צור שיזף

עד מה נעם דיודורוס, עין כל יצודד הרקליטוס,דיון מתקו מילותיו, אולליאדס – חלציו.
גע, פילוקלס, בראשון, רך עורו: בשני תן עיניך.
עם השלישי תשוחח, את הרביעי…אחריש!
מוח לי, דע, נקי מקנאה. אך אם אל מואיסקוס
חשק מבט תשלח, יופי לראות בל תוסיף!

מלאגרוס בן אאוקראטס מגדרא / Meleager of Gadara עד מה נעם דיודורוס, עין כל יצודד הרקליטוס,דיון מתקו מילותיו, אולליאדס – חלציו.גע, פילוקלס, בראשון, רך עורו: בשני תן עיניך.עם השלישי תשוחח, את הרביעי…אחריש!מוח לי, דע, נקי מקנאה. אך אם אל מואיסקוסחשק מבט תשלח, יופי לראות בל תוסיף!

מלאגרוס בן אאוקראטס מגדרא

מלאגרוס בן אאוקראטס, המשורר והפילוסוף המפורסם בן גדרא כתב בין היתר אסופה של שירי נערים – שירי אהבה בין גבר לנער. מלאגרוס הוא מנציגיה הבולטים של שירת האהבה ההלניסטית במאה ה-1 לפנה"ס וקורות חייו אינן ידועות. מלאגרוס טען כי הומרוס היה סורי וזאת על שום גיבוריו ונסיונותיהם של יוצרי גדרא לקרב אליהם את הומרוס ניכר ביצירות אצל משוררים ופילוסופים נוספים בני התקופה במקום. (ראה בהמשך) משיריו עולה כי חי בשלושה מקומות: גדרא, צור בה נולד וקוס בה גר לעת זיקנתו. מכאן גם שליטתו ביוונית, סורית ופניקית. עיקר גאוותו היתה על ה"זר" כפי שכינה את אוסף האפיקרמות ההלניסטיות שבעריכתו, נסיון ראשון מסוגו בעולם העתיק. קובץ זה שימש מאוחר יותר כיסוד להתהוותה של אסופת שירים הידועה בשם האנתולוגיה היוונית. הקובץ נשמר ומשמש ככלי חשוב להכרת המשוררים ההלניסטים. כלולות בקובץ 100 אפיגראמות של מלאגרוס שרובן בנושא האהבה. מלאגרוס מתגלה בה כמשורר בעל צדדים רבים ובהם צד הומואירוטי.

שחר מתוק כבר עלה. על הסף בלי שינה עוד שרוע
דמיס זה האומלל. עוד נשמה באפו.
עוד מעט קט וימות. כי חזה ביפי הרקליטוס.
זוהר עיניו אפפו, רמץ מבט- התיכו.
קומא נא דמיס מר הגורל, אף אני פצע -ארוס
יש בי ועל דמעתך- דמע על דמע אוסיף
.AP.12.127

שעת הצהריים היתה עת חלף על פני זה אלקסיס.
קיץ היה ופריו- גזוז מחלפות יעמוד.
שתים קרנים אז אש בי הציתו עין ארוס הנער-
זהו מקור האחת, מקור זוגתה – החמה.
זו – ליל בא וכבה. אחותה – צלם יפי נגלה לה
בבין חלומות ויגבר להב אשה עוד יותר.
פדות מעמל השנה היא לכל. לי היתה עמל יתר
כי אש חיה בלבבי, אש כלילת יפי חרטה.
(A.P. 12.127)

כבר לבבי אחוז יסורים. כי שרט בו שריטת אש.
קצות צפרניו בו השחיז ארוס תבל יחרוש.
"הוי אוהב קשה גורל". בחיוך על פניו אז אמר לי,
"פצע מתוק שוב תישא, זוב באש דבש תאוכל."
בין עלמים את אראינו מאז, נטע רך דיופנטוס,
אין בכוחי עוד לנוס, אף השאר לא אוכל.
A.P. 12.126()

הוי האהובים קשי גורל, מחצית נשמתי – דיודורוס-
רוח דרום חטפה, רוח ברכה לספן.
הן פי שלוש יאושרו הספינות, פי שלוש-גלי מים
כפל ארבע מאושר רוח, כי נער ישא.
לו רק הייתי דולפין, ונשאתיו על שכמי אז הימה.
רודוס יראה בעיניו, אי – מתק דבש ילדיו.
(A.P. 12.52)

סער בחוץ משתולל, ואליך, מואיסקוס, נושאני-
שלל מצהלות הילולים – ארוס מתוק הדמעות.
פרץ תשוקה מכביד יסעירני, מסתור חיש הצע-נא
לי בנמלך: הן ספן שט בים-קיפריס אני.
(A.P. 12.167)

יופי וחן לבני צור. חי אל ארוס, אך זה מואיסקוס
אור שמשו כי זרח, על כוכבים האפיל
(A.P. 12.59)

לי מה נעם זה הנער. אף שמו כה מתוק הוא – מואיסקוס!
רב חינו. מה סיבה יש לבל אוהבו?
תואר לו כליל השלמות, חי הקיפרית, ובם אם המר לי.
זו המרירות הן ידע ארוס בדבש להמתיק.
(A.P. 12.154)

עד מה נעם דיודורוס, עין כל יצודד הרקליטוס,
דיון מתקו מילותיו, אולליאדס – חלציו.
גע, פילוקלס, בראשון, רך עורו: בשני תן עיניך.
עם השלישי תשוחח, את הרביעי…אחריש!
מוח לי, דע, נקי מקנאה. אך אם אל מואיסקוס
חשק מבט תשלח, יופי לראות בל תוסיף!
(A.P. 12.94)

בי, שבפצע תשוקה מעולם לא נגעתי, מואיסקוס
חץ מעיניו ישלח, תחת חזי ויקרא:
"את החצוף הכנעתי אני. יהרת גבותיו זו.
שבט מלכות חכמתו, שור! ברגלי ארמסה."

תרגום: פרופ' נטע זגגי

אפשר לקרוא עוד קצת היסטוריה במדריך ירדן תחת החלק: "המפורסמים של גדרא"