צור שיזף

אינדקס מדריכי טיולים

מאמרי טיולים

משפחה מטיילת

"אתה שוכח שאנחנו כבר לא תרמילאים שמטילים לבד?" חייכה דורית כשהתיישבנו בעייפות בכיכר קטנה, ישו מביט עלינו ברחמים מכנסייה חשוכה.


"ניקח מונית?" שאלה דורית כשירדנו מהמעבורת באירקליו בירת כרתים
"זה לא רחוק." אמרתי, תרמיל גדול על הגב, תרמיל קטן על הכתף, ודריה, שהיתה בת כמעט 3, על הכתפיים.
בחושך, היתה אירקליו אורות על הגבעה. דורית עם התרמיל הגדול השני, ניצן והגר עם התרמילים הקטנים, צעדו מאחורי. ויתרנו לנהגי המוניות שהסכימו תמורת לא הרבה דרכמות לקחת אותנו למרכז העיר. אלא שהזיכרון מטעה ומרכז העיר היה יותר רחוק מ – 5 דקות מהנמל. לילה חם ומזיע של אוגוסט.
"אתה שוכח שאנחנו כבר לא תרמילאים שמטילים לבד?" חייכה דורית כשהתיישבנו בעייפות בכיכר קטנה, ישו מביט עלינו ברחמים מכנסייה חשוכה.
"אבא-" אמרה ניצן, "אתה יודע שזו הפעם השלישית שאנחנו מקיפים את הבניין הזה?" דור הולך ודור בא. לא מספיק שזה שונה לטייל עם ילדים מאשר לנסוע לבד או בזוג – הביקורת והרצונות מצטברים בטור הנדסי.
"אני רעבה." אמרה הגר ודריה נרדמה שק על כתפי. מלטוס דיבר על הקשר בין ייצור מזון וילודה. ובכלל, בלילה המזיע ההוא בכרתים, בפתחן של כל הטעויות שנעשה, התברר כי החוכמה הסינית של לא יותר מילד אחד, היא חוכמה גדולה מאוד. אבל אם יש דבר שאינו הפיך – הוא הקשר שבין הורים לילדים מצד אחד ותאוות הנדודים הגנטית הנלחמת במשקולות שילדנו לעצמנו.
נצטרך לחשוב איך מטיילים" אמרה דורית כשמצאנו בסוף חדר לכולנו, הגר וניצן אוכלות את הפיתות המגולגלות עם שיפודי הסופלוטי.
למרבה המזל, זה שהמציא את הדברים, עשה את הלילה למנוחה והתאוששות והבוקר היה מלא תיקוות חדשות. שכרנו פנדה קטנטונת עם גג נפתח ויצאנו אל האי. בקנוסוס- אתר ענק, איבדנו את הגר וכשמצאנו אותה אחרי שעתיים בשער האתר שטופה בדמעות, היא התלוננה על הבורות (גרמניה וצרפתיה שמצאו אותה) שאינן מדברות עברית. מאיפה ילדים צריכים לדעת שאפילו להיאבד אי אפשר כאן בעברית?
טיילנו כאילו אין לנו ילדות. נהנים מהרגעים בהן שקעו בתנומה כבדה במכונית ואנחנו יכולנו לעצור מתחת לעץ זית בשקט.
יוון והאיים הם מקום מבורך, המיתולוגיה היוונית, הים וההרים מתגייסים לטובת ההורה המספר – מערת אידה, זיאוס, כרונוס, זורבה היווני, מעבורות, מפרצים טורקיזיים, נחלים עם מים, מעיינות. בקשי עורף לא מלומד ניסינו להראות לילדות את הדברים כמו שאנחנו רואים, מגלים מחדש דרך עיניהן את מה שעכירות השנים מסתירה.
עמדו לטובתנו השנים שירדנו איתן לסיני לטייל עם גמלים בהר הגבוה ובמזרח סיני. טיולים בג'יפ וברגל בירדן, סופי שבוע עם האריה סובארו בנגב ובמדבר יהודה. דריה מגיל שנה וקצת רוכבת על כתפיים למעיינות וואדיות, מנמנמת במנוחת הצהרים של השעות החמות בצל עץ באחד הבוסתנים, בריכה קטנה של שניים על שלושה מטרים בעין חודרה מספקת פארק מים לימים שלמים של להט בין הרי חול וגרניט. תאנים מתפקעות בכפר נידח, תותים מעץ, דובדבנים בכל משעול בטורקיה, חמניות – אלף עיניים שחורות בעטרת צהובה באיטליה.
ומה חשבו הילדות על המסע בכרתים? את דעתן שמענו עוד לפני שחזרנו לארץ, שואגות בהקלה כשראו את המעבורת, מחוז של שקט שבו ברור איפה נישן בלילה (שק שינה על הסיפון) מה נאכל (לחם גבינה ונקניק מכרתים) ומה נעשה (נתנדנד בערסל על הסיפון ונרד להפעיל את מכונות המשחק בבטן האונייה) ומי היו מינוס, אגיאוס, תיזאוס ואריאדנה? יום אחד הם יפתחו ספר. או שלא.
שנה אח כך היינו ערמומיים יותר. שכרנו מבעוד מועד בית במערב טורקיה. בית ענק עם בריכונת וחמאם ועפנו לשם עם עוד משפחה. הילדים היו בני גילן של הילדות והחמאם והבריכה והחצר היו להם טובים מאוד, והחברים היו מהנפלאים שאדם יכול לבקש.
בבקרים היינו כותבים ומציירים או מבשלים ומסתובבים בשווקים ואחרי הצהרים יוצאים לכפרים הקטנים שמדרום לאיזמיר. לבקר במה שהילדים כינו תוך זמן קצר "אתר מטורטר" מביעים בפה מלא מה הם חושבים על ערמות האבנים הלבנות שהשאירו היוונים לאורך כל מערבה של אסיה הקטנה. אבל תוך המסע היה נדמה כי בכל זאת יש רווחים קטנים. ראשי הגורגוניה הענקיים בדידמה שדיברו אליהם, ציורי הקיר בבתים המפוארים של אפסוס, הפלגה בספינה אל מעיינות מים חמים וקברים ליקויים חצובים בסלע בדליאן, חוף מבודד שאפשר לזנק לתוך המים שלו מסלעים באולימפוס לא רחוק מאנטליה. טורקיה הפכה לפארק מים ושעשועים אחד גדול. פתאום היה העולם מעניין מספיק. בלי טלוויזיה, בלי מחשב, בלי מימדיון וקניון וכל מה שהקיץ הישראלי המזיע והמעיק מציע היה העולם מספיק גדול גם בשביל הורים וגם בשביל ילדים, אחד שומר על חירויותיו של השני כדי שיוכל לעשות מה שהוא רוצה.
וכשרצינו, העמסנו את כולם על המכונית ונסענו לאייואליק, עולים על מעבורת קטנה שהפליגה כמה שעות (דולפינים! דולפינים!) אל לסבוס והלכנו לשמוע יוונית ולשכב על החוף. כי זה מה שיפה כשאתה נוסע עם המשפחה לחוץ לארץ. אין לך אפילו סיבה אחת שבשבילה כדאי לחזור – הכל אתך והזמן המבודד הזה שמחוץ לזמן – הוא הקיץ הנפלא. אתה מגלה מה יש לילדים להגיד ומי הם האנשים האלו, החיזרים האלו שילדת ומשתלטים על חייך ללא ויתורים.
השנה המשכנו לנדוד לאורך הים התיכון, נוחתים באטליה. מעשה מסוכן לילדים בגיל רך – כי באיטליה הכל טוב כל כך, האוכל, הכבישים, מזג האוויר, הנוף, האומנות, הטבע. איזה ארץ. ולמרות זאת, אולי בגלל שאנחנו אוהבים סיכונים, הימרנו על בית בפירנצה. טוסקנה. חמניות הרכינו ראש לפנינו. לקחנו את הספר של אלי הירש (טיול בשלושה) כדי לדעת איך מטיילים עם ילד ומוזיאון ויצאנו לחפש את ונוס של בוטיצ'לי במוזיאון האופיצי, את הפסלים של מיכלאנג'לו בקפלה של המדיצ'ים, את הפורטרטים המדליקים של ליפי. את דויד הציד האיטלקי של דונטאלו.
ואחר הצהרים היינו מתנהלים לאט לאורך הפונטה וקיו (הגשר הישן) של פירנצה, עולים לגני בובולי לראות תערוכה, יורדים אל אחת מהגלידריות הנפלאות שבאחד מרחובות העיר וחוזרים הביתה מרוצים מאוד.
בבקרים, היינו קמים לא מוקדם מידי, קונים לנו סקיאצ'ה – לחם רך מהמכולת הפינתית, טובלים ביוגורט ונוסעים למוזיאון של ליאונרדו בכפר הולדתו וינצ'י – מביטים בהמצאות שרק מוח של ילד יכול להמציא- מטוס, מצנח, טנק, אופניים ואחר כך נוסעים להסתכל על המגדלים הימי-ביניימים של סאן ג'ימיניאנו, לכיכר הנפלא של סיינה, לטייל על החומה של לוקה, לבדוק אם המגדל של פיזה עדיין עומד.
ביום אחר נסענו למקום אחד – לפארק של פינוקיו בקולודי. בלווייתן. פינוקיו וג'פטו חיכו לנו. הדרך התפתלה בתוך ירק דשן ופתלתל שאנשים הלכו לאורכו, לא ממהרים במיוחד לשום מקום. יקבים של קיאנטי מציעים יינות מבציר משובח במיוחד ופחות.
וונציה? ונציה היתה ארץ של אגדות בשביל כולנו. אוטובוסי המים, הגונדולות, כיכר סאן מרקו שנפוליון אמר עליה שהיא התמונה היפה ביותר שראה, שמונטיין התלונן עליה כמה היא יקרה, שמצאנו בה פיצה מצויינת לא רחוק מהבית המוזנח של מרקו פולו אליו סחבתי את כל מי שרצה ולא רצה לשמוע למה קוראים לכיכר אל מליון (מליון השקרים בהם האשימו את מרקו פולו כשסיפר על מסעותיו), חנויות המסכות בהן עמדנו ומדדנו מסיכות, היונים שחרבנו לנו על הראש.
ובסוף נסענו לפומפיי. סרט של אימה ומסתורין, הילדות חששו מצילו של הוזוב, הר הגעש הרדום המתנשא מעל לעיר שכוסתה באפר לפני 1920 שנים. האנשים שהאפר שימר בתנוחות המוות שלהם, הבתים עם ציורי הקיר הנפלאים, הרחבות, האמפיתיאטרון בו נערכו מלחמות הלודרים.
בפומפיי היה נדמה לנו שיש שכר לעמלו של הורה שנוסע כמו שהוא יודע ולא חושב על טובת ילדיו – הילדות הסתובבו מוקסמות בין הבתים, מביטות בסקרנות בפסיפסים, בציורים, בהר המתרחק ובלילה הקפיצו אותנו זיקוקים בחניון הצמוד לעיר המתה – חשבנו שהוזוב מתפרץ שוב.
האם אפשר לחנך ילדים לטייל ואיך מטיילים אתם? אין לי מושג, כמו כל דבר, איך שבא והעיקר ששום צד לא יסבול. האם זה אפשרי? מה פתאום. אבל השכר לעמל הוא הקלות בה ילדים מקבלים הכל. לא היה לנו סיכוי למצוא מלון סביר באמלפי – אולי חלק החוף היפה בעולם – טיפסנו בדרך הררית קטנה גבוה לתוך ההר התלול ומצאנו התרחבות קטנה ליד בולי עץ. הנוף! הקמנו אוהל בין טרסות הלימונים שמהן מכינים האטלקים של דרום איטליה את הלמונצ'לו, בישלנו פסטה על מדורה והבנות הגדולות הודיעו שהן רוצות לישון באוטו. מצוין. יותר מקום באוהל. כל מה שתירצו. קוטפי הלימונים שהגיעו בבוקר הביטו בנו בידידות, משקיפים אל המפרץ של אמלפי וסורנטו, עם האספרסו שבשלנו במקינטה על המדורה, מביטים לראות את האי של קאפרי, את הדרך הנצמדת למצוק, מאושרים לעצמנו ומחייכים שהענקנו תמונה כזאת של בוקר לדור הבא.

משפחה מטיילת (2 מבוגרים + 3 ילדים בגילאי 1 – 15):
עונות ומקומות: חורף : סיני, דרום ירדן הבקעה וים המלח, קניה, תאילאנד
אביב: כל הים התיכון כולל טורקיה יוון והאיים, ירדן, סיני
קיץ: סיני (חוף + הר גבוה), אירופה (כולל צפון), ארצות הברית – באיים, ובארצות הים התיכון עד לקו מסויים חם כמו בארץ. טורקיה היא המקום הכי קרוב עם מזג האוויר הכי סמפטי בטווח נסיעה קרוב.
סתיו: ארה"ב חוף מזרחי, צפון מערב אירופה (אנגליה, צרפת וכל מקום שיש בו צבעים של שלכת)
רכב: מכונית שכורה הוא כמעט כלל ברזל, הרבה יותר נוח מרכבות ואוטובוסים ובטווח הארוך – יותר זול.
כדאי לא להגזים בנסיעות. שעה – שעתיים ליום לכיוון. יותר מזה הופך את המכונית לסיר לחץ.
ג'יפ הוא לא כלי אידיאלי למשפחה – הוא מפתה לנסוע במקום ללכת וגמר את כולם – את הנהג, את הנווט ואת הילדים שמעורבלים מאחורה.
אם עושים טיולי ג'יפ עם ילדים – כדאי במינון של חצי יום הליכה או עצירה.
בית: כדאי לשכור בית לשבועיים עד שלושה – זה משנה את תפיסת העולם – בסיס קבוע מקל על החיים, הרבה יותר קל לצאת בבוקר ולחזור בערב (גם מאוחר מאוד?) למקום שמכירים. ואז גם אפשר לצאת למסע של כמה ימים למקומות יותר רחוקים ולהשאיר את רוב הדברים בברדק בבית השכור.
התארגנות: 2 תרמילים גדולים, 3 תרמילים קטנים, אוהל ל – 3 מבוגרים (מספיק בדרך כלל להורים + 3 ילדים), 4 שקי שינה + סדינים (למי שרוצה לישון בחוץ חלק מהלילות) גזיה, סיר קטן.
גם באירופה וגם בארצות הברית הסופרמרקטים והחנויות הרבה יותר זולים מכל מסעדה.
בגדים: בגדים ל – 5 ימים לאדם מספיקים לשנה. לא צריך יותר. אפשר לכבס בכל מקום בעולם. קיץ באירופה הוא לא קר (אם לא עולים גבוה באלפים וגם אז לא ממש). פליז מספיק.
באריזה נכונה תרמיל אחד מספיק לשקי שינה + אוהל וגזיה והתרמיל השני לבגדים ונעליים.
חירום ופיקוח נפש: בתרמילים הקטנים שמים ספרים, קלטות ומשחקים לילדים
טלפון: לא לוקחים – ואם לוקחים – עוברים למספר מקומי. זול ונוח בהרבה.

ראה גם: משפחה מטיילת בהודו

כתיבת תגובה

Logged in as Tsur Shezaf. Edit your profile. Log out? שדות החובה מסומנים *

מאמרי טיולים

אינדקס מדריכי טיולים

כרם שיזף

יין ושמן זית- ענבים טובים עושים יין טוב

יעוץ לבניית טיול והדרכה אישית

קבוצות סגורות, הרצאות, יעוץ לטיולים והכנת תיקי מסע

ייעוץ לארצות ומסלולים.

למקומות שאני מכיר הייטב.

לא ייעוץ פרטני לבתי מלון אלא תיכנון מסלול והכרת הארץ אליה נוסע המתייעץ.

סיני ומצרים, ירדן, הודו, טורקיה ועוד.

שלחו הודעה

tsur@shezaf.net  |  טלפון: 054-4975548

כל החומרים באתר shezaf.net, כתובים, מצולמים מוסרטים או מצוירים מוגנים בזכויות יוצרים ©. אין להשתמש בשום חומר מהאתר למטרות מסחריות, פרסומיות או לכל סוג של תקשורת חזותית, כתובה או אחרת ללא רשות מפורשת בכתב מצור שיזף.

יציאה