה

מרוסיה באהבה. אימפריה – מסעו של קפשוצ'ינסקי אל לב המאפליה הרוסית אחרי נפילת החומת ב-1989. כמי שכפרו נכבש על ידי חיילים רוסים ב-1941 ואנשיו הוגלו ועונו, כמו שבגר בתקופת הקומוניזם, הוא לא אוהד גדול של הרוסים, האנשים עם מאסת האדמה הגדולה בעולם, והוא לא חושב עליהם דברים טובים. ספר שלא באמת בישר טובות כשיצא בראשית שנות התשעים של המאה ה-20 והמלחמה באוקראינה ניראית כמו המשך ישר וחשוף של האימפריה הרוסית שהשתנתה מעט באכזריותה ובחוסר האנושית שלה במאה וחמישים השנים האחרונות

תוכנית לעליית העונה השניה של "טהרן" על אירן עם שפע אנשים טובים ומצד המסעות – 'אַנָבָּאסִיס' – מסע הרְבָבָה המפואר של 10,000 היוונים מליבה של האימפריה הפרסית בחזרה לעולם היווני שסביב הים התליכון והים השחור

ליום הזיכרון, שיחה עם יובל אביבי במה שכרוך על מסע דרך מלחמה. ניק דנציגר ב"מסעות דנציגר (DANZIGER TREAVEL'S)" יוצא ניק דנציגר בן ה-28 לחצות את אסיה ובדרכו מטורקיה לטהרן הוא חוצה לאפגניסטאן ונקלע למלחמה בין המוג'הדין לרוסים, מלחמה פראית ואכזרית שדרכה הוא חוצה בהליכה מפרכת מהיר ונחושה בין אירן לפקיסטאן.

עיר הג'ינים של וויליאם דלרימפל הוא אחד הספרים השווים שנכתבו על דלהי ומסכם בתוכו מעין היסטוריה ריגשית קצרה על דברים שקרו בדלהי ובתת היבשת במאתיים השנים האחרונות.

התנ"ך הוא אחד מריכוזי סיפורי המסע הגדולים בעולם. ומהטובים שבהם. אחד מהם הוא כמובן סיפור יציאת מצרים. ובפודקאסט הזה, שיחה על השלישיה המנהלת את המסע – מרים האחות הגדולה, אהרון המכשף המפחיד ומשה המגמגם, המבולבל והחולם ואיך גויס שבט בניימין להיות הלוחמים שמגינים על המשפחה שבני ישראל רוצים לחסל במשך המסע. וכם על סופם הטראגי של המנהיגים, מרים מצרעת, אהרון שמושאר למוות עירום ומשה שמחוסל באישון לילה על הר נבו.

אלף לילה ולילה הוא אחד מספרי המסע הפנטסטיים והשווים שיש. שיחה קצרה על נשים, גברים, שחרזדה שאהריאיר ושאהזמאן, בגדד של העבאסים, חשיש, סינדבאד ואלף לילה ולילה

"קוף" הוא ספר המסע הפנטסטי המצחיק והחכם שיש. הספר שכתב וו צ'אנג אן במאה ה-16, בזמן שושלת מינג קפוצת התחת על הנזיר שואן דזנג (דמות אמתית) המלווה בקוף אמיץ ורב תושיה עם תכונות פלאיות בחזרזיר ובן החולות. רק בשבילו היה שווה לנסוע את כל דרך המשי.

בתרגום הניפלא לאנגלית של ריצ'ארד ווילי.

ספרות ואקלים:

כמה מילים על הקשר בין ספרות דרך כתיבה ואיך הנוף והמרחב משפיעים על כותבים, החוצה, פנימה ומסביב

בסיביר של קולין טוברון

ב-1991 יוצא קולין טוברון, אחד מסופרי המסע המחוננים שיש למסע מעבר לאוראל – אל סיביר, אל אימפריה שהתפרקה מקומוניזם ושום דבר אחר עוד לא נולד, 30 שנה אחרי, ניתן להציץ דרך הקרעים ברוסיות ולהבין וגם למה פוטין הוא מי שהוא אחרי שנוסעים ברוסיה ובסיביר ולמה אין לו סבלנות לפסאודו -דמוקרטיה מערבית

מבחינה תקופתית, הספר מתכתב עם דרך המשי שכתבתי באותו זמן על מסע דומה שנערך סביב קו הרוחב 40

חדשות מארץ הטאטרים / פיטר פלמינג, המסע האסור/ אילה מיילארט

מרקו פולו

בצל השמש/ ריצ'ארד קפשוצ'ינסקי. פולני באפריקה והעולם

רובין דווידסון/ שבילים מסע של אשה צעירה לבד, חוצה את אוסטרליה עם גמלים

ברוס צ'אטווין/ נתיבי השיר Songlines מסע באוסטרליה הילידית של האבאוריג'ינים ומסה ארוכה ושווה על נוודות

הנרי מונפריד/ חשיש מסע ימי מפואר של מבריח חשיש וימאי משובח מהפלופונס למאסי, לאלכסנדירה, דג'יבוטי ובחזררה למצמרים דרך תלאות ים סוף

יולי נובק/ מי את בכלל מסעות פנימיים על פני המרחב הגיאוגרפי. ספר מסע של אקטיביסטית, לוחמת, שנשברת וקמה על פני כמה יבשות וכותבת יפה. ועוד כמה מילים על ספרות שמשתמשת במסע כדי להתגבר על סערות הנפש : סול בלו והנדרסון מלך הגשם, ג'ון פירסיג זן ואומנות אחזקת האופנוע, מטיסון, נמר השלג.

תור היירדאל/ קון טיקי, מסעות רע. אחד מההרפתקנים האנטרופולוגים, והחוקרים הגדולים של המאה ה-20. האקדמיה לא אהבה אותו, אבל לא היו לו מתחרים ביכולות ברעיונות ובתעוזה.

דרך המשי/ צור שיזף. ספר המסע הראשון שלי, מסע גדול מאיסטנבול לבייג'ינג ב-1991, האימפריה הסובייטית מתה, שום דבר אחר עוד לא צמח. איש המערב הראשון אחרי הקומוניזם, גם לאדו בגראט איוני מלך גרוזיה והאביר זאזא ציצישווילי. הם יצאו להביא חשיש למשתלה המלכותית ואני לראות את דרכי המשי. אותה דרך