הירונימוס מקרדיה כותב על סלע: “בארץ הנבטים יש סלע שהוא מבוצר ביותר מאחר שבאים אליו בשביל אחד בלבד,
וכך הם עולים אל הסלע בקבוצות קטנות ומפקידים שם את רכושם בבטחה.”
סלע ופטרה
מדוע אין לנו מושג אמיתי על עבר הירדן? התשובה טמונה, כנראה, בעודף המידע שיש לנו על ארץ ישראל המערבית. הבריטים אמנם השתלטו על האזור ב-1917, אבל העבירו אותו תוך מספר שנים לחסותו של האמיר עבדאללה. הנציב העליון ישב בירושלים. הנמל הגדול היה בחיפה. תל אביב, כמו היום, היתה העיר הסימפטית של המזרח התיכון. עבר הירדן פשוט לא עניין את אף אחד כשמתחת ליד נמצאות ירושלים, יריחו, מגידו, לכיש, גזר, אינספור מצודות צלבניות ותנ”ך שלם לתאר את הבריאה. וכך, במידה רבה, נותר עבר הירדן בלתי נחקר על ידי הבריטים. חקירה פירושה לשאול שאלות נכונות, לאו דווקא לקבל תשובה. מחקר פירושו חידה. ברגע שניתנה התשובה – אפשר לעבור למקום הבא. בעבר הירדן לא הוצבו השאלות הנכונות. דברים התקבלו כמו שהם, מכיוון שנוסע מסוים עבר במקום והציג את הדברים, ללא בדיקת מקורות עתיקים, ללא ראיית תוואי נוף או הסתמכות על מראה עיניים פשוט. לפעמים השאלות כל כך ברורות, עד שנדרשת מידה רבה של אטימות כדי לומר את מה שברור ולא להסתכן כטיפש. מצד שני, אם לא מסתכן אדם בלהיות טיפש, במה יסתכן?
איפה פטרה?
פטרה? הרי אנשים נהרגו על ההליכה לפטרה, סיכנו את עצמם בכל דרך אפשרית להגיע, לכל נער עד פרוץ השלום היה אוסף מפות טופוגרפיות של הואדיות המוליכים לפטרה, האם יכול להיות שניסו להגיע לא למקום הנכון? כנראה. פטרה היא לא פטרה. יכול להיות שהיא מה שהיא אבל פטרה היא לא.
את מה שנקרא היום פטרה, גילה ב-1812 נוסע שוויצרי עקשן ומוכשר בשם ברוקהרדט. הוא נפטר מספר שנים מאוחר יותר בקהיר מדיזנטריה ועדיין קבור שם. יומניו, שהתגלגלו למערב, הובילו למקום זרם מתגבר והולך של נוסעים.
השאלה כמובן יותר מורכבת, לא רק שפטרה אינה פטרה, אלא של מי היתה העיר הזאת שהיא לא פטרה, מה היה בה? מי גר בה? במה עסקה? ומי היו שליטיה?
אפשר להתחיל מתיאור גיאוגרפי. היסטוריונים קדומים – פוסדניוס והירונמוס מקרדיה, אותם מצטט דיודורוס מסיציליה במאה הראשונה לפני הספירה מדברים על פטרה. הם כותבים כי פטרה (ביוונית) סלע (בעברית) נמצאת 60 קילומטרים (300 סטדיות) מדרום לים המלח. פטרה המודרנית נמצאת 110 קילומטרים דרומית משם. הטעות גדולה מדי, מה גם ששלושה היסטוריונים לא טועים, במיוחד אם אחד מהם הוא מהמאה הראשונה לספירה (דיודורוס סיקילוס) ולפחות הירונימוס מקרדיה היה במסע אל העיר עצמה. היסטוריונים מספרים כי סלע היא סלע ענק שניתן להגיע אליו רק בשביל אחד. תיאור המזכיר את גמלא. לא את המקום שאנחנו קוראים לו פטרה – עיר הנמצאת בבקעה, יש לה קארדו (רחוב ראשי) הלניסטי, שני תיאטראות, מקדשים, נימפאון (מזרקה ותעלות מים) במרכז הקארדו וקברים הנמצאים מחוץ לתחום המיושב של העיר. רק היסטוריון אחד, סטרבו, הכותב על מסע שנערך ב-25 לפנה”ס מציין כי פטרה נמצאת במקום שטוח ומישורי ומוקף בסלע.
תמיכה נוספת לזיהוי פטרה הם האדומים. אותו עם חצי נוודי שישב בהרי אדום עד לגלות בבל (586 לפני הספירה), ואז נע מערבה, לכיוון שפלת יהודה (אזור בית גוברין), מפנה את השטח לשבטים הערבים – נבטים שעלו מכיוון חצי האי ערב. עיר הבירה של האדומים היתה סלע. הזיהוי של אנשי ואדי מוסא, החרדים לזיהוי האתר המודרני של פטרה כפטרה מהמקורות, הוא שסלע נמצאה באום אל ביאר – הר מתנשא הנמצא ממערב לבקעה של פטרה ועליו נלקטו חרסים אדומים ויש בו בורות מים. אמציה היהודאי פשט על האדומים ב- 850 לפני הספירה בקירוב והשליך 10,000 מהם מהסלע אל התהומות. הכול טוב, חוץ מהגיאוגרפיה.
נקודה נוספת היא, כי יש מקום בעבר הירדן הנקרא סלע. כך. בעברית. והוא נמצא 60 קילומטרים דרומית מים המלח. 300 סטדיות. האם השאלה נכונה? באחת מהנסיעות, ביקשתי מהנהג שיסטה מדרך המלך מערבה ויפנה מעט לפני טפילה לכפר הנקרא סלע.
סלע
סלע הוא אחד הכפרים היפים באדום. 10 קילומטרים דרומית לטפילה נמשך כביש מערבה מספר קילומטרים עד לקצה מצוק ההעתקים האדיר שמעל הערבה. הכפר של סלע נמצא על המצוק, על שלוחה גירנית הפולשת לתוך הרי אבן החול. זהו כפר למי שדנא נאה בעיניו – אלא שהוא נאה מדנא ומצוי בנוף פראי עוד יותר. מהכפר, שאינו חדש, יורדת דרך צפונה אל האתר. והאתר הוא אתר כפי שמתארים ההיסטוריונים הקדומים, 60 קילומטרים דרומית לים המלח, על גבעת סלע חול נישאה ובודדת ורק שביל אחד מחבר את הגבעה עם הרמה שממזרח לה.
יפה מכך, את קצה הדרך חוצבות מדרגות נבטיות ואלו מטפסות אל ראש ההר בנקב נאה ובנוי. מעל הנקב שרידי מצודה ובפינה הדרומית מזרחית מזבחות החצובים-בנויים באותה הצורה בה אפשר למצוא אותם בעיר הנקראת היום פטרה. נלסון גליק אמר כבר בשנות השלושים של המאה העשרים כי סלע נראית כמו פטרה. והמשיך לסקור את עבר הירדן. טבלת הרכס נמשכת כמעט על פני 300 מטרים ורוחבה מגיעה ל-200. שישה קילומטרים רבועים. שטח נכבד שבתוכו בורות מים פעמוניים הדומים למה שמתאר הירונימוס מקרדיה ביומניו, מזבחות ושרידי מבנים ומדרגות חצובות המוליכות אל המקומות הגבוהים. ושפע חרסים הפזורים על ההר ונראים בהתבוננות ראשונה כחרסי כלים מהתקופה האדומית דרך ההלניסטית אל חרסים נבטים קדומים. אם צודק המיקום, המבנים, החרסים ודברי ההסטוריונים הקדומים, סלע היא מקום שהיה אדומי והפך נבטי.
דיודורוס מסיציליה שכתב היסטוריה בחצי השני של המאה הראשונה לפני הספירה, מספר על מסע מלחמה של אנטיגונוס שתום העין שאחד ממפקדיו, אתיניוס, פשט על הנבטים ב-312 לפני הספירה ושאותו מתאר הירונימוס מקרדיה כותב על סלע: “בארץ הנבטים יש סלע שהוא מבוצר ביותר מאחר שבאים אליו בשביל אחד בלבד, וכך הם עולים אל הסלע בקבוצות קטנות ומפקידים שם את רכושם בבטחה.” הירונימוס מתאר מסע מלחמה כושל של הסלווקים ואת עיסוקם של הנבטים בהפקת אספלט וביטומן מים המלח לטובת חניטת מתים. מה שאולי מסביר את קשריהם הטובים של הנבטים עם מצרים לאורך התקופות. הירונימוס הוא הקובע את המרחק של העיר מהאגם: 300 סטדיות – 60 קילומטרים. ולמה להאמין להירונימוס ולדיודורוס המשכתב אותו? אולי משום שזה נותן את מידותיו של ים המלח כמעט במדויק – כ-100 קילומטרים מצפון לדרום. היפה בכתבי דיודורוס שהם מסתיימים ב-36 לפני הספירה, האם יכול להיות שעד לשנה זו היתה עדיין סלע במקומה הראשון, ורק לאחר מכן ירדה 50 קילומטרים דרומה אל הבקעה של ואדי מוסא?
לצורך העניין נניח שסלע היא סלע היא פטרה.
אז מהו המקום הנקרא היום פטרה? מקום אחר.
עיר שיכול להיות שאת שמה נגלה אם נחפש בדקדקנות ברשימת ערי הדקאפוליס, ברית הערים העצמאיות שנוצרה במאה הראשונה לפני הספירה.
פטרה המודרנית, הנמצאת באפיק ואדי מוסא, היא עיר הלניסטית רומית. יתרה מכך, לגמלוניה (אותה חזית דמוית גג משופע) הנמצאים מעל לחזיתות הקברים החצובים (החזנה, א-דיר, קבר הכד) יש דמיון מדויק לגמלוני השערים המוליכים מהרחוב הראשי של ג’רש אל מקדש ארטמיס. מבנה הרחוב הוא אותו, הגמלונים הם בעלי אותו סגנון, אותו נימפאון, רחוב עמודים (שהמציא הורדוס הגדול באנטיוכיה במאה הראשונה לפני הספירה) ותיאטרון. רחוב העמודים של פטרה המודרנית והגמלונים הם תווי ההיכר הדומים כל כך לג’רש. יכול להיות שהכל בטעות יסודו, אבל ג’רש ופטרה הן בנות אותו מחזור. מאותה תקופה. ערים הלניסטיות עם השפעות של הארכיטקטורה המצרית-אלכסנדרונית. ההשפעות בכל מקום. רוצה לומר, פטרה הגדולה, אותה עיר ענק הלניסטית המשתרעת על פני 35 קילומטרים רבועים קמה לא לפני המחצית השנייה של המאה הראשונה לפני הספירה.
ולמה? מה היתה המהפיכה? יש עוד מקום בעולם הדומה לפטרה. מקום הנקרא חגרא. חג’ר בערבית מודרנית הוא סלע. בחגרא (מידאן סלאח של ימינו), לפי דברי הגיאוגרף והמתימטיקאי ארתוסתנס מקירני (לוב) ישב שבט ערבי שנקרא חגריים. האם ייתכן שברית מוצלחת בין הנבטים לחגריים היא שיצרה את האמפריה המסחרית-כלכלית שממנה צמחו והתפתחו שתי הערים הנפלאות: חגרא הנמצאת ליד מכה ופטרה של ואדי מוסא? הקברים הם אותם קברים, הפולחן דומה ורק ההשפעות המצריות וההלניות הרהבתניות מפוארות יותר בעיר היושבת בוואדי מוסא. חגרא מתוארכת כמקום שפרח במאה הראשונה לספירה.
ומה קרה לסלע?
קריאת תמונת הממצא והנוף יכולה להראות שסלע היא המקום המתאים לזיהוי ההיסטוריונים הקדומים, ושכאן היתה הבירה האדומית. לאחר שנעו האדומים לדרום יהודה במאה השישית לפני הספירה, הגיעו לשם הנבטים שהתיישבו בהרי אדום. במשך מאות שנים הם היו בשולי התהליכים ואז, משהתפוגג כוחם של הסלווקים בצפון והתלמים בדרום, ונוצר אותו ריק שלתוכו התפרצה הממלכה היהודית-חשמונאית, החלה פריחתם של הנבטים, אנשי הביניים בין מזרח ומערב. עליית כוחם של הנבטים העלימה את חשיבותו של הביצור הטבעי בסלע. הקשרים הטובים עם אלכסנדריה וההשפעות ההלניסטיות של הערים היווניות בעבר הירדן לימדו משהו את הנבטים והם זיהו את הבקעה של ואדי מוסא כמקום שבו אפשר להקים עיר הלניסטית. באותו זמן נקשר הקשר החשוב עם החגראים. אל סחר הביטומן והאספלט נוספו התבלינים, הבשמים והסמים.
ראשיתה של התקופה ההלינסטית, במאה הרביעית לפני הספירה, היתה המצאתה של העיר המתוכננת היושבת במישור והירידה מהעיר הקדומה המגינה על עצמה במרומי תל.
הבקעה של ואדי מוסא היתה מקום הבחירה של משפחות המלוכה הערביות-נבטיות.
הפולחן הנבטי הוא פולחן שמש, פולחן השמש השוקעת. המזבחות הנבטיים פונים מערבה, פתחי קברי המלכים בבקעה של פטרה פונים אל השמש השוקעת (פרט לקבר הנציב הרומי סיקסטוס פלורנטינוס, לקבר החייל הרומי ולחזנה שגם בו, למרות היותו רומי במובהק, מי שמסתכל אל החלק העליון יכול להבחין כי חציבתו של הקבר שהחלה מלמעלה, החלה משני אובליסקים). גם זו השפעה מצרית. שכן הפולחן המצרי היה פולחן שמש – הפירמידות, הבנבנים, האובליסקים, אמון אל השמש וחיפושית הזבל (חפרי) הדוחפת את השמש. הפרמידות, מקדשי הקבר המצריים הונחו ממערב לנהר. אלא שפה התערבו הסגנונות בדרך הנבטית. הגמלון ההלינסטי נחצה על ידי כתר השמש הנבטי, פתחי המקדשים של קברי המלכים פונים מערבה, אבל נשארים מחוץ לעיר, כפי שהדבר קורה בכל עיר הלניסטית – אין קברים בתוך העיר. פולחן המלכים המתים שולט על חיי היומיום, אבל אתרי הזבח המרכזיים נשארים המזבח הגדול והבמות שסביב לעיר הנמצאות בקשר עין עם מקדשי העיר ועם איתני הטבע – ג’בל הרון שעל פסגתו היה מקדש נבטי, הערבה וקניון ואדי מוסא.
אז מהי סלע ומהי פטרה? סלע היא פטרה היא העיר עליה דיברו ההיסטוריונים הקדומים. לפחות מהמאה השישית ועד המאה ה-1 לפני הספירה. במאה הראשונה לפני הספירה, מתישהו בימיו של הורדוס הגדול, יוסדה העיר לה אנחנו קוראים היום פטרה. אותה עיר אותה מתאר סטרבו בספרו גיאוגרפיה. אין קשר בין הערים פרט לכך שאותו עם הקים את שתיהן. בסלע אפשר למצוא את ההתחלות הטכניות של חציבת מדרגות, מזבחות ובורות מים, כל אותם דברים שההיסטוריונים הקדומים מהללים בהם את הנבטים. פטרה המודרנית לא צריכה בורות – מערכות מים מובילות אמות ממעיינות (עין ברק ועין מוסא) אל העיר ואל מקדשיה.
לפי המקורות הקדומים הנבטים הם עם של נוודים סוחרים? לא בדיוק. הפולחנים המקודשים לתושבי עיר הבקעה של ואדי מוסא הם פולחנים חקלאיים – דושרא מחקה את דיוניסוס ההלני-רומי, אל חקלאי בעיקרו ואל עוזא אטרגטס שהיא סוג של אמא אדמה גדולה, אלת פריון שהמקומות שנתקדשו לה היו אתר אל מדרס – הגורן הפולחנית שלידה נמצא זיב א-טוף: זין חצוב בתוך מערה, גת ומחסני איסום לתבואה בתוך אזור הטרסות של החוות החקלאיות המקיפות את פטרה. האם שיבולי התבואה שמחזיקות האלות על חזית הח’זנה הן מסמניה של אל עוזא – דמטר?
לפטרה של ואדי מוסא יש פריפריה חקלאית עצומה. עיר מתוכננת, שקמה כמעט בבת אחת עם יחוד נבטי. כמו קיסריה שקמה באותה תקופה. כמעט מתחשק להגיד שפטרה של ואדי מוסא נמצאת באותו גל גדול של בנייה הרודיאנית במרחב. בנייה מלכותית ומתוכננת.
ואולי המחשבה אינה מופרכת כל כך? אולי לא שהורדוס בנה את המקום כמו שבנה את סבסטי וירושלים ואנטיוכיה וקיסריה כדי שתשמש נמל לסחורות הנבטיות, למרות שניצח בקרב וכפה על הנבטים דברים כל כך רבים אלא שהנבטים, מדורבנים על ידי המלך היהודי מהמוצא האדומי שאמו ערביה מהמשפחות הנבטיות המיוחסות (קיפרוס) וששלט למעשה בממלכה הנבטית, יורדים מסלע אל הבקעה על מנת להוכיח למי יש יותר אמצעים, יותר גלוואר – בני הברית של הפרתים כנגד בעל הברית של הרומאים, סוג של מלחמת תרבות מליאת רהב שהותירה לממלכה ההאשמית של ירדן ולמדינת ישראל את אתרי העתיקות החשובים מכולם.
ועדיין אין לנו מושג איך קוראים לעיר לה אנחנו קוראים מתוך בורות וחוסר ידע פטרה.
מתוך : כשפים בוונקבמבה