סוף הקיץ וראשית הסתיו הוא הזמן של הפירות. פירות שגדלים בבוסתני בר לא מטופלים כבר עשרות שנים ברמת הגולן. הגולן הוא מקום טוב לחילופי עונות. נכון שהאפורים והשחורים אפורים ושחורים ומצופים בצהוב של סוף הקיץ, אבל מולם הירוק העמוק של נחש ההרדופים בקניונים העמוקים על גדות המים. וזה יתרונה של הרמה שסדוקה ביותר מערוץ נחל קניוני אחד שזורם מהגולן אל הכינרת, ומשום קוצר המרחק והגיל הצעיר של הזרימה הגעשית יוצר מפלים, ומתחת לכל מפל יש בריכה, ובכל בריכה יש מים והרדופים, ואלונים וסלעים עגולים שטוב לשבת עליהם לפני שנכנסים ואחרי שיוצאים.

וזה די פשוט כי קניוני הבזלת נמצאים בין נחל אל על בדרום לזוויתן ולמשושים ולנחל גילבון בצפון.

הקניון הדרומי של רמת הגולן. אפשר לבחור את המסלולים, כניסה אחת היא ליד מושב אליעד שאליו מגיעים מצומת כורסי שבצד המזרחי של הכינרת וצפונה בצומת אפיק עד הפניה למושב. שביל מסומן מוליך דרך בוסתנים ומעל מפל נאה בפני עצמו ויורד בתלילות צפונה אל המפל הלבן שניקרא כך משום שהוא נופל על סלע גיר לבן להבדיל מהמפל השחור הנמצא 2 קילומטרים במעלה הזרם וחתור בבזלת. טיול אחר צוהריים קטן יכול להיות למפל הלבן, לבריכה הנחמדה שבין ההרדופים והצימחיה החוגרת. מי שרוצה ללכת קצת יותר –  יכול להתחיל את המסלול ממושב אבני איתן, לחצות את הרמה הבזלתית למפל השחור ולהמשיך באפיק ועל פני הגדה המערבית עד הירידה למפל הלבן ולצאת באל על.

אל היהודיה והזוויתן הדרך הטובה היא לעלות מצומת יהודיה שבקצה הצפון מזרחי של הכינרת ולנסוע כ- 7 קילומטרים עד לחניון יהודיה. יש שם חניה ואפשר להשאיר את הרכב ולצאת למסלולים טבעתיים.

היהודיה, מצידו המזרחי של הכביש, הוא מסלול שאפשרי בפן הקצר שלו גם למשפחה עם ילדים אם יורדים רק עד הבריכה הראשונה לבילוי של שחייה והתזות.

אמיצי לב, מטיבי לכת וקפוץ, ירדו מהבריכה הראשונה אל תוך הקניון למקום בו הוא הופך למפל של 8 מטרים שאפשר לקפוץ לתוך הבריכה העמוקה (מבחן אומץ משעשע) או לרדת בחבל. מייד אחרי הבריכה הראשונה יש עוד קפיצונת של 2 מטרים ואחר כך בריכות רדודות, הרדופים וטיפוס מעגלי בחזרה אל החניון.

בצד השני של הכביש (הצד של החניון) יוצא שביל שהולך לכיוון נחל זוויתן. אבל עדיף לעלות עם המכונית כשני קילומטרים צפונה עד לחניון שממנו יוצא שביל כחול לכיוון חרבת א – שייח חוסין ויורד במפתיע מתוך הרמה לשתי הבריכות הגדולות (העליונות) של נחל זוויתן. משפחה יכולה להגיע לשם. במורד הנחל, ולתוך הנקיק השחור, מומלץ להמשיך רק מי שיודע לגלוש בחבל וללכת כיאות שכן יש שם לפחות מפל אחד שמצריך חבל או קפיצה חצי מסוכנת ורבת אומץ הצידה. בהמשך יש מפל מדורג נאה שלאחריו אפשר לבחור אם לצאת מזרחה בחזרה אל החניון הדרומי יותר של נחל יהודיה, או להמשיך במסלול הארוך לכיוון ינחל משושים.

אפשרות לא מסובכת ולא קשה היא לצאת מהחניון הדרומי של היהודיה, לחצות את נחל זוייתן מתחת (מדרום) לנקיק השחור ולטפס על הרמה שמפרידה בין אפיק הזוויתן לאפיק המשושים ולרדת לבריכת נחל משושים. אפשרות זו, למי שלא תופס טרמפים או אוהב ללכת במיוחד, מצריכה 2 כלי רכב או רכב מוריד ואוסף. המסלול כשלעצמו לא ארוך במיוחד (5 קמ’) והוא טוב למי שאוהב ללכת או למשפחות שאוהבות ללכת.

המשושים מאפשר התקרבות זהירה גם למי שלא אוהב ללכת במיוחד אבל יש לו חיבה לבריכות מים ומשושי בזלת שהתמצקו לאיטם.

הכניסה אל המשושים ארוכה מעט – הכביש המוליך מהכינרת עולה צפונה מצומת בית צידא (צומת הנמצאת 1.5 קמ מערבית לצומת יהודיה), יש לנסוע בו כ- 13 קמ ואז לפנות מזרחה ודרומה ולנסוע בכביש סביר כ – 7 קילומטרים. 3 הקילומטרים הבאים הם דרך פחות טובה, אפשרית, אבל בעדינות עד לידידה אל בריכת המשושים. המשושים נראים כמו כוורת רבת צלעות. מה שמדגים שאם רוצים לצופף חומר הוא מסתדר במשושים. כמו שהדבורים בכוורות יודעות מאז ומעולם.

נחל דליות הוא נחל נחמד עם בריכה שהכניסה אליו ממש מול צומת דליות. לצומת דליות נוח להגיע דרך צומת מעלה גמלא (3 קמ’ דרום מזרחה מצומת יהודיה). 16 קמ’ עד לעצירה.

מנחל דליות, אחרי רחצה עולה השביל (האדום) ומקיף את השלוחה, צועד על הרמה עד למצפור גמלא. מי שרוצה סיפורי גבורה ובית כנסת קדום, יכול לרדת ולעלות לאתר של גמלא שהוא באמת בין העתקים היפים שיש. ושוווה לקחת את יוסף בן מתתיהו לטיול. מי שלא, יכול ללכת על הרמה למפלי גמלא. החלק התחתון גבוה ומרשים, החלק העליון הן מקלחות רסיסים קרירות שמעליהן דואים נשרים שמקננים על הרמה. ובעורף המתחם, בדרך המוליכה מזרחה לציר המפלים, נמצאים הדולמנים –  המצבות העתיקות בנות אלפי השנים.

גם כאן, מי שלא רוצה ללכת או לא אוהב ללכת, יכול להגיע עם רכב דרך ציר המפלים לתוך שמורת גמלא, להחנות מכונית, ללכת לתצפית על גמלא ולערוך לעצמו סיבובון בין מפלים ונשרים  ולחזור ולנסוע לרמת מגשימים לראות חסידות מקננות על עמודי חשמל.

מתחת לכל אלו וליד גשר אריק נמצא פארק הירדן. מקום מאורגן למי שלא רוצה להתאמץ. מים שזורמים בקטע הנמוך של הירדן אל הכינרת, אפשרות לקחת אבוב ולרדת עם הזרם עד השפך, ומקום לדייגי החכות לרדת אל שפך הירדן ולנסות לדוג מושט כדי לצלות על מדורה כשיורד הערב ורק עשן יבריח את היתושים.

הצפונית מבין שמורות נחלי הגולן (בהצעות המופיעות כאן) הוא נחל גילבון. אפשר להגיע אליו מצומת בית צידא, או, קרוב יותר, מצומת בית המכס שליד גדות. בצומת בית המכס פונים שמאלה (צפון מזרחה) ונוסעים 6 קמ עד מול הכניסה לקדמת צבי, פונים שמאלה (צפון מערבה) נוסעים 2 קמ בדרך עפר טובה ועומדים. משם מתחיל מסלול לא ארוך ולא קשה של 6 קילומטרים שצועד על הרמה, עובר דרך הכבר גי’לבון ויורד לבריכה ולמפל מטפס שוב על הרמה ויורד אל בריכת הקצינים ואז לאורך צינור המים המוביל מהבריכה ומתחבר לכביש שעולה צפונה מקבוץ גדות 4 קילומטרים צפונה מצומת משמר הירדן.

בגדי ים ונעלים להליכה במים. מפת סימון שבילים (גליון 1 חרמון הגולן ואצבע הגליל) ואפשר מדריך ישראל שהוא עדיין הספר היעיל למי שאוהב לטייל.

כל המסלולים נמצאים בגולן המרכזי ועד פאתי דרום ובקעת כינרות וכולם שווים. יש מקום לכולם. רק בזהירות. לחשוב מה מתאים לאיזה גיל ומה רוצים ממים, חורש טבעי ומצוקים. שילוב שמצד אחד אין טוב ממנו ועם קצת חוסר זהירות – קטלני.

כמה נעים ביום חם במים.