צור שיזף

אבל למה החליטה טורקיה לתמוך בעזתים? האם אלו שיקולים של צדק? של דת משותפת? ואולי התשובה יותר מורכבת?

ב-1989 נפלה חומת ברלין. ברית המועצות פשטה את הרגל. תוך שנתיים התפרקה ברית המועצות והרפובליקות המרכז אסיאניות, אלו שמשתרעות מהגבול הסיני ועד הים הכספי, הפכו לעצמאיות. האיום הרוסי שגרם לצירופה של טורקיה לנאט"ו, התפוגג ובין טורקיה לרוסיה נולדה גיאורגיה.

אין לטורקיה גבול עם רוסיה.

בעולם החדש שנוצר, נפתחו הזדמנויות רבות לטורקים.  כמעט מיד התחילו "טורקיש אירליינס" לטוס על פני כל המרחב האסיאני, מחליפים את אירופלוט כחברה שמחברת את בירות מרכז אסיה עם הבירה החדשה של אסיה– איסטנבול.

מוצא העמים הטורקיים הוא מונגוליה ומנצו'ריה. גם היום נקראת השפה טורקו – מונגולית. הטורקים נדדו במשך למעלה מאלף וחמש מאות שנה לאורך קו הרוחב 40 עד לוינה ומשם צומצמו חזרה בראשית המאה ה-20, לפני כ-100 שנה, לטורקיה של היום. אסיה הקטנה.

תהליך ההשתלטות הרוסי על מרכז אסיה הטורקית החל כבר במאה ה-17 ורק עם תום  מלחמת האזרחים ב-1923 הפכה מרכז אסיה לרוסית – סובייטית.

עם התפרקותה של האימפריה הסובייטית,  התחברו הטורקים מייד למרכז אסיה. זה  העורף האסטרטגי. זה המרחב שמעניק להם עוצמה. אבל המעמד החדש מחייב הגדרה חדשה של מעצמות מקומית ובינלאומיות. של יחס לעוצמה הרוסית.

ולא רק עוצמה תרבותית –  שכן המרחב התחבר ברצון לטורקיות שלו ואימץ מייד את המודל הטורקי של לטינית במקום ערבית וקירילית כשפת קריאה וכתיבה – אלא עוצמה כלכלית אדירה. מרכז אסיה עשירה במחצבים. גז נפט זהב, מתכות כאלו ואחרות. כל טוב היבשת. שני צינורות גז ונפט גדולים שמגיעים ממרכז אסיה מסתיימים בטורקיה. טורקיה שולטת על מעבר האנרגיה לאירופה. הצינור שיוצא מאזרבייג'אן ועובר דרך גיאורגיה מגיע לים התיכון בצ'יהאן שמצפון לאיסכנדרון. לא רחוק מהגבול הסורי. הצינור הרוסי שזורם דרך גרוזני בצ'צניה  ממלא מיכליות באדלר  שמפליגות בים השחור דרך הבוספורוס והדרדנלים. טורקיה היא המפתח לריווחתה של אירופה אם זו לא רוצה להיות תלויה ברוסיה.

הנפט הערבי מגיע דרך תעלת סואץ. לא רחוק מעזה.

טורקיה גם יושבת על מים. הפרת והחידקל נובעים בטורקיה. משם הם זורמים לסוריה ועירק.

גורם נוסף, לא פחות חשוב הוא החלק הכורדי של טורקיה. שליש מתושביה של טורקיה הם כורדים. רוב מזרח טורקיה, מהקפל של איסכנדרון ועד הגבול הארמני ודרומה לכיוון הגבול האירני-העירקי והסורי. הכורדים הם העם הגדול של המזרח התיכון ויושבים על פני כל המרחב המשיק למדינות הקיימות ובתוכו.

הטורקים, בעזרת המוסד הישראלי הניחו את ידם על אוצ'אלאן, מנהיג מפלגת הפועלים הכורדית הטורקית (PKK) שנילחמה בצבא הטורקי כדי להשיג עצמאות לכורדיסטאן הטורקית. הסורים איפשרו בסיסים לכורדים. איום חד משמעי טורקי בפלישה הכריח את הסורים לסגור את הבסיסים. הברית הטורקית-ישראלית היתה על מנת לחסל את איום הכורדים. גם מתוך הסיבה הזו, ראו הטורקים בעויינות את הרעיון האמריקני של טיפוח עצמאות כורדית בצפון עירק. מאותה סיבה עצמה יש לטורקים אינטרס משותף עם איראן וסוריה  למנוע הקמת מדינה כורדית שתפגע בריבונות כל אחת מהשותפות בציר החדש.

העולם משתנה.

ב-31.5.10 שאגה טורקיה את שאגת המעצמה. מי שלחץ על אצבעה הקטנה ושיחרר את השאגה,  היתה מדינת ישראל. מי שהיתה עד לאותו יום בעלת ברית איסטרטגית, והצליחה לדרדר את יחסיה עם טורקיה בחוסר הבנה מוחלט עד סיפה של מלחמה אזורית.

ספינת סיוע בשם "אווי מרמרה", שעל סיפונה מאות פעילי שלום ופעילים פוליטיים אנטי ישראלים, יצאה לשבור את המצור הימי והיבשתי שהטילה מדינת ישראל על עזה. מדינת ישראל החליטה לשבור את המשט בכוח.

אבל ייתכן, שמקרה או שלא במקרה, היה המשט סוג של מלכודת שהניחו הטורקים, מכיוון שהמהלך הבא שלהם הוא להיפרד מהברית האמריקנית ולפנות אל הרוסים כבעלי ברית. רשת האינטרסים שלהם ושל הרוסים ארוגה הרבה יותר חזק וטוב מאשר עם האמריקנים והאירופאים. הקירבה, העוצמה. הציר שנוצר בחלוקת משאבי העולם הוא טורקיה, רוסיה ואירן כמערכת אזורית ששולטת על אנרגיה ושטח.

האמריקנים יודעים שהם בעמדת חולשה. הצבא הטורקי אכן מצויד בנשק מערבי, אבל אין לאמריקנים שום דבר חוץ מזה להציע לטורקים. וההיתקלות בישראל, מהווה אינדיקציה לטורקים כמה רחוק ילכו האמריקנים לטובת ישראל. לא הרבה עושה רושם. אמריקה קרובה להקריב את ישראל על מנת לדחות את הברית הטורקית רוסית שנראית מוצקה מאוד.

כל אלו סיבות גיאו פוליטיות וגיאו איסטרטגיות שמחזקות תהליכים אחרים. משום שלא רק תהליכים כאלו משנים את  מפת האינטרסים.

להאצתו של התהליך הובילו גם השגיאות הישראליות, שכן טורקיה ניסתה לרתום את ישראל לאותו תהליך שישראל לא היתה ערה לו, ולפחות בשלושה מקומות, שגתה בהבנת העיקר.

ב-2003 התייצבה ישראל בעד אמריקה והמלחמה בעירק. אינטרס ישראלי ברור של אגרסיה כלפי מי שלא מסכן אותה באמת הוביל לשיתוף פעולה ולדיסאינפורמציה, שהניעו את הפלישה האמריקנית שבאה לבזוז את הנפט והגז העירקים ולסגור על אירן משני צדדיה על מנת לבודד אותה. הטורקים סירבו להשתתף במערכה.

למרות תמיכת הצבא הטורקי באמריקנים – לא עבר חיל הפלישה האמריקני בשטח הטורקי.

הטורקים שמרו על עצמאותם, מסרבים להניח לאמריקנים לשחרר את הכורדים ולהשתלט על אנרגיה.

המלחמה כמעט גרמה להתמוטטותה של ארצות הברית ולהחלשתה באופן קריטי במרחב.

באמצע פברואר 2007 נפגש אולמרט עם ארדואן. בין ישראל לטורקיה יש עדין מאזן סחר של 2 מיליארד דולר, מיזמים ביטחוניים ותעשייתיים, שיתוף פעולה הדוק.

פחות מחצי שנה אחרי מלחמת לבנון, למרות הצהרה של ארדואן כי יש לשמור על המקומות הקדושים משום שישראל חפרה במעלה המוגרבים בהר הבית – התקבל ראש הממשלה הישראלי על מנת לבקש מטורקיה תמיכה בחסימת הגרעין האירני ובקידום השיחות עם סוריה. אולמרט רצה שלום עם סוריה.

ארדואן, איסלמיסט שרואה בקשת המזרחית את בעלי הברית הטבעיים שלו ואת המרחב הטורקי של מרכז אסיה, שמשתרע מאויגוריסטאן – החלק המערבי של סין דרך כל הרפובליקות הטורקיות – מוסלמיות לייט של מרכז אסיה, כמרחב האיסטרטגי שהוא מדבר בשמו, הניח שמדינה קטנה, גם אם  תוספתן של מעצמה רחוקה, תקשיב לעצתה ולא תפגע בבעלת בריתה. שלום עם סוריה, השקטת המרחב, "פקס טורקיקה " -רעיון שממנו יכול לצמוח רק טוב – הוא אינטרס טורקי.

באפריל 2008 כבר היה הכל כמעט סגור. הטורקים שיחררו הצהרות, הסורים.

הטעות השנייה שעשתה ישראל היתה הסיוע המסיבי שהעניקה לגיאורגיה. יצירת מובלעת אמריקנית בין הרוסים לטורקים היא לא אינטרס טורקי ולא אינטרס רוסי. ישראל, על ידי שליחת נשק ויועצים, פגעה ברוסיה שהגיבה באלימות ופלשה בברוטאליות והדאיגה את טורקיה שראתה את ההתערבות הישראלית בגיאורגיה כהתעסקות באינטרסים הקרובים אליה ומשפיעים ישירות על צינור הנפט שבא מאזרבייג'אן לטורקיה.

הטעות השלישית קרתה בסוף דצמבר 2008 , ישראל יצאה למבצע עופרת יצוקה. כמעט שנתיים  של שיחות עם הסורים, על סף חתימת הסכם, ירדו לטמיון. אף אחד לא התייעץ בטורקים שהגיבו בחרי אף.

העלבון הישראלי לטורקים היה חד משמעי.

לנקודה של העלבון יש להוסיף את הביוגרפיה של ארדואן. הוא נשוי למוסלמית ממוצא ערבי והוא עצמו בין למשפחה טורקית גיאורגית. בניהם של מהגרי מיעוט הם הרבה פעמים בעלי דיעות נחרצות בעינייני דת ומדינה. תופעה שידועה גם אצלינו. המפלגה שארדואן עומד בראשה 10 שנים היא מפלגה איסלאמית שפוררה בעזרת אירופה את השפעת הצבא הטורקי כמגן הרפובליקה הטורקית החילונית של אתא טורק.

האם היינו חייבים לצאת למבצע בעזה? ודאי שלא. אם ברק היה מורה לעשות את מה שכל כך ברור היה – לפרוס את מערכות הסקיישילד של רייטאון שמיירטות 85% מהקטיושות ופגזי המרגמה בעירק ובאפגיניסטאן מזה 10 שנים ("צנטוריון – וולקן פלאנקס"). אלא שברק , ביחד עם בוכריס שהיה מנהל משרד  הביטחון,העדיפו לתת עבודה לעובדי התעשייה האווירית בפיתוח "כיפת ברזל" , שכמו שכותב יוסי מלמן, בכלל נבנתה כדי להגן על סינגפור.

קודם דפקו את תושבי שדרות, אחרי זה דפקו את העזתים, עכשיו את כולנו. כמה יפה ומוכשר.

ובדרך דפקו את היחסים עם טורקיה.

"עופרת יצוקה" הוציא את ארדואן מדעתו מכיוון שהוא ראה בו סטירה איומה. קודם כל לכבוד הטורקי. וחוץ מזה – מכל בחינה שהיא, וגם בזה הוא צדק, עופרת יצוקה היתה התנפלות חסרת מעצורים ואלימה על אוכלוסיה אזרחית במצוקה. נתונה בצבת של אירגון איסלאמי שיודע שרק מלחמה תחזיק אותו בחיים, אבל טיפשות שלימה של ישראל מכל כיוון. התוצאה ידועה מראש.

לאחר מכן באה העלבת השגריר הטורקי על ידי סגן שר החוץ הישראלי – מאורע שמזכיר סיפורים ימי ביניימים ולא דיפלומטיה בינלאומית. דיפלומטיה נשענת על נימוסים וכבוד. הזילזול הישראלי בכבוד הולך לעלות לישראל. הרבה.

בכל פעם שישראל טעתה, הגיב ארדואן בחיזוק הקשרים עם מי שבאמת נחוצים לו – אירן, סוריה ורוסיה.

ואז הגיע המשט המתוקשר. טורקיה תמכה בגלוי, ישראל התנגדה מסיבותיה ובמקום להודיע לטורקים בנימוס שיבדקו את הספינה ושהמדינה הישראלית סומכת עליהם, הוחלט לעצור את הספינה. התוצאה ידועה.

אבל למה החליטה טורקיה לתמוך בעזתים? האם אלו שיקולים של צדק? של דת משותפת? ואולי התשובה יותר מורכבת?

מזה ארבע שנים שולט החמאס בעזה. זו לא מדינה. אין לה צי, חיל אוויר או צבא ובכל זאת תנועת החמאס- לאחר שניבחרה בבחירות דמוקטיות, ביצעה הפיכה, הוכתה במבצע צבאי שהחליט לא לחסל אותה- שולטת בשטח מוגדר ללא הפרעה וללא איום.

היא מזכירה במידה מסוימת את המדינה הטמילית שהיתה בצפון סרי לאנקה. להבדיל מההיא שנמחקה על ידי צבא סרי לאנקה בקיץ האחרון – לחמאס יש לגיטימציה בינלאומית. ישראל נכשלה בענק בטיפול בחמאס אותו הקימה. היא ביצרה את מעמדו בעזרת מלחמה נגד אוכלוסיה ולא נגדו ובפגיעה במשט אזרחי ולא בכוח צבאי. ישראל לא רוצה מדינת חמאס בעזה ופוחדת ממנה, מצרים מסתייגת ממנה מכיוון שהיא לא רוצה לקשור אחים מוסלמים עם חמאס וג'יהדיסטים. מצרים וירדן הן בנות הברית של ישראל נגד הפלשתינאים. אם כי גם זה השתנה או משתנה לאחר המהפיכה בתחריר. הגבול המצרי נפתח, היחסים מתחממים ומצרים מפרזת את האיום על התעלה בעזרת קשירת יחסים חדשים עם אירן וטורקיה. זה כמובן לא מחליש את טורקיה אלא מחזק את עמדתה בדבר השלום הטורקי. זה גם לא מוריד את הלחץ מישראל – אלא רק מעצים את העמדה שישראל היא סרבן שגורם לחוסר יציבות. נכון שאבק המהפיכות מסתיר את עמדת ישראל שנתפסת כיציבה אבל יהיה נכון יותר להגדיר אותה כתקועה.

טורקיה גם לא מערבת בין הדברים – הביקורת והאיום על סוריה המדכאת לא באים על חשבון העמדת ישראל במקומה. ארדואן ניתפס יותר ויותר על ידי אזרחי ושלו כאיש הברזל שהביא את הדמוקרטיה ושבר את שלטונו של הצבא. מי שלא מבין את ארדואן  שמזלזל בתקשורת שלו וזכה ביותר קולות בבחירות הנוכחיות מאשר בקודמות – זו מדינת ישראל. לארדואן עמדה חד משמעית. הוא מתכוון לסדר את המזרח התיכון ועם כלכלה גואה ותמיכה של העם הטורקי והיחלשות כל המדינות שסביב טורקיה- כולל ישראל- הוא ניראה בעמדת פתיחה מרשימה.

הטורקים מוכרים כמתווכים ישרים. הם האנשים שחילצו עיתונאים מידי קדאפי בחודשי מלחמת האזרחים. הטעויות הישראליות מתעלמות מעוצמתה והשפעתה של טורקיה שהיא המעצמה האזורית החדשה בהנהגת ארדואן.

הכישלון הישראלי קורא ליזם ערמומי ורב כוח שמחפש פתחים להפוך את התמונה והשטח לשלו ולהשתלט על נקודות מפתח לתהליך עתידי שאף אחד לא יודע מה יוליד.

אם ישיגו האירנים, הטורקים והרוסים דריסת רגל בנמל עזה, יהיה להם בסיס שמאיים על פתחה של תעלת סואץ ועל בתי הזיקוק של איסמעליה. חלק מהמשחק האיסטרטגי החדש. כרגע לא ניראה שמישהו באמת יכול למנוע מהם את הנמל וההשפעה. אולי, בהפוך למה שנדמה, היתה צריכה מדינת ישראל לברך על דריסת הרגל של ארדואן בעזה. הוא היחיד שיכול מול איראן ורוסיה.

איסטרטגיה שהדת משמשת בה ככלי לאיחוד כוחות פוליטיים על מנת להשיג אינטרסים.

לא היהודים מפריעים לארדואן.

מדינת ישראל שאינה יודעת את מקומה היא שעומדת עכשיו בדרכה של הברית החדשה. או אולי משחקת לידיה.