צור שיזף

והמקום מכניס אורחים ואוהב תיירים גם אם ההיסתובבות במאוריטניה בלי רכב פרטי (ועדיף סוג של קאט-קאט כפי שנקראים רכבי ה- 4X4 בקיצור הצרפתי הרווח בצפון אפריקה ובסאהל) היא קשה, מעייפת ומאובקת, עדיין זה מקום שכדאי להגיע אליו.

מאוריטניה היא אחד המקומות הנחמדים שיש. ואין בה כלום. זאת אומרת, קשה לציין בה נקודת אחיזה גדולה אדריכלית, נופית או תרבותית להאחז בה אבל דווקא משום כך, משום מדבריותה המובהקת, חוף הים הארוך והשומם שלה, התרבות הערבית-מוסלמית הנינוחה והנעימה שקשה למצוא במדינות מוסלמיות אחרות, דלילות האוכלוסיה (כ-2 מליון על 2 מליון קמ"ר דומה בצפיפות למונגוליה), זו אחת הארצות שיש בהן סוג של מיסתורין שרובו טבע וחלקו הביטחון המוחלט שהמקום השקט והפתוח הזה משרה על התייר.

חיוך כחול

והמקום מכניס אורחים ואוהב תיירים גם אם ההיסתובבות במאוריטניה בלי רכב פרטי (ועדיף סוג של קאט-קאט כפי שנקראים רכבי ה- 4X4 בקיצור הצרפתי הרווח בצפון אפריקה ובסאהל) היא קשה, מעייפת ומאובקת, עדיין זה מקום שכדאי להגיע אליו.

הכדאי הוא רק למי שאוהב מדבר גדול ולא מופרע – מעין גן משחקים טבעי עצום עם אנשים מסבירי פנים ובלי ציפייה לתרבות אנושית גדולה ומשוכבת מסוג ההסיטורית, האדריכלית, האומנותית וכל מה שערים אירופאיות, מצריות הודיות או סיניות מתברכות בו.

ויזה
אפשר להוציא בקונסוליה שבקזבלנקה. אי אפשר להוציא את הויזה בשגרירות שברבאט!
מחיר הויזה כ-20 יורו. מוסרים בבוקר ומקבלים בצהריים שלמחרת. דרכון, שתי תמונות פספורט ולמלא טופס. פשוט מאוד.
אפשר להוציא ויזה בנחיתה או במעבר היבשתי אבל אזהמחיר קופץ ל-35 יורו. הייתרון הוא שלא צריך לחכות , לא צריך למלא טופס או תמונות– על המקום.

הגעה
אוויר: אפשר להגיע בטיסה לנואקשוט ((Nouakchott הבירה עם אייר פראנס, רויאל אייר מרוקו, אייר מאוריטאני יאוייר סנגאל. הטיסות יצאות מפאריז, קזבלנקה, דקאר, במאקו ובריקנה פאסו.
לפוינט אפריק יש טיסות לאתר.
ים: בין אירופה נודיבו ונואקשוט יש ספינות סוחר – אפשר לשים מכונית על ספינה ולהוביל אותה. אופציה יקרה.
יבשה: זו הדרך בה מגיעים חלק לא קטן מהתיירים – ניתן לתפוס טרמצפים עם תיירים שיש להם רכב (הרוב צרפתים), מקום טוב לתפוס טרמפ כזה הוא בחניון באגדיר אם כי אפשר פשוט לתפוס טרמפים על הכביש הראשי.
טאנטאן, עיון אל אטראס ודחלה הם שלושה מקומות לאורך הדרך הארוכה (למעלה מ-2000 קילומטרים בין קזבלנקה לדחלה ועד למעלה מ-300 מדחלה לגבול ולנודיבו) שבהם אפשר לעצור טרמפים, בעיקר של צרפתים, תיירי מדבר או כאלו שקנו מכוניות והם בדרך למכור אותן במאוריטניה או מאלי.

הכביש לאורך החוף המרוקני הוא כביש טוב ומשהוא יורד דרומה מאלעיון, הוא נע בשטחה של מה שהיה סהרה הספרדית, האזור שבו עד לפני מספר שנים היה ויכוח חם בין מרוקו לבין הפוליסאריו. השטח שקט מאוד עכשיו, אבל בכל כניסה ויציאה מעיר ובצמתים יש נקודות של המשטרה המרוקנית שלטובתה צריך הנוסע להצטייד בנייר ועליו כל פרטי הדרכון כולל מקצוע. לא כדאי להיות עיתנאי סופר או צלם באזור זה של העולם. מורה חקלאי וסטונדט הם מקצועות טובים בהרבה.

לבעלי רכב כדי להכין נייר מודפס עם כל הפרטים מראש (פיש – Fiche בצרפתית).

בין הגבול המרוקני לגבול המאוריטאני מפרידים כ-3 קילומטרים של דרך מחורבנת ולא ברורה אבל בסך הכל אפשר להתמצא די בקלות. פשוט לנסוע דרומה עד שמגיעים לצריפים המאוריטנים. מעבר הגבול הוא פשוט ולמי שאין ויזה – משלם ומקבל ויזה במקום (35 יורו לעומת 20 בקונסוליה שבקזבלנקה).
יש להניח שבגבול יחכה אחד מבעלי המלונות/חניונים (Auberge) וייסע עם התיירים לנודיבו (מרחק של כמה עשרות קילומטרים מדבריים.
אותו בעל אוברג' ייקח את הנסועים לחלפן כספים (אין צורך להחליף בשער רישמי – אפשר בשחור, אין פיקוח ביציאה – לפחות לא לכיוון מאלי) וכן למשרד לביטו רכב – ביטוח הרכב האירופאי תופס במרוקו אבל לא במאוריטניה.

היסתובבות
אין תחבורה ציבורית מסודרת (אוטובוסים, רכבות) במאוריטניה והתנועה בין המרכזים: נואדיבו, נואקשוט, אתר צ'ינגווטי , וואוואדאן ולכיוון סנגל ומאלי (דרך התיקווה – Rout dwEspoire) היא במוניות – הגראנד טאקסי לסוגיהן – בדרך כלל פג'ו 505 ומרצדס עמוסות לעייפה. או טנדרי טויוטה 4X4.

יש רכבת מטען לעופרות ברזל (ראה בהמשך) בין נואדיבו לשום (או יותר רחוק) ומערך של טיסות פנים בין נואקשוט לנואדיבו בצפון, אתר במרכז, נמה על הגבול של מאלי בדרום מזרח, זוארט – מיכרות הברזל בצפון המרכז.

כבישים – הכביש לאורך החוף מהגבול המרוקני ועד לסנגל מצוין וכך גם הכביש לאתר והכביש הדרומי הנוסע לאורך הגבול עם סנגאל ומאלי.

מעיון אל אטרוס במאוריטניה לניורו שבמאלי נסלל כביש חדש וזה הציר הקל והמועדף לכלי הרכב שרוצים לנסוע על כביש ולא בדרכי השטח של הסאהל ולהתמודד עם דיונות ודרכים קשות.

מטבע
הכסף המאוריטאני נקרא עוגיה ((Ugia בשוק השחור אפשר לקבל 290-300 עוגיות ליורו. אין טעם להיסתובב עם מטבעות אחרות. היורו הוא המטבע החזק והחשוב אם כי כמובן אפשר להחליף את הדירהם המרוקני ואת הספא (CFA – הפרנק המרכז אפריקאני שמשתמשים בו בסנגל, מאלי ניז'ר ובורקינה פאסו) במעברי הגבול השונים בנודיבו ובנואקשוט.

אין מכשירי כספומאט (ATM) וכדאי לבוא עם כסף מזומן או להוציא כמות במרוקו – יש כספומאטים בדחלה – התחנה האחרונה לפני מעבר הגבול ונודיבו – כ-350 קמ צפונה.

אוכל
לא משהו. הרבה אורז ובשר כבש. דגים בחוף. יש קריצות מהמטבח הסנגאלי שנחשב ללא רע. התה הוא תה סיני ירוק מוקצף מתוק מידי ובכמויות קטנות. החלב משומר והכל מיובא מכל העולם.

לא חסר ברזל.

נואדיבו (Nouadibou )

נואדיבו

העיר השנייה בגודלה במאוריטניה (72,000) אם כי לקרוא לה עיר זו קצת הגזמה. בכל מיקרה, המקום הזרוק הזה הוא משובב נפש במידה ראויה. כלי הרכב שבו דפוקים עלובים ומוזרים – אוסף הגרוטאות הגדול ביותר בעולם, יש בה נמל דיג צבעוני ומרתק, בית קברות לספינות ואניות מחלידות מכל גודל וסוג, מסעדות פשוטות וזולות, בתי זונות, לובסטרים ודגים טעימים.

פארק נסיונאל די בנק ד'ארגווין (Parc National du Banc d'Aguin) ) שמורת ציפורים ויונקים ימיים כמה עשרות קילומטרים) מדרום לעיר (שאפשר להגיע אליה עם רכב פרטי) ונהוג לקחת מדריך אבל יש לצאת מוקדם מכיוון שצריך להפליג עם סירה אל השמורה הנמצאת מול החוף – הסירה יוצאת ב-0730 בבוקר ומי שמגיע לאחר מכן – יצטרך להסתפק בחול וגלים.

לינה ומסעדות:
רוב המטיילים ישנים בנודיבו בחניונים (אוברג'), כאלו יש לפחות חמישה והמספר גדל כל שנה.

מחיר חדר בחניון כזה עומד על כ-10 יורו ומודבר בחדר פשוט עם מזרונים על הריצפה. אוברג' סהרה (של שה-מומו הסנגאלי Che Momo) הוא בית בן שתי קומות שאפשר לחנות בחצר שלו ובמוסך סגור ויש מקומות לשבת על הגג ובמרפסת. מומו הוא סנגאלי והצוות שלו מבשל ארוחות דגים לא רעות.
אבא הוא חניון גדול שחביב על הולנדים ומטיילים אחרים

אוכל בשירות עצמי – אפשר לרדת לנמל הדייגים שנמצא על קו החוף ולקנות בשעות אחר מהצהריים לובסטרים ישר מהדייגים (500 עוגיה לקילו). וללכת לבשל באוברג'.
זה כניראה אחד המקומות הזולים והטובים בעולם ללובסטרים. בודאי יותר זול ממיין, והשוק המאולתר על החוף המטונף שווה בהרבה.

נואדיבו

מסעדות סיניות בירה והחלפת כספים- מקום טוב להחליף כספים, לרעות זונות ולשתות אלכוהול הם הבארים/מסעדות הסיניות שנמצאות על זוג הרחבות המרכזיים של נואדיבו – שני הרחיובות שהולכים צפון דרום במקביל לקו המים ולאוכים אפשר למצוא את כל שירותי העיר.

נאוקשוט ( (Nouakchott

הבירה, היא שצמחה מכלום של כמה מאות תושבים בזמן העצמאות (1960) ומאכלסת היום 700,000 תושבים.
אין לעיר מרכז ברור והיא יותר חולות , מערכת כבישים ובניינים שבנויים לאו דווקא בצורה שיטתית.
מה שהופך אותה באופן מוזר לעיר נעימה אם כי המרחקים בה הם על גבו להבלת יאפשרי.
את בעיות המרחק פותרות מונויות (ברמת תחזוקה 0) שתמורת 100-500 עוגיה, תלוי בשואל ובנוהג, אפשר להגיע לרוב פינותהעיר.
יש בנואקשוט שגרירות ישראלית:

שגרירות נואקשוט (מאוריטניה) כפי שמופיעים באתר משרד החוץ:

222 -5254610 טלפון

222 -5258235 טלפון

222 -5254612 פקס

כתובת : TEVRAGH-ZEINA ILOT-A-516NOUAKCHOTT כתובת דואר אלקטרוני:

INFO@NOUAKCHOTT.MFA.GOV.IL

השילוט לא משהו, אבל אפשר להתמצא בה תוך זמן קצר.
שני האוברג'ים המקובלים על הנוסעים הסהרה והמינטה, ממוקמים בשני מקומות נוחים למגיעים.
אוברג' סהרה שמנוהל על ידי צרפתי צעיר וחביב מאוד, נמצא על הכביש הראשי המגיע מנואדיבו. הוא נמצא ממזרח לכביש ומולו יש מסעדה שמגישה פיצות (רק למי שששכח מה זה פיצה אם כי הצוות חביב) האוברג' מציע חדרים עם מספר משתנה של מיטות ולכל מיטה כילה וכן לינה על הגג בחדרים זוגיים או באוהלים הודיים שבהם צמד מזרונים וכילות.
השירותים משותפים אבל הם סבירים בהחלט ויש מים חמים, מה שנעים בתקופה הקרה של החוף המאורטני (נובמבר עד פברואר)
לאוברג' חצר שבה יכולים לחנות כלי הרכב.
לא רחוק ממנו(מדרום) יש תחנת דלק ואחרי תחנת הדלק, ברחוב (כביש) הפונה מזרחה לכיוון המשוער של מרכז העיר יש סופרמרקטים וחנויות אחרות.
אוברג' מינטה מנוהל על ידי צרפתיה צעירה ונעימה מאוד.
הוא נמצא במרכז העיר לא רחוק משגרירויות סנגל ומאלי וקרוב לכמה בנקים. יש אפשרות במקום אחד או שניים למשוך כסף בעזרת כרטיס אשראי – דבר שאינו נפוץ במיוחד באפריקה שמדרום למרוקו (לא כולל סנגאל ששם השירותים האלו מפותחים מאוד)
בקרבת האוברג' יש לא מעט חנויות, קפה אינטרנט (מהיר ) ומסעדות.
למי שרוצה להיות במרכז העניינים (עד כמה שיש מרכז ועניינים בנואקשוט) זה המקום.
לאוברג' חצר גדולה שבה ניתן לחנות ובו שולחנות שאפשר לאכול עליהם. אפשר להקים אוהל בחצר או לחנות עם קמפרים. יש לו מספר חדרים.
השירותים משותפים.

בשני החניונים יש סכוי שווה למצוא טרמפים דרומה או צפונה. רוב כלי הרכב ממשיכים לכיוון מאלי מכיוון שהסנגאלים נותנים רק לכלי רכב חדשים להיכנס על מנת למנוע מכירת גרוטאות אירופאיות אצלם.
למי שכן ממשיך דרומה והרכב שלו עתיק מ-3 שנים – צריך לשלם הרבה כסף על מנת להכניס אותו לסנגאל.

הרכבת לשום (אתר) וזואראט

מחכים לרכבת

קו הרכבת הבודד הזה חוצה 600 קילומטרים של סהרה אל מכרות הברזל של מאוריטניה שהפכו למקור הכנסה עיקרי בשנים האחרונות עם הפריצה המטאורית של הכלכלה הסינית.
הקו נסלל לאחר העצמאות ונוסעות עליו כמה רכבות ביום. הרכבות נחשבות לארוכות בעולם ואורכן יותר מקילומטר.
אלו רכבות של עופרת הברזל המוסעת לנמל בנואדיבו. אלא שלקצה הרכבת של 1500 אחה"צ מחוברים שני קרונות – אחד הוא קרון עץ שמיועד לאנשי הרכבת והתנאים בו מנימאליים והשני קרון נוסעים שהגיע מאירופה ויש בו תאים וכורסאות לא רעות.

הרכבת אמורה לצאת בשלוש אחרי הצהריים אבל העמידה בזמנים היא משאלת לב. היא מגיעה בבוקר למחרת לזואראט ומה שמעניין את רוב הנוסים המערביים עליה היא דווקא התחנה (לא ממש תחנה, עצירה באמצע הכלום) בשום 12 שעות מאוחר יותר, סביב שלוש לפנות בוקר.
מחיר הכרטיס (למי שמשלם) הוא 2500 עוגיה, כ-8 יורו. המקומים לא משלמים ומגרשים את הכרטיסן בידידות.
הרכבת מספקת לנוסעים נרות למאור, גזיה קנקנים וכוסות לתה שמוכן ומוקצף תוך כדי נסיעה לא מהירה מידי. המאורטינים ידידותיים וחביבים מאוד אלא שכדאי לדעת צרפתית או ערבית כי אחרת התיקשורת היא חלקית מאוד.

הרכבת בין נואדיבו לשום

בשלוש השעות הראשונות יש אור והנוף המדברי נאה – דיונות, ישימון, כמה תחנות בודדות מאוד והרבה כלום.
בשום מחכים כמה טנדרי טויוטה שמסיעים לשום ומשום יוצא רכב (טנדר טויוטה) לאתר. למי שיושב בתא הנוסעים יעלה כרטיס ה כ-2000 עוגיה, לאלו שבחוץ 1500. כדאי להתלבש כי הנסיע בדרכי החול היא בשעות הקרות (ומוארות הכוכבים ) של הלילה.
הנסיעות האלו תמיד צפופות. בתא הנוסעים מצטופפים 4 נוסעים על מושב של 3 וארגז הטנדר תמיד עמוס ועליו מפוזרים עוד כמה וכמה נוסעים. בהחלט נסיעה להתגעגע אליה. 120 קילומטרים ב-3-4 שעות.
במרחק יחסית לא גדול משום (כמה עשרות קילומטרים) נמצא ההר של עיישה היפה – אזור של אבן חול עם צורות ונאות מדבר.

מחוז אדראר (Adrar)

אתר

אתר היא עיירה של 20,000 תושבים שפרושה על שטח של כמה קילומטרים, בנויה בבנייה נמוכה עם מרכז שבו שוק, כמה מסעדות, חנויות למזכרות לתיירים (צלבי אגדז, תכשיטי כסף ברברים, שרשראות אפריקניות, עגילי ברונזה ממאלי פסלים וכיו"ב).
יש בה בנק ממירי כספים (בשער מחורבן – עדיף להמיר בנואקשוט ונואדיבו) כמה וכמה אוברג'ים וקפה אינטרנט איטי למדי.
אפשר להגיע לאתר מנואקשוט בגראנד טקסי או בטנדרים שעושים את מרחק 500 הקילומטרים ב-5-7 שעות על הכביש המצוין. הם יוצאים מאתר באזור השוק ובנואקשוט בקרבת היציאה המזרחית של העיר.
החניון המועדף על התיירים הוא בדרך כלל הבאב סהרה של זוג הולנדי (יוסט) גרמני (קורה זוגתו) כשתמורת 1500 עוגיה מקבלים אוהל משותף ללינה. הארוחו יקרות יחסית – ארוחת הבוקר היא רגילה למאוריטניה – קפה או תה, הרבה לחם, הרבה ריבה הרבה חמאה. 500-1000 עוגיה.
יוסט יודע הרבה על האזור ולא אוהב במיוחד ישראלים או את מדינת ישראל – יש לו עדיין תלונות על סברה ושתילה. אבל למי אין.
אפשר לאכול בהרבה יותר זול, ולא בטוח שהרבה פחות טוב במסעדות שבמרכז העיר המרוחק כ-2 קילומטרים לכיוון צפון.
באב סהרה נמצא על הכביש המוליך לכיוון אזוגי ושום (הכביש נגמר 10 קילומטרים מאתר – באזוגי)

(Azougui) אזוגי
אזוגי הוא סיבה נהדרת לבוא לאתר. מקום שווה מאוד. הכביש המצויין שמוליך צפונה מאתר מגיעה לקצה הרמה שממנה הוא משקיף על נאת מדבר עמוסה בדקלים ירוקים בסלעי וולקניים אדומים ובדיונות. הכביש יורד אל הנאה שממערב לה יש כפר עם שרידי היישוב העתיק ששיירות עברו ועצרו בו בזמן שיירות חצו את מאוריטניה מצפונה ודרומה בין אפריקה המשוונית הסאהל וצפון אפריקה. כ-300 מ' ממערב לעתיקות נמצא קברו של הקדוש האימאם חדראמי (מחדרמות –חצרמוות שבתיימן?) זכר לכך שאזוגי היה המקום שבו נאספו הצבאות האלמוראווידים בדרכם לכבוש ולאסלם את מערב אפריקה בדרכם לכבוש את האימפריה של גהנה.
ממזרח לכביש (מימין למי שמגיע מאתר) נכנס אפיק ואדי שיש בו קטע נביעות ובריכה ובערך כקילומטר מהכביש מוליך שביל (מסומן ברוג'ומים) אל הגדה הדרומית (הימנית למגיע מהכביש) ומטפס על הגבעה לסלע גדול שעליו חרוטות סלע של חיות וציד. מהסלע תצפית יפה על הנאה. אפשר להמשיך צפונה לטייל בחלק המזרחי של הכפר ולתוך מצוקי החול ובשברים הקטנים. בהחלט מקום שווה להעביר יום נעים מאוד ולמי שיש רכב או רצון – אפשר לישו במקום.
אפשר להתארח אצל יושבי אזוגי אם כי צריך לזכור ששום דבר לא בחינם.
המאוריטאנים נחמדים, אבל מעריכים את הכנסת האורחים שלהם.

צ'ינגווטי (Chinguetti)

הדרך טובה ועבירה לכל רכב אם כי מאובקת ונסיעה בארגז טנדר או ברכב שאבק חודר אליו – תיגמר בהרבה אבק.
צריך לזכור שלמרות שצ'ינגווטי נמצאת 80 קילומטרים מאתר וכמעט על הדרך לוואוואדאן (בסטיה של 10 קילומטרים דרומה), אין חיבור בין שני המקומות אלא אם כן יש לנוסע זמן וסבלנות לחכות לטרמפים.
כדאי לכן לצאת בתחבורה ישירה שיוצאת מליד השוק המקורה במרכז אתר.
הדרך מגיעה אחרי כ-30 קילומטרים למעבר החדש – כביש שמטפס אל הרמה של אבן החול שבה נמצאות צ'נגווטי ווואוואדן – מה שמקנה להן אקלים צונן יותר. זהו חלק דרך צחיח, מרשים ואבוד. אם יש מזל ותוך הנסיעה עוברים שם עדרי הכבשים

והעיזים בדרכם לאתר, מלווים במאוריטאנים לבושים בגלימות הכחולות, אז יש הזדמנויות לצילומים שווים.
מעבר למעבר הגבוה, וכמה קילומטרים לפני הפניה לצ'ינגווטי יש שילוט ופניה של דרך רכב מערבה – לכיוון המעבר הישן. הדרך עוברת על פני אתר עם חרוטות סלע (כניסה בתשלום של מאות עוגיה) וליד קניון עם סלעי חול שחורים סדוקים ומרשימים.

המעבר עצמו עביר רק לרכב 4X4 אבל אפשר להשאיר רכב רך ולרדת אל המצודה החריבה של לגיון הזרים הצרפתי שנמצאת מעל פיתול הקניון. טיול קטן של 2 קילומטרים לכל כיוון. אפשר ללכת על הרמה ולחזור לאורך גדות הנחל העמוק. לא רע.
אפשר גם להקים אוהל ולחנות בחולות שמתחת למצוקים. אבל זה אפשר כמובן כמעט בכל מקום במאוריטניה.

צ'נגווטי

צ'ינגווטי עצמה, 80 קילומטרים מזרחה מאתר היא יישוב העתיק שקשה למצוא בו עתיקות עיר קדושה שאיננה עיר למרות שעל הנייר היא אחת מ-7 הערים הקדושות לאיסלאם (מכה, מדינה, בגדד, ירושלים, פז, קרוואן וצ'נגווטי).
אבל יש בה חול. המון חול ודיונות מהיפות ביותר שאפשר למצוא בסהרה או בכל מקום אחר. יש בה קסם למרות שהמקום הוא אחד המקומות שסופג הכי הרבה תיירם במאוריטניה.
יש בה כמה וכמה ספריות – חלקן פרטיות ואחת ציבורית (שבכולן משלמים 500 עוגיה דמי הבטה) ובהן כתבי יד עתיקים שכן צ'נגווטי היתה מקום של אוניברסטאות איסלאמיות וחוכמה שממנה נשארו רק דפים כתובים של קוראן ופירושיו.
פעם היו בה 12 מסגדים, 20,000 אנשים ו-25 מדרסות (מידרשות איסלאמיות) והיא היתה המרכז של שיירות בנות עשרות אלפי גמלים שהילכו בין מרוקו, סנגאל ומאלי (חודש עד חודש וחצי לכל אחד מהיעדים).

איטליז בעיון אל אטרוס

מקום נעים ללינה (וארוחות) הוא החניון (אוברג') הראשון בכניסה לצ'ינגווטי מצד מזרח (שמאל) בחניון חדרים נעימים עד מאוד, אפשרות לישון על הגג ואוכל מצוין. עסקה כוללת של לינה ואורחת בוקר עולה 2500 עוגיות ועוד כ-1500 יניסו גם ארוחת ערב. 10-12 יורו ליום.

וואוואדן

מהשוק שבמרכז אתר יצאים כמעט כל יום טנדרי טויטה לוואוואדאן שנמאת כ-130 קילומטרים מזרחה לאתר.
מצ'נגווטי לוואוואדאן (או להיפך) אפשר להמשיך בדרך הטובה (50 קמ' – כשעה) או לנסוע דרך הדיונות – נסיעה מפוארת (קצרה יותר מהדרך מבחינת מרחק אבל ארוכה מבחינת הזמן בשטח) אם כי כדאי כמובן להוציא אוויר מהגלגלים ולנסוע נסיעת חולות כפי שצריך (עיין בפרק על אפריקה ברכב 4X4).

וואוואדאן

וואוואדן היא אחד המקומו  הבודדים במאוריטניה בהן שרדה עיר בנויה – עיר אבן עם סימטאות צרות, מגדל מסגד מוזר, מוזיאון שבתוכו ריכוז עתיקות, כתבים וכלי נשק שמנוהל על ידי מלומד פטפטן חביב, ושופע ידע לא מדויק שמוכן לספר שעות על גבי שעות על תולדות המקום, על חשיבותם של היהודים שישבו במקום ועל תור הזהב של המקום.

וואוואדאן

העיר הקטנה נמצאת מצפון לואדי שבתוכו נאות דקלים ירוקות ויפות ומדרום לו, מעבר לכמה החניונים שנמצאים שם מתחיל ים דיונות אדום ומפואר עד לצ'ינגווטי.
40 קילומטרים מזרחה נמצא מה שנקרא בעגה המקומית מכתש המטאור (גולב א-רישה)- שורה של מעגלים עצומים אם יכ מאוד יכול להיות שמדובר בעליה של גוש סלע פלוטני בזמן קדום שגרם לתופעה שאין לה הסבר ברור.
על אותה דרך, 7 קמ' מוואוואדאן יש ערימות סלעי ענק שחלקן הפכו לכפר בשם טין לאבה.

לינה ואוכל:
המקום הנעים והשווה להיות בו הוא אצל זיידה – שה- זיידה, אשה מאוריטנית צעירה (27) מוואוואדאן שהתגרשה מבעלה והקימה חניון עם חדרים נעימים, מגישה ארוחת בוקר וערב ומארגנת מסעות גמלים (לא זולים) אל הדיונות ולצ'ינגווטי.

זאיידה

בהחלט אשה ששווה לפגוש. Auberge Vasque טל 222-6817669 zaida-vasque@yahoo.fr

שה זיידה – מתוך טרמפ לטימבוקטו

טראג'יט

נאת המדבר של טראז'יט נמצאת כ-40 קילומטרים דרומית מערבית מאתר, על הכביש המצוין לנואקשוט.
דרך עפר של כ-8 קילומטרים מוליכה אל הנאה. הדרך נוסעת בתוך אפיק נחל יבש שמשני צדדיו ההרי אבן חול עצומים עם עצי שיטה ודיונות. הרבה מקומות טובים לישון לאורך הדרך למי שיש רכב שטח או יודע רוצה ומוכן לרדת עם רכב רגיל ולטפס על הדיונות.

טראג'יט

טראג'יט עצמה, או החלק הנפלא שלה, נמצא בסופו של הנחל, במקום שבו הוא מתכווץ לקניון צר מלא וצפוף בדקלים ובמרכזו פלג מים. די קרוב לסופו יש חניון שאפשר לישון בו (יתושות?) ובקצהו, ממש לפני שהוא מתייבש יש בריכה קטנה (5X3 מ') שאפשר לטבול בה.

טראג'יט

מקצה הקניון אפשר להמשיך מזרחה כשעתיים עד לכפרים שנמצאים שם. הליכה מדברית שווה.
המדבר שמסביב לטראג'יט , שהיא יישבו קטן מאוד ורגוע, פתוח לעשות מה שרוצים ולנסוע לכל כיוון שרוצים.
כ-10 קילומטרים מצפון מזרח לטראז'יט, על הדרך לאתר וממערב לה, יש נאת מדבר נוספת שדרך לרכב שטח נכנסת אליה. אפשר גם לעצור על הכביש הראשי במקום שבו יש גשר אירי שממערב לו אגמון מים וממזרח לו, בכיוון הנאה יש שורה של סלעי ענק אפורים , בריכות נאות לרחצה ומקום התבודדות שווה.

טרג'יט

אקז'וז'ט נמצאת 140 קילומטרים מערבה מטרג'יט על אם הדרך. תחנות דלק, מכולות ומסעדות פשוטות. נקודת התרעננות בדרך הארוכה שבין אתר לנואקשוט (435 קמ').
דרך התיקווה Rout d'Espoire

כך ניקרא הכביש שנוסע לאורך החלק הדרומי של מאוריטניה כשפחות או יותר עד לקיפה הוא נוסע לאורך הגבול עם סנגאל (אבל במרחק של בין 70 ל-200 קילומטרים צפונה ממנו) ומשם הוא נוסע לאורך הגבול עם מאלי ומנקודות שונות ממנו (קיפה, טינטאן, עיון אל אטרוס ונמה) ניתן לנסוע דרומה לחצות למאלי.

הכביש טוב ברובו הגדול ולא בלתי מעניין. הוא מאפשר נסיעה רצופה ואם אין בעיות מיוחדות לרכב, אפשר להגיע מנואקשוט לבמאקו בירת מאלי (מרחק של 1300 קמ') ב-4 ימי נסיעה.
כדאי לנסוע ביום מכיוון שהכביש מסוכן בלילה בעיקר בגלל שפע בעלי החיים החיים לגדולתיו, מליוני חמורים, פרות, כלבים, סוסים וגמלים. יש קטעים בדרך שאפשר לספור מאות בעלי חיים שנפגעו ונדרסו ולא חסרות גם שלדות ישנות ובנות יום של כלי רכב שלא התאפקו ונכנסו בבעלי החיים.

האנשים הכחולים

קטע יפה של הדרך נמצא ליד מעבר דג'וק – ממערב לו, אזור של נאת מדבר ומצוקי חול יפים להפליא.

הכביש מגיע לקיפה , 675 קמ מזרחה מנואקשוט, עיר שאין בה עניין מיוחד חוץ מזה שהיא נמצאת על אחד מצמתי הסחר העתיקים ויוצאת ממנה דרך צפונה טג'יקצ'ה (שבה יש שדה תעופה ואפשר להגיע אליה גם בדרך טובה יותר מסנגראפה).

הציר הזה הוא אחד מצירי צפון דרום שחוצים את מאוריטניה ואפשר להגיע אליו ברכב שטח מאתר ולהמשיך איתו דרומה דרך קיפה לקאיאס שבמאלי.

עיון אל אטרוס נמצאת 885 קילומטרים דרום מזרחה מנואקשוט

עיון אל אטרוס

העיר ממוקמת באזור יפה של אבני חול וגם חלק הדרך של עשרות הקילוטרי םשל פניה יפה מאוד ומלא בהרי משאר של אבן חול, בדיונות ובקניונים.
העיר עצמה שווה סיבוב ויש בה שוק מעניין, כמה מסעדות ואפשרות לתקן רכב.
מכאן מתפצל גם הכביש לכיוון ניורו שבמאלי. לדעת נוסעים – הדרך הטובה והקלה לחצות ממאוירטניה ומאלי ולהפך – כביש מהצד המאוריטני עד הגבול וממנו דרך טובה עד לכביש המוליך לבמאקו.

למי שמתכוון לחצות את הגבול כדאי לבדוק בעיר איפה הוא צריך לבצע את ביקורת הדרכונים והמכס.

route d'espoire

נמה

275 קמ' מזרחה מעיון אל אטרוס היא העירה האחרונה בגודל שמעבר לכפר במאוריטניה. היא גם העיר המאוריטאנית הקרובה ביותר לטימבוקטו (כ-350 קילומטרים דרך השטח) אלא שהידיעות מהשנים האחרונות טוענות כי קטע הדרך שבין שתי העיירות מסוכן לרכבי שטח שכן יש בו כנופיות של טוארג ששודדות את כלי הרכב והנוסעים.

100 קילומטרים צפונה מנמה נמצאת וואלטה ( Oualata ), תחנה בת כ-800 שנה על הדרך לטימבוקטו. המקום ידוע בבתים המצוירים שלו (נחשב למעניין מבין היישובים הבנויים במאוריטניה) מבחוץ ומבפנים ויש בו אוברג' לשהיית לילה.
מי שנוסע עם רכב רגיל למאלי (או בא ממנה) יכול לשכור בנמה טנדר 4X4 בעלות של כ-60 יורו ליום על מנת לנסוע הלוך, ללון במקום ולחזור למחרת (לא כולל דלק)
בעלי רכב שטח יכולים לנסוע משם ולהמשיך על הציר הפנימי – על דרך השיירות הקדומה את 500 הקילומטרים (ויותר) לכיוון אגריג'יט וטידג'קה ומשם צפונה לאתר. או להיפך.
שבועיים בין נמה לאתר.
יציאה וכניסה למאוריטניה.

בנמה יש בניין שבו מתבצעת ביקורת הדרכונים למי שעוזב את מאוריטניה או נכנס אליה, שוק, מסעדות ומקום שיש בו אינטרנט איטי במיוחד ויקר.

הדרך מנמה לנרה שבמאלי (130 קמ' עד לגבול עד לבגרו ועוד 70 קמ' עד לנרה) טובה בכמה עשרות הקילומטרים הראשונים ואז מתדרדרת לדרך שיש בה לא מעט קטעים חוליים שמאתגרים את מי שנוסע ברכב שאינו 4X4. אפשר לעבור את הדרך עם רכב רגיל אבל החולות התעלות והאבנים יכולים לסבך, לעייף ולפגוע ברכב.
אפשר לקבל ויזה למאלי בנרה (25 יורו) וללון בעיירה שיש בה שוק, אוברג' או שניים ומספיק מוסכים להטליא כל רכב.

בין נרה לבמקו יש דרך איומה ב-60 הקילומטרים הראשונים ומצויינת אחר כך עד שהיא הופכת לכביש של ממש בדידני.

גלריית מאוריטניה