צור שיזף

ירוק וצל הם שני הדברים שהעין רוצה כדי להגיד לגוף שיש מפלט מהחום המזיע ומהצהוב המסמא של הקיץ. וזה קשה. אלא אם כן יוצאים דרי השפלה ומטפסים אל תוך ההרים והגבעות. גוש דן הוא הגוש הסובל. המאושרים (כרגיל) הם החיפאים והירושלמים מבין העירונים והגליליים. כי להם יש חורשות ויערות וסבכים מסביב לבית והם יכולים בקלות יחסית לשבת בצל היבש של ההרים עם הרוח הנעימה ולהביט בעמקים המהבילים.

מרגלות ההרים

המקום הקרוב שיש לתל אביבים הוא פארק קנדה שמול לטרון. טרסות, עצי פרי זקנים ופינות צל נעימות שאפשר להגיע קרוב אליהן עם רכב ולהשתכן מתחת לעץ ולא לזוז באווירית בטלה מוחלטת.

הלאה משם אפשר לפנות דרומה במחלף שער הגיא ולהיכנס מזרחה לדרך בורמה קצת לפני הרטוב. יתרונה של דרך היער הזו שהיא דרך יער. ואפשר לעצור מתחת לכל עץ.

מעין ועץ

מסביב לירושלים נמצאים כמה מעיינות. הגן של הסטף הוא אחד מהנאים שבהם. אפשר להגיע בקלות גדולה מהמחלף של מעוז ציון על הכביש המהיר. יש חניה ומשם יורדים אל שני המעיינות. שתי בריכות גדולות ועמוקות שטוב להשתעשע בהן ביום חם ואחר כך לרבוץ על גדות האבן שלהן. בעבר היה אפשר להיכנס לתוך הניקבה שמוליכה אל הנביעה עצמה ולספר שם סיפורים על שדים ונערות יפות ונערים אמיצים עם חרבות אבל משום מה נסגרה דלת המעיין בשער ברזל (נגד השדים? נגד הנערות? נגד הנערים?) ובשביל ניקבה צריך לרדת אל המעיין התחתון דרך מדרגות העיבוד ומתחת לסוכות הגפנים וליהנות שם הרבה.

ממול נמצא מנזר יוחנן במדבר וליד יש חווה שמוכרת גבינות שהעזים מייצרות והוא בעצם שילוב מצוין למי שהחליט להתמודד ראש בראש עם הקיץ הישראלי.

מעיין ניקבה

הכביש שנמצא מתחת לסטף (אפשר לרדת במדון ברגל או לחזור אל המכונית ולנסוע מזרחה ולמטה לכיוון עין כרם ובצומת מערבה) מוביל למעיין הנקבה של עין חנדק. המעיין נמצא בין מטעים מתחת למושב אבן ספיר ויתרונו הגדול הוא בהשתחלות בתוך המים ואחר כך בנמנום מתחת לעץ.

עצים ורכבות

הכביש שנוסע מערבה בין מנזר יוחנן במדבר והסטף הוא הכביש שמחבר בין עין כרם לבית שמש. זהו כביש יפה להלל. הוא ירוק ושופע ונדמה שלפעמים הזיכרון מתעתע. אבל ככה ניראה המקום הזה לפני שנהרס בשיטתיות על ידי כל מי שעצים, צל ונוף טבעי נראים לו מיותרים. לצד הדרך, אחרי מכון הטיהור (הקטן מידי) של ירושלים, זורם ביוב בנחל שורק. מצד שני, ביוב כשהוא זורם אין לו ריח והצמחייה על גדות הנחל שמחה. כמה קילומטרים במורד הכביש יש סימון בצד צפון לדרך עפר שיורדת לכיוון נחל קטלב. הדרך נוסעת בתוך חורש ים תיכוני ויער אורנים. אפשר לעלות במסלולי היער (בכל רכב, באיטית ובהנאה) ולחפש מקום לנוח ולהסתתר. יתרונו של יער אורנים הוא בנוחות ההסתובבות, בצל ובשפע המקום שהוא נותן לדמיון.

הדרך נמשכת מספר קילומטרים ומגיעה לרחבה עם שלטים של רשות שמורות הטבע מתחת לאקליפטוסים אדירים. הרחבה נמצאת בדיוק מול תחנת הרכבת של בר גיורא. אין רכבות לירושלים. קצת טיפשי. אבל מצד שני, אפשר להשאיר את הרכב, לחצות על גשרון פלדה קצר את הנחל, לעבור מתחת לגשר האבן של הרכבת ולעלות לתוך נחל קטלב. מצוקי הנחל, האלונים והצמחיה מצלים על המקום שאפשר למצוא בו פינות חמד מתוקות, ובשעות אחר הצהרים, אם יושבים בשקט, חוצים ארנבת ושועל את השבילים ומטפסים מהכא להתם. וחוץ מזה אפשר ללכת על המסילה. כל עוד אין רכבות, יש המון שקט בטיול אחר צהרים במורד המסילה אל המקום בו הפסים נכנסים ומתפתלים דרך קירות אבן זקופים ומצלים.

ובסוף אפשר גם לרדת (באיטיות, בזהירות ובכל רכב) עם דרך העפר עד סופה במחצבות בית שמש. צריך לחצות פעם אחת את נחל שורק בגשר אירי (דרך המים) אבל הנסיעה האיטית בדרך היער שווה מאוד.

אקווה בלה

מקום נאה של צל ומים הוא החווה הצלבנית של אקווה בלה בקרבת אבו גוש. זהו גן שהכניסה אליו בתשלום ובחודשי הסתיו עורכים בה ימים של מוזיקה עתיקה. יש בו שפע של צל ומדרגות עיבוד ואפשר למי שמשתעמם, לצאת ממנו לטיול לכיוון אבו גוש.

מקורות הירקון

הירקון הוא ההצלה הגדולה של גוש דן. אומנם בחלק המרכזי שלו מתנכלים לו המפעלים והרשויות שמזרימים ביוב וחומרים הורגים (זלזול והזנחה כי מה זה נוף ששייך לכלל לעומת שטח שאפשר למכור ליזמות) אבל בחלק העליון, לאורך 2 קילומטרים ראשונים, זורמים בו מים לא מזוהמים. חורשת האקליפטוסים הנחמדה שנמצאת בערך קילומטר מערבה מפארק אפק ומובילה אליה דרך רכב, היא שילוב נחמד של צל עם פלג מים. מקום שווה בהחלט.

ויום אחד, כשהפקידים יפסיקו לחשוב רק על עצמם וישנסו מותניים ובמקום לריב תתחיל לפעול רשות נחל הירקון כמו שהיא צריכה לעבוד – ינוקה כל הנחל ולנו יהיו הרבה צל ומים להתפנק לאורכם בימים חמים. אם האנגלים יכלו לנקות את התמזה כך שאפשר יהיה לשחות בתוכו ולהם יש לונדון עליו, אז גם אנחנו יכולים לנקות ירקון אחד קטן. בקלות.

הכרמל

הכרמל מתחיל ממעגן מיכאל. ויש לו שני חלקים. הכרמל הנמוך שנמצא מדרום לואדי מילק והחלק הגבוה שממשיך עד לחיפה. בחלק הדרומי יש את המעיין הקטן של קיבוץ הזורע שנמצא בתוך חורש קטן ונעים. פינה מתוקה. ומעט מערבה מבת שלמה (רחוב אחד, גבינות וגלריה) יש כניסה לכיוון הר חורשן. הר עגול וירוק שאפשר למצוא שם פינות נחמדות עם צל.

ואחר כך, מזרחה, יש מחלף שמוביל לכיוון דלית אל כרמל ועוספיה. על הכביש יש שילוט שמוליך למוחרקה. המנזר הכרמיליטי פתוח כל יום בוקר עד צהרים, הפסקה קטנה ושוב עד חמש. שולחנות ליד, פסל אליהו הנביא, ונוף של מפרץ חיפה ובקעת זבולון. מקום מצוין לשבת בו ולהיות מרוצים שלא נמצאים למטה.

הכביש עובר דרך עוספייה ומגיע לצומת שיורדת לכיוון בית אורן. כאן מרובים החניונים והשילוב היפה של אורנים ענקיים ומצלים וחורש ים תיכוני נמוך וסבוך. מי שרוצה רובץ בצל ונהנה מהרוח היבשה שזורמת מים תיכון לים תיכון על פני גב הרכס ומי שאין לו כוח לנוח יורד בשבילים של נחל אלון או נחל חיק שיש בהם הרבה צל עד לבקעה הגדולה של נחל אורן עם מחצבות קדומים.

מערה וחורש

שילוב מנצח אחר הוא החיבור בין נחל ספונים (אפשר להיכנס אליו דרך קיבוץ בית אורן שמצפון לו יש כמה חלקות יער תענוגיות) ובין מערת ספונים שנמצאת לא רחוק מהמקום בו הוא מגיע לכביש החוף הישן. המערה גדולה קרירה ונחמדה ויש בה כל מה שצריך. זאת אומרת נטיפים קטנים ועטלפים גדולים.

גליל

מי שרוצה הרים אמיתיים צריך לנסוע לגליל. הגליל העליון הוא המקום האמיתי להיות בו בקיץ ואת זה יודעים גם העצים. אפשר בקלות גדולה להגיע לחניון העליון של הר מירון ולבחור שם עץ, או לנסוע לאורך דרכי הגליל ולמצוא שם פינות מתוקות. הבקעה של קדש, לא רחוק ממלכיה היא מקום נפלא כזה – עצים ושרידים של מקדש.

מהמירון יורד מערבה נחל כזיב ואל זה אפשר להגיע דרך כביש הצפון. חניון גורן , מזרחה משלומי, הוא מקום מצוין להתנחל בו לכמה ימים מה גם שמממנו אפשר לצאת בקלות ולרדת לתוך צל בתוך נחל כזיב, או צפונה לתוך המים המוצלים של נחל בצת.

בצד השני נמצאת מצודת המונטפורט (מגיעים דרך מעיליה) והדרך אל המצודה עוברת בחורש ים תיכוני מוצל ונעים.

בצד השני של המירון יורד נחל עמוד. אחת הדרכים החכמות היא לרדת ממשטרת עמוד בשביל לא קשה אל המשטרה, לטבול במי הברכות, לטייל בתוך מדרגות העיבוד (סוף הקיץ הוא זמן הבשלת הפירות) ואחרי יום של בטלה לעלות בחזרה אל הרכב.

צפון ממש.

חורשת טל. האלונים ענקיים, הבריכה קרה ומסביב, לכל מי שחובב חורשות ומים יש את תל דן ואת הצל והמים של הבנייס ומסתורים בתוך החורש של החצבני.

ואם כל זה לא מספיק, אפשר תמיד לעלות על הכביש שנוסע בתפר שבין חרמון וגולן ולנסוע ליער אודם ליד מסעדה. לועות געשיים, עצי אלון וגרירות תמיד שעומדת בין האלונים. וכשאי אפשר יותר – אז הולכים קוטפים דובדבן או תפוח והכל בא על מקומו.