חלק מהמערכות הן כל כך חידתיות ולא ברורות, עד שהן מעלות שאלות שלא נימצא להן פיתרון גם היום, למעלה ממאה שנים לאחר שניתגלו על ידי החוקרים בוסף המאה ה-19 ולאחר 25 שנים של מחקר אינטנסיבי על ידי חוקרים ישראלים כעמוס קלונר, יגאל טפר אנשי המרכז לחקר מערות של החברה להגנת הטבע

במקומות שונים בארץ ישראל, בגליל התחתון ובשפלת יהודה, יש עולם שלם שנמצא מתחת לאדמה. זהו העולם התת קרקעי של מערות המסתור, מערות הקולומבריום, בורות המים ומערות הקבורה.
הן נחצבו לתוך סלע הקרטון הרך מסיבות שונות וגילן, עומד פחות או יותר על בערך 2000 שנה. יש קדומות יותר ויש חדשות יותר באופן יחסי ויש להן גם המשכים מדורים כמערות שאותן חצבו וחוצבים הפלחים של דרום הר חברון על מנת להתגורר ולשכן את הצאן.
הימצאותן של מערות הקבורה, מאגרי המים, הקולומבריומים ומערכות המסיתור ברחבי הארץ, ובמיוחד הריכוז הגדול של שפלת יהודה, פותח ארץ של אפשרויות בלתי מוגבלות של משחק, הרפתקה, חידה והתעמלות גופנית ומחשבתית.
חלק מהמערכות הן כל כך חידתיות ולא ברורות, עד שהן מעלות שאלות שלא נימצא להן פיתרון גם היום, למעלה ממאה שנים לאחר שניתגלו על ידי החוקרים בוסף המאה ה-19 ולאחר 25 שנים של מחקר אינטנסיבי על ידי חוקרים ישראלים כעמוס קלונר, יגאל טפר אנשי המרכז לחקר מערות של החברה להגנת הטבע (מלח”ם) וחוקרים רבים ששיערו השערות וניתחו את הממצאים שנמצאו במעבה האדמה.
אחד מהאתרים הנגישים והפשוטים לחוויה ולהתעמלות גופנית ומחשבתית הוא חירבת מידרס שנמצאת בסמוך למושב גבעת ישעיהו. הכניסה נמצאת על הכביש הראשי שמחבר את בית שמש ובית גוברין, פחות מקילומטר דרומה ומהצומת הפונה מערבה אל שריגים עגור ולוזית, מפנה שלט עץ וסימון שבילים מזרחה לכביש צר ששופץ על ידי רשות שמורות הטבע, הכביש פונה דרומה ונבלע בין הגבעות שממזרח לכביש, עובר על פני הגדרות של מושב גבעת ישעיהו לצומת קטנה שפניה ימינה, צפונה, מגיעה לרחבת חניה בצידו הצפון מזרחי של האתר.
זהו אתר חינמי. לא עולה גרוש ושוה המון. הוא שווה בכל עונה של השנה. בקיץ כי יש כאן מסתור תת קרקעי לטייל בו, בסתיו כי נעים גם על פני האדמה, בחרף כי לא יורד גשם מתחת לאדמה ובאביב כי הכל פורח בפריחה הימתיכונית של שפלת יהודה בתוך החורש של האלות האלונים החרובים, הקידה השעירה והסירה הקוצנית שעדר עיזים שרועה בה בצורה מבוקרת שומר על השטחים הפתוחים שלה.
והיה גם משמח לשמוע את יגאל בן ארי, סגן מנהל המחוז של רשות שמורות הטבע, שרואה בפיתוח מקומות פתוחים לציבור מטרה בפני עצמה על מנת לאהב את נפלאותיה של הארץ על בני האדם. גישה מבורכת שבה אתר מרתק כמו חירבת מדרס נגיש לכל אחד, מתי שהוא רוצה לחקור את שלל הפלאות שלו.
אחרי שלט ההסבר שבכניסה לחירבת מדרס (דרוסא היא יונה בארמית), ואחרי החרוב שסלעים מונחים בצילו כדי שמי שנקלע למקום ביום חם יוכל לנוח, נמצא פתח עגול של בור מים חצוב. עצי תאנה נושאי פרי מציצים ממנו ומדרגות יורדות אל ביטנו. זוהי הכניסה למערכת המסתור המתועדת של חרבת מדרס.

חירבת מידרס

מערכות המסתור, על דעת החוקרים, היו ההכנה היהודית למרד בר כוכבא, אותו מרד שהתרחש ביהודה בין 132 ל-135 לספירה, הסתיים בחורבן ובשואה יהודיים מהם לא התאושש היישוב היהודי עד לראשית המאה ה-20.
החציבה לתוך הסלע הרך, שמאפיינת את שפלת יהודה ואת הגליל התחתון התפתחה כניראה בשלבים עוד לפני מרד בר כוכבא. טכניקות חציבה לתוך סלעי גיר רכים ואבני חול היתה ידועה במרחב הים התיכון כבר במאה ה-8 לפנה”ס בדרום מערב טורקיה של היום (ליקיה וקיליקיה) וברץ היו מקובלות כניראה כבר החל מהמאה ה-3 לפנה”ס.
השימושים היו אזרחיים – מערות קבורה, בורות מים, אולמות פעמון ששימשו כניראה כמחצבות לאבני הקרטון ששימשו לבניין בתים וחלקן הפכו עם הזמן לאולמות לשימוש חקלאי או פולחני.
המחקר מניח שמרד בר כוכבא, שהיה הרביעי הגדול והאחרון בסדרת המרידות היהודיות בשילטון רומא, היה גם המאורגן והיזום מבין כולם. שההכנות אליו נמשכו שנים ארוכות. למעלה משישים שנים חלפו מאז חורבן הבית השני על ידי הלגיונות הרומאים והתסיסה ביהודה היתה רבה. בין מרד החורבן ובין מרד בר כוכבא היו עוד שתי מרידות שתועדו בכתובים – פולמוס קיטוס ומרד התפוצות. מרידות אלו קרו מחוץ לתחומי ארץ ישראל אם כי בתוך הארץ נמשכו התסיסה והההכנות שהובילו ליצירת מחבואים – מערכות מיסתור שהתבססו על תרבות הבנייה שהתפתחה באזורי הארץ המתאימים לכך מתחת לאדמה. התרבות האזרחית התת קרקעית סיפקה את טכניקות החציבה ולימדה את המשתמשים על שפע האפשרויות שהמימד מאפשר, שכן הבנייה מתחת לאדמה יצרה חללים ובהם מיקרו אקלים ששימש למגורים ולאיפסון בעונות השנה השונות, לקבורה וכן להפקת אבן. כל הגורמים האלו נוצלו ביום פקודה לחפירת מערכת מחילות עם אולמות וחללי איפסון שאליהם יוכלו להימלט לוחמי מחתרת שיצאו לפגוע בלגיונות הרומאיים להסתתר תקופה כמעט אינסופית מחת לקרקע ולהגיח שוב.
פתחי המחילות הוסוו בתוך בתים קיימים, בפתחי מערות חציבה ובחללי בורות מים(כמו בחרבת מדראס). בכמה וכמה מהמקרים היה פתח הכניסה דרך פיר אנכי שלתוכו השתלשל הניכנס ובמקומות אחרים – כמו בחרבת מדראס, היה מעין פתח בגודל של חלון לא גדול בקיר צדדי שהוביל במחילה שהצריכה זחילה ואז עליה בדרך כלל בפיר קצר ואנכי לחדרים.
הזחילה במערכת מערת המיסתור של חרבת מדרס אינה מיועדת לשמנים מאוד, חסרי גמישות או מי ששונא מקומות סגורים ואפלים. היא אומנם לא נמשכת זמן רב – כ-40 דקות עד שעה יספיקו למשפחה זוחלת לתור את המערכת, אבל מספקת הבנה לאיך נחצבה מערכת ולמה שימשה שכן היא בנויה ממחילות צרות, עליות וירידות ושני אולמות לא גדולים.
מטרת העיקולים והמחילות הצרות היתה להקשות על מי שגילה וחדר פנימה לתוך המערכת. לוחם נחוש אחד היה יכול בקלות לארוב לחודר ולפגוע בו.
במערכות המסתור, כמו במערת חזן ליד מושב אמציה (מערה שטופחה בעבר אבל הוזנחה בשנים האחרונות למרבה הצער) היו תאי איפסון, אזורי מגורים, בורות מים, מקוואות וכל מה שצריך יהודי מאמין בעולמו – מעל ומתחת לפני האדמה.
בכמה מהמחילות היו גם אבני גולל שאטמו לחלוטין את המערכת.
לכל מערכת יש כמה פתחים. בדומה למערכת מחילות של נברנים שאם סותמים להם צד אחד של המחילה הם יכולים להיעלם מהצד השני, או להגיח ולתקוף את המחפשים ממקום לא צפוי.
יש להניח שבשלבים הראשונים של המרד שימשו המחילות כמערכת שהיה לרומאים קשה להתמודד איתה ורק בשלב המאוחר של המרד, כשהכישלון והתבוסה היו ברורים, הצליחו הרומאים להשיג מידע על המחילות , לאטום את פתחיהן ולהתגבר על המורדים.
במדרס התקינה הרשות חיצים מחזירי אור שמאפשרים לזהות את כיוון התנועה, עדיף כמובן להשתמש בפנסי ראש כדי לראות ולמצוא את הדרך אם כי יש לאורך המחילות ובחדרים גומחות לנרות אותן השאירו החוצבים וגם נר יכול להספיק לזחילה מה שהיה טוב פעם טוב גם היום , אם כי צריך לזכור שכמות האוויר שמצויה בבטן האדמה מוגבלת ועדיף לזחול ולסייר עם מקור אור שאינו נזקק לחמצן . זחילה של שעה קלה מספקת התרגשות של חקירת מחילה, סקרנות של גילוי מערכת סודית ופליאה על רמת החציבה והתיחכום של החוצבים.
אבל חירבת מדרס מספקת לפחות עוד שתי הפתעות יוצאות דופן. הראשונה היא הפרמידה.
אל הפרמידה אפשר להגיע בשביל מסומן בסימון שבילים כחול שמתעקל מפתח מערכת המיסתור לכיוון מערב בעליה קלה ונבלע בתוך החורש, עובר דרך חציבות ובורות. תוך רבע שעה מתגלה מבנה מדורג בצורה של פרמידה. השביל מקיף את הפרמידה צפונה ומגיע למעין רחבה מלבנית שממנה נשקף מבט מפואר אל המבנה. זהו מבנה ייחודי בארץ ישראל.
ייחודו של המואזוליאון בחירבת מדרס בכך שהוא מבנה עילי למערכת קבורה שהכניסה אליה אומנם חסומה היום, אבל ניכר בפתח שלה (שאינו מומלץ לכניסה משום סכנת התמוטטות סלע ועפר) שאולם המבוא הוביל לאולם מתחת למבנה המואזוליאון.
השביל מסתובב כאן וממשיך לכיוון צפון ומעט מערבה ומגיע לפתחה של מערת קבורה מפוארת שהיתה עד לפני כעשר שנים אחת מהמערות הנפלאות בשפלת יהודה. אבן גולל גדולה היתה מונחת באתרה מוכנה לחסום את פתח הכניסה לקבר. בפנים, באולם המרכזי נחצבו ארונות קבורה מימין ומשמאל ומערה משנית התפצלה ימינה להמשך מערת הקבורה.
יופיה של המערה ועיטוריה הרגיזו את אנשי האירגון הקנאי חרדי “קשת” שביצעו מעשה של וואנדליזם ומוטטו את חצר המבוא של המערה ב- 1994.
המערה מחכה לשיקום ורק המחסור בתקציבי הפיתוח של רשות שמורות הטבע מונע מהמטייל את מה שהיה שלו עד שהקנאים החריבו את המקום. מצד שני, הקנאים דואגים לארץ כבר כמעט 200 שנה.
משם עובר השביל על פני קולומבריום צנוע מימין לדרך שהכניסה אליו היא דרך גרם מדרגות רחב שניבנה לטובת המטיילים, בהתכופפות קלה מתחת לקשת אבן נמוכה ופנימה – לתוך אולם קטור וחסר תיקרה שתאנה צומחת בשוליו.
הקולומבריום, שקיבל את השם מתוך הרעיון שלאחר החציבה לצורך הפקת אבן שימשו האולמות כמקומות לגידול יונים (קולמבה ביוונית היא יונה), יוצר מיקרו אקלים בולט מאוד בחודשי הקיץ החמים או ביום חורף קר. הסלע ממזג את האוויר.
אזור שפלת יהודה עשיר בקולומבריומים אם כי למרות הסברה שהכוכים המסודרים בשורות שורות מסביב לאולם היו תאי הקינון והדגירה של היונים – לא מן הנמנע שזה אינו ההסבר האפשרי היחיד. לעיתים נדמה שהשקעה בגידול יונים היא גדולה מידי ביחס לתוצרת שהיונים נותנות. הפירוש נשען על מגדלי גידול היונים האופייניים בעיקר במצרים ומתנשאים מעל לרבים מהבתים הכפריים, אם כי ייתכן שלאולמות הפעמון מרובי הכוכים היה שימוש אחר –פולחני אולי.
דוגמא נאה למערות קולמבריום שהן מהגדולות והשוות שיש אפשר למצוא במערות לוזית שנמצאות במרחק של כ-15 דקות נסיעה מחרבת מדרס.
למערות לוזית, שהכניסה אליהן היא מדרך עפר שנמצאת מדרום למושב לוזית ליד עמוד מתח גבוה על דרך לבנה שמגיעה עד שוליו של מטע זיתים, ניתן להגיע ביציאה אל הכביש הראשי בחזרה לצומת שנמצאת מתחת לשריגים וניסעה מערבה בכביש העובר על פני מושב עגור ומגיע ללוזית. הנסיעה בנוף הגבעות הרך שווה מאוד, ומערות לוזית כשלעצמן, על האולמות האדירים שלהן, מקנים חוויה שמעטות כמוה.
בירכתי המערה הגדולה בלוזית נמצא מבנה חצוב, מעין במה גבוהה הנשענת על הקיר. אפשר כמובן להניח שזה סתם מבנה שרידי הקשור לכלום, ואפשר, מצד שני, להניח שהאולמות שימשו למה שאנשים אוהבים לעשות גם היום – להתכנסויות ציבוריות מסוגים שונים ובכללם התכנסויות פולחניות ולראות את עמוד האבן הנישא כסוג של מזבח, אם כי צריך לומר שאלו הן השערות מכיוון שאין עדיין במחקר דיעה מוצקה וחובקת כל לגבי השימוש.
מצד שני – יש להן ייעוד ברור מאוד בראשית המאה ה-21. מקום להגיע אליו. טיול. תענוג צרוף שמעניקה בטן האדמה. מה שמוכיח שהשאול יכול להיות גם חלק קטן מגן עדן.