החניונים, שהם ברמות זריקות שונות, מסתיימים באפיק נהר הזורם לתוך עתיקות אולימפוס ונשפך לים במפרץ נעים מאוד שספינות המפליגות מפניקה ומקאש מגיעות אליו. מקום טוב לשחות בים ולהישטף מיד בנהר המתוק והנקי.

אנטליה – העיר והאזור

תחבורה אווירית
אנטליה היא המרכז. שדה התעופה הבינלאומי שלה, הנמצא 8 קילומטרים מזרחה לה, מקבל במסלולו טיסות מכל רחבי אירופה וישראל, ומקושר בטיסות פנים לאנקרה, איסטנבול ויעדים אחרים.

תחבורה קרקעית
תחנת האוטובוסים המרכזית (אליה מגיעים רוב האוטובסים העירוניים והדולמושים) נמצאת ברחוב קאזים אוזאלפ. אם כי לאנטליה תחנת אוטובוס חדשה הנמצאת בצפון הרחוק של העיר ואליה מגיעה התחבורה הבינעירונית ארוכת הטווח.
מוניות הן דרך לא יקרה מידי להסתובב בעיר.

התמצאות
העיר בנויה על הגרעין העתיק היושב סביב מפרץ שבו הנמל. סביב הנמל מכלול בתי תה ומסעדות, ובקרבתו נמצא גם משרד הדואר והטלפון הטורקי (PTT) ובו משרד המידע לתיירים. מהנמל עולות סמטאות צרות לרובע העתיק של העיר ובו חנויות שבהן שלל סחורותיה של טורקיה, מסעדות ומלונות זולים. בין העיר הישנה לחדשה מפרידים גומהרייט קדיסי בו נמצא משרד המידע לתיירים. ורחוב אתא טורק (קדיסי).
אתריה של העיר הם מינארט קישיק – המינארט המחורץ הנמצא בחלקה הדרום מזרחי של העיר (כנסיה ביזנטית מהמאה ה – 5 על יסודותיו של מקדש רומאי שהפך במאה ה- 13 למסגד) , שער אדריאנוס הנמצא על רחוב אתא -טורק ומשמש כציון דרך עיקרי בנוף העיר (נבנה ב- 130 לספירה לציון ביקורו של הקיסר שבהמשך מסעו הגיע ליהודה ב- 132, ביקור שבעקבותיו החל מרד בר כוכבא), מינארט ייבלי (המינארט נבנה ב – 1230 על ידי הסולטאן אלדין קייקובאד והפך לסמלה של אנטליה) על רחוב גומהרייט כשלצידו האנדרטה של אתא -טורק.
המוזיאון נמצא על גומהרייט קדיסי, כ- 20 דקות הליכה על חזית הים הדרום מערבית של העיר. מעבר למוזיאון נמצאים חופי הרחצה. שעות פתיחה 0800-1200 1330-1700. במקום מזנון.
במוזיאון חלק המיועד לילדים (המוזיאון היחיד בטורקיה המקצה מקום לילדים). בחדרים האחרים יש תצוגות מהפרהיסטוריה (חדר 1), כתובות שנאספו מאתרים סביב אנטליה, פסלי אלים (חדר 4) מציבות, כלי קרמיקה, אוספי תכשיטים וחרס מהאתרים השופעים שסביב אנטליה ומה שנשלה מהים (חדר 5) בחדרים הנוספים (יש 13 סה”כ). ממצאים מתקופות שונות. למוזיאון צמודה גינה נעימה בה מסודרים ממצאים בטוב טעם.

חופים וים – כדאי להתרחק מאנטליה מערבה מספר קילומטרים. בעיר עצמה אין חופים משובבים.
מפלי דודן נמצאים כ- 10 קמ’ צפון מזרחית לעיר וניתן להגיע אליהם גם בדולמוש. המפלים הם אתר נופש חביב ולידו מסעדות.
ביטחון: טורקיה היא אחד המקומות הבטוחים והנעימים לטיול. הטורקים נעימים, מכניסי אורחים ואדיבים. בתי המלון והמסעדות נקיים שכן הטורקים אוהבי מים ונקיון. ועם זאת, לא מן המנע שאשה לבד תיתקל מפעם לפעם בהטרדות – בזוגות הדבר נדיר מאוד.
בנסיעה בתחבורה ציבורית – בעיקר למרחקים ארוכים לעולם לא יושיבו גבר ליד אשה זרה – תמיד זוג ביחד או אשה ליד אשה. נשים ורקיות יגוננו על אשה זרה אם תוטרד.
אזור תיירותי כאזור אנטליה מפחית גם מהמתח הזה אם כי מעלה את כמותם של כזבנים למיניהם המגיעים למקום בו יש כסף גדול.

מדריכים מפורטים:
בשפה האנגלית, למי שרוצה שפרטים היסטוריים ברמת דיוק גבוהה, יכול להשתמש במדריך הכחול של טורקיה (BLUE GUIDE TURKEY) או בספר של לונלי פלאנט על טורקיה (ידידותי יותר, מפורט מבחינת מלונות ותחבורה, לוקה בהיסטוריה ואדריכלות).
באנטליה עצמה ניתן למצוא כמה ספרים בחנויות, כולל חנויות המוכרות ספרים באנגלית ובצרפתית על נוסעים שעברו באנטליה בתקופות שונות.
מילון כיס עברי – טורקי או אנגלי-טורקי הוא דבר חשוב בעיקר בכפרים הקטנים ובעיירות הבינוניות. באנגליה עצמה יש יותר ויותר דוברי אנגלית. במקומות אחרים יש לדוברי גרמנית ייתרון מכיוון שטורקים רבים עובדים בטורקיה.

מסלול 1. צפונה ומערבה מאנטליה.

אנטליה, טרמסוס, אלמאלי, פיניקה, אולימפוס, ינארטאש – סלעי האש של החימרה, אנטליה.

אורך המסלול (כבישים ברמה טובה עד בינונית) כ- 250 ק”מ.
משך: יומיים עד שלושה .
רכב: פרטי, ג’יפ, טרמפים, תחבורה ציבורית איטית מאוד ולעיתים לא קיימת. טרמפים.
נוף: הררי, אתרי עתיקות, כפרים טורקיים, מעיינות, נהר וחוף הים האחרון. שווה מאוד.
מסעדות: בכפרים מסעדות פשוטות ברמות שונות. אוכל טורקי. תמיד משביע ובכמות נאה.
מלונות: במקומות הגדולים יותר – מלונות פשוטים. ניתן ללון תחת כיפת השמים במקומות רבים. נהרות זורמים נקיים, עץ לאש ונוף הררי מיוער, ובחלקים “ירחי”.
טרמסוס, העיר הפסידית (להבדיל מהערים הליקיות והאיוניות של סביבתה הקרובה) שנוסדה במאה ה – 8 לפנה”ס, היא אחד המקומות היפים שיש. מגיעים אליו דרך הכביש הנוסע צפונה מאנטליה לכיוון בורדור. לא רחוק מהצומת יש מסעדות נעימות וכפריות טורקיות הטוות שטיחים על אם הדרך – גם אם לא קונים – מעניין הביט בשיטות הטוויה. לאחר 11 קמ’ פונים מערבה לכיוון קורקוטלי ושוב דרומה בכניסה לדרך העולה לטרמסוס. טרמסוס היא שמורת טבע (כניסה בתשלום).
בכניסה חניון נעים שממנו עליה של כשעה בדרך יער אל האתר עצמו שבו ארונות קבורה עצומים, תאטרון נפלא ונוף מרשים מאינכמותו. המקום נמצא בתוך יער-חורש סבוך ומוקף בסלעי גיר אפורים. לא הרבה מאוד מגיעים למקום למרות שהוא בודאי האתר המרשים של אזור אנטליה וקרוב יחסית. מקום שווה מאוד.
הכביש העובר דרך קורקאטלי ומתפצל דרום מערבה לכיוון אלמאלי (כביש 635 – 32 קמ’) הוא כביש יפה להלל המקיף חלק נאה מהפונטוס. אלמאלי עצמה היא עיר שוק המשמשת כמרכז הכפרי של ליקיה. בשבוע הראשון של ספטמבר יש כאן פסטיבל היאבקות. במרכז הכפר מסגד נאה מהמאה ה- 15 – עומר פאשה ג’אמי. בסביבת העיר אתר ברונזה מוקדמת (קראטאש סמיוק) ושתי מערות קברה מצויירות מהמאות ה- 5 וה- 6 לפנה”ס (קיזילבל וקראבורון )
הכביש מטפס דרומה, עובר מעבר הרים ומגיע הכביש לאריקנדה – הנחשבת בעיני רבים לאחד המקומות היפים בטורקיה. האתר נמצא כחצי שעה הליכה מהכפר עריף. יופיה של אריקנדה נחשב יותר בעיני אנשים מיופיה של דלפי שביוון. ודלפי ביוון הוא בהחלט אחד המקומות היפים נופית שיש.
לעיר היסטוריה פרה-יוונית שנמשכה עד לשלהי התקופה הביזנטית. העיר עצמה בנוייה על כמה מדגות הר ושביל מדרגות מוליך מהדרך אל השער והאקרופוליס בו בית מרחץ, כנסייה ביזניטית, אגורה (השוק הקדום ששני טורי עמודים מצדדיו מגדירים אותו), אודיאון (מקום להופעות קטנות או לכינוסי העיריה) ותיאטרון. לעיר עצמה היה גם איצטדיון הנמצא במפלס העליון של האתר וממערב ו נמצא מכלול בתי המרחצאות בהן השתשו עד שלהי המאה ה- 6. האתר נחפר ונחשף במהלך מספר עונות חפירה.
לימירה נמצאת כ- 24 קמ’ דרומית לאריקנדה על אותו הכביש. הכביש מגיע לכפר הנקרא טורונצ’ובה וממנו מתפצלת מזרחהדרך עפר בת 4 קמ’ אל האתר
לימרה היתה בירתו של פריקלס מלך ליקיה ויוסדה במאה ה- 5 לפנה”ס. מאז עברה א מהפכי ההיסטוריה הרגילה (פרסים, מקדונים, הלנים, רומאים, ביזנטים, ערבים) וחדלה להתקיים סביב המאה ה- 9 משום פשיטות ערביות שהשמו את כל דרומה של ביזנט (טורקיה).
האתר מחולק לשני מרחבים – בתחתון (מדרום לדרך) נמצאת הכנסיה הביזנטית ומבני ציבור וקברו של גאיוס קיסר שמת שם בדרכו לרומא בגיל 19. מצפון לכביש נמצא התיאטרון ומאחרויו בית הקברות.
החלק המרשים הוא ראש הגבעה עליה נמצא האקרופוליס שבחלקו הדרום מערבי נמצא המואזוליאום (הרון) שהוא כניראה קברו של המלך פריקלס. מראה מרשים, מומלץ לטפס לראש הגבעה בבוקר המוקדם, טירחה ששווה את המאמץ.
הכביש מגיע לחוף בפניקה (שומדבר מעניין) ונפגש עם כביש 400 113 קמ’ מערבית לאנטליה. הכביש מטפס מזרחה מעל הרים ומתרחק מהחוף. כ- 40 קמ’ מפניקה יש שילוט לאולימפוס. הדרך יורדת לתוך ההרים, עוברת כמה כפרונים ומגיעה לפתח האתר הנמצא בחורשת אורנים. הדרך מחניון שער הכניסה עוברת על פני חניוני יער פריקיים – מעין ד’הב טורקית. מקום מצויין לאנשים צעירים ולמי שרוצה להיות במקום של נוער. החניונים, שהם ברמות זריקות שונות, מסתיימים באפיק נהר הזורם לתוך עתיקות אולימפוס (עיין מסע אחר על הפניקים) ונשפך לים במפרץ נעים מאוד שספינות המפליגות מפניקה ומקאש מגיעות אליו. מקום טוב לשחות בים ולהישטף מיד בנהר המתוק והנקי.
מאולימפוס אפשר לצעוד על החוף 3 קילומטרים, דרך מלונת קטנים וחניונים נוספים, לחניון הנמצא בראשיתו של שביל (20 דקות) המטפס אל ינארטאש (סלעי האש) המקום בו בוערות לשונות אש קבועות מתוך הסלעים, כניראה נביעה קבועה של גז הניצת במגע עם האוויר.
מקום נאה לשבת ולחשוב על חימרות ומיתולוגיה. האתר לא רק נאה כי אם גם מזין שכן לצידו יושבות נערות טורקיות ומכינות על האש הטבעית את ה’גוזלמה’ – הפיתה הטורקית הדקה ורחבת ההיקף אותה הן כורכות בגבינה. גם כוס התה הבלתי נמנעת כלולה בעיסקה.
ניתן להיגע עם רכב למרגלות השביל אם חוזרים לכביש הראשי פניקה – אנטליה, ממשיכים כמה קילומטרים מזרחה ויורדים בשילוט הבא אל אולימפוס מצידה המזרחי.
בדרך מאולימפוס לאנטליה אפשר לעצור בפאסאליס ובקמר ולהנות מקטע כביש צר יפה ותלול במיוחד בין קמר ואנטליה.

מסלול 2. מערבה מאנטליה

אנטליה, דמרה, מירה, קקובה (סימנה , אפרליי), קאש, אנטליה

אורך המסלול (כבישים ברמה טובה עד בינונית): כ- 185 קמ’ לכיוון, ניתן לנסוע מאנטליה לקקובה וקאש ולחזור דרך הפונטוס בכביש העולה ממערב לקופו דאגי ומתחבר לאלמאלי (עיין מסלול 1).
משך: יומיים עד שלושה ימים.
רכב: פרטי, ג’יפ, טרמפים, תחבורה ציבורית איטית מאוד ולעיתים לא קיימת. טרמפים.
נוף: הררי, אתרי עתיקות, כפרים טורקיים, מעיינות, נהר וחוף ים.
מסעדות: בכפרים מסעדות פשוטות ברמות שונות.
מלונות: בקאש מלונות רבים ברמות שונות. במקומות הגדולים יותר – מלונות פשוטים. ניתן ללון תחת כיפת השמים במקומות רבים בפונטוס לאורך המסלול (כבישים ברמה טובה עד בינונית). נהרות זורמים נקיים, עץ לאש ונוף הררי מיוער, ובחלקים “ירחי”.

פטרה של טורקיה וכנסיית סנטה קלאוס
מירה נמצאת 144 קמ’ מערבית מאנטליה על כביש החוף. הכניסה אליה היא בפנייה מקלה צפונה מהכביש הראשי דרך עיירה נעימה בשם דמרה (מסעדות). מירה היתה עיר ליקית שנוסדה במאה ה- 5 לפנה”ס. באתר עצמו, ששמר על חיות לאורך ההיסטוריה עד ימינו בשינויי הידיים הרגילים למזרח התיכון (ליקים, פרסים, הלנים, רומאים, ביזנטים, ערבים, ביזנטים, סלג’וקים, עות’מנים), יש תיאטרון, אם כי הדבר המרשים הוא מערכת קברי הארמון הליקיים החצובים בסלע האפור. למי שביקר בפטרה שבעבר הירדן – הדמיון יוצר קשר מיידי ומעלה את הסברה כי האומנים האלכסנדרונים שחצבו וגילפו את קברי המלכים הנבטים במאות הראשונה לפני ואחרי הספירה בפטרה, ינקו את שורשיהם האומנותיים מהקברים הליקים דוגמאת אלו של מירה. שווה לטפס אל הקברים ולבקר בהם.
בדמרה עצמה נמצאת הכנסייה של הקדוש ניקולאוס (סנט ניקולאוס) בן למשפחה עשירה שנסע לארץ ישראל ומצרים במאה ה- 4. ניקולאוס הוטל לכלא בשל אמונתו הדתית וניצל על ידי עליית קונטנסטינוס לכס הקיסרות שכן זה הפך את ביזנט לנוצרית. הוא הפך לקדוש של מזרח הים התיכון משום דאגתו למירה אותה הציל מרעב בעזרת מס שגבה מספינות שהובילו חיטה ממצרים לביזנט. סנט ניקולאוס זכה בפרסומו כפטרון הילדים משום שבעת אחד מהתקפי הבצורת הגדולים, שמע על קצב שבהתקף רעב נורא שחט שלושה ילדים – הוא מיהר לבית הקצב והחיה את הילדים. במקרה אחר שמע על 3 נערות צעירות העומדות לזנות משום עוני ובלילה הגיע לבית אביהן והטיל שקי זהב לחצרן כדי שיוכלו להתחתן. בימי הביניים הוקדשו לו 400 כנסיות באנגליה לבדה והוא הפך פטרונם של ספנים, ילדים, אסירים, ונוסעים באנגליה, רוסיה ויוון. עצמותיו הועברו פעמיים מהכנסיה – פעם על ידי סוחרים אטלקים לבארי ופעם נוספת לוונציה.
שיבוש שמו של סנט ניקולאס לסנטה קלאוס הוליד את “אל חטיאר” כפי שהוא ניקרא על ידי הנוצרים הערבים או “פאפא נואל” – הקדוש שמרכבתו רתומה לאיילים והוא עמוס בשק מתנות לחג המולד – ההשגה הנוצרית של אליהו הנביא.
לקקובה אפשר להגיע בכביש צר המתפצל מכביש החוף כ- 30 קמ’ מערבית מקלה או 14 קמ’ מזרחית לקאש, הכביש נוסע כ- 20 קמ’ בנוף נאה ומגיע לכפר הנקרא אוצ‘אגיז (שלושת הפיות) ונמצא במפרץ המוגן עלי ידי כמה איים. על שפת המים מסעדה וכמה מלונות זולים. מקום להתרחק מהעולם. מהמזח הצמוד למסעדה מפליגות בין 0900 בבוקר לשעות אחר הצהריים המאוחרות סירות לקקובה. ההפלגה בסירת מנוע לקקובה והסיור באי נמשכים כשעתיים (כ- 10$ לסירה).
כדאי לערוך את הסיור בבוקר מה שמבטיח ים שקט, בשעת אחר צהריים מאוחרות יכול הים לעלות ולהיות גלי – מה שיכבדי על מי שאינו ספן בנישמתו.
בדרך אל האי מפליגות הסירות מעל לקברים ליקים טבועים אל האי עצמו שבו כפר עם עבודות יד ומצודה ביזנטית בראש האי ובה תיאטרון. מסביב לאי שרידים טבועים אותם ניתן לראות בבירור במים הצלולים, הקירות השקועים קבלו את השם באטיק שאהיר -“העיר הטבועה”. שווה מאוד.
אפשר להגיע לקקובה גם בהפלגת יום מקאש – גם זוהי אפשרות נאה למי שמבלה את הליילה בקאש
קאש (גבה בטורקית) היא עיירה מתוקה הממוקמת על צלע הר היורדת למפרץ ציורי. חופי הרחצה אינם מוצלחים במיוחד, אלא שהמיקום ואפשרויות ההפלגה והביקור הופכים את קאש למרכז שבו מלונות ומסעדות ברמות שונות עם שירותי תיירות מפותחים.
מול קאש נמצא האי היווני קאסטלוריזו שהוא הפלגת יום שווה (50$ לספינה כ – 6$ ליחיד). קאש היא גם מקום טוב לשכור יאכטה למספר ימים להפלגה לכיוון אנטליה או מארמריס (ראה מסלול 4).
בעיר עצמה תיאטרון שמעליו קבר דורי וקברים ליקים בקירבה.

חזרה לאנטליה –
אפשרות 1. בכביש החוף – 3-4 ש’.
אפשרות 2. דרך אלמאלי (ראה מסלול 1) בכביש 07-52 או 07-53 ששניהם כבישי נוף יפים היוצאים ממזרח וממערב מקאש ומטפסים צפונה. יום נסיעה לאנטליה לממהרים שרוצים לחזור בדרך אחרת, יומיים או שלושה למי שרוצה לחזור דרך מסלול 1.
אפשרות 3. הפלגה מקאש לאנטליה דרך קקובה, פניקה, אולימפוס, פאסאליס וקמר עם עצירות בחופים בודדים ואתרים. 3-4 ימים.

מסלול 3. מזרחה מאנטליה

אנטליה, פרגה, אספנדוס, מפלי קופרולו, סידה, אלניה

אורך מסלול (כבישים): 150 ק”מ לכל כיוון (אנטליה- אלניה) למעלה מ- 300 קמ’ סה”כ. כבישים טובים.
משך: יום (לחוץ מאוד) עד שלושה
רכב: פרטי, אפשרי בתחבורה ציבורית ובטרמפים. יש אפשרות למסלול ג’יפ שעולה מאלניה לגומוס קאוואק, צ’מאצ’י, חאדים, בוזקיר, אנטליה. (יומיים עד שלושה)
פרגה – נמצאת 16 קילומטרים מאנטליה, ראשית יישובה ביוונים שהתיישבו אחרי מלחמות טרויה (מאה 10 לפנה”ס?) והחזיקה מעמד עד ימי ביזאנט. בעיר תארטו, אצטדיון. הכניסה לאתר עולה 3$.
אספנדוס– זוהי פמפיליה, כפי שנקראה חלקת המישור הזאת שמתחת לטאורוס. העיר הקדומה נמצאת 47 קמ’ מזרחית לאנטליה מעט צפונה מהכביש הראשי. הסיבה העיקרית לנסוע אליה היא התיאטרון העצום (כניסה בתשלום 3$) שנבנה בתקופה הרומאית על ידי מרקוס אורליוס (161-180). התיאטרון הרומאי תוחזק על ידי הביזנטים ולאחריהם הסלג’וקים ואתא-טורק הורה לשפץ אותו לאחר ביקור במקום.
זהו תיאטרון רומאי במיטבו – תיאטרון העומד בפני עצמו ולא כדרך התיאטראות היוונים (שבכל המרחב מסביב) שנחצבו לתוך צלע הר. יתרה מכך, מכיוון שהתיאטרון נבנה במישור ועל מנת שתשומת לב הצופים לא תוסח – ניבנה ממזרח קיר ענק התוחם את התיאטרון. היוונים שבנו את תיאטרותיהם באזורי גבעות או הרים, הקפידו לחצוב את התיאטרון במדרון אחד המביט תמיד למדרון אחר על מנת שהדעת לא תוסח על ידי נוף וסביבה.
קניון קופרולו וסלג’ה -מאספנדוס אפשר להמשיך בדרך עפר טובה לכל רכב לכיוון צפון, לחצות את פלג הקופרו אירמה לצד המזרחי ולהגיע למקום נחמד של מים לבנים עם מסעדות פורלים. לא מין הנמנע שהמלצרים הידידותים, כשיזהו ישראלים יגידו בעברית : “דג על הדן ” על שום הדמיון (בעיני מבקרים ישראלים) למסעדה הנמצאת בתל דן.
הכביש חוצה גשר רומאי ומטפס בדרך קשה (4X4) לסלג’ה שהיא כפר טורקי היושב בתוך האתר שבו נשמר בעיקר התיאטרון.
למי שחושש מטעויות – יש לחזור דרומה לכביש הראשי. 6 קמ’ מזרחה מצומת הכביש הראשי והכניסה לאספנדוס יש צומת הפונה צפונה לכיוון בשקונאק וקופרולו קניון מיליפארקי (שמורת הטבע של הקופרולו). הכביש טוב עד בשקונאק ומשם הוא נעשה פחות טוב.
סידה (הרימון)- 84 קמ’ מזרחית לאנטליה נמצא ריכוז המלונות, השוק התיירי, חוף הים, נמל הדייגים והיאכטות ועתיקות סידה. אפשר בקלות לבלות את חופשת הנופש בסידה עצמה באזור המלונות ודירות הארוח, הנמתח על פני כמה קילומטרים של חזית ים, ואפשר גם להסתפק בביקור בתיאטרון של סידה שהוא אחד הדברים הנחמדים שיש. אומנם התיאטרון, בהפוך מקיסריה, מסובב את גבו אל הים, אלא שהנוף מהשורות העליונות שווה ומסביר משהו על רחבות נפש פשוטה בלי מילים. המקום מפורסם כמקום מפלטם הרומנטי של אנטוניוס וקליאופטרה. ובצדק.
בעיר שרידים של מקדשים לאפולו ואתנה, בזיליקה ביזנטית ומוזיאון קטן. כרטיס כניסה (1.5$) יפה לכניסה לכל האתרים.
בשיא העונה אין כניסה ברכב פרטי לרחוב הראשי המשמש כמדרחוב ויש להחנות את הרחב במגרש החניה שהוא גם התחנה המרכזית.
שרפסה חאני- 20 קמ’ לפני אלניה הוא חאן סלג’וקי שמור ונאה. מטרתו היתהלאבטח את הדרך שבין הבירה הסלג’וקית שבקוניה לנמל הסלג’וקי העיקרי שבאלניה
אלניה – 134 קמ’ מזרחה לאנטליה על כביש החוף היא העיר הגדולה (50,000) הבאה. העיר שימשה כעיר הנמל של האמפריה הסלג’וקית שבירתה קוניה (כביש נוף יפה מס’ 695 ששופץ ב- 1997 על ידי הטורקים מוביל לביישהיר ולקוניה – 6 ש’ של נסיעה ישירה). אלניה, כשאר ערי החוף הימתיכוני הטורקי מתפתחת כעיר תיירות. האוטובוסים הבינעירוניים עוצרים בכניסה לעיר.
האתר המרכזי הוא המצודה העצומה (קאלה) היושבת בראש צוק הסלע של אלניה. אפשר לעלות ברגל (שעה) לנסוע במונית או באוטובוס. הנוף נפלא ושווה מאוד.
מתחת למבצר, בצידו המזרחי, נמצא הנמל ובו המגדל האדום (קיזיל קולה) שנבנה על ידי אלאדין קייקובאד ה- 1 וכן שרידי המבדוקים הסלג’וקים.
אחד הדברים הנעימים שאפשר לעשות באלניה הוא סיור בסירה (12$ לסירה) מסביב לצוק הסלע העצום של העיר תוך כדי ביקור במערות שונות הנמצאות על קו המים (מערת האוהבים, שודדי הים, הזוהרת – פוספורלו ודאמלאטאש – נטיפי האבן).
בעיר מוזיאון קטן.
באלניה שפע מקומות לינה ומסעדות. כאן גם אפשר להזמין כרטיסים למעבורות המפליגת לצפון קפריסין מטאשוקו הנמצאת בקרבת סיליפקה (265 קמ’ מזרחית לאלניה על כביש החוף – 7 שעות נסיעה באוטובוס משום הכביש המפותל והצר).
בדרך חזרה מאלניה לסידה כדאי לערוך סיבוב לכיוון גונדמוש (פנייה צפונה מכביש אלניה-סידה 13 קמ’ מערבה מאלניה לכביש 07-30 ו- 07-29) והתחברות לכביש סידה ביישהיר ומשם דרומה וחזרה לכביש החוף לאנטליה. יום טיול שווה מאוד בכבישי נוף ובכפרים יותר מחביבים.

מסלול 4. הפלגה ממארמריס לאנטליה (5-7 ימים)

מרמריס, קאונוס (דליאן) , טלמאסוס, קאש, קקובה, אולימפוס, אנטליה.

הפלגה ביאכטה היא אחד התענוגות הטורקיים. זה לא יקר (250-300$ לאדם לשבוע), האוכל מצויין, הים והצוות ידידותיים, החופים נהדרים, האתרים שווים מאוד והחברה היא בדיוק מה שאדם מביא מהבית.
ניתן לרכוש חבילות שייט כאלו דרך סוכנים בארץ או פשוט להיכנס לאינטרנט לאתר טורקי עם חברות תיירות שונות ולשמוע הצעות.
קפדנים יכולים לטוס לטורקיה ולחפש במקומות כמו פניקה, מרמאריס, קאש או אנטליה יאכטות פנויות (מדובר בספינות גדולות ונוחות שאפשר בקלות לחיות בהן שבוע 6-10 אנשים). גם בשיא העונה אפשר למצוא ספינות בהתראה קצרה.
המסלולים גמישים ואפשר להתחיל ממארמאריס ולסיים באנטליה או להיפך, או לפנות ממארמאריס ולעלות צפונה לאורך חוף הים האגאי. אין גבול לאפשרויות, ואחרי יום על הים – שום דבר לא חשוב באמת חוץ מלאכול טוב, לשחות מפעם לפעם, לנמנם בצל, לרדת בעצלות עם הסירה הקטנה לאחד מהאתרים החופיים אליהם אפשר להגיע רק עם סירה (קאונוס, דליאן, אולימפוס, קקובה ודומיהם) להבין את שודדי הים שחיו בעשרות המפרצים והחופים הברוכים האלו של ליקיה קיליקיה ופמפיליה ולשמוח על זה שהתורקים יודעים ומבינים תיירות והכנסת אורחים כמו שמעט מבינים.
קאונוס- דליאן – היאכטה מורידה את הנוסעים מול שירטון החול שבשפך נהר הגדליאן, לשם מגיעות סירות קטנות יותר העולות במעלה הנהר ועוצרות באתר העתיק של קאונוס (עתיקות, בורות מים, תיאטורן עם נוף יפה ממנו אל הסביבה) וממנו ממשיכים במעלה הנהר באיטיות חלומה עד למרחצאות החמים. אפשר לעצור בכפר עצמו לארוחה משביעה שכן יש בו מסעדות, חנויות עם מזכרות ובתי מלון למי שרוצה לבלות לילה בסביבה המתוקה. בסופו של הסיור, לפני החזרה לספינה מהווה החוף שצד אחד שלו מלוח (ים) וצד שני שלו מתוק (נהר הדליאן) אתר רחצה מוצלח.
האזור שבין קאונוס לפטיה וטלמאסוס הוא אזור מפורץ שבו לכל מפרצון יש זכות בפני עצמו ויכול להוות מפלט לעגינה בודדה. בשל סיב זו בדיוק שימש החוף לאורך השנים כחוף שודדי ים ופורעי חוק
פטיה- טלמאסוס עיר נעימה שבה מוזיאון קטן וחביב היושבת על מפרץ רחב ומשמשת כמקום עגינה והצטיידות ליאטות. זהו מקום טוב לעצירה בכל אחד מחופי הרחצה היפים המשתרעים על כמה קילומטרים דרומה לעיר.
קאש (עיין מסלול 2 )
קקובה (עיין מסלול 2)
אולימפוס (עיין מסלול 1)
אנטליה (עיין מבוא)

אתר טרק בדרך הליקית ברגל באנגלית.