אמר הווי דזה: “אני לא אתה, ומוסכם שאיני יודע אם אתה יודע; והרי מוסכם שאתה לא דג, ולפיכך אין עוד ספק שאינך יודע אם הדגים שמחים.”

1.

ג’ואנג דזה והווי דזה טיילו על הגשר על הנהר האו.
אמר ג’ואנג דזה: “הלבנוניות שוחות אנה ואנה כרצונן, זוהי שמחת הדגים.”
אמר הווי דזה: “אתה אינך דג, מנין אתה יודע שהדגים שמחים?”
אמר ג’ואנג דזה: “אתה לא אני, מנין אתה יודע שאינני יודע שהדגים שמחים?”
אמר הווי דזה: “אני לא אתה, ומוסכם שאיני יודע אם אתה יודע; והרי מוסכם שאתה לא דג, ולפיכך אין עוד ספק שאינך יודע אם הדגים שמחים.”
אמר ג’ואנג דזה: “הבה נחזור אל ההתחלה. כשאמרת ‘מנין אתה יודע שהדגים שמחים?’ כבר ידעת שאני יודע. ידעתי את זה מעל לנהר.”
(ג’ואנג דזה, פרק  )171.

2.

ג’ואנג ג’ו היה עני ולכן הלך לשאול קצת דוחן מהרוזן הממונה על הנהר הצהוב: “ברצון,” אמר הרוזן, “מיד אחרי שאקבל את דמי החכירה אלווה לך שלוש מאות זהובים, בסדר?”
פניו של ג’ואנג ג’ו האדימו מכעס והוא אמר: “כשבאתי לכאן אתמול שמעתי קול עולה מהדרך; הסתכלתי מסביב וראיתי קרפיון זהוב בתלם המרכבה. ‘מה אתה עושה כאן, קרפיון,’ שאלתי אותו, והוא השיב, “אני תושב הים-המזרחי; אולי יש לך כמה כפות מים להחיות את נפשי?’ ‘ברצון,’ אמרתי לו, ‘אני עומד לצאת דרומה, לבקר את מלך וו ויו’אה. ומשם אפנה אליך את מי הנהר המערבי, בסדר?’ פניו של הקרפיון האדימו מרוב כעס והוא אמר: ‘איבדתי את מה שאיתי תמיד, ואין לי מקום לחיות בו. כמה כפות מים יספיקו לי לחיות; אבל אם זה מה שאתה אומר, מוטב לחפש אותי קודם בחנות לדגים מיובשים.’ (שם, פרק, 26)

אווזי סיד

3.

קונפוציוס ראה את לאו דאן ודיבר על אנושיות וצדק. אמר לו לאו דאן : ‘כשהמוץ מעוור את העיניים, השמיים והארץ וארבעת הכיוונים משנים את מקומם ; כשהיתושים עוקצים את העור, קשה להירדם עד הבוקר. אך האנושיות והצדק מרגיזים בשיממונם את לבי, ואין בלבול גדול מהם. אתה עשה שהעולם לא יאבד את תומו, נוע עם הרוח ועמוד אצל הסגולה ; מה לך שתרעיש, כמי שמחפש את בנו האובד ומכה בתוף גדול?
האנפה אינה לבנה בזכות אמבט מדי יום
העורב אינו שחור בזכות מרחץ בדיו
תומם של השחור והלבן אינו ראוי להיות עניין לפלפול; ואילו נקודת השקפה של תהילה ושבחים אינה ראויה שירחיבו ממנה. כשהנחלים יבשים והדגים מוטלים יחד בחרבה, הם מרטיבים זה את זה בהבלם ומלחלחים זה את זה ברוקם ; מוטב שישכחו זה את זה בנהרות ובאגמים. קונפוציוס חזר לביתו ושלושה ימים לא פצה פיו. שאלוהו תלמידיו : ‘אדוננו, ראית את לאו דאן, התוכל לאמוד שיעורו?’ אמר להם קונפוציוס : ‘היום סוף-סוף ראיתי את הדרקון ; הדרקון בהצטנפו כולו גוף, בהיפרשו כולו קווים ; רוכב על אד עננים וניזון מהיין והיאנג. פי נפער ולא יכולתי לשוב ולסוגרו ; ואיך אוכל לאמוד שיעורו של לאו דאן?’ (ג’ואנג דזה,14)

108 שירים מן הקלאסיקה הסינית. תירגום דן דאור הוצאת חרגול.