סיפור גיזת הזהב והארגונאוטים הוא אחד מהסיפורים המפורסמים במיתולוגיה היוונית. (ניכתב כרומן היסטורי על רוברט גרייבס ויצא לפני שנים בספריה לעם של “עם עובד” )
יאסון המלווה ב-50 גיבורים ובהם הרקולס מפליג על הספינה הטובה ארגו (ומכאן שמם – הארגונאוטים) במסע מיולקוס שמוחזקת על ידי דודו פליאס, שהאורקל מספר לו שיהרג על ידי איש נעול בנעל אחת. וכשיסון, שאיבד אחד מסנדליו מופיע בשערי הארמון – הוא נשלח למשימה ממנה אינו אמור לשוב. אל קולכיס של אייטס (שיש המזהים אותה בקוטאיסי שעל נהר הפאזיס – ריוני הנשפך אל הים השחור ליד פוטי).

מבואות

הארץ

רקע
גיאורגיה היא המדינה המרכזית של הקווקז אם כי גם הענייה באוצרות טבע ועם ההיסטוריה הפחות עתיקה מבין השלוש שמרכיבות אותו (ארמניה ואזרבייג’אן בנוסף לה) וחלק מנתיבי דרך המשי (ראה בהמשך) עברו בתחומה לאורך 2000 השנים האחרונות. תרגום שמה הוא ארץ הגיאורגים- מה שהיה אצל היוונים הקדומים ארץ עובדי האדמה (גיאו –אדמה).
הקבוצות האתניות המרכיבות את המדינה הן : גיאורגים (כ- 85%) ארמנים (10%) רוסים (3%) כורדים, אזרים ויהודים מהווים את האחוזים הנותרים.
בין השנים 1922 ועד 1991 הייתה גיאורגיה חלק מברית המועצות ומאז 1991 הפכה לרפובליקה עצמאית שבירתה טיביליסי.
הערים החשובות בגיאורגיה הן : טיבליסי, קוטאסי, בטומי, גורי ותלאבי.
גיאורגיה גובלת במזרח באזרבייג’אן, בדרום בארמניה ואזרבייג’אן, במערב בטורקיה ובצפון ברוסיה. אבחזיה, שהיתה חלק מגרוזיה התנתקה ממנה בעיקבות מלחמת אזרחים אכזרית ב-1993.
בהחלק המרכזי צפוני שלה נמצא אוסטיה הדרומית – המצאה של סטאלין ובריה שהעבירו לשם אוסטים מהצד הצפוני של הקווקז ואלו הביאו להתנתקות למעשה מגיאורגיה בראשית שנות התשעים של המאה ה-20.
זוהי מדינה דתית מאוד – נוצרית גיאורגית אורטודוקסית, שבה הפרדה של דת ממדינה. אלא שהנצרות ששימשה מאז ומעולם ככלי לאחד בין חלקיה של המדינה ההררית המופרדת לעמקים הרריים מתונה אנושית וחמה מאות ורוב הכנסיות, (המאפיין המרכזי של גיאורגיה) הן מקום שנעים לבקר בו ויש בו הרבה יותר רגש אנושי של חום מדת קרה מנוכרת או מאיימת כפי שהיא יכולה להיות מוכרת מכנסיות ומסגדים בדתות אחרות. .

מידע כללי

שמה בשם תושביה: סקארטוולו

שטח: 60,400 קמ”ר.
שפה: גיאורגית, שפה קווקזית ייחודית שיש הטוענים שיש לה קשר לבאסקית,
חלקים רחבים מהאוכלוסיה (כל מי שלמד בבית ספר לפני 1991) דוברי רוסית. שווה לקחת שיחון ומילון רוסי. אנגלית מדוברת יותר ויותר.

גיאוגרפיה

נהרות גדולים, הקורה (מטקווארי) הפאזיס (של הארגונאוטים), חוצים את גיאורגיה מזרח מערב – הקורה זורם מהקווקז המרכזי לכיוון הים הכספי .והפאזיס מתנקז לים השחור. בצפון הנהרות החשובים הם הטרק (הזורם לים השחור) והאראגווי שנישפך לקורה ליד מצחטה וזורם בסוף לים הכספי.
רכסי הקווקז מפרידים בין רוסיה לגיאורגיה, צ’צ’ניה, אוסטיה ואינגושטיה ממשיכים וגוועים באזרבייג’אן. הפסגה הגבוה של ההרים היא בתחום הרוסי אבל בצד הגיאורגי נמצא הקזבק שגבהו מעל 5000 מ’ והוא מהווה יעד למטפסי הרים.
רוב שטחה של המדינה הוא הררי וגובהו נע בחלקים בין 1000 ל-2000 מ’ ויותר אם כי יש גם שטחים ערבתיים וחצי מדבריים בדרום ליד הגבול האזרי והטורקי. בין רכסי ההרים יש עמקים (כמו העמק של קחטי ושל גורי – שניהם על אפיק הקורה) שחלקם רחבים מספיק לייצר חקלאות – בעיקר גידולי גפנים, נשירים ואגוזי מלך שהם מוצרי היסוד במטבח הגיאורגי.
צירי התנועה העיקריים הם הדרך הצבאית שמגיעה מהגבול הרוסי לטיבליסי והציר מבטומי דרך טיבליסי לבאקו שבאזרבייג’אן – החיבור בין הים השחור לים הכספי .

היסטוריה

על גיאורגיה אפשר להגיד שבמידה רבה ההיסטוריה שלה נקבעה משום הטופוגרפיה שלה וייצרה את ייחודה ומעמדה. גם כשלא היתה ישות אחת וגם כשהפכה, לפני כ-800 שנה למדינה בעלת צביון אחיד פחות או יותר.
במוזיאון הלאומי בטיביליסי יש אוסף נאה וניכבד של תרבות חומרית שראשיתו בניאוליט דרך הכלכולית.
אוספי הזהב שבמרתף המוזיאון מציגים ממצאים ניפלאים מתקופת הברונזה התיכונה והמאוחרת ובהם כתרים ותכשיטים שניקברו עם אצילים ומלאכים בקברים.
השבטים הגיאורגים נזכרים כבר אצל הרודוטוס במאה ה-5 לפנה”ס ומקורם כניראה קדום יותר.
יושבי הארץ (שבמזרח כונו איברים במזרח, אבחזים בצפון וקולחים במערב) היו פגאנים מהסוג העשיר כשהאלים היו אלי טבע שונים – אל סערה ואש ואלים שונים שבהם קודשו הרים, נהרות ומכלולי סלע בולטים.
מאותה תקופה קדומה שרד מה שמקובל ברוב חלקי אסיה ובמזרח התיכון – עצי משאלות, עצים מקודשים שנשים בדרך כלל קושרות סרטים לבנים לענפיהם על מנת לבקש משאלה.
עושרה של הארץ וזהבה קיבלו ביטוי כבר אצל היוונים שהמפורסם בהם הוא סיפורה של קולחיס ומסע הארגונאוטים אליה.
מתיישבים ממילטוס שבאסיה הקטנה התיישבו במאה ה-6 לפנה”ס על חופי הים השחור ובמערב גיאורגיה.

קולחיס- ארץ גיזת הזהב , הארגונאוטים

אחד האיזכורים הקדומים של הגיאורגים הוא בסיפור הארגונאוטים (שכתב אפולוניוס מרודוס במאה ה-3 לפנה”ס).
אם כי לפחות חלקו האחרון של הסיפור שימש כבסיס לטרגדיה מדיאה של אאוריפדס (מאה 5 לפנה”ס קודם לאפולוניוס בכמה מאות שנים).
סיפור גיזת הזהב והארגונאוטים הוא אחד מהסיפורים המפורסמים במיתולוגיה היוונית. (ניכתב כרומן היסטורי על רוברט גרייבס ויצא לפני שנים בספריה לעם של “עם עובד” )
יאזון המלווה ב-50 גיבורים ובהם הרקולס מפליג על הספינה הטובה ארגו (ומכאן שמם – הארגונאוטים) במסע מיולקוס שמוחזקת על ידי דודו פליאס, שהאורקל מספר לו שיהרג על ידי איש נעול בנעל אחת. וכשיזון, שאיבד אחד מסנדליו מופיע בשערי הארמון – הוא נשלח למשימה ממנה אינו אמור לשוב. אל קולחיס של אייטס (שיש המזהים אותה בקוטאיסי שעל נהר הפאזיס – ריוני הנשפך אל הים השחור ליד פוטי).
יאזון רוצה לשמור על הכתר ומסכים לתנאיו של הדוד שעל מנת שיזכה מחדש במלוכה יהיה עליו להביא את גיזת הזהב מקולחיס. החמישים שטים על הספינה הטובה ארגוס שבנה ארגו מתביי בסיועה של האלה אתינה.
בין הגיבורים הפלאיים נמצאים אורפיאוס, טיפיס הגאי הספינה, הציידת הבתולה אטלנטה והרקלס רב הכוח שנוטש את הספינה לאחר זמן קצר יחסית (מספר פרקים לא גדול בספר) כדי לרדוף את מאהבו שנימלט ממנו. אולי מכיוון שלא היה לו קל לספק את הרקלס רב האון מידי יום.
סיפור מסעם והרפתקאותיהם בים השחור הוא תיאור גיאוגרפי של הים וחופיו ובהגיעם לקולחיס, שעל פי הדיעה הרווחת נמצאה באפיק הנהר פאזיס שבמערב גיאורגיה, הם פוגשים במלך אייטס שמתנה את מסירת גיזת הזהב שעליה שומר דרקון פולט אש שאינו עוצם עין אף פעם, במילוי שלוש משימות: לחרוש שדה בעזרת מחרשה רתומה לשוורים יורקי אש, לזרוע בשדה שיני דרקון מהם יצמחו ענקים שאותם יש לקטול.
מדיאה, ביתו של אייטאס, מכשפת מוכשרת ויפה, מתאהבת ביאסון, בוגדת באביה ואחיה, נותנת ליאסון משקה שמרדים את הדרקון ומאפשר לו למלא את כל משימותיו ולהימלט עם ארגו אל הים השחור ביחד עם מדיאה. איאטס ובנו רודפים את הארגונאוטים. הארגונאוטים לוכדים את אחיה של מדיאה, מבתרים את גופתו ומשליכים את חלקיה לים וכך עוצרים את המירדף שכן המלך עוצר לאסוף את הבתרים ולהביאם לקבורה.
חטא הדם השפוך מאריך את מסעם של הארגונאוטים הביתה ובמסע, שבו מתוארת דרך שבה הם חודרים אל שפך הדנובה ומגיעים אל הים האדריאטי (מה שלא ניתן להיעשות בדרך הרגילה בלא כישוף או פלא), והם חוזרים ליולקוס. שם משכנעת מדיאה את בנותיו של פליאס הזקן להרתיח אותו בדוד רותחין.
הזוג בורח לקורינתוס ושם נולדים להם שני בנים.
יאזון בוגד במדיאה ומעדיף עליה אישה צעירה. מדיאה זובחת את שני ילדים ומכינה מהם ארוחה ליאסון ותופרת שימלה מכושפת לאישה הצעירה והחדשה ששורפת אותה בתוך בגדיה.
יאזון מגרש את מדיאה שנמלטת לאתונה במרכבה מעופפת נהוגה על ידי דרקונים, מתחתנת עם אגיאוס שמגרש אותה כשהיא מנסה להרעיל את תזאוס שחוזר ממלתעות המינוטאור בכתרתים (אחרי שהוא זונח בדרך את אריאדנה שסייעה לו), לוקחת את מדאוס בנה ונמלטת לאסיה, בנה מייסד ממלכה וכשהוא מת היא חוזרת לקולחיס, משתלטת על המלוכה בעזרת כוחותיה המכושפים ומחזירה את השילטון לאביה אייטאס.

אלכסנד מוקדון (מאה 4 לפנה”ס) העדיף שלא לעבור דרך גיאורגיה אלא דרך שטחי ארמניה לכיוון פרס עליה הוא משתלט.
הסרת האיום הפרסי, יצירת האימפריה המקדונית-הלניסטית והתפרקותה ואולי בהשפעת אלכסנדר שנקים ערים רבות בצמתי דרכים, קמה אופליסציחה (ליד גורי המודרנית), כניראה על ידי מתיישבים ממילטוס שבמערב טורקיה. טכניקות החציבה וחזיתות המקדשים והקברים החצובים מעידים על קשר ברור לעולם הרומאי הליניסטי של המאות ה-1 לפני וה-1 אחרי הספירה.
במאה הראשונה לפנה”ס משתלט פומפיוס הרומאי על הקווקז אם כי גם הוא מוותר על הרים שאין בהם תועלת והאזור הופך לאזור ספר בין האימפריה הפרסית הססנית לבין הרומאים מה שהתגלגל מאוחר יותר למלחמה בין הביזנטים לאחמנידים.
ב-337 לספירה הופכת גיאורגיה לנוצרית עם הטפותיה של נינו הקדושה שמגיעה מקפדוקיה ומשכנעת את המלך מריין ממצחטה לקבוע דת אחת לגיאורגיה. (ראה ערך)
במאה ה-5, כניראה על מנת להשתחרר מהממסד הדתי, מעביר המלך וואכטאנג גורגאלסלי את חצר המלוכה לבירה החדשה שהוא מייסד בטיבליסי. ואת הכתב ששורשיו בכתב הארמני.
הפרסים (כוסרו הראשון) מחריבים את הממלכה הצעירה ב-533 והשילטון עובר לידיהם של אצילים מקומיים – אריסתאווים.
במאה ה-7, בסופה של המלחמה בין הביזנטים לפרסים, הותשו שני הגושים הגדולים והערבים המוסלמים השתלטו על הקווקז, מייסדים את ח’אליפות טיביליסי שמחזקיה מעמד עד שלהי המאה העשירית, שולטת בטיבליסי ממרומי המצודה שהקימו הפרסית כמה מאות שנים לפניהם.
במאה ה-8 יש התחלה של פריחה עצמאית כשענף ממשפחת בגראטאיוני הארמנית (שבירתם הארמנית היתה באני שבקרבת קארס שבמזרח טורקיה המודרנית), שיושב בעיר ארטנוג’י שבמחוז טאו, מאחד את נסיכויות גיוארגיה ומייסד ממלכה עצמאית.
אשוט הגדול (780-826) מקבל את התואר קוראפאלאט (שומר הארמון) מידי הקיסר הביזאנטי ונסיך אחר מהשושלת – באגרט ה-3 (975-1014) מאחד את נסיכויות המזרח והמערב לממלכה אחת בשם סכארתוואלו.
העצמאות ותור הזהב מגיעים משום צירוף גורמים חיצוניים. שכן בראשית המאה ה-11 עולה כוח חדש ממרכז אסיה. הטורקים הסלג’וקים משתלטים על מרכז אסיה ועל החלק הפרסי של האימפריה העבאסית. הם קובעים את בירתם במרב (באיראם עלי שבטרוקמניסטאן המודרנית) ויוצאים משם לכבוש את המערב.
אלא שציר התנועה שלהם נע מדרום לקווקז, שכן הסלג’וקים, כמו שאר העמים הטורקיים, נמנעים מההרים, ונעים לאורך קו הרוחב 40 שהוא קו של מדיבריות, ערבות ונאות מדבר.
הם מתקדמים לתוך האימפריה הביזנטית דרך הממלכה הארמנית וממוטטים אותה בדרך, מביסים את הערבים ונעים קדימה לתוך הרמה האנטולית, עוצרים רק בקוניה שבמערב טורקיה של היום.
במסעם מערבה הם נוטים לכבוש את מה ששווה כלכלית ונוח לשליטה צבאית. הקווקז הוא לא זה ולא זה ולכן אם תבוסת הערבים, מיטוטם של הארמנים בדרום, נותר מקום שיש לו עצמאות דה פקטו מצפון והוא נוצרי בעיקרו. וכך , בעזרת דוויד הבונה, מייסדה של ממלכת גיאורגיה בתקופת הזהב שלה, משכיל דוויד לאחד את נסיכי הארץ לממלכה אחת ולהפוך אותם לכוח צבאי שמתעמת עם הסלג’וקים ומבהיר להם שלא כדאי להם להיתעמת עם הגיאורגים שכן אין במקום שום דבר שווה. המלחמה העקשנית של השבטים ההררים הדלים מצליחה מול האימפריה הצבאית החזקה באותה עת והסלג’וקים כורתים בריתות הגנה זמניות עם המשפחה ששולטת בגיאורגיה.
דוויד הבונה (1089-1125) תופס את טיבליסי מידי משפחת ג’אפרידזה המוסלמית ב-1122 ונעזר איסטרטגית בצלבנים שמחלישים מאוד את שילטון האיסלאם בקדמת הים התיכון.
דוויד, בנו ג’ורג’ ובעיקר תמר מפה – נכדתו המלך תמר (1184-1213), מבינים כי על מנת לשלוט בארץ יש לשוות לה זהות דתית אחדיה והם מקימים עשרות כנסיות ומנזרים ברחבי הארץ שמשווים לה את צביונה עד היום (קתדרלת אלאוורדי בקאחטי, סויטיצחובלי במצחטה, מנזר גלאתי ליד קוטאיסי). שכן גיאורגיה מאז היא בעצם ארץ שאין לה שום זהות אחרת חוץ מגאווה אבירית וזהות דתית ייחודית.
לתקופת הבנייה הגדולה תורמים גם הפליטים הארמנים שמוצאים מחסה בממלכה הנוצרית היחדיה ששורדת במרחב והם מביאים איתם את עיקרי הבנייה ותיכנון הכנסיות (שיש להן דמיון גדול למסורת הארמנית)
תקופת השיא הזו מייצרת את היצירה החשובה של הגיאורגים – עוטה עור נמר ” שכותב שותא רוסטאוולי, שר האוצר והמאהב המלכותי של תמר מפה.
בסופה של התקופה הגדולה משתרעת הממלכה הגיאורגית מאזורי המזרח של הים שחור עד לקו ארזרום (שנמצאים היום במזרח טורקיה) ועד לים הכספי ודרומה לתוך מה שהיה ארמניה –גאנג’ה (קירובאבאד המודרנית)
גם המונגולים ששוברים את הסלג’וקים ומביאים סוף לשילטונם, לא ניכנסים לאזורים המיוערים של גיאורגיה אם כי עמקים עשירים כקאחטי וכארתלי, עוברים לניהול החאנים המונגולים של פרס.
חבל אימרתי שבירתו קוטאיסי (במערב) נישאר עצמאי תחת ענף נפרד של משפחת בגראטאיוני.
עם שקיעתם של המונגולים בראשית המאה ה-14 עולה המלך גיאורגי “המבריק” (1314-1346) , משחקם את המערכת החוקתית בעזרת חוקים אביריים (קרבות אבירים ועונשים מהסוג שהיה נהוג באותו זמן) ומחזק את המערכת הפיאודלית על מנת לעודד את נאמנות הנסיכים לשילטון המרכזי.
הממלכה הגיאורגית שורדת עד להגעתם של הטימורידים של טימור לאנג.
התקופה הגדולה נגמרת עם פלישתם של הטימורידים מסמרקנד בדרכם לכבוש את המערב. הטימורידים מרסקים את הממלכה הגיאורגית והופכים אותה למערך של נסיכויות פיאודליות.
מכה נוספת ניחתת על הגיאורגים עם כיבושה של קונסטנטינופול הביזנטית ב-1453 ונפילתה של קיסרות טרבזון השכנה כמה עשרות שנים מאוחר יותר. יש להניח שתסביך הבידוד הנוצרי בלב הים המוסלמי מקורו באותה תקופה.
תקופת הביניים הזו, שבה גיאורגיה מחולקת למחוזות השפעה בין עות’מנים במערב לפרסים במזרח ובדרום נמשכת למעשה עד לברית האיסטרטגית שכורת אירקלי השני עם הצאר הרוסי ב-1783 על מנת להתגונן מפני סכנת הפלישה של הפרסים שנהגו להתעמר בממלכה הנוצרית.
ועם זאת , ואכטאנג השיש שהיה עוצר כארתלי בין 1703-1711 ומלך עד 1723, מינה קבוצת מלומדים לכתיבת ועריכת דברי ימיה של הארץ, חוקק חוקים, הקים את בית הדפוס הראשון בטיביליסי. הוא תמך בפטר הראשון במסע המלחמה נג ד השאח הפרסי ועם התבוסה נאלץ למצוא מקלט בסנט פטרסבורג
הלחץ הפרסי הוא שהביא את אירקלי השני (1744-1798) מלך כארטלי וקאחטי, לחתום ברית הגנה עם קתרינה הגדולה ב-1783. ברית שהרוסים התכחשו לה כשפלשו הפרסים והחריבו את טיביליסי ב-1795.
ב-1801 סופחה גיאורגיה, מדינה שהפכה לישות ברורה פחות או יותר בין המאות ה-11 ל-13, לרוסיה הצארית של אלכסנדר. הגיאורגים השתלבו לחלוטין במערך האימפריאלי הצארי ובית המלוכה הגיאורגי נידחק. ועם זאת הצליח הכוח הרוסי להשקיט את הארץ ולישמור עליה כעל ישות אחת.


מתוך דרך המשי:
“במאה ה-12 היה סוס ג’ורג’יאני שווה סוס ערבי.” אמר זאזא, “סוסים היו הדבר החשוב לאביר. סוס חרב ושריון. נלחמנו כל הזמן נגד מונגולים וסלג’וקים ונגד פרסים וערבים.” המאה ה-12 המופלאה, תור הזהב הג’ורג’י עם המלך דויד המאחד ובתו המלכה תמר. תמר מפה. “אני רוצה לגדל סוסים, ליצור שוב את הסוס הג’ורג’י. אולי לא מחר, אבל בעוד 50, או 100 שנה. אני רוצה שהבנות שלי ילמדו לרכב. זה טוב בשבילן ללמוד לרכב.” “לאחד מאבותי קראו זאזא ציצישוילי. זה שם שעובר במשפחה. אנחנו אחת ממשפחות האצולה של ג’ורג’יה.
“במשפחה שלי נולדות רק בנות. היו חמש מלכות ממשפחת ציצישווילי. לי יש רק בנות. לגברים אמיתיים יש רק בנות. המלכה הג’ורג’ית האחרונה היתה ציצישווילי. כשהרוסים נכנסו לספח את ג’ורג’יה ב-1805, גנראל רוסי שלח אליה יד. היא שלפה סכין מתחת לכר ותקעה אותו בליבו. שום רוסי לא יעיז לגעת במלכת ג’ורג’יה. היא אמרה.”
“ומה קרה אז?”
“הרוסים לקחו אותה. היא ישבה במוסקבה שבע שנים ומתה בכלא.”

הרוסים ניסו גם להפוך את הכנסייה הגיאורגית לרוסית וצבעו רבים מציורי הקיר של הכנסיות דבר שהוביל לתסיסה עממית רחבה ולהופעתה של תנועה לאומית. הרוסים ניסו לבטל את לימודי הגיאורגית בבתי הספר דבר מולו התייצבו הנסיך והסופר אליה צ’אווצ’אוודזה שתמך בתנועה לאומית שהושפעה מרעיונות אביב העמים האירופאי.
ביטול מוסד האריסות ב-1863 גרם להתרחבות העוני מכיוון שהאיכרים נישארו עם חלקות קטנות מדי.
בין 1917 ל-1921 (בזמן מלחמת האזרחים הרוסית) היתה גיאורגיה עצמאית לאחר פרק קצר בו התאחדו כל ארצות הקווקז לרפובליקה קווקזית עצמאית. ב-1922, עם הניצחון הרוסי ברוסיה האירופאית וניצחונותיו של פרונזה במרכז אסיה הפכה גיאורגיה לאחת הרפובליקות הקווקזיות של ברית המועצות.
מרד מקומי לאומי נמשך עד 1924 שאז דוכא סופית על ידי הצבא האדום.
עד 1936 היתה גיאורגיה חלק מהרפובליקה הטראנס קווקזית ואז הפכה לרפובליקה עצמאית.
בזמן מלחמת העולם השנייה ניסו הגרמנים להגיע דרך וולגהגרד לבקו ולנפט. הם ניסו לאגף את הקווקז מצפון, לגאורגיה הם אף פעם לא הגיעו. הנאצים כבשו את גרוזני שבצ’צ’ניה והניפו דגל על האלברוס, הגבוהה בפסגות הקווקז, ההר הגבוה באירופה . רכס הקווקז וההרים שוב הגנו על גיאורגיה.

גיאורגיה היתה הרפובליקה הסובייטית הראשונה שהצהירה על עצמאותה המחודשת ב-19901 וקיימה בחירות דמוקרטיות ויישרות דרך ב-11.11.90 שבהן הרכיבו מפלגות הקואלציה שניקראו: “השולחן העגול של גיאורגיה חופשית” את הממשלה כשזכו ב-155 מתוך 250 מושבי הפרלמנט. זיאד גמסחורדיה, בנו של אחד מסופריה החשובים של גיאורגיה, התמנה לנשיא המדינה העצמאית.
אלא שכבר באוגוסט 1991 קיימה האופוזיציה (הקטנה מאוד אבל הקולנית שלה היו רק 5 מושבים בפרלמנט) שביתות והפגנות וחסמה את שדירות רוסטאוולי שמול הפרלמנט, מאשימה את גמסחורדיה במישטר אימים דיקטטורי.
ההאשמות היו משוללות יסוד ויש להניח שהאיש שעמד מאחורי ההפיכה המכוערת היה אדוארד שוורנדזה, שר החוץ הגגיאורגי של גורבצ’וס שנישאר בלי עבודה לאחר התפרקות האימפריה הסובייטית.
חוסר הסדר הוביל למלחמת אזרחים וגמסחורדיה נאלץ להימלט מטיבליסי מה שהוביל לאנרכיה מלחמת הכל בכל, לחטיפות ולהרגשה שהכל מתפרק.
שוורנדזה הופיע כמושיע, וגמסחורדיה שניסה לתפוס את השילטון לאחר כישלון המלחמה באבחזיה כשחדר את תומכיו ממכוח אג’רה לקוטאייסי, התאבד.
שוורנדזה שלט שילטון יחיד בגיאורגיה בין 1993 ל-2003, מקיים שילטון מושחת שהקפיא את גיאורגיה למשך למעלה מעשור של מחסור והרגשת תיסכול עמוקה כששכנותיה הקווקזיות, ארמניה ואזרבייג’אן, עלו ברמת חייהם ובתוצר הלאומי בעשרות אחוזים.
ב-2003 התקוממו כמה מפגינים לאחר שביתת שבת מול הפרלמנוט, חדרו אליו וקראו לסילוקו של שוורנדזה שנימלט מהדלת האחורית. הוא התפטר למחרת היום וההפיכה זכתה לשם: “מהפיכת הוורדים”. הנשיא החדש מיכאל סאקאשווילי בן ה-35 הכריז שהוא הולך להילחם בשחיתות שהעבירה את כספי המדינה ומוסדותיה לקרובי משפחה. נדמה שהמהלך מצליח ובשלוש השנים שחלפו מאז המהפיכה השתפר מצבה של גיאורגיה מאוד והפריחה ניכרת בכל מקום, ובעיקר בטיבליסי.
במהלך חודש ספטמבר 2006 עצרו הגיאורגים 4 קציני צבא רוסיים והאשימו אותם בריגול. התקגבוה ברוסית היתה לא פרופורציונאלית והם ניתקו את קשרי האוויר היבשה והים עם גיאורגיה, מגרשים סטודנטים ואזרחים גיאורגים. התגובה החריגה הוסברה באוריינטציה המערבית של כגיאורגיה שמקווה להיצטרף בשלב ראשון לברית הצפון אטלנטית (נ”טו) ולאחר מכן לאיחוד האירופי שכן הגיאורגים ראוים את עצמם (לא ממש בצדק) חלק מאירופה בעוד הרוסים רואים בהם חלק ממעגל ההשפעה שלהם וכחלק מרוסיה – מה שניתן להבנה בעיניים רוסיות לאחר כמעט 220 שנות שליטה בקווקז.

אקלים
יבשתי אבל מושפע מוגשי אוויר שמגיעים מהים השחור ומההרים. ולכן יכול הקיץ להיות חם (בטיבליסי נמדדו 40 מעלות באוגוסט 2006 ועם זאת לא מן הנמנע שירדו גשמי קיץ שתדירים יותר בהרים. הוחורף קר מאד בהרים וגם בטיבליסי הטמפרטורות יכולות להגיע ל- 10 – 15 מעלות מתחת לאפס, אם כי בטיסליסי יורד שלג רק מספר ימים בשנה. בהרים יכול לרדת שלג גם בחודשי הקיץ וודאי שבסתיו (ספטמבר אוקטובר). הסתיו הם החודשים היפים ויזואלית משום השלכת – מיגוון הצבעים נע מירוק לחום דרך כל גווני הצהוב והאדום.
רוב הגשמים יורדים באביב (אפריל- מאי) התקופה הנעימה היא הסתיו ספטמבר-נובמבר.
הגיאורגים נוהגים להגיד שבין הקיץ לסתיו יש מדרגות משיא החום שנישבר בכמה ימי גשם שאחריהם יורדת הטמפרטורה ב-3-5 מעלות לאחר מכן תקופה יציבה של שבועיים שלושה – שוב גל גשם, שוב ירידה בטמפרטורות ושוב התייצבות וכך עד הגעתו של החורף סביב נובמבר. שווה לבדוק מתי היה הגשם האחרון ולצאת אל חלון המזג הנעים.

עונה למסע
העונות המועדפות ההן האביב והסתיו (מאי-יוני, ספטמבר עד נובמבר) מזג האוויר יבש יחסית ולא חם והארץ שופעת פירות, חאצ’פורי ויין.
באביב יכולים לרדת גשמי אביב ושמים אפורים יכולים לסמא את היום. הפיצוי הוא הארצ הירוקה להפליא ושלוגיות על ההרים שמנמרות אותם ועושות אותם לניפלאים.

הקיץ חם מידי והחורף קר ובחלקים מסוימים מושלג עד מושלג מאוד.

צמחיה
למעלה משליש משיטחה של גיאורגיה מיוער. היער מורכב ממחטנים ומרחבי עלים (אלונים, מלות, ערבות מחודדות, צפצפות, ערערים, ארזים אשוחים ועוד.
בהרים יש חיגור כפי שמקובל האלפים שכן הקווקז מקביל מבחינת קווי הרוחב שלו (סביב קו הרוחב 40) לאלפים ויש בו חיגור של יער, בתה, חגורה עישבוניתל של דגנים ואחו אלפיני ומעל 3000 מטרים מדבר של הר גבוה.

מיבנה ומסלע
רוב סלעיה של גיאורגיה נהם סלעים מוטמרים (מטמורפים9 ורבים מהם צפחתיים, סלעים אלו נוצרו רובם בזמן הקימוט שיצר את רכס הקווקז (שהוא המשכו של הקימוט ההימלאי שדועך בפירנאים). באזורי הדרום, קרוב לגבול הטורקי והאזרי (ורדזיה דויד גרג’ה) יש אזורים טופיים (בדומה לקפדוקיה) שכן זהו אזור וולקני ששוליו הרים אדומים ממוצא וולקני.ובאזור גורי (אופליסציחה) נחשפים סלעי חול עתיקים.
גיאורגיה עצמה שהדרך הנוחה לתאר אותה היא כראש של תנין פעור פה לכיוון מערב (אל הים השחור)נמצאת בין הרכס של הקווקז הגבוה שנמשך ממזרח מהים הכספי ודועך באזור נובורוסיסק אל הערבות של אוקראינה שנמשכות משם ללא הפרעה עד לחצי האי קרים.
בין הרכס של הקווקז הגבוה שעל שוליו הדרומיים נמצאות הערים סוחומי (כעת בתחום המחוז הנפרד של אבחזיה) וקוטאיסי ובין בטומי וגורי בדרום משתרע רכס הקווקז הנמוך שהופך בהמשכו לרכס הקצ’קר שבמזרח טורקיה. שיאיו של הקצ’קר (כ-3000 מ’) נמוכים בכ – 2500 מ’ משיאו של הקווקז הגבוה (5642 מ’) בין הרכסים ובין סוחומי ובטומי שעל החוף וקוטאייסי שבתוך הארץ משתרע מישור פורה שהוא הלב החקלאי שבמרכזו עובר נהר הריוני (הפאזיס הקדום).
בדרום יוצרים הטופים אזור שנקרא על ידי המקומיים חצי מדברי בשל היובש היחסי בקיץ וצמחיית הדגנים העשבונית. אם כי נידמה שיהיה נכון יותר לתאר חלק זה כערבתי.

דת
רוב האוכלוסיה גיאורגית אורטודוקסית (כ- 85%) שיש לה קירבה גדולה ליוונים האורטודוקסים. אם כי הדת נינוחה מאד. יש מיעוט של מוסלמים שיעים (בעיקר אזרים) ונוצרים – אוכלוסיה רוסית אורטודוקיסית וארמנית.
המקורות העתיקים של גיאורגיה (המאה הרביעית לפנ”הס עד למאה הרביעית לספירה) הם פנתיאון של אלים שהבכיר שבהן הוא ארמַזי (בגאורגית:არმაზი) – אבי האלים במיתולוגיה הגאורגית. על פי המיתולוגיה הגאורגית, מוצג ארמזי בצורת חייל עשוי זהב, גובהו 30 מטר, עיניו ירוקות, ובידו הימנית חרב.
ארמזי הינו בעל תכונות זהות לארמזד (Armazd) מהמיתולוגיה הארמנית. יש המזהים את ארמזי עם אל הירח בפנתאון החיתי. אחרים טוענים כי זו הגירסה הגאורגית לאל הפרסי אורמזד (ormazd).
ההיסטוריון סטרבו (ראשית המאה הראשונה לפנ”הס), מזכיר את פולחן ארמזי.
המקורות הגאורגיים מתארים פסטיבל פגני ההמוני במצחטה בירת כארתלי, שהמלך משתתף בו.

התנצרותם של הגיאורגים מתחילה במצחטה – בליבה של הממלכה כשהנינו הקדושה שניצרה את הגיאורגים (יחד עם המלך מיראן), נכנסה למצחטה, וראתה את החגיגה השנתית של פסטיבל ארמזי, החלה להתפלל, והפסל נשרף מפגיעת ברק.
הכנסיות הגיאורגיות הן בעלות מבנה רבוע וכיפה חרוטית. על קיר המזרח בו נמצא האפסיס יש קיר איקונאות, בדרך כלל מעץ, שמפריד את החלק המקודש משאר הכנסייה. הכניסה לשם מותרת רק לגברים. נשים ייכנסו לשם פעם עד פעמיים בחייהם. לכשיתחתנו. לא מעט נשים בגיאורגיה מתחתנות פעמיים (ראה הרגלי נישואין ומשפחה)

יהודים בגיאורגיה

בגיאורגיה חיו עד לעשור האחרון של המאה ה- 20, עשרות אלפי יהודים מהקהילות הקדומות שהיגרו מפרס ומבבל לגיאורגיה לאורך דרכי המסחר וקהילה אשכנזית שהגיעה בהמלך המאה ה-19 ובזמן מלחמת העולם השניה .
על פי המסורת של יהודי גרוזיה, מקורם בשבטי ישראל שהגיעו למקום במאה ה-8 לפנה”ס, לאחר ששלמנאסר מלך אשור כבש את ממלכת ישראל והיגלה את השבטים לחלח, חבור, גוזן וערי מדי (מלאכים ב’ יז/6).
העדויות הקדומות הממשיות הן מציבות אבן מבית הקברות של מצחטה ועליהן שמות יהודיים מהמאות ה-3-5 לספירה בארמית ובעברית.
עדות סיפרותית ראשונה למקור יהודי גיאורגיה מופיעה בספר ‘כארתליס צחובריבה’ (היהודים מכונים שם אוריה או הוריה, כינוי שמשתנה במאה ה-19 לאיבראלי) אם כי ה’כארתליס צחובריבה’ נערך רק במאה ה-11. על פי אותו מקור, היתה העברית אחת מהשפות השגורות של הארץ ביחד עם ארמנית, גיאורגית, כוזרית, ארמית ויוונית שהיו שגורות על בני בית המלוכה הגיאורגי.
על פי הספר הגיעו היהודים לאזור מצחטה לאחר חורבן הבית הראשון במאה ה-6 לפנה”ס ובמקום אחר מזכיר הספר כי יהודים נוספים הגיעו למצחטה לאחר שהוגלו על ידי אספסיאנוס (חורבן בית שני מאה 1 לספירה) ויושבו במקום ליד הקהילה שכבר היתה שם.
יהודים ניזכרים גם באופליסציחה שליד גורי שם פרחה העיר בין המאות ה-1 לפני והמאות הראשונות אחרי הספירה. כעיר שספגה השפעות מהאימפריה הרומאית, ובהיות היהודים ממהגרי הפנים הגדולים של האימפריה, לא פלא שהתיישבו במקום ביחד עם קבוצות אחרות מהעולם הרומאי הלניסטי שגבולותיו נעו מזרחה לכיוון האימפריה הפרסית.
היהודים היו גם שותפים ראשיים בהבאת הנצרות לגיאורגיה שכן שניים מחכמי הקהילה – אליוז ממצחטה ולונגיוז מקאראסני נסעו לירושלים להשתתף במשפטו של ישו וחזרו עם הגלימה בה ניצלב. סיפור הגלימה שאחותו של אליוז לופתת ומתה מהתרגשות, נקברת איתה ומתוך קיברה צומח ארז לבנון שהוא מקור אגדת עמוד החיים של כנסיית מצחטה (ראה בהמשך) הוא אחד מהמיתוסים הקדושים של הכנסייה הגיאורגית.
יהודים מוזכרים גם בסיפור נינו הקדושה שמביאה את הנצרות לגיאורגיה ב-337 לספירה. נינו החלה את שליחותה בכפר אורבניסי (במקור אוריית אובאני – שכונת היהודים) ובין תלמידיה הראשונים היה אבייתר הכוהן, נכדו של אליוז ובתו סידוניה שהכיר את הברית החדשה והישנה והורה אותן למלך מריאן ולמלכה ננה.
הדבר הוביל לפילוג בקהילת היהודים ורק הגנת המלך מריאן ואשתו ננה (שנירפאה בדרך נס על ידי נינו) הצילה את אבייתר מסקילה ככופר.
אחרי המאה ה-4 אין כמעט איזכורים ליהודי גיאורגיה והם ניזכרים במקורות חיצוניים כחלק מהמאבק בין הזרם המרכזי (הרבני) ליהודים הקראים. אחת הכיתות הקראיות היתה הטיפליסיים – בני טיביליסי, אותם ייסד והנהיג מוסא אל זעפראני, יהודי שהגיעו מבגדד באמצע המאה ה-9.
אלא שלרוב יהודי גיאורגיה ניזכרים בין יהודי הזרם הרבני ובניימין מטודלה, במסעו במאה ה-12 מספר שפגש בבגדד יהודים מארץ הגרגרשי – גרגשתן (שם דומה לשמה של הארץ בפי הטורקים והפרסים – גורג’יסטאו). על פי דברי בניימין, סמיכה ורשות הם מקבלים מהמרכז בבבל.
העדות הבא היא עדות קצרה של מרקו פולו שעובר במקום ב-1272 (בדרכו חזרה לוונציה) ומונה את היהודים כחלק מהעמים החיים בגיאורגיה ביחד עם נוצרים, ארמנים ומוסלמים. איזכור בן המאה ה-14 הוא של הרב ישעיה מטבריז שקורא לעצמו: רב בן הרב רבנו יהוסף אלתפליסי ז”ל (במבוא לספרו הקבלי: ‘ספר הכבוד’.
תקופת הזוהר (מאות 11-14) היא תקופה טובה ליהודים שכן בית בגראטאיוני טוען למוצא מבית דוויד המלך ועל שלט המלוכה שלו מופיעים הקלע והנבל של דוויד.
לאחר תקופת הזוהר של הממלכה הגיאורגית העצמאית של בית בגראט איוני (דוויד הבונה, גיאורגי ותמר מפה), ובעקבות הפלישה הטימורידית ששוברת את כוח הממלכה, עולים הפיאודלים ורוב תושבי הארץ הופכים לצמיתים. ובכללם היהודים). על פי תעודות משפטיות מעדיפים היהודים להיות צמיתים למנזרים ולא לאצילים.
תקופת אי הנחת בגיאורגיה הביאה לכך שקהילות שלימות הועברו על ידי הפרסים דרומה לפרס ורבים מבני הקהילות, בדומה לקבוצות קווקזיות אחרות, נמכרו לעבדות בין המאות 14- 19 בהן הפך הקווקז לבנק ההון האנושי ממנו נישאבו צעירים לחיילות הממלוכים והעות’מנים (יאניצ’רים) וכעבדים ושפחות ברחבי החלק המזרחי של הים התיכון.
פרעות ואפליה על רקע דתי הגיעו מאוחר יחסית – עם הכיבוש הרוסי של גיאורגיה בראשית המאה ה-19 (הסכם ההגנה הראשון היה ב-1783). עלילות דם הופיעו בשליש האחרון של המאה ה-19 (עלילת סאצ’חרה שבמחוז קוטאיסי אפריל 1878 שהסתיימה בזיכוי מוחלט של 9 אופים יהודים שהואשמו ברצח ילד נוצרי על מנת לאפות עם דמו לחם).
ביחד עם זאת, עם סלילתן של הדרכים ומסילות הברזל ותיעושה של הארץ בידי הרוסים, חלה הגירה פנימית של רוב היהודים מהכפרים לטיביליסי, לבטומי פוטי וקותאיסי.
הכיבוש הרוסי הביא להגירה של יהודים אשכנזים מתחום המושב הרוסי שבאו לחפש עסקים, פרנסה ומזג אוויר נעים יותר.
לא נוצרו קשרים של ממש בין הקהילות, האשכנזים משום רגש עליונות (לא מוצדק) מול המקומיים, והמקומיים מכיוון שלא הערכיו במיוחד את חוכמתם והתנהגותם של המהגרים מהצפון. חלק מהסיכסוך והדיעות הקדומות היגרו למדינת ישראל עם העליות של סוף המאה ה-20 לישראל.
הציונות הופיעה בטיביליסי בסוף המאה ה-19 ובעקבות נסיון המהפיכה הראשון ב-1905 ואחר כך בראשית שנות העשרים של המאה ה-20, היתה עליה של יהודי גיאורגיה לארץ ישראל שבה הסתפחו תחילה לקהילה הספרדית ולאחר מכן ניתקו ממנה כקהילה גורג’ית עצמאית.
האינטליגנציה הגיאורגית ראתה בחיבה את התנועה הציונית והסופר איליה צאווצ’וואדזה והמשורר אקאקי טצרתלי תירגמו שירה של של הלורד ביירון ולרמונטוב בזכות היהודים. הצירים הגיאורגים עמדו לצד היהודים בפרלמנט הרוסי – הדומה ובעת הפרעות ב-1905 באודסה- השתתפו סטודנטים גיאורגים בהגנה על היהודים.
במלחמת העולם הראשונה התנדבו צעירים גרוזינים לגדודים העבריים ויוסף טרומפלדור מזכיר אותם בחיבה.
ב-1969 היו יהודי גרוזיה הסובייטית מכותבי המכתבים המבקשים לעלות לציון ובהמלך שנות ה-70 של המאה ה-20 עלו רבים מהם לארץ.
חלק נוסף מהקהילה שמנתה טרם העליה של שנות השבעים כ-100,000 נפש, עלו לישראל אחרי התפרקות הגוש הסובייטי ב-1989 והיום חיים בגיוארגיה כ-6000 יהודים, רובם בטיבלסי ובקותאיסי.


משפחת המלוכה
יש בגאורגיהיה 20 משפחות שהתפצלו מהענף האמיתי של מלך גורג’יה, משפחת בגראט איוני מוחראני.
המלך שיושב במדריד הוא ג’ורג’ בגראט גרוזיני, לא איוני, השורשים של השושלת שלו לא יורדים עמוק כל כך היסטורית כמו השורשים של בגראט איוני שמתייחסת למלך דויד היהודי, מלך ישראל. מהשושלת הזאת בא גם דויד, סבה של תמר מפה, מלכת ג’ורג’יה במאה ה-12. שלה הקדיש שותא רוסטוולי את ‘עוטה עור נמר’.
דויד הבונה נלחם נגד הסלג’וקים ואיחד את שטחי ג’ורג’יה, גם שטחים שהם היום בטורקיה. לפני האיחוד של דוויד, היתה המשפחה המלכותית ואציליה וסאלים של הח’אליפות הערבית ושל גנרל אבן מסלמה שיצג את אמירות טיבליסי. כשישבו האמירים בטיבליסי, היתה הבירה הג’ורג’ית בקוטאייסי ובאותה תקופה הועברו גם שרידי הצלב הקדוש של נינו הקדושה מכנסיית הצלב (דג’ווארי, ראה בהמשך) שמעל מצחטה, לכנסיית סמינדה סמבה שמעל קזבגי שבקווקז הגבוה.


הרגלי נישואין ומשפחה
מתוך דרך המשי:
“התחתנתי בגיל 17 והתגרשתי בגיל 22. חזרתי עם הבן והבת לאמא שלי. גיליתי שאצל אמא יותר טוב. גרושים הם דבר מאוד פופולארי בג’ורג’יה.”
“אז אתה העיתונאי מישראל?” התיישבה לידי ביאה. “ראינו אותך אתמול בטלוויזיה במסיבת עיתונאים עם הנשיא שלנו.” היא לבשה שימלה קצרה ללא חזיה. רגלים ארוכות ושיער קצר. “אני בת 29 ויש לי בן בן 11. זה שעולה במדרגות.” ילדים עלו וירדו במדרגות. מישהו הניח קלטת של ויסוצקי בטייפ. היא מילאה שני ספלים ביין והקישה בשלי.
“את שיכורה?”
“כן. אני אוהבת להיות שיכורה.”
“קשה להיות אשה בג’ורג’יה-“
“נפלא להיות אשה בג’ורג’יה.” היא הניחה יד על זרועי. “מתחתנים, עושים ילד, מתגרשים ואחר כך אפשר לעשות מה שרוצים עם מי שרוצים. אני מאוד אוהבת להיות אשה בג’ורג’יה.”
ממלכה פיאודלית של ימי הביניים שקפאה ללילה אחד. עננים קרועים ואפורים על הטירות והכנסיות מוקפות החומה. האבירים הג’ורג’ים מלאי הכבוד והמשפחה המלכותית. ונסיכות הארמון והמשתאות של האצילים בבתי הקיץ שלהם.


ממשלה
דמוקרטיה צעירה ואדיאליסטית מאז מהפיכת הפרחים שהדיחה את שוורנדזה ב-2003. הנשיא, מיכאל סאאקאשווילי, הוא בחור צעיר יחסית וכך גם הממשלה שמקיפה אותו.

לבוש
מודרני יותר ויותר וציבעוני יותר יותר בעיקר בטיבליסי בקוטאסיי ובטומי. אם כי נשים וגברים רבים לובשים את הלבוש המסורתי נשים – שחור שימלתי וגברים ז’קטים אפרוריים. שיני זהב (כתרי זהב) הם קישוט נפוץ מגיל צעיר.

מידע שימושי

ויזה
מאת ראשית 2005 לא צריכים ישראלים ויזה. תהליך החתמת הדרכון בשדה הוא פשוט ומהיר.

מטבע
לארי. 1.40 לארי שווים דולר אמריקני אחד. אין בעיה להמיר כסף בכל חניוות החלפנים הפזורים בהרבה מקומות נוחים ופשוטים לגישה.
כ-2.2 ₪ ללארי.

איך להגיע – מעברי גבול, כרטיסי טיסה, רכבות
מעברי גבול
הפשוט מהכל הוא להגיע בטיסה. אבל אפשר להגיע גם בדרך היבשה והים. יש מעבר יבשתי נוח מטורקיה דרך סארפ שהיא במרחק קצר (כ-12 קמ’) מבטומי. לבטומי אפשר להגיע במעבורת מטרבזון ומנובורוסיסק שברוסיה (בזמן שהרוסים לא משעים את היחסים עם גיאורגיה).
יש לפחות שני מעברים יבשתיים פעילים עם ארמניה בקזאח ובסדאחלו שמדרום מזרח לטיבליסי .
המעבר לאזרבייג’אן הוא על הכביש הראשי בין טיבליסי ובאקו, מרחק של פחות מ-90 קמ דרום מזרחה מטבילסי.
ישראלים צריכים ויזה לארמניה ולאזרבייג’אן, הויזה הארמנית עולה כ-50 $ וצריך יום לעשותה והויזה האזרית יקרה יותר ועומדת על סביבות 100$ וגם הכנתה נמשכת כיום. אפשר להוציא את שתי הויזות בארץ לפני היציאה או בטיבליסי בזמן הטיול שם.

טיסות
נתיבי אוויר גיוארגים (Airzena Georgian Airways ) טסים מתל אביב 3 פעמים בשבוע
470$ לטיסה הלוך ושוב של פחות משעתיים וחצי שעות. (מחיר מלא ליחיד) מופרז בכמעט פי שניים לעומת בירות אירופאיות.

טיסות פנים
טיסת הפנים היחידה היא לבטומי (450 קמ’) אבל עם השלמתו של הכביש המהיר בין טיבליסי לבטומי ניתן יהיה להגיע בנוחיות ברכב תוך כ-4 שעות.

רכבת
השירות בתוך גיאורגיה סביר בהחלט. נסיעה מטבילסי לבאקו תיקח ברכבת לילה 12 שעות נוחות בתא נסגר של 4 מיטות כולל ארוחת ערב לנוסעים זרים. מחיר הניסעה הוא כ-10$ המחיר סביר וזול ממחיר טיסה. עסקה בהחלט משתלמת.
רכבות מגיעות לרוב ערי העמקים של גיאורגיה (תלאבי, קוטאסי, בטומי, גורי) וכן מ- ולארמניה אם כי השירות הזה טוב פחות באופן משמעותי מזה של אזרבייג’אן.

אוטובוסים / מרשטרוקות
בין הערים נוסעים אוטובוסים בין עירוניים סבירים. מחיריהם מגוחכים ביחס לתפיסה המערבית.
בתוך הערים יש תחבורה ציבורית ובטיבילסי רכבת תחתית יעילה זולה ונוחה.
אם כי כלי הרב בתוך העיר ובין הערים הוא המרשטרוקה- מיניבוסים מערביים ומסדרות ייצור רוסי שתמורת סכום קטן מגיעים כמעט לכל מקום.

מוניות
יש בכל הערים. הנהגים ינקבו בתחילה סכום גבוה ובסיכומו של דבר יתפשרו על הרבה פחות. נסיעה משדה התעופה של טיבליסי למרכז העיר לא צריכה לעלות יותר מ-10 דולר. התשלום בתוך טיביסי צריך לעמוד על 3-4 לארי. אם כי סביר להניח שתייר יגרה את נהג המונית המקומי לנקוב מחיר גובה יותר.
אפשר לשכור מונית עם נהג ליום, יומיים או יותר וגם לנסיעות ארוכות. מונית לא חייב להיות דבר רישמי. כל בעל רכב הוא נהג מונית בכוח. שכר של 50$ ליום שכירות רכב של נהג פרטי שאינו מתוך חברה רשימית – הוא נאה.

השכרת רכב
הולך ומתפתח. עדיין בחיתוליו. חברה לשכור ממנה רכב- פרטי (60-80$ ליום) או 4X4 (סביב 150$ ליום), עם נהג או בלי נהג היא: לפנות אל גוגא ג’ורג’ ברדזה – איש הגון יעיל ואמין מאוד.
Transport Georgia טלפקס 995-32-373869 נייד 995-77-469595 georgia@carrent.ge
מחיר הדלק עומד סביב 1.5-1.6 לארי לליטר. אין הבדל גדול בין סולר לבנזין אם כי יש טענה שיש הבדלים גדולים באיכות הדלק בתחנות השונות. כדאי להתייעץ.

פשע ובטחון אישי
דיווחים על פשעים אלימים הם ספורים והרגשת הביטחון בגרוזיה טובה בשנים האחרונות בעיקר מאז מהפיכת הוורדים שפריחתה מורגשת ברחבי המדינה. אם כי יש להקפיד על הכלל היפה לכל ארץ חדשה – ביומיים הראשונים יש להיזהר הרבה יותר.
נשים בודדות – כמו בכל מקום בעולם שאינו קופנהגן או אמסטרדם. אם כי דומה שגיאורגיה היא אחד המהקומות הבטוחים ביותר בעולם לנשים. גם בודדות.
בטחון במלונות – בדרך כלל בסדר .

מלונות
בכל ערי גיאורגיה נמצאים המלונות הישנים של ‘אינטוריסט’ – הרשת הסוציאליסטית הממשיכה לתפקד. מלונות ממשלתיים שרובם היו מקבלים דירוג של כוכב אחד עד שניים גובים מחירים של 80 עד 100 דולר ללילה לחדר זוגי ולעיתים יותר.
בקוטאיסי, בטומי וגורי יש כבר מלונות טובים יותר שמחיריהם דומים.
טיבליסי מוליכה עם מספר מלונות באיכות טובה מאוד (מרייוט והמאה ה-20)
בכל הערים קמו מוסדות פרטיים המכוונים לתיירות הזול . אפשר להקים אוהל איפה שרוצים מחוץ לערים או לחפש קרובי משפחה.

ביגוד
לנוסעים בסתיו – חוץ מהבגדים קלים ובעיקר אן יש כוונה לעלות להרים, כדאי לקחת בגדים חמים יותר כולל פליז ונעליים טובות. כל מי שמעמיק לתוך השטח צריך גם חליפת סערה שתגן עליו מפני גשמים. חמים ונעים בכל שעות היום. בקיץ חם מאוד ובחורף וגם באביב יכול להיות צונן עד קר מאוד – כדי לבוש חם ולהתכונן לגשם ובחורף לשלג.

בריאות
אין מחלות מיוחדות האופייניות לקווקז ואפשר לשתות מים מברזים ברוב ערי גיאורגיה- בכל מקום יש מים מינרליים (חלקם מוגזים), אלו בבקבוקי הזכוכית גם זולים מאוד.
כדאי להתייעץ לפני שיוצאים.
יש בכל עיר בתי חולים ורופאים סבירים אם כי כדאי למקרה של תקלה להתייעץ עם השגרירות הישראלית לגבי הצוות הרפואי שהם נעזרים בהם.

שגרירות
שגרירות ישראל בטיביליסי נמצאת ברחוב אגמאשנבלי Agmashenebeli 61 טל. 995-32-951709/942705

אוכל
ידוע כטוב , שופע ועשיר אם כי רובו מבוסס על מטבח המורכב ממספר מוצרי יסוד כמו חצ’פורי (מעין בורקס ממולא גבינות מאזורים שונים) וחינקאלי (כסינים מאודים מלאי בשר ומיץ) ותבשילים רבים שבהם משתמשים ברוטב אגוזי מלך. משביע.

על המטבח הגרוזיני – דרך האוכל

מלחמה בקווקז – רוסיה תוקפת את גיאורגיה 2008