סוונטי. צפון מערב גיאורגיה

מבוא
גיאורגיה (יוונית- ארצם של עובדי האדמה וגם ג'ורג'יה, גרוזיה, סקריטבלו) היא מדינה קטנה (כ-70,000 קמ"ר – כ-5 מליון תושבים) שנמצת בקווקז על אחד הצירים הראשיים של דרך המשי שמוביל בין הים הכספי לים השחור, ובין מישורי רוסיה שמצפון לקווקז לארמניה ואירן בדרום.
מאבקים מתמידים בין כוחות שהגיחו ממזרח ומדרום (פרסים, רבים טורקים) מצפון (רוסים) וממערב (יוונים, רומאים, ביזנטים) והיסטוריה מקומית של שבטים וקבוצות הרריות, עצבו את ההיסטוריה של הארצ שהיא עשירה מגוונת וייחודית.
השכנות המודרניות – רוביה מצפון, טורקיה והים השחור  ממערב, ארמניה מדרום ואזרבייגאן בדרום הם שיקוף של ההיסטוריה הגיאופוליטית של הארצ.
האגדה החיצונית העתיקה שמיוחסת לגיאורגיה הוא סיפור המסע של הארגונאוטים– 49 הגיבורים היוונים ובהם הרקולס והתאומים קאסטור ופולוקס בהנהגת יאסון שיוצא להביא את גיזת הזהב מקולכיס- ממלכה עתיקה שהיתה במערב גרוזיה ובירתה ייתכן קוטאיסי ומולך בה המלך  פליאס. סיפור גיזת הזהב – צמרו של אייל פלאי בגן הנשימר על ידי דרקון או נחש מיתולוגי, נשמר גם היום בנוהג של תושבי הקווקז לפרוש צמר כבשים על הפלגים היורדים מהקווקז הגבוה על מנת ללכוד פירורי זהב הנשטפים בהרים שכן ההרים , חלק מהקימוט האלפיני-הימלאי, יצורים עם התקמטותם ועלייתם שברים בהם עולים עורקים הידרו טרמליים (מים חמים) הממיסים בדרכם מתכות ומינרלים מהסלעים ויוצרים גידי מחצבים שבבוא הזמן מתבלים ונשטפים עם מי הנהרות לעמקים.

עונה למסע
העונות המועדפות ההן האביב והסתיו (מאי-יוני, ספטמבר עד נובמבר) מזג האוויר יבש יחסית ולא חם והארץ שופעת פירות, חאצ'פורי ויין.
באביב יכולים לרדת גשמי אביב ושמים אפורים יכולים לסמא את היום. הפיצוי הוא הארצ הירוקה להפליא ושלוגיות על ההרים שמנמרות אותם ועושות אותם לניפלאים.

הקיץ חם מידי והחורף קר ובחלקים מסוימים מושלג עד מושלג מאוד.

מלחמה בגיאורגיה – 2008
אתרים
טבליסי
הבירה, טבליסי, יוסדה במה החמישית על ידי ואכטאנג גורגאסלי ("בעל ראש הזאב") שהעביר את הבירה ממצחטה 27 קילומטרים לכיוון מערב, למייצר הרים שנימצא על הקורה, בעיקר על מנת לייצב מבצר ועיר במקום שבו יהיה אפשר לעצור בקלות צבאות המגיעים מדרום וממזרח – את הצבאות הפרסים הססאינים בהם נאבק באותה תקופה. ההבנה האיסטרטגית הולידה את העיר שהתפשטה ממקום המבצר המקורי מזרחה ומערבה ואל הגבעות הנוחות יותר שמצפון לנהר.
המעבר נעשה מסיבה דתית – הפרדה בין בירה מלכותית למרכז דתי – שכן עד אז היתה הבירה במצחטה וכן בגלל סיבה אסטרטגית – האיום הפרסי – מצחטה לא ניתנת להגנה ומיקומה של טביליסי – 27 קילומטרים מזרחה, אפשר להקים מצודה על אפיק הנהר והדרך הראשית ולמנוע מאויבים להגיע ממזרח למערב (או להפך) בצורה יעילה.
אגדת הייסוד של העיר מנמקת את הקמתה קצת אחרת. היא מספרת שהמלך יצא לצוד וירה חץ בצבי. הצבי נעלם בסבך קנים שהקיפו מעיין. כשהגיעו אליו נערי המלך, הוא קם כאילו לא נפגע ממעיינות המים החמים בהם רבץ ונמלט לדרכו. המלך התרשם מיכולת הריפוי הפלאית של המעיינות וייסד במקום את טביליסי – שפירושה מים חמים.
המעיינות החמים נמצאים מתחת למצודת העיר על הגדה הדרומית של הנהר ופועלים גם היום. הם מהטובים שיש ותענוג גדול  לטבול בהם או להתפרק תחת ידיו של בלן כבד גוף.
אזור המעיינות הוא הרובע האזרי והארמני של העיר שפה אינם ניצים ומעל המרחצאות מתנוסף מינארט מסגד (שיעי).
בגדה השנייה, מעבר לגשר נמצאת כנסיית מטחי שלפניה נמצא פסלו של ווכטאנג רכוב על סוס.
כנסייה ממוקמת יפה על מצוק סלעי, נאה מבחוץ ומליאת אווירה גיאורגית מבפנים.
בצד הדרומי, לתוך הרובע ובמרחק קצר ממנו נמצא הרובע היהודי ובו בית הכנסת. שני בתי הכנסת. זה של הקומה הראשונה קטן וזה של הקומה השנייה מרווח יותר. אפשר להיכנס לביקור.
מבית הכנסת אפשר ללכת מערבה לאורך רחובות האבן הקטנים של מה שמכנים הגיאורגים טביליסי הישנה, בתים נעימים, מסעדות בתי קפה וגלריות בחלק ההיסטורי של העיר ולהגיע לקתדרלת סיוני – ציון. זהו מקום מושבה של הפטריארכיה הגיאורגית. הקתדרלה נאה ובה מוחזק הצלב הקדוש הגיאורגי השמוט שעשוי מזמורות גפן של נינו הקדושה. ממערב לכניסה ובחצר יש שורת ברזים מהתקופה שהמקום ניכבש על ידי הפרסים במאה ה-18 והכנסייה הפכה לזמן מה למסגד.
מדרום לרחבות המרוצפים של מרכז העיר נמצא גשר הזכוכית שבנה האדריכל האיטלקי שהיה חביב על מיכאל סאקאשוווילי ובנה מספר מבני זכוכית חדשנים ובולטים ברחבי טביליסי.
הגשר נאה והמבנים שמסביב בולטים אם כי לא תמיד נדבקים לעיר.
מהגשר נשקף משכנו החדש של המוזיאון דמוי צינורות הזכוכית ומערבה ממנו בית הפטריה.
על הגבעה הצפונית נמצא משכן הנשיא ועל ההר מתחת למצודת אנארקלי נמצא ביתו של האוליגרך שהפך לראש ממשלה- שחיתות וראוותנות שמופיעים ביחד.
מעל מבני העיר העתיקה – ומחברת אותם עם הגן הבוטני – יש מנהרה עצומה שנחפרה בדופן ההר על ידי הסובייטים בימי המלחמה הקרה על מנת שתשמש מחסה לתושבי העיר בפרוץ המלחמה הגרעינית. המנהרה תוחה מפעם לפעם וכדאי לבקר  בה ולעבור דרכה. משונה ומעניין.
שדרות רוסטאוולי שמתחילות כאן מכיכר החירות שבה עריית טביליסי ואחד ממלונותיה הטובים של  העיר חוצה את העיר מערבה בצידו הדרומי של הנהר. בצידו הצפוני של הרחוב נמצא המוזיאון שבו חלק הזהב הוא אחד האוספים היפים והמרשימים שיש. בקומה השלישית יש את תערוכת הכיבוש הרוסי – תגובת הנגד הגיאורגית לתבוסתם במלחמה הקטנה והטיפשית  ב-2008.
בהמשך הרחוב נמצא הפרלמנט של גיאורגיה ולאחריו כיכר שבצידה הצפוני מלון ראדיסון המשופצ ומולו מקדונאלד. מעט מערבה משם נמצא בניין האופרה של טביליסי ובנייני האוניברסיטה השונים ולאחריהם שכונות מגורים.
אלו אזורי המגורים היקרים בעיר. שכונות הבלוקים הסוציאליסטיות הן לכיוון מערב- היציאה מהעיר לכיוון מצחטה ובצד המזרחי – לכיוון מה שהמקומיים קוראים: "הים של טביליסי" מאגר התפעול הגדול של הסכר שמעולם לא הופעל מצפון מזרח לעיר.

גיאורגיה – דרך המשי

מצחטה
מצחטה נמצאת בחיבור בין שני נהרות גדולים – הארגאווי שיורדד מהצפון ומלווה את הדרך הצבאית ממעבר ההרים שמעל גודארי ועד שהוא נשפך לקורה- או למטרקווארי שזורם דרך טיבליסי אל הים השחור. אפיקי הנהרות יצרו את הדרכים הגדולות שהובילו מזרח מערב וחבירו את הים השחור עם הים הכספי ואת הסעיף שעלה צפונה לאורך הארגווי על מנת לחצות את הקווקז הגבוה לכיוון וולדיקווקז והערבות הרוסיות.
בחיבור הזה נולדה מצחטה ששימשה שכבירתם של מלכי מזרח גיאורגיה במאות הראשונות לספירה עד שהעביר ווכטאנג גורגאסלי ("בעל ראש הזאב") את הבירה לטיבליסי מכיוון שעל מצחטה קשה להגן וקשה לחסום פולשים מצפון ומדרום, בעוד בטיבליסי על ידי מיקום הבירה סביב המעיינות החמים (מתחת למצודת אנארקאלי) קל לחסום פולשים ממזרח (ואכטאנג נאבק באותה תקופה בפרסים שהגיעו ממזרח).
מצחטה היא המקום בו קיבלו המלכים הגיאורגים את הנצרות בראשית המאה הרביעית ומקום הנס של נינו הקושה שהגיעה מקפדוקיה.
זו עיירה נחמדה ומאז שהחליטו ביונסקו להפוך את המקום לנכס עולמי (2005) הוא התלקק מעט והפך תיירותי יותר ומזכיר במידת מה את בקטאפור שבעמק קטמנדו.
שני האתרים החשובים של המקום הם כנסיית ג'ווארי (הצלב) הנמצאת על הגבעה השולטת ממזרח לעיירה ומעבר לנהר והקתדרלה הגדולה של סווטי-צחובלי (העמוד נותן החיים)

ג'ווארי
ג'ווארי היא כנסיה לא גדולה שאבניה סחופות וכרבות המכנסיות הגיאורגיות, החוצ לא מעיד על החלל הפנימי שיש בו הוד והרגשה של התעלות – דבר שמאפיין את רוב כנסיותיה של הארצ.
זה המקום שבו לפי המסורת ניתן (או שמא חלמה) נינו הקדושה שמרים מגישה לה את הצלב העשוי מזמורות גפן שהוא סימלה של הכנסייה הגיאורגית – מעין צלב עם זרועות מוטות כלפי מטה. הצלב נמצא היום בקתדרלת סיוני (ציון) שמרכז טיבליסי העתיקה.
על פי המסורת נינו שנולדה כשיפחה בקפדוקיה חלמה בגיל 14 שמריה הורתה לה לנצר את איבריה (שמה הקדום של גיאורגיה) ומשבגרה יצאה לדרך.
היא זכתה לאהדה רבה על ידי העם אבל משפחת המלוכה הבחינה בה רק כשהצליחה לרפא את המלכה ננה מחולי קשה ואז החליט המלך מיריאן לנצר את ממלכתו בשנת 337 לספירה- בערך באותה עת שבה החליט קונסטנטין על ניצור האימפריה המזרחית.
או במילים אחרות – נס והתנצרות שבאו בזמן טוב למלך משפחתו עמו ולאימפריה הצמודה להם ממערב איתה רצו לשמור על יחסים תקינים.

סווטי צחובלי
זו ללא ספק קתדרלה מופתית, מעניינת, לא רגולארית שנקשרים אליה כמה סיפורים שהופכים א תהביקור בה למעניין ומשעשע.
הכנסייה הנוכחית נבנתה במאה ה-11 על אתרן של כנסיית העצ הראשונה שבנה המלך מיריאן במאה ה-4 ווכטאנג גורגאסלאי (אבן) במאה ה-5.
לסיפור יסודה נקשר הסיפור על המשפחה היהודית שאחד מבניה – אליאס, היה בירושלים בזמן שישו נצלב ולאחר הצליבה הוא לקח איתו את שלמתו של ישו וחזר איתה לגיאורגיה. סיודניה אחותו שלקחה לידיה את הגלימה, מתה מהתרגשות ואי אפשר היה לקחת את הגלימה מידיה שנלפתו אליה ולכן נקברה עם הגלימה. על קברה גדל עצ ענק מידות. כשבאו לבנות את הכנסיה , הורה המלך לכרות את העצ אבל זה לא ניכנע למלהלומות החוטבים וצמח וגדל כל פעם מחדש עד שהגיעה נינו הדושה ותחת תפילותיה נירפא הצ, החל לשפוע עסיס שהחיה אנשים ואז ירד מהשמים המלך מיכאל והעתיק את הצ ממקומו על מנת שתיבנה הכנסיה. שמה של הכנסיה – העמוד נותן החיים – הוא איזכורו של הנס והמעשה.

הסיפור השלישי מאוחר יותר, והואמתקופת בניין המבנה הנוכחי במאה ה-11 על ידי האדריכל קונסטנטין ארקדזה שרצה (והצליח) לבנות קתדרלה מרשימה מאלו שלפניו. הבנייה לא רקולארית ובזמן הבנייה הוא התאהב בנערה היפה של מצחטה שהשיבה לו אהבה. אלא שהמלך , שהיה נשוי לנסיכה ארמנית שהיתה מבוגרת ממנו בארבע עשרה שנים, לא אהב את הארמנית והתאהב ביפת הכפר. הדבר הוליך לנקמה רבתי שכן בסוף עבודות הבנייה (שהיו בהן לא מעט ויכוחים), כרת המלך את ידו של קונסטנטין בטענה כי הוא לא רוצה שהאדריכל יתכנן כנסיה שתתחרה בזו שבנה. הנערה שלא יכלה להתחתן עם האדריכל ולא רצתה להתחתן עם המלך הפכה לנזירה וקונסטנטין שחייו המקצועיים הסתיימו ואהבתו הפכה לבלתי אפשרית התאבד. יש האומרים שחלון הצלב הקטן בכניסה לקתדרלה מצד שמאל הוא קיברו.
זכר למעשה כריתת היד נמצא על הקיר המערבי של הכנסייה מתחת לקשת העליונה בה מוטבעת יד כרותה מחזיקה באנך.

אחד האוצרות של הכנסיה הוא פרסקו ניפלא מהמאה ה-11 על הקיר המזרחי ובו תמונת העולם – הגיהנום מצד שמאל ובו חיות ומפלצות בצורות שונות וגן העדן מימין.
עוד בצד המזרחי קרוב לכניסה, מעין מבנה של קפלה קטנה שנבנתה בתוך הכנסיה והובאה כניראה ממזרח גיאורקיה.
מתחת לרצפות הקתדרלה קבורים מלכי גיאורגיה.

הדרך הצבאית

הדרך הצבאים מתחילה ממצחטה ועולה לאורך כ-170 קילומטרים עד לגבול הרוסי, חוצה בדרכה את רכס הקווקז הגבוה ומסתיימת בוולדי-קווקז – בירת אוסטיה הצפונית. הדרך עולה לאורך אפיק הארגאבי והיא דרך יפה להלל.
רוב המטטילים עוצרים בדרך בכנסייה המבוצרת של אנאנורי שנמצאת מצפון לאגם שנוצר על ידי סכירת אפיק האראגבי.
הכנסייה יפה מאוד מהגשר החוצה יובל של הארגאבי ועל קירותיה מעל הכניסה חקוקים משפטים גיאורגית מאוחרת וציורים.
המצודה והכנסייה היו שייכים לאציל מקומי שהטיל את חיתתו על הדרך ונרצח על ידי אצילים מקומיים שמאסו פה. הכנסייה נשארה.
גודארי היא עיירת סקי שבה צבר של מלונות מפוזרים באקראי והיא מקום לסקי בחורף ומקום לעצירה בחודשי הקיץ. יש במקום מלונות מסעדות ובתי קפה.
לא רחוק מעליה נמצאת אנדרטת הידידות שמציינת 200 שנות חיבה בין הרוסים הכובשים לגיאורגים הנכבשים. האנדרטה הוקמה ב-1983 בנקודת תצפית יפה מעל הארגאבי והיא מופת של אונות סוציאליסטית ושווה בהחלט בעצירה בשל הנוף והאנדרטה.
מכאן מטפס הכביש שאיכותו מתדרדרת לעבר אוכף שגובהו כ-2550 מ' ולאחר שהוא יורד דרך מנהרות ולצידם עובר ליד מעיין סודה שנובע משני צידי הכביש בסלע אדמדם שהחליד מעודפי חמצן ופחמנים שמפעפעים מהאדמה. מזכיר מעט את פמוקלה שבמערב טורקיה. אלא שהצבע אדום. המים מוזרים ונעימים בקופצניותם למשתה. מקום ראוי לעצירה.
הדבר הבא שמופיע בנסיעה צפונה היא כנסיית סיוני שעומדת על גבעה נישאה ממזרח לכביש ולצידה מגדל אופייני לקווקז.
העמק הבא שעולה מזרחה הוא עמק סנו שהו יש דרך רכב עד לכפר העליון.
מייד בכניסה לעמק, ליד הכפר הראשון יש ככיר קטנה עם פסל של ווטאנג גורגאסלי ומעבר לנהר שמצפון לו מגדל אבן וכפר קטן שבו בנייה מלוחות של ציפחה – כפי שמאופיינת הבנייה בכפרי הקווקז.
אפשר ללכת ברגל לאורך דרך הרכב והנהר וביום נאה זה רעיון לא רע.
בכפר העליון שבו מקום מלון חדש (2013 ) חיה משפחה שגרה בישראל מפר שנים ואם המשפחה דוברת עברית.
מכאן ניתן- עם סוסים או ברגל – לחצות לכיוון עמק המגדלים של טושטי.
העיירה קזבגי נמצאת כמה קילומטרים צפונה מעמק סנו ובה מלונות קטנים מסעדות וחנויות. העיירה נקראת על שמו של קזבגי שהיה קצין בצבא הרוסי וסירב לבקשת המקומיים לשחוט את חיל המצב הרוסי הקטן שהיה במקום. הרוסים קראו לעיירה על שמו לאות תודה ונתנו לו דרגת גנרל. נכדו היה אחד מסופריה החשובים של גיאורגיה.
מעל העיירה וממערב לה נמצאת הכנסייה היפה של סטפנצמינדה – כנסיית השילוש. אפשר לטפס אליה ברכב X44 או ברגל והיא מהווה מטרה ללא מעט עולי רגל. מהמקום תצפית גדולה אל רכסי הקווקז והמסורת אומרת שנבנתה על ידי המלכה תמר כמקום מפלט ובתקופה הערבית ועם כיבוש הארץ על ידי המוסלמים – הועברו אוצרות מצחטה למשמרת בכנסייה הגבוהה.

גורי
גורי יושבת על אפיק הקורה באיבריה – גיאורגיה המזרחית.  ב-2008 נכבשה לזמן קצר על ידי הרוסים.
זו עיר מולדתו של יוסף דז'גאשווילי סטאלין ויש בעיר מוזיאון מרתק (למי שמעוניין בנקודת ההשקפה הסטליניסטית) שמוקדש לאיש.
פרט לכך אין בגורי עניין מיוחד אם כי אפשר לישון לילה במלון סובייטי די נעים לא רחוק מכיכר העיר.

אופליסציחה
במרחק של כ-30 קילומטר מזרחה מהעיר נמצאת על אפיק הקורה העיר החצובה בחול של אופלסציחה. עיר שראשיתה במאה הראשונה לפני וסופה במאה התשיעית אחרי. ראשיתה ההיסטורית קדומה עוד הרבה.
יש בה מקדשים לאל השמש ולאלוהי הסערה וארכיאולוגים טוענים כי גברים צעירים הוקרבו לאלת המש- אישה – על ידי ניקוב ראשם – 34 גברים נקובי גולגולת נמצאו בקברים בבית הקברות שממערב לעיר.
פריחת העיר היא בזמן בו התחברו דרכי המשי לאחר שהואנג די משושלת האן הסינית כובש את בקעת פרגנה כדי להביא סוסים שמימיים ומחבר מזרח ומערב. מיקומה על הדרך המסחרית הראשית ועצמאותה ופולחנה הפגאני, קיימו את העיר זמן ארוך עד שנכבשה על ידי מלכי גרוזיה וכנסיה נבנתה במקום.
עם אובדן דתה ועצמאותה ירדה העיר מגדולתה שעברה לערים אחרות ובעיקר מזרחה לטיבליסי.

קוטאיסי
יש האומרים כי זו אייטה הקדומה הקדומה – עירו של אייטס, אביה של מדיאה, לשם הפליגו הארגונאוטים בהנהגת יאסון על הפאזיס – הריוני, שזורם דרך העיר.
זו עיר צנועה שיש לה מרכז נעים וחלק עתיק עם שתי קתדרלת בגראטי, בית כנסת שוק וכיכר עיר נאה. בעיר כ-250,000 תושבים והיא השלישית בגודלה בגיאורגיה.
קתדרלת באגרטי – עד ראשית 2013 היתה בקתדרלה תפארת גדולה, אלא שאז שופצה וכוסתה בכיפות חדשות. שכן עד אז, מאז המאה ה-1, היתה הקתדרלה חסרה את רוב הגג שלה שנופץ במטח ארטילריה טורקית. דווקא הגג החסר הקנה למקום גדולה – זו כנסייה עתיקה שראשיתה המאה ה-12 והיא הכנסייה בה נקברו רוב מלכי שושלת באגרטי שאיחדו את איבריה עם קרתלי – את מזרח ומערב גיאורגיה.
הדרמה שנוצרה מחוסר הגג ומרצפת האדמה המדושאת של הקתדרלה היתה עצומה ולבוא לקתדרלה בעת ערב בזמן שהנרות דולקים אנשים מתפללים והשמים הגדולים מעל – היה נפלא.
כל זה הסתיים כאמור ב-2013 כשהפטריארכיה סיימה את השיפוץ.
מסביב למתחם חומה עתיקה ומגדל פעמונים וממנו אפשר לצפות בקוטאייסי ובאפיק הריוני-פאזיס החוצה את העיר.
בית הכנסת – נמצא מעט מערבה מכיכר העיר שבה פסלי איילים וסוסים מוזהבים שנמצאו בוואני    Vani ) ) ושייכים לפולחן העתיק של גיאורגיה. מהכיכר יוצא רחוב גפונוב (המתרגם היהודי של שותא רוסטאוולי / "עוטה עור נמר" לעברית – פסל ראשו נמצא על אחד הקירות ברחוב).
בית הכנסת ששימש כליבה החי של קהילת קוטאיסי (דובר קוסאשווילי, מאיר פיצ'חזדה, ננה שרייר הם נציגיה הידועים בישראל), קהילה עתיקה .
במהלך 2013 עבר בית הכנסת הנאה שיפוץ יסודי. מקהילה של כמה עשרות אלפים נשארו בעיר כמה מאות.
מנזר ג'לאטי הוא אחד מהמנזרים היפים והמעניינים של גיאורגיה ונמצא כ-15 קילומטרים צפון מזרחה מקוטאייסי. הדרך אליו עוברת ביער נאה.
הכניסה למנזר היא מצפון בעוד שהכניסה המקורית היתה ממזרח.
יש טעם להתחיל את הסיור במנזר-אוניברסיטה שנבנה על ידי דויד הבונה בשער המזרחי שנקרא גם שער גנזי – שכן שער הברזל הכבד ששרד בשער הובא על ידי על ידי בנו של דויד שיצא לנסיכות גאנזי האזרית שמרדה בשלטון הגיאורגי והביא משם שלל  את השער. מתחת למבנה השער נמצא קברו של דויד הבונה שמחשבותיו על העולם היו גדולות בהקשר של חינוך וכיבוש וצנועות ביחס לעצמו שכן ביקש להיקבר שבו כל הלך הנכנס למנזר האוניברסיטה שבנה ידרוך על קברו כדי להזכיר כי גם מלך מת לבסוף.
פנים הכנסייה יפה להלל ויש בו ציורי פרסקו רכים ונעימים שמכסים את קורותיו. הכנסייה היא מופת של חלל מואר- שונה מהרבה כנסיות גיאורגית, וציורי הקיר (הפרסקו מעניקים לחלל חמימות והרגשה אינטימית.
מעל האפסיס פסיפס מוזהב שמעתיק את השיטות הביזנטיות. לפסיפס  מליון וחצי אבנים.
מחוץ לדלת הכנסייה ומימין לה, נמצא מעיין קטן וצלול שמשמש את עולי הרגל והמסורת קושרת לו החזרת נעורים והארכת חיים.
ביום צלול נשקפות מהמנזר היפה פסגות הרי הקווקז הגבוה.
מקום שווה.

צפון מערב
סוואנטי

סכר האנגורי
אחד ממפעלי הבנייה המרשימים שיש. הסכר נמצא כ-30 קילומטרים צפונה לזוגדידי על אפיק האנגורי וכביש גישה קצר מוביל לרחבת חניה ממנה צועדים למרפסת תצפית.
גובהו של הסכר הוא כ-260 מטר והוא סוכר את אפיק האנגורי בנקודה צרה, מפנה את המים לשתי מנהרות בצד המערבי (אבחזי) של הנהר. הסכר הוא סכר קניון ויוצר אגם עמוק ויחסית לא ארוך במעלה. בהיותו סכר מעוק (קניון או גורג') הוא דומה לסכרים שהקימו הסינים על מעוקי היאנג צה ושונה מסכרים כמו סכר אסואן או אתא טורק שהם סכרי פשט – ארוכים בהרבה ויוצרים אגם פשט שמכסה שטחים נרחבים במעלה.
הסכר ניבנה במהלך שנות השישים של המאה ה-20 כחלק משורת מפעלים סובייטים לתיעוש וחישמול (התקופה הגדולה של כיכרות ורכבות תחתיות וסכרים ברחבי ברית המועצות)
זהו סכר חכם מאוד שלא ניראה שיצר נזקים מקומיים ויכול, אם יעבוד, לספק חשמל לגיא ורגיה ולשכנותיה. אלא שהסכר לא עובד מ-1993, מאז מלחמת האזרחים (שהחלה בסוף 1991– ראה דרך המשי) בין תומכי זיאד  גמסחורדיה ובין אדוארד שוורנדזה שנתמך על ידי רוסיה במטרה להחזיר את גיאורגיה למעגל ההשפעה הסובייטית.
כתוצאה מהמלחמה (גמסחורדיה נמלט ונהרג באבחזיה), נקרעה אבחזיה מגיא ורגיה, 350,000 ג'ורג'ים הפכו לפליטים, רוסיה הכריזה שאבחזיה על 300,000 תושביה היא מדינה עצמאית (רק הרוסים מכירים בה) הרוסים מפתחים את סוצ'י כמקום לאולימפיאדת חורף ותחנות הכוח של הסכר שנמצאות בצד האבחזי, במרחק של כחמישה קילומטרים מהסכר עצמו, לא מתפקדות.
תוכנית גיאורגית לחציבת מנהרות והקמת תחנת כוח בצד הגיאורגי נענתה באזהרה רוסית שטיבליסי תופצץ אם התוכנית תצא לפועל.
האירופאים מתעניינים מאוד בסכר מכיוון שעוצמתו תאפשר להוליך חשמל לחלקים נרחבים של אירופה ולפתור את היבשת מתלות בגז רוסי.
מאותה סיבה הרוסים מעוניינים שהסכר ותחנת הכוח תישאר שלהם וזו היתה כניראה  הסיבה שביסוד מלחמת האזרחים והמלחמה באבחזיה – המאבק על מקורות האנרגיה של המאה ה-21 שרוסיה היא חלק דומיננטי ממנו עם חברת הגז שלה- "גזפרום" שלפוטין ("וולודיה") יש בה מניות

מסטיה
מסטיה היא עיירה קטנה (כ-3000) תושבים ומשמשת כבירת סוונאנטי. 136 קילומטרים מפרידים בינה ןבין זוגדידי והדרך ביניהן עוברת לאורך נהר האנגורי. הדרך יפה להלל ואיטית ונמשכת כשלוש שעות של נסיעה. מפולות סלעים וחסימות דרך קורות מפעם לפעם.
במקום , חוץ מהמגדלים שהם סימן ההיכר של סוואנטי והפכו את המקום למורשת עולם של יונסקו, גם מוזיאון קטן.
המגדלים הם חללים צרים בני כשש קומות שעולים מאחד לשני עם סולמות עצ. הגגות היו עשויים רעפי עצ וגם מהם ניתן היה לצפות בסביבה. הם שימשו לתצפית והגנה כשהגיעו ליסטים. אז היו המשפחות נמלטות לדיוטות העליונות ומושכות את ההסולמות איתם. מקומת הגג שבה פתחים מקושתים – אפשר היה לשפוך שמן רותח ולצלוף בתוקפים.
בחלק הצפוני של הכפר אפשר לבקר בבית אבן סוואנטי טיפוסי שבו התגורר הבקר והצאן עם בני הבית ובתוכו היה גם לול תרנגולות. בבית ספסלים וכן המוקד שאבן ציפחה גדולה שימשה ככירת הבישול. מעל הכירה תלויות עוד אבני ציפחה עליהן יובש ועושן הבשר בחורף.
בראש עומד הכיסא של ראש השבט – בסוואנטי היו כ-180 שבטים (קלאנים) שרבו ביניהם רוב הזמן בשל חטיפת נערות בין הקבוצות. היום נשארו כשמונים.
יפה.

יום שיטוט ברחבי הכפר, באפיק הנהר וביקור במגדלים שהם – הם מגדלי המגורים המקוריים שבקומת הקרקע שלהם אוכסנו הבהמות ובקומות העליונות יותר גרו בני הבית, מתגוננים מפני ליסטים שבאו ללסטם אותם כחלק מהנוהג ההררי שיש מי שעובד ויש מי שגוזל ממנו (מה שהפך לנוהג עולמי במסווה של תרבות כזו או אחרת).

אושגולי
ממסטיה מוליכה דרך ג'יפים מרחק של 46 קילומטרים לאושגולי. הדרך יפה ומלאה מים כרי דשא, יערות וכפרי מגדלים.
לא בטוח שאושגולי הוא היפה שבכפרים ושחייבים להגיע אליו. יש כמה וכמה כפרים בדרך נאים יותר ומפתים כמסלולי הליכה.
באושגולי כמה מלונות מטיילים צנועים ובתי קפה ואפשר לעלות ממנו למגדלי תמר (כ-2 קקילומטרים ממזרח לכפר) העליה תלולה בשביל עשבוני ומתאימה למיטיבי לכת.
אפשר ללכת לטייל בעמקים שמעל הכפר לכיוון השחארה- אחת הפסגות הגבוהות של הקווקז שנמפה מהכפר.

המערב – אדג'רה

מבצר חרטווסי
המבצר השחור שמתוארך למאה ה-10 נמצא כ-30 קמ' דרומה מאחליציחה (20 קמ' מערבה ממנה יש מעבר פעיל לטורקיה לאזור הקצ'קאר)
המבצר היווה תמיכה והתראה למבצר המערות הגדול והחשוב של וורדזיה.
זהו חבל הארץ הוולקני של גיאורגיה ודומה לצד הטורקי. המבצר נמצא מעל צומת הנהרות קורה מטקווארי והארטאני מטקווארי. הצומת היא גם צומת דרכים בין הציר דרומה לכיוון הרמות הוולקניות של ארמניה והציר מערבה לכיוון טורקיה של ימינו.
הטיפוס אל המבצר קצר ולא תלול ומוביל למבנה שער ולמצודה מאורכת עם מגדל בקצה הדרומי. הבנייה בכמה שלבים וחודשה על ידי חיל המצב הטורקי המאות ה-18 וה-19.
מתחת למגדל מצפון, באפיק הנהר, ומעבר לגשר, יש בית מרחץ נאה ומוזנח. שביל קצר מוביל אליו מהכביש.

ורדזיה
מבצר המערות של ורדזיה החל להיחצב במאה ה-10 בדומה למבצרי וערי מערות אחרים שהוקמו במרחב- הדוגמאות הנאות יהיו ערי המערות המנזרים והמבצרים התת-קרקעיים של קפדוקיה שנחצבו על ידי הביזנטים. ייתכן שהרעיון מגיע משם בשל אוייב משותף שתוקף את גבולות שתי הממלכות.
באותה עת עולים הטורקים סלג'וקים ומבססים את בירתם במרב (באייראם עלי – טורקמניסטאן של היום) ומשם הם מתקדמים מערבה. הם מתכתשים עם הגיאורגים , עוקפים אותם מדרום דרך ארמניה וחדרים לתוך האימפריה הביזנטית, מאיימים עליה ומסכנים את דרכי הסחר הטראנס אסיאתיות. הביזנטים כאמצעי הגנה על האוכלוסיה ועל הדרכים מתבצרים בתוך האדמה. כך עושים גם הגיאורגים על הדרך הראשית בעמק הנהר היפה שמחבר בין מבצר חרטווסי לוורדזיה (15 קמ')
המבצר נחפר בדופן הצפונית של מדרון הטוף – מערכת מנהרות ומערות קלות להגנה וקשות להתקפה באזור שידוע ברעידות האדמה שלו שהמצוק הטופי מגן מפניהן.
בתקופת דויד הבונה- 1125 -1173, מתעצם הביצור בוורדזיה ובנו גיאורגי השלישי ממשיך לבצר. כשעולה למלוך המלכה תמר (שש שנים ראשונות עם אביה ואחר כך במשך 29 שנים לבדה –
( 1185 -1214), היא ממשיכה לבצר את המקום ובמקביל מנהלת סידרת קרבות שמגדילה את שטח הממלכה הגיאורגית ודוחקת את הסלג'וקים והאזרים הרחק מערבה מזרחה ודרומה במה שנקרא תור הזהב הגיאורגי.
באותה תקופה מוקמות במבצר כנסיות והוא מאכלס כמה אלפי תושבים.
בתקופה הזו, עם התרחקות הגבולות והסרת האיום הסלג'וקי, הופך המבצר יותר ויותר למעין מנזר ענק שמהווה את אד מבסיסי כוחה ומקום לפולחן ההערצה הגיאורקי למלכה תמר ולסבה דווויד הבונה – כמעט 100 שנה של גדולה גיאורגית.
המבצר-מנזר נחרב בפלישה המונגולית במהלך החצי הראשון של המאה ה-13, אותה מאה שראתה את הפיכת גיאורגיה לוואסלית אות הוצאתו להורג של בנה של תמר- לאשה הגיאורגי על ידי המונגולים  בחארחארין.
הכביש מגיע עד למרגלות המבצר וממנו אפשר לעלות ברכב עד לתחילת המערות (לארי לאדם) ולעלות במערכת מדרגות עד לכנסיה היפה שבה ציורי קיר מבחוץ ומבפנים (ובהם כמובן דיוקנאות דויד הבונה והמלך המלכה תמר (מפה). משמאל לכנסייה אפשר להיכנס למערכת המנהרות, ולטפס בתוך מנהרה מדורגת לכיוון יציאה בקומה עליונה יותר – מואר על ידי חשמל, ומהקומה העליונה לרדת בחזרה בשביל הליכה אל החניה.
נאה ושווה מאוד. בעיקר באביב כשהעמק ירוק ויפה.
אפשר למקם אוהל מתחת למבצר ולצאת לטיולי הליכה שווים מאוד בנוף היפה.
לא רחוק, ממערב למבצר יש את בית ההארחה של ולודיה שבו אפשר ללון בנוחות. הוא מגיש גם ארוחות עם פורלים  עם יין מקומי ציער קל וטעים ב-11 לארי.

המעבר לארמניה
מכאן לגבול הארמני 78 קמ' יפים של נסיעה בהם מתחלף הנוף מוולקני של בזלת משושים לרמות טופיות געשיות בודדות ומרחבים עגולים ירוקים שחורים.
מעבר הגבול המוזנח שלידו נבנית תחנת רכבת גדולה פשוט למעבר אם כי יש מרחק בין הצד הגיאורגי לארמני.