ציורי סלע בהר כרכום

היהודים מעולם לא אמרו היכן בדיוק ניתנה התורה. כתוב שתורה ניתנה בהר סיני. הר האלוהים. אבל מעולם לא נקבע המקום גיאוגרפית. הנוצרים, ואחריהם המוסלמים החליטו שהר סיני הוא ג’בל מוסא שבדרום סיני. ועכשיו, בעשרים השנים האחרונות החליט פרופסור יהודי שהר סיני נמצא במקום אחר לגמרי. פה, קרוב מאוד, בנגב. שם ניתנה התורה. דרך שם עבר עם ישראל בנדודיו. האפיפיור הכריז השנה כי הוא מכיר בכרכום כהר קדוש. שזה הר האלוהים עליו כתוב בתנ”ך. והיפה בכל הסיפור הקטן הזה, שהיהודי עמנואל ענתי, מדען בעל שם עולמי, זכה בברכת הנוצרי הבכיר מכולם. הכנסייה זונחת מסורת של 1500 שנים לטובת ממצאים בני עשרים שנים.
מה הביא את האפיפיור, איש שמקמץ בהרים קדושים עם משמעויות גדולות למתן תורה ולמפגש בלתי אמצעי עם אלוהים, להכיר בהר הנמצא במקום הרחוק ביותר בנגב הישראלי, בתוך מטווח של חיל האוויר ושהוא נעלם ונסתר מרוב העולם?
40,000 ציורי סלע יש בכרכום, הריכוז הגדול ביותר בעולם, מהפליאוליט (תקופת האבן הקדומה 14,000 שנה קודם זמנינו) עד כתובות ערביות בנות לא יותר מכמה מאות שנים. ציורי סלע של חיות, אוניות, אנשים מתפללים, נחשים ודברים שנראים כמו לוחות הברית. ההר מוקף במזבחות ומקדשים אולי? יכול להיות?
האפיפיור הכריז על הכרכום כהר קדוש, משום שפרופסור עמנואל ענתי שכנע אותו במחקר מקיף של 20 שנים במקום, בשפע עדויות והתאמות בין טקסט תנ”כי, ארכיאולוגיה ופיצוח כתובות סלע.
הר כרכום נקרא אצל הערבים הגרים בנגב ובסיני ג’בל עיידיד – הר החוגגים. הוא מתנשא במדרונות לבנים, מוקפים במצוק צהבהב, שמסתיים ברמה מכוסה בחמדה שחורה ובולבוסי צור אדירים וכהים שעליהם חרוטות וכתובות. הר חידתי. לא דומה לשום הר שסביבו. מי שטיפס פעם על הכרכום, לא ישכח את ההר. פתאום מעל המדבר הקשוח יש מקום שהרוח שוטפת והפסגות והרמות נשקפות למרחוק והכל שחור עם כתמים לבנים וכלי צור פזורים על הקרקע.
אי אפשר להגיע אל הכרכום ברכב רגיל. הדרכים המוליכות אליו קשות. כשחיל האוויר אינו מתאמן במקום, אפשר להגיע לכרכום בהליכה או ברכב עם הנעה קדמית. ביקשתי מגלי שתסיע אותי עם הסוזוקי הקטן והגיבור שלה למחנה שמוקם כל פסח ב- 20 השנים האחרונות בצד המערבי של ההר.
מדרום למכתש רמון מתחיל הנגב הרחוק. קו K , קו של טומולוסים – גלי אבנים קדומים. מוליך מצפון ונגמר בפסגת הר רמון, 1035 מטרים מעל פני הים, לא ארץ של הולכי רגל. מעט מקורות מים. הנגב חבוק פה בין השקע של הערבה והרי אדום ממזרח וסיני במערב.
פיתולי הדרך, צומת ופניה מערבה החולפת על פני המטווחים של בית הספר לקצינים ומתחת למצפה הכוכבים. מישור הרוחות. מוריקנדיה מבריקה פרחה בורוד כהה על גדותיו של בור המים בעיקול החריף של הכביש – בור חמת. סמר על פי הבור ומדרגות שירדו אל המקום בו היה הבור מלא עד לשפתו. עץ אלה אטלנטית מכוסה בעלווה ירוקה ממזרח. שום מכונית על הכביש. שקט. עזבנו את הכביש בצומת דרך העפר המובילה למעלה ערוד. המכתש בשעת אחר צהרים. דרך שבנו מלכים ישראלים ואחריה השתמשו בה רומאים וביזנטים והבריטים שחיפשו עם חברת הנפט העירקית נפט בקמרי הנגב וחטיבת הנגב בדרכה דרומה לאילת. מסע בנגב דרומה הוא מסע דרך הזמן אחורה, דרך חלון חסר בזמן.
נסענו לפגוש את פרופסור עימנואל ענתי, ראש המכון לפרהיסטוריה של צפון איטליה ואחד המדענים הנחשבים בעולם בתחום זה. ענתי הגיע לכרכום בפעם הראשונה לפני 45 שנים, כשהיה סטודנט של שטקליס, הפרהיסטוריון הגדול של האוניברסיטה העברית. את שמו של ענתי שמעתי מיהושוע יצחקי, איש רב תחומי שלימד גיאולוגיה באוניברסיטת תל אביב ולמד גם הוא אצל שטקליס. יצחקי הזכיר את שמו של ענתי כמומחה העולמי של אונסק”ו לציורי סלע. ענתי, לאחר שהשלים תואר ראשון בגיאוגרפיה היסטורית ותואר שני בפרהיסטוריה, למד עוד תואר ביחסים בינלאומיים בהרווארד והגיש את התזה שלו לתואר דוקטור באתנולוגיה בסורבון. חוץ מהמכון שהקים והוא מנהל בצפון איטליה, לענתי יש זיכיון מטעם רשות העתיקות לסקור, לחפור ולתעד 200 קילומטרים רבועים שמרכזם הר כרכום.
ישנו באפיק במקום בו מטפסת הדרך אל מעלה שגיא לפני שהיא פונה ויורדת אל באר כרכום עם המים המלוחים והגופריתיים שכמעט ואינם ראויים לשתייה. ענתי מזהה את באר כרכום כרפידים. את המרחב שמסביב להר כרכום כמדבר סיני. הבור, ששפוכת החפירה שלו מוקפת באשלים, היה יבש וסתום. ירדתי וחפרתי לתוך החומר הלח, מחכה למים שימלאו את הת’מילה, ידי מתכסות בבוץ חרסיתי.
כשהגענו למרגלות ההר, היו משאית היונימוג, הג’יפ והעגלה עם מספר אנשים עמלנים סביבם. צרפנו את העוף שעישנו בלילה על המדורה לארוחת בוקר מאוחרת שלאחריה הובילה משאית היונימוג המרופטת את הג’יפ האמיץ של גלי אל כביש הגבול עם מצרים ואני הכתפתי את המימייה ואת המצלמה וטיפסתי אל ההר. שביל מדוד ולא קשה. מלמעלה נבלע קול הגנרטור והמדבר השתתק. חציתי מערבה על משטחי החמדה, בוחן את חרוטות הסלע הנראות כאילו נצרבו לתוך הסלעים הבולבוסיים הכהים הפזורים בהר ועל דפנות הואדיות המתנקזים מערבה. פה מתחילות הרמות, הכרכום, השגיא, הר חריף, בין ההרים חבויה קדש ברנע, הנאה בה התרכזו בני ישראל לפני שנכנסו לכנען, ממנה שלחו את המרגלים. המקום שעל פי ענתי נמצא בין מדבר צין שמצפון לו למדבר סיני שמדרום. עוד דרומה, במקום בו זורם נחל פארן מזהה ענתי את מדבר פארן. גם השם הערבי של המקום ואדי ג’יראפי – הגורף, משמר את השם הקדום.
ציורי סלע: יעלים, יענים, תמונות ציד, דברים שנראו ככתובות פרוטו-סינאיות בנות למעלה מ – 4000 שנים, ראשית הכתב העברי, מקדשים נמוכים עם מזבחות, מעגלים לבנים מוזרים בתוך הרמה השחורה של החמדה, מגרדי וגרעיני צור. חציתי את ההר מזרחה. זבילי רקטות ומארזים של מטוסים מתאמנים. החום של חמסין אביבי מתקרב. האושר ללכת לבד במדבר שבו ג’יפ מוביל את הנוסע בקטעים שאין בהם דבר מלבד מדבר אל המקום בו הוא שומט את הטכנולוגיות הרעשניות ונבלע בדממה. הבטתי מזרחה אל הפארן ואל נחל כרכום. לידי היה מונח סלע בדמות אצבע. כל כך הרבה דברים מוזרים יש על הכרכום, מין אצבע עגולה ומבורזלת אדומה בעובי זרוע של גבר מבוגר. אצבע אלוהים? ליד הסלעים היה מונח מגרד צור שניראה כמו קונכייה של צדף, מסרקית, המגרד שחלקו המעוגל היה משונן בשברורים לתוך הצור, היה עדיין חד אחרי עשרת אלפי השנים או יותר שהוא רובץ בין החמדות האדומות של ההר. שתיתי מהמים, מכרסם עלים ירוקים כהים, מרירים – כרוביים שצמחו באפיק הואדי הרדוד ועברתי על פני החרוטות עד למקום בו מתחתר הנחל הרדוד למפל. מעל למפל היתה מערה קטנה – מחסה אבן שרועה או נוסע ניקה בזמן מן הזמנים. הנחתי את המצלמה והמימיה למרשותי, חלצתי נעליים ועצמתי עיניים בצל המבורך, מכוסה בדממה דקה.

כשירדתי, היו האוהלים הגדולים בנויים ולידם עמד עוקב המים, במרחק מה צפונה מהם, הקימו אנשים אוהלים קטנים בשלל צבעים. כל פעם אני מתחלחל מחדש מהמקום שבוחרים אנשי רשות שמורות הטבע לחניון – ניראה שיש להם כשרון לבחור את חלקת האדמה הגרועה והדוחה ביותר, עם אוסף האבנים ובלי טיפת הרכות האפשרית, ולהציב שם שלט המודיע על חניון לילה. המחנה התארגן בין האבנים, מציב את עצמו על ראשית השביל להר, מוכן להמשך סקר. נפגשנו באוהל חדר האוכל, ענתי היה לבוש בבגדי חוקר חומים וחבוש בכובע. איש בשנות השבעים שהסקרנות דורכת את גופו.

איפה נמצא הר סיני האמיתי
ענתי קיבל מרשות העתיקות הישראלית זיכיון לסקור 200 קילומטרים רבועים של מדבר. 20 שנים שהוא סוקר. ענתי משוכנע כי הכרכום הוא הר סיני של המקורות. “המסורת של דרום סיני היא מאוחרת, ביזנטית-” הוא אמר כשישבנו ליד שולחן העץ הארוך באוהל.
“כן,” אמרתי, חשבתי על זה בעצמי לפני תשע שנים. אז ישבתי בסיני ודברתי עם אילן לכיש על נבטים, רומאים ואימפריה ביזנטית שניסתה לחסל דרך מסחרית בעזרת אלוהים. חלק מהכתיבה על דרך המשי ועל דרכים השתמשה בדוגמת המניפולציה האלוהית של ג’בל מוסא כמו דברים קטנים : קתרינה היתה שם קודם. היא באה לשם לפני משה לאחר שנצלבה כאחת מראשונות הנוצריות של אלכסנדריה וכך קיבלה את הפסגה הגבוהה בסיני. על הר משה עצמו מתחילים השרידים העתיקים רק בתקופה הביזנטית, לפני קצת יותר מ – 1500 שנים, הרבה אחרי שנכתבו ונחתמו ספורי התנ”ך. קדושה מאוחרת משום סיבה כלכלית, השתלטות ביזנטית על דרך המסחר שעקפה את שולי האימפריה והגיעה ישירות לאלכסנדריה, ניסיון להחליש את אלכסנדריה ולפגוע בנבטים. מלכים שמפעילים צבא כדי להגן על דת כדי להשתלט על מסחר כדי שיהיה להם כסף לקנות קולות.
אבל יש עוד נקודה קטנה שלא צריך לשכוח – קידוש ג’בל מוסא שבסיני נעשה על ידי היוונים האורתודוקסים, ממשיכיה של הכנסייה הביזנטית. את ברכת הכנסייה לכרכום נתן אפיפיור קתולי – איש הנמצא בעימות נוקב עם הפטריארך היווני אורתודוקסי שסנטה קתרינה נתונה למרותו.
“כשהייתי במנזר סנטה קתרינה שאלתי את ראש המנזר איפה נמצאת ההוכחה שהר סיני הוא דווקא שם – כי פה הסנה אמר ראש המנזר.” צחק ענתי. “פה על ההר יש קבוצות חרוטות סלע שיש לה התייחסות לסיפורי תנ”ך, חרוטות שהן מתקופת הברונזה, וזה עוד לפני שהתנ”ך נכתב, זו העדות הקדומה ביותר לסיפורי התנ”ך, יש פה אדם מתפלל, ועין אלוהים מביטה מהסלע, הנה תביט בחרוטה הזו -” הוא פתח את הספר שהוציא על הר כרכום (HAR KARKOM IN THE LIGHT OF NEW DISCOVERIES) בתצלום חרוטת עין שיש לה שבעה קווים מלמעלה ושבעה מצידה התחתון “7 פעמים נאמר במקרא עין אלוהים מביטה מהסלע. ויש על ההר אבנים אנטרופומורפיות – דמויות אדם, אלו הם הטרפים שבמקרא וטרפים אלו מונחים במקומות בהן עומדים מזבחות.” באחד הציורים על ההר ניראה מטה ונחש. באחד אחר ניראה ציור של לוחות הברית המחולקים לעשרה ריבועים. “שזה הר קדוש כולם מסכימים.” אומר ענתי. “גם אם זה לא הר סיני אי אפשר להתווכח עם קדושת ההר, השם המקומי של ההר הוא ג’בל עיידיד – הר החוגגים, מצאנו 1200 אתרים בשטח הסקר ש- 200 מהם מזבחות ומקדשים. חלק מהאתרים מסביב להר הם גדולים מאוד. יש פה אתר עם יותר מ- 100 יסודות לסוכות, עם רחובות וחלוקה – עיר קטנה. ומעל מעלה שגיא יש אתר מבוצר עם חומה.”
שאלתי את ענתי על חרסים, אלא שענתי הוא פרהיסטוריון במהותו ואינו מאמין גדול בחרסים, שלא כאנשי ארכיאולוגיה המקראית שעל פי החרס שימצאו יקום או ייפול.
“יש חרסים, מהכלכולית (לפני 5000 שנה) ועד לשלב מעבר לברונזה התיכונה (לפני 3500 שנה), החרסים באתרים עצמם הם מהברונזה הקדומה ועד התקופה ההלניסטית-רומית.”
עם ישראל קדום באלף שנים ממה שחשבנו
“משה ובני ישראל הם רק האפיזודה האחרונה בהר האלוהים. תיראה, יש אי הסכמה על הכרונולוגיה של יציאת מצרים, השמרנים טוענים כי היא התרחשה במאות ה- 13, 14 לפנה”ס והאסכולה החדשה טוענת כי לא התרחשה בכלל, שזוהי אגדה מיתולוגית, האחרונים, מכיוון שלא מצאו פתרון ואימות לסיפור, הפכו אותו לאגדה. אלא שיש כאן סטירות. הראשונה היא אסטלת (לוח זיכרון) ישראל שאפשר לראות במוזיאון המצרי בקהיר, האסטלה היא מ- 1220 לפנה”ס (ישראל הוכה, לא נותר לו זכר…) ישראל היא כבר ישות פוליטית במאה ה- 13 לפנה”ס ולפיכך יציאת מצרים חייבת להיות לפני התאריך הזה. יותר מזה, לפי ממצאי הסקר, אין יישוב של שבטים כחורים, מדיינים ועמלקים עליהם מדבר המקרא בתקופה הזאת.”
“ויש לך רעיון מתי יצאו בני ישראל ממצרים?”
“יש לו יותר מרעיון.” אמרה אריאלה, אשתו, שישבה בצדו השני של השולחן.
“בהחלט. בסוף הממלכה העתיקה. בזמן השושלת ה- 6.”
סביב 2400 לפנה”ס. כמעט לפני 5000 שנה. שונה מאוד ממה שהיה מקובל. עד עכשיו, למי שחיפש אימות כרונולוגי ליציאת מצרים, תוארכה יציאת מצרים למאות שקדמו להתנחלות וההתנחלות היתה בין 1250 ל – 1050 לפנה”ס. יותר מזה, אם ענתי צודק – זוהי הודעה דרמטית המקדימה את זמנו של עם ישראל באלף שנים. לא נולדנו עם אברהם לפני 4000 שנים, אלא אלף שנים מוקדם יותר! לא רק שאנחנו הכי עתיקים – אנחנו הכי הכי עתיקים. למי שעתיקות נחשבת.
“תיראה, יש בתנ”ך שוני מהותי מאוד בין ספר יהושוע שנכתב בעברית עתיקה מאוד לבין ספרי השופטים שנכתבו בעברית מודרנית. ספר שופטים מתאים לזמנה של אסטלת ישראל, המאה ה- 13 לפנה”ס. יותר מכך, חסרים ספרים בתנ”ך. הספרים החסרים הם הספרים של הפרק האבוד של בני ישראל, אלו הספרים המדברים על תקופת אל עמרנה והחבירו (מאות 19 עד 12 לפנה”ס). לפני זה היה יהושוע, יהושוע הרס את יריחו והעי במאה ה- 21 או ה- 22 לפנה”ס. דבר המתאים לשכבות השריפה בברונזה הקדומה של הערים. ולפני זה כיבוש עבר הירדן ולפני זה קדש ברנע. בני ישראל ישבו בקדש ברנע ארבעים שנה. ארבעים בא מהשורש ארבה- זמן לא ספור, מושג סמלי של הרבה.”
“ומה היה מספרם?”
“ארבע מאות אליף. אליף הוא ראש משפחה. ארבע מאות משפחות. כ- 4000 נפש לכל היותר. שבט גדול – אבל אפשרי לנדודים, לאחר תקופה ארוכה הם פנו לעבר הירדן והתיישבו שם. צריך לזכור שקדושת הר כרכום נעלמת במאה ה- 20 לפנה”ס.”
“למה?”
“אקלים. אין גשם, יובש קיצוני. במשך כמעט 1000 שנים אין ישובים בהר הנגב ורק לאחר מכן התיישבות הססנית בתקופה הישראלית.”
האם הנגב הוא ארץ עצמאית, או שמא הגבול עובר בערבה בין הרי אדום לסיני והנגב הוא מקום שקיבל את שמו לפני כמה אלפי שנים כשהיה לחלקת הארץ היבשה ביותר במזרח התיכון? מנוגבת מכל טיפת לחות? רובע אל חאלי, האזור הריק – חצרמוות שבקצה רמת סיני, השוליים הנמוכים לכיוון הערבה לפני ההתרוממות האדירה של הרי אדום.

ההר מושכח על ידי הרבנות
“ואיך זה שההר הקדוש ביותר באזור נישכח בבת אחת, למרות שהיה מקום התהוותו של השבט של בני ישראל?”
“בגלל הרבנות. כי הם רצו שהמרכז יהיה בירושלים. שהכסף יגיע אליהם. למרכז. הרבנות לא השתנתה.” לפחות דבר אחד בעולם הולך ומשתנה. מזל שהר כרכום הוא שטח אש וכמו שאמרה גלי, כשיחזירו את רמת הגולן, יישאר רק הנגב כשטח אש לשטחי אימון מתכווצים. בלילה, כשהבערנו מדורה של גזעי ערטלים, אשל סחופים ורתמים יבשים רעמו מטוסים לא רחוק מעלינו, עוברים קרוב במשימות האימון, קורעים את השלווה המדברים, מנצנצים באורות כנף.
“איפה האתרים הישראלים בעבר הירדן?”
“זה מאוד פשוט, אני בדקתי אותם, בכל מקום, אתרי הברונזה, והם נזכרים במקורות.”
במצבת מישע, במאה ה- 9 כותב מישע מלך מואב שהכה את ישראל שישב בארץ מעולם. כמה זמן זה מעולם?
“בני ישראל ישבו בעבר הירדן עד המאה ה- 21 ואז יש עזיבה טוטאלית ב- 2000 לפנה”ס.”
מה שענתי אומר הוא שבני ישראל לאחר שקבלו תורה בהר כרכום וחצו את המדבר לעבר הירדן – ישבו שם עד לפני 4000 שנה ואז החלו לחדור לחלק המערבי של ארץ ישראל.

חרדון בהר כרכום

הכתב הקדום והדרכים העוברות בארץ יה

שאלתי את ענתי על הכתב הפרוטו-סינאי שראיתי על הסלעים. פיטרי מצא בסרביט אל חאדם שבסיני כתובות פרוטו סינאיות, הכתב הפרוטו-סינאי נחשב לאביו של הכתב הפיניקי שהתגלגל לכתב העברי.
“יש כתובות פרוטו-סינאיות בהר כרכום, 12 מהן מוקדשות ליה. תזכור גם ששנחאת (סינוחה) המצרי שנמלט במאה ה- 18 הולך לארץ יה. יה היה אחד מהאלוהים של הכרכום. היהודים אמצו אותו. הר האלוהים הוא הר של אלים רבים. המדיינים הם האבות הרוחניים של היהודים.”
משה התחתן עם ציפורה בת יתרו המדייני. כשבני ישראל, אחרי הקרב עם עמלק, מגיעים לרגלי הר האלוהים, מביא יתרו, כוהן מדיין את משפחתו ומלמד את משה איך לשפוט את העם.
“ארץ מדיין הייתה משני צדדי הערבה. פה היה הגבול בין נחלות המדיינים והעמלקים, לכן עברה פה גם הדרך הבינלאומית – בתחום המפורז שבין נחלות. ההר היה מקום בגבול השבטים.” כמו שייח עוואד – גדול קברי השייח של סיני הנמצא בגבול ההר הגבוה, בשטח שאינו ממש של הג’בליה, הגררשה, העליגת והמזיינה והוא מקודש לכל השבטים ומשמש להם כמקום עלייה לרגל לזיירה השנתית.
“רוב החרוטות של הפולחן הן מתקופת הברונזה והכלכולית, ציורי סלע האופיינים לשבטים חצי נוודים בשולי המדבר לאורך הסהרה.” ענתי הוא יועץ אונסק”ו לחרוטות וציורי סלע.
“3-5% מהחרוטות הן פרה-ניאוליט, 8% כלכלולית, 20% מהברונזה הקדומה, 1% מהברונזה התיכונה והמאוחרת, 10% מתקופת הברזל, 35% רומי- ביזנטי והשאר מוסלמי.
וכמה מתוך הברונזה הקדומה הן כתובות פולחניות?
“הרוב.”
“ולמה דווקא ההר הזה?”
“מסורת. לכל מיני עמים. לפני כמה שנים פרסמתי סברה כי בגלל הצור הנהדר שיש פה הוא הפך לקדוש לפני 15 אלף שנה. הייתי משוכנע בזה, היום לא כל כך, אבל אין לי הצעה אחרת.”
“אם אתה חושב שהוכחת כי ההר הוא הר קדוש ומצאת בו התאמה כל כך גדולה, מה עוד אתה מחפש?”
“אני רוצה להוציא מפת סקר שהיא למופת. מעבר לתיאוריות, אני לא עוסק בזיהוי – אני רוצה לתת תאור מפורט ושלם של כל האתרים.”
עוד כמה זמן תעבוד כאן?”
“אני בשנה ה- 19, הקצבתי 20 שנה למחקר.”
“בהחלט” גיחך אמיר גדנאור ממעלה שחרות שמארגן את המחנה בשנים האחרונות, “גם בשנה שעברה זו היתה העונה לפני האחרונה.”

מקדש 12 השבטים

החום נשבר וענתי הוליך את החופרים לסיור למרגלות ההר. מעבר ליובל נחל כרכום השתרעו האתרים. מבני ברונזה קדומה עם קירות קדומים, מחנות עצומים על פני השטח. צפיפות האתרים מסביב לכרכום אינה הגיונית למדבר קשוח כל כך. ענתי התכופף והרים כלי אבן שקערורי שהיה מונח ליד מזבח ומצבות, מניח אותו בחזרה במקומו. אין סיטו. הוא הצביע על טרפים – אבנים אנטרומורפיות ליד מבני הפולחן. מתחת לגבעה שממערב להר, במרחק של פחות מחצי קילומטר, עמד מקדש מוזר שניראה כספירלה, נחש המתגלגל סביב עצמו. או חילזון. על ההר יש חרוטת סלע בדמות חילזון. חילזון או נחש?
“איפה כדאי להתפלל?” שאל הכומר הקתולי שבא לחפור עם ענתי.
“בכל מקום טוב, אבל הטוב ביותר הוא על ראש ההר.” צעדנו מעט דרומה אל המחנה הענק שעמד ממזרח לאפיק הנחל היורד ממצוקי ההר. “יש 100 מקדשים על הר שאורכו מצפון לדרום 4 קילומטר ורוחבו שניים. וזה המקדש שעליו נכתב בספר שמות פרק כ”ד:
“ויכתוב משה את כל דברי ה’ וישכם בבוקר ויבן מזבח תחת ההר ושתים עשרה מציבה לשנים-עשר שבטי ישראל.”
אתה מבין, זה היה חייב להיות קרוב למחנה, מרחק הליכה, משום שהוא קם השכם בבוקר ובנה מקדש. והנה המחנה והנה המקדש. הוא הצביע על 12 מציבות האבן שסודרו בשני טורים של 6 אבנים שעמדו בניצב להר. מזבח המקדש היה מצפון. וזו אבן אנטרופומורפית -” בין המזבח וקרוב למרכז המציבות עמדה אבן עם שקערוריות שבמאמץ ודמיון היה ניתן להפיק ממנה פרצוף אנושי.
“לאיזה כיוון מביטים המקדשים?”
“אין אחידות, חלק מזרחה אל השמש העולה, חלק אל ההר וחלק דרומה.”
“מה יש בדרום?”
“מכה” חייך ענתי בעברית במבטא איטלקי רך, “אין לי מושג.”
הוא המשיך בסיור. התכופפתי אל קרקעית הנחל וקטפתי כוכב ריחני, צועד כשהשמש בגב אל המאהל.
הכרכום הוא הר אלוהים. אם הוא הר סיני או לא. הצבא מגן עליו. שטחי האש. כמה נזק יגרם למקום? כמה מסחר? האם מדינה יכולה לוותר על אתר בסדר גודל כזה, שילוב של מאות מזבחות עתיקים, ציורי כתובות מהמפליאים שיש? האם צריך לסגור את ההר? הכרכום, שלא כג’בל מוסא, הוא נוח לעלייה. והאם זה הר סיני? למה לא? העדויות מסביב משכנעות הרבה יותר מאלו של המועמד בדרום סיני. והכרונולוגיה החדשה – כל כך מפתיעה – העולם מסתדר אחרת לגמרי. עם ישראל יוצא עתיק באלף שנים ממה שהיה עד היום. כמעט בגיל של הסינים הקדומים. לא רע בשביל עם שמחפש בהתמדה שורשים והצדקות.

כתבת וידאו למבט 2 על הר כרכום של ענתי והוויכוח עליו

האתר של הר כרכום, פרופסור עימנואל ענתי

מהנחלים הגדולים להר כרכום מסלול ג’יפים על פי עופר אוגש מאתר 4X4

כתבת מסע מפורטת על הכרכום ומקורותיו בבלוג של משה הרפז